מדוע הרב דוד לייבל שליט"א ייכשל בגדול עם החטיבה החרדית?

מאמר ל״ט

[עריכה]

לשמור את דרך עץ החיים (בראשית ג:כד)

[עריכה]

אתמול הביא לי ידידי ר׳ דוד דסלר, איזה בשורות מכלל ישראל לטובה.

 ובתוכם מה שהיה לי התפעלות גדולה, לא אשקיט אותה, כתבו מהדואר המלכותי מגרמניא, כי בערב ר״ח העבר, התענו שם כמה אלפים אנשים על צרת אחינו שברוסיא, והתפללו בבכי ומספד גדול, והתנדבו נדבות מרובות לאחב״י, והרב ד״ר הירש נ״י דרש בערך שלוש שעות התעוררות רבה יותר מההשערה, כמו כן באנגליא היהודים והגויים יחד בפה אחד מכל הצדדים, לבוא לעזרה, וכו׳.

 ואמרתי היום מזה הערה גדולה כי ציירתי הענין לפני, ושאלתי לרד״ד הנ״ל, מדוע לא ימצא גם בנו הרגש לדאוג עבור אחינו במדינות אחרות, לצום ולהתפלל בעדם.

נצייר לפנינו אילו היו מציעים בעירנו לגזור תענית בעד אחינו בבולגריא וכדומה, לזרה היה זה בעינינו, ומה גם דמעות לא היו יורדים, כן אדמה בשום אופן, ומהו הסיבה לזה? האם הם יראי אלקים יותר מאחינו דפה, זה לא!

אבל סיבת הדבר, כי השי״ת ברא העולם למטה ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״, וא״כ חוק האנושיות כך הם, — ההתחלה לעלות בסולם מהארץ והלאה למעלה, עד השמים, ולכן יפה אחז״ל על הכתוב (בראשית ג:כד) ״לשמור עץ החיים״ ״ללמדך שדרך ארץ קדמה לתורה״ (ילקוט שמעוני א:לד).

הענין, כי אז״ל (קידושין מ) כל שאין בו דרך ארץ אינו מן הישוב, פי׳ כי קשר המדיני וישוב העולם על כנו, הוא הוא כונת דרך ארץ, — הדרך לישוב הארץ, והיינו שיתרגל האדם להקריב רצונו הוא על מזבח ישוב העולם, אף בדבר אשר לעת עתה טוב לפניו לעשות כן אבל יתבונן, כי בזה חסרון הוא לקשר המדינה, ולמחר יתעצב אף הוא ממה שהוא היום שמח, כי גם הוא תחת הקשר הזה.

 והנה כמו מכונת־חשבון, התכלית ממנה לדעת החשבון, אבל ממילא כשיעשה על מכונת־החשבון כחוק שלה, יבוא חשבון הצודק, כן מי שמורגל בחשבון דרך־ארץ לישוב העולם, ממילא יבוא חשבון הצדק בכללו, — היינו קיום התורה, כי מטרתה על ישוב העולם ולמעלה מהשכל, ובחינה לזה, כדומה, זלזול המקח כפי החוק, יעציבו למחר ממה שהיום שמח, כי לבסוף יזולזל גם מדתו לו.

 והנה במדינתנו אינם למודים ומורגלים בבחינת ישוב העולם, באשר דברנו כמה פעמים, וחסר מפני זה מעשה הישוב הארצי לצעוד בצעד הסולם וכו׳ כנ״ל,

 משא״כ במדינות ידועות, ראיתי בעצמי, כי למודים המה בחכמת ישוב העולם, ונקל להם לבוא להרגש הזה, כדומה מי שמרגיל עצמו שלא לזלזל המו״מ אף גם בשבילו, פן למחר גם הוא יתעצב מזה, כנ״ל.

אבל עכ״ז בין כך יוקבע בו הרגש הארצי שלא לזלזל סחורת זולתו, ויתדבק בו הרגש דאגת זולתו, כי זה מענין הישוב, וביחוד אחינו ב״י אשר רק ששזפתני השמש, נגע בם, נקל להם לבוא מזה לרגש קודש להתחנן לפניו ית״ש בעד אחיהם, משא״כ מי שלא למוד בהרגש חכמת ישוב העולם.

 וע״כ ראינו בעינינו מי שהיה מחוכם יותר במוסר אנושי (כי מוסר הוא ג״כ בחינת דרך־ ארץ כידוע אצל הפילוסופים) היה קרוב יותר לדעת התורה, והמבין יבין גודל ההתבוננות הזאת, להשתומם ולהתפעל, להשכיל להיטיב התבוננותו בחכמת דרך־ארץ, הוא בחינת המוסר, ואין להעלות על הכתב, כפי שדברנו.

אבל אתה בני יקירי, תבין היטב הדבר לאשורו, כמה משולבות עניני אנושיות עם הצדק והחסידות בקיום התורה, והדברים עתיקים למתבונן, ומי שחסר בד״א, אינו מן הישוב להתקשר בגדר מיישבי העולם, אבל הוא בגדר מחריבי העולם,

 ועל כן יש להתחזק ג״כ בשמחה ובטוב לב, כי גם זה מישוב העולם וקישורה, והנאתה לו ולזולתו. גם סיפר רד״ד הנ״ל ממכתבים מפרנקפורט שבאו לליבוי, כי התענו שם כולם, גם אנשי שרד שיש להם הצטינות גנרלי, והיו כל היום בביהכ״נ כמו ביוה״כ, בבכי ומספד, והיה היום ההוא, יוקר גדול על תפילין וציציות, וגם נסגרו כמה מטבחי טרפה, וזה לנו למוסר גדול, כי נטיב דרכינו, והעיקר בפנימיות כאשר דברנו פה הרבה מזה.

תוקן על ידי מצדרביעי ב- 23/07/2024 13:49:30