דברים נוקבים מאת הינוקא מסאדיגורא

ואם הם היו עם זקנים לבנים אז זה ריב על תורה ויראת שמים?

לא רוצה להכנס לעצם המחלוקת שום דבר טוב לא יוצא מזה, אבל בסוף מדובר בבן שמקיים מה שאביו ביקש ממנו, ומה שהחסידים רוצים ממנו לפחות בחלקם הגדול, עיין ברעק"א שיש כיבוד אב גם לאחר מיתה, ובמיוחד שהחסידים רוצים אותו באיזה תואנה יילך מהם, ולהכנס לרפש אני לא רוצה מאמין שגם לאח יש טענות טובות וגם האם איתו, (גיליתי הרבה פעמים ששתי הצדדים צודקים לא יודע מה פה אבל רק בשביל הנקודה).
סתם לבוא ולהשמיץ בהתלהבות בתוך ריב מצער במשפחה זה מגעיל הגם שהם משפחה מפורסמת (לפחות כעת)...
ולעצם העניין הוא טוען לא רע בכלל אם הז היה הבעלזע'ר לצורך העניין או ר' משה הלל לא יודע מי מהם מ דבר אליך היית מתלהב.

אי אפשר לכבד את האב לאחר פטירתו על חשבון הצער שהוא גורם לאם בעודה בחיים : על כיבוד האם הוא מחויב מדאורייתא, ומנגד אתה מביא לי את רבי עקיבא אייגר שלא אומר שניתן לתעדף את האב במותו על חשבון הצער שתגרום לאם...אשר לטענה שהוא לא יכול להפנות עורף לחסידים? זו טענה מגוחכת שלא מחזיקה מים, כי הוא  כבר הוכיח קבל עם ועולם שהוא מפנה עורף לאימא שלו ולמשפחתו בלי להניד עפעף!!, רק מה, יש לו את האינטרס האישי שלו... אל תחשוב שקיבלנו אתמול תעודת גמר של גן חובה...

תוקן על ידי לךתדע1 ב- 30/08/2024 08:39:23

לאחר שכבר דשו בלי סוף בנושא באשכולות המיועדים לכך, מה טעם לחזור שוב לכל המחלוקת.
כתבת -
"אי אפשר לכבד את האב לאחר פטירתו על חשבון שלצער את האם ולזלזל בה"
מה בעצם הכיבוד אב נגד הכיבוד אם?
שהאבא כתב שרק האדמור מבני ברק יהיה אדמור, וכל היתר יהיו כפופים לו ולא יתמנו לאדמורים, והאמא רוצה שהבן הגדול יהיה גם אדמור, כלומר הנידון הוא על מה יעשה הבן הגדול, האם יתמנה לאדמור או לא, אין כאן נידון על הבן הצעיר מבני ברק, עליו יש תמימות דעים שיהיה אדמור, מהן טענותיך אם כן עליו? 
מזכיר שוב שהתביעות נגד האמא ומגוריה מעל בית הכנסת בבני ברק, באו אך ורק על ידי גבאי ומנהלי המוסדות שהם בעלי המקום, האדמור לא חתום בשום תביעה ובשום מקום בנושא, מכיון והנכסים אינם שייכים לו, הוא גם לא מצווה בשום מצוה להניא את מנהלי המוסדות מתביעתם, כפי שציינתי, אם יש תביעה ממונית על ההורים שלך, אסור לך לגזול אחרים אך ורק כי מדובר בהורים שלך.

הלכתית לכאורה אין הרבה מקום לטענות. ההגיון אומר שלהיות אדמור זה מצוה (כשהוא עושה קידוש בטיש ומתפלל ונותן דרשות של דברי תורה וכו וכו), אז ההורים לא יכולים להגיד לילד לא לעשות מצוה. זה כבר דוחה את כל הנושא של כיבוד הורים ברובד ההלכתי שלו.

לגבי המחלוקת עצמה, כתבתי את זה קודם ואכתוב יותר מפורש. מאוד בולט כאן ה"דווקא", האבא רצה דווקא את הקטן והאמא מתעקשת שהגדול כן. זו לא איזו שאלה פילוסופית תיאורטית. הנושא כאן הוא מאוד ברור, שזה האנשים עצמם, ועכשיו צריך לזכור שהיריבים הם לא רק בנים ןנכדים של אדמור, אלא גם אחים שגדלו ביחד. בין אחים יש כל מיני אינטראקציות ולפעמים נוצרים חילוקי דעות ומריבות שאין באמת דרך להבין ולהסביר לאדם מבחוץ. לכאורה יש איזשהן נסיבות למעשה הקיצוני שעשה האבא (ושימו לב שהוא כן שמר על כבוד האחים האחרים כרבנים/מנהיגים, אבל מתחת הקטן). האמא נוהגת בצורה מסוימת וכנראה שגם לה יש עמדה, או דהיא רואה דברים אחרי שהאבא כבר לא רואה. אבל בסופו של דבר זו מריבה בתוך המשפחה וממש אי אפשר לעמוד בחוץ ולהחליט מי טוב ומי רע וכדו