חיים רמון \היסטוריה - מי שולט במדינה - הממשלה או היועמ"ש

3,000 בתים כדי למנוע הברחות כך נראה לו "כל מופרך".

סמכות משפטית לעשות זאת, ללא שום הבנה ביטחונית למעשה בספטמבר 2005 – שבועיים לאחר השלמת ההתנתקות – התקיימה ישיבה של הקבינט המדיני-ביטחוני.

רוב חברי הקבינט הסכימו על כך שבשונה מהתקופה לפני ההתנתקות, על ישראל להגיב בעוצמה רבה לכל ירי תלול מסלול מהרצועה.

שרון התנגד לפעולה קרקעית אולם דרש לירות אש ארטילרית לעבר מקורות הירי.

היועמ"ש מזוזל זאת משום שחמאס ירה מתוך יישובים ברצועה, ואם ישראל תירה ירי מנגד, יש אפשרות שתפגע בשוגג באוכלוסיית פסל האזרחית.

 "אנחנו נבחרו בציבור ובמדינת ישראל יש זכות להגנה עצמית", טענתי בפניו באותה ישיבה ושאלתי להגן על האוכלוסייה האזרחית שלנו?". "לא לכל בעיה יש פתרון מיידי", הוא השיב "ומצד שני, במשך שנים רבות קטיו על קריית שמונה, אבל התושבים לא עזבו את העיר כל כך מהר.

בשביל זה לא חוששים שדרות יברחו".

שנים.

כאשר הירי הרקטי נמשך, שבתי והצעתי לקבוע תג מחיר אזרחי וכלכלי לירי הקסאמים.

כך, למשל אחרי, הם ירו לעבר תחנת הכוח רוטנברג באשקלון, הצעתי שעל כל רקטה שהם יירו לעבר רמת רוטנברג נפסיק את הזז חשמל לרצועה ל-24 שעות.

גם לזה התנגד מזוז בטענה בענישה קולקטיבית המנוגדת לזכויות אדם.

מסתבר שהזכויות של העזתים לקבל את הספק רציפה של חשמל מישראל על זכותם של אזרחי ישראל לחיים וביטחון.

כעבור זמן מה, באתי בהצעה נוספת לקבינט.

הצעתי שאחרי ירי של רקטות ופצמ"רים לעבר ישראל מתוך יישובים ברצועה, צה"ל יודיע לנפש להתפנות מהיישוב ממנו ירו תוך 12 שעות, הוא יירה ירי כבד מאוד לעבר היישוב.

מזוז פסל גם הצעה זו, כמובן.

בקיץ 2007 מינה אותי רה"מ אהוד אולמרט בראש צוות שבדק את המחבלים המועמדים לשחרור בעסקה להחזרת גלעד שליט.

באותה תקופה חמאס סירב למסור לנו כל מידע על מצבו של שליט ולא התיר לנציגי הצלב האדום לבקרו. של ראשי החמאס היו אצלנו בכלא לתנאי המאסר של שליט.ולא למסור שום אינפורמציה לגביהם לצלב האדום ולמשפחותיהם. אם חמאס ימסור לנו מידע על שליט, אנחנו נמסור מידע על סינואר וחבריו, ואם לא ימסור, גם אנחנו לא. המשפטנים שהיו בישיבה ההיא אמרו לי "השתגעת. היועמ"ש מזוז לא יאשר, וגם אם יאשר, אז בג"ץ לא יאשר". אז עניתי, "תראו, הציבור רואה בחברי הממשלה, ובצדק, את האחראים שישליט עדיין ביד החמאס, והוא מפגין בהמוניו נגדנו בכלל ונגד ראש הממשלה בפרט. אבל האחריות כולה עלינו".

מזוז מתנגד להצעה, ומעט מיותר לומר, גם כאן הוא ניצח – אבל שליט הוא שילם את המחיר.

מזוז לא היה המשפטן הבכיר היחיד שהוא צריך להיות הסמכות העליונה בעניינים צבאיים וביטחוניים. מאז שאהרן ברק קבע שהכל שפיט, לרבות התערבות בנושאים מבצעיים צבאיים – גם תוך כדי לחימה – היועצים המשפטיים עברו להתערב באופן בוטה בעניינים צבאיים וביטחוניים, אולם מזוז היה הגרוע.

וככל שמזוז וחברים המשפטנים "ניצחו" בסוגיות ביטחוניות, כך מדינת ישראל ואזרחית הפסידו.

תוקן על ידי רעיונוביץ ב- 08/09/2024 00:56:35