מתוך קבוצת הווצאפ של תושבי ביתר עלית

בס"ד *כדאי לדעת ולזכור:* _מה היה הכי חשוב לקודש הקודשים שמה שנאמר עליו לא נאמר על אף אדם מאז בריאת העולם הלא הוא ה"בעל שם טוב" הקדוש לפני התגלותו_ בשנות ההסתר הי' לבוש בבגדי כפרי והי' נמצא תמיד בחברת אנשים פּשוטים ומחזק אותם בעניני אמונה פּשוטה ומרגילם שלא ילמדו מהנכרים יושבי הכפרים *ומרגילם לשמור לשונם מלשון הרע וכן מרכילות ודיבורי קללה.* (לקוטי דיבורים ח"ג תקכז, ב. ספר השיחות ה'שי"ת ע' 421.) *(פתגם: קכ"ט)* *_אֲהַבְתֶּם?_* *_הֵבַנְתֶּם כַּמָּה חָשׁוּב לִלְמֹד אֶת הַהֲלָכוֹת וּלְהִזָּהֵר?_* *הַעְתִּיקוּ אֶת הַהוֹדָעָה שִׁלְחוּ לַחֲבֵרִים וְתִהְיוּ מְמֶזַכֵי הָרַבִּים* (ראו בתיאור הקבוצה את מעלתם הנפלאה) *וְהֵם לְבַד כְּבָר יִכָּנְסוּ לַקְבוּצָה שֶׁתָּבִיא לָהֶם אֶת הַיְּשׁוּעוֹת הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת:* (קראו את תיאור הקבוצה ותבינו איך ולמה) https://chat.whatsapp.com/CWMJhjXmA8r0YtAYzwwLkJ?mode=wwt

בס"ד שלום וברכה לכולם! לימוד: 129 # *הלכות לשון־הרע:* *פרק עשירי* הקדמת שבעת התנאים *חלק ב'.* בעניין זה יש לציין, כי הבא לסייע על הניזק לקבל את המגיע לו (מטרה א'), רשאי לספר על העוול אפילו כשהניזק עדיין לא יודע כי גנבו ממנו או רימוהו. לעומת זאת, המספר על מעשה העוול מתוך כוונה להניא [למנוע מאנשים] אחרים ממעשים דומים (מטרה ב') רשאי לעשות זאת רק בתנאי שהניזק כבר יודע על העוול או הנזק שנגרם לו (כאן מדובר במקרה שסיפורו אינו יכול לסייע לניזק לקבל את המגיע לו). אם הניזק עדיין אינו יודע על כך, יחשבו דברי המספר כדברי רכילות (הלכות רכילות ג', ג). דין זה המתיר לספר על עוול שעשה אדם לחברו לשם אחת משתי המטרות דלעיל, אמור אך ורק לפי שבעת התנאים הבאים. המשך בשיעור הבא אי"ה להערות והארות ניתן לשלוח בוואטצאפ למספר 0528770423 (הוואטצאפ נמצא על מחשב). *נ.ב. מכיוון שיש צורך לשמור על 'כושר', בעניין שמירת הלשון, לכן ישנה פסיקה הלכתית, הקובעת שישנו חיוב לשנן את ההלכות (כדאי מאד באופן תמידי אך לפחות פעם פעמיים או שלוש עד שיזכור את ההלכות בעל פה) , גם מי שהצטרף באמצע, יגיע במחזור הבא להלכות הקודמות שנכתבו בעבר _אין לתאר ואין לשער את גודל הזכות והשכר של מי שיצרף חברים נוספים לקבוצה_*

בס"ד *כדאי לדעת ולזכור:* _איך מבטל האדם הרבה רָעוֹת שהיו אמורים לבוא עליו_ חלק מהלכות לשון הרע עוסקות בנושא ה'מחלוקת', ידוע שמחלוקת מתחילה כאשר אדם פוגע בזולתו, וכתוצאה מכך שזולתו נפגע, הוא מחזיר לו באותו מטבע וכך מתחילה מחלוקת מתלקחת ומתלהטת. אם נקלעת למצב בו מישהו פוגע בך זכור מה שכתוב בספר המידות: "מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ (שפוגעים בו) וְשׁוֹתֵק, עַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ רַבּוֹת רָעוֹת שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לָבוֹא עָלָיו" (שער המריבה א' פ"ו) *(פתגם: קי"ח)* *_אֲהַבְתֶּם?_* *_הֵבַנְתֶּם כַּמָּה חָשׁוּב לִלְמֹד אֶת הַהֲלָכוֹת וּלְהִזָּהֵר?_* *הַעְתִּיקוּ אֶת הַהוֹדָעָה שִׁלְחוּ לַחֲבֵרִים וְתִהְיוּ מְמֶזַכֵי הָרַבִּים* (ראו בתיאור הקבוצה את מעלתם הנפלאה) *וְהֵם לְבַד כְּבָר יִכָּנְסוּ לַקְבוּצָה שֶׁתָּבִיא לָהֶם אֶת הַיְּשׁוּעוֹת הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת:* (קראו את תיאור הקבוצה ותבינו איך ולמה) https://chat.whatsapp.com/CWMJhjXmA8r0YtAYzwwLkJ?mode=wwt

בס"ד שלום וברכה לכולם! לימוד: 128 # *הלכות לשון־הרע:* *פרק עשירי* הקדמת שבעת התנאים *חלק א'.* הרואה אדם שעשה עוול לחברו - גנב ממנו, רימה אותו, הזיקו, ציערו או או ביישו וכדומה - וידוע לו בבירור שהאדם לא תיקן את העוול, (כלומר, לא השיב את הגניבה הוא לא שילם תמורת הנזק), רשאי לספר את הדבר לאחרים אם ישיג בכך אחת משתי המטרות הבאות: א. סיפורו יסייע ביד הניזק לקבל את התמורה על הפסדו, או ימנע ממנו נזק נוסף. ב. סיפור המעשה ישפיע על אנשים אחרים שלא ילמדו ממעשיו וילכו בדרכיו הרעים, או שיביא לכך, שעושה העוול בעצמו יטיב דרכו הרעה בעקבות הבושה שתיגרם לו מפרסום מעשהו. המשך בשיעור הבא אי"ה להערות והארות ניתן לשלוח בוואטצאפ למספר 0528770423 (הוואטצאפ נמצא על מחשב). *נ.ב. מכיוון שיש צורך לשמור על 'כושר', בעניין שמירת הלשון, לכן ישנה פסיקה הלכתית, הקובעת שישנו חיוב לשנן את ההלכות (כדאי מאד באופן תמידי אך לפחות פעם פעמיים או שלוש עד שיזכור את ההלכות בעל פה) , גם מי שהצטרף באמצע, יגיע במחזור הבא להלכות הקודמות שנכתבו בעבר _אין לתאר ואין לשער את גודל הזכות והשכר של מי שיצרף חברים נוספים לקבוצה_*

בס"ד *כדאי לדעת ולזכור:* _עד כמה צריך האדם להיזהר בדיבורו_ פעם יצאו רבי ישראל מאיר מראדין זיע"א (ה"חפץ חיים") ואדם גדול נוסף, לנסיעה ארוכה בעניין דחוף של מצוה, הדרך ארכה להם כמה ימי נסיעה, היות והמקום שאליו נצרכו להגיע היה רחוק. בהגיעם לאחד המקומות, שמו מיד פניהם לתור להם מקום אכסניה למען יוכלו להשיב את נפשם מעמל הדרך ולהשביע את רעבונם. והנה, לאחר שמצאו אכסניה אצל שולחנה של בעלת בית יראת שמים, שהידורי הכשרות אצלה ענו על הדרישות המיוחדות של החפץ חיים וחברו למסע, ישבו שניהם וסעדו נפשם בתבשיל שהוגש להם. בתוך סעודתם נכנסה בעלת הבית ושאלה אותם האם האוכל ערב לחיכם. ה"חפץ חיים" ענה מיד: האוכל טוב מאד, ואילו אותו אדם גדול שחבר למסע אמר: כן, האוכל טוב למדי, אם כי חסר היה קצת מלח, אבל באופן כללי היה טוב מאד… שמעה האשה ויצאה מהחדר, אבל מיד בצאתה מהחדר תפס החפץ חיים בידיו את זקנו וראשו ואנחת שבר בקעה מגרונו באומרו: אוי ואבוי, כל ימי נזהרתי בעצמי מלדבר ומלשמוע לשון הרע, ועתה נכשלתי פה ממש ששמעתי וקיבלתי לשון הרע, ואני מתחרט כבר על שנסעתי אתכם, ובודאי לא הייתה מצוה בנסיעתי אתכם. כשראה אותו אדם גדול כיצד התעטף החפץ חיים ביגון, נאחז חרדה ותדהמה, אך גם תמה תמיהה מסויימת: מה לו כי נזעק ונסער כל כך? ואולם מכיוון שבחפץ חיים מדובר, פתח ושאל: מה כבר אמרתי, רבי ישראל מאיר, איזו לשון הרע הייתה פה. ענהו ה"חפץ חיים" האם אין לשון הרע במה שאמרתם לבעלת הבית שהתבשיל חסר קצת מלח?? הרי היא לא בישלה את האוכל, אלא המבשלת שהיא מעסיקה, וזו אישה אלמנה, ומיד כששמעה את הטענה מפיכם על המלח, הלכה למטבח ופתחה בטענות על המבשלת המסכנה: למה לא שמת מלח בתבשיל, והמבשלת כמובן ענתה, כי כן שמה מלח, ואז כבר הרעימה בעלת הבית את קולה וגערה בה באומרה לה: הלא הרבנים הסועדים על שולחני ואוכלים את התבשילים שבישלת אומרים שלא שמת מלח, וכיצד זה את אומרת אחרת? כך התווכחו השתיים, כשהמבשלת אומרת בביטחה ששמה מלח ובעלת הבית מטיחה בה וצועקת עליה שהיא שקרנית, שכן אם הרבנים אומרים שהאוכל חסר מלח, בודאי שהיא משקרת, והאלמנה התכעסה ואמרה ברוגז: "בטוחה אני ששמתי מלח בתבשיל", וכששמעה כך, אמרה לה בעלת הבית: "אם את כה מעיזה פנים לומר על הרבנים שהם שקרנים, הרי את מפוטרת ממשרתך ואיני רוצה בך יותר כמבשלת". חבירו למסע של ה"חפץ חיים", שכאמור אדם גדול היה, יושב ושומע בהקשבה מרובה לדברי ה"חפץ חיים" ופליאתו גוברת מרגע לרגע על דמיונו המופלג: מנין לו כל זה? איך הוא בונה מדיבור כל כך פעוט מגדלים באויר? ובגמר פליאתו הוא אמר: רבי ישראל מאיר, "ההנכם מגזימים". ענה לו החפץ חיים: אם כן, אם ברצונכם להיווכח שצדקתי, הבה ניכנס שנינו למטבח ונראה מה מתרחש שם. קמו שניהם ונכנסו למטבח, ומצאו איך שתי הנשים נרגזות ונרגשות ומוחות דמעה מעיניהן, וכל זאת לאחר דיון ודיבור קולני ופוגע כאשר בעלת הבית הודיעה למבשלת שהיא מפוטרת, הכל בדיוק כפי שתיאר ה"חפץ חיים" קודם לכן. כשראה אותו אדם גדול מה שקרה, השתדל, כמובן, בכל כוחו לשנות את הדבר, הוא שילם טבין ותקילין (סכום כסף גדול) עבור האלמנה כדי שתוכל לחזור למשרתה וכדי שישררו ביניהם השלום והשלוה. (על פי רבי יעקב קמינצקי זצ"ל) *(פתגם: קכ"ז)* *_אֲהַבְתֶּם?_* *_הֵבַנְתֶּם כַּמָּה חָשׁוּב לִלְמֹד אֶת הַהֲלָכוֹת וּלְהִזָּהֵר?_* *הַעְתִּיקוּ אֶת הַהוֹדָעָה שִׁלְחוּ לַחֲבֵרִים וְתִהְיוּ מְמֶזַכֵי הָרַבִּים* (ראו בתיאור הקבוצה את מעלתם הנפלאה) *וְהֵם לְבַד כְּבָר יִכָּנְסוּ לַקְבוּצָה שֶׁתָּבִיא לָהֶם אֶת הַיְּשׁוּעוֹת הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת:* (קראו את תיאור הקבוצה ותבינו איך ולמה) https://chat.whatsapp.com/CWMJhjXmA8r0YtAYzwwLkJ?mode=wwt

בס"ד שלום וברכה לכולם! לימוד: 127 # *הלכות לשון־הרע:* *פרק תשיעי* יב. חינוך ילדים לשמירת הלשון. על ההורים להדריך את ילדיהם כבר בצעירותם להימנע מלשון־הרע. ההרגל הוא הגורם העיקרי לכך שאנשים אינם נשמרים מעוון לשון־הרע. אדם המתרגל מילדותו לדבר ככל העולה על רוחו באין מונע, קשה לו יותר מאוחר לשנות את טבעו והרגלו. ככל שיקדימו ההורים לחנך את בניהם שלא לדבר לשון־הרע (וכן שאר דיבורים אסורים, כמו לקלל או לשקר), כן יהיה קל להם להימנע מלדבר לשון־הרע (ודיבורים אסורים בכלל) כאשר יגדלו. להערות והארות ניתן לשלוח בוואטצאפ למספר 0528770423 (הוואטצאפ נמצא על מחשב). *נ.ב. מכיוון שיש צורך לשמור על 'כושר', בעניין שמירת הלשון, לכן ישנה פסיקה הלכתית, הקובעת שישנו חיוב לשנן את ההלכות (כדאי מאד באופן תמידי אך לפחות פעם פעמיים או שלוש עד שיזכור את ההלכות בעל פה) , גם מי שהצטרף באמצע, יגיע במחזור הבא להלכות הקודמות שנכתבו בעבר _אין לתאר ואין לשער את גודל הזכות והשכר של מי שיצרף חברים נוספים לקבוצה_*