חכמת המונים בנושאי שידוכים

אז הפתרון הוא לא למצוא לו את הבחורה שלא קיימת סטטיסטית, אלא להסביר לו שלא זה מה שהוא באמת רוצה, אלא מה שהוא חושב משום מה שהוא צריך לרצות. רוב הדברים מסוג זה הם חיצוניים לגמרי, הם בעלי חלוף, גם אם בתחילה הם קיימים לכאורה (שמעתי על בחור שדחה כל שידוך שרק היה נראה בעיניו שהיא לא שיא הרזון, עד לגיל מבוגר ואז התחתן עם מישהו שבאמת היתה רזה מאד. חודשיים. אח"כ נכנסה להריון ואחרי הלידה נותרה דובה ממש, כמעט כפול מבחתונה ולא הצליחה שוב לרדת בכלל), אבל לא זה עם מה שהוא נשאר בשארית חייו.
לא צריך לומר לו שהוא טועה ומתכנתת זו טעות וכו', אלא להוסיף על כל מה שהוא "רוצה" עוד רצונות, אמיתיים וראליים (טוב לב, שמחה, אופטימיות, יכולת הכלה, אמונה ובטחון, גמישות וכו' וכו' וכו'). לאט לאט המשקל של התכונות שהוא מחפש כרגע ישתנה. 

בטח לא פשוט. לזה צריך את שיטת האינדיג. להתחיל עם משהו ממש ממש קטן. זה ממש לא סתירה שחוץ ממחשבים היא תדע גם... זה  יכול לקחת שנים, אבל עם סבלנות ברגע שמתחיל שינוי קטנטן זה בכיוון הנכון ואת ההשתדלות שלנו עשינו. כל השאר זה הקב"ה, בעתו ובזמנו. 

אני כותב מאוד בזהירות, לא מתוך שום ידע או ניסיון, אלא יותר מתוך כאב של רבים שראיתי לאורך השנים, והלוואי דתחכימו אותי בשביל מתוקים שאני מכיר כיום (שכבר שכחו מתי מלאו להם 29...): לענ"ד, זה בסוף יושב או על איזו כמיהה (להתחתן עם אשכנזיה, בת של ראש ישיבעע וכדו'), או איזה מודל יופי שלא יוצא מהראש (ותמיד מי שבלונדינית לא רזה ומי שרזה לא בהירה ומי שבהירה לא חכמה וכו וכו ועד שכבר מוצאים מושלמת, היא לא רוצה אותו...), או שהכל איזה תירוץ לקושי לקבל החלטה או קושי לחיות במחויבות להתחתן. מצד שני, לנסות לגרום לאדם להתחתן לא "עם כל הלב", זה יכול להיות מתכון לצרות גדולות יותר. ככלל טיפולים למיניהם, משתמשים בהרבה כוח (לא מרביצים, אבל יש מבפיק מניפולציות איך "לגרום לו להבין מה נכון/חשוב) ואני באמת בספק מה קורה במשבר הראשון (משהו כמו שבועיים אחרי החתונה), כשהחתן/כלה לא ממש סגורים שזה באמת היה הצעד הנכון.

 הדיבוק צודק , בייחוד שבדר"כ מדובר בבעלי מחשבות רפטטיביות שאין להם מנוח גם לאחר החתונה. לסיכום ביניים: מוטב שהאומלל יישאר לבד ולא יוסיף עוד אחת...