לחוש שהזולת נתון בצרה - לפרשת שמות
על הפסוק "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" אמרו חז"ל שהיה משה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן.
אמר הקב"ה: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים, אני מניח העליונים והתחתונים ואדבר עמך, הה"ד "וירא ה' כי סר לראות וידבר אליו אלוקים מתוך הסנה" (שמו"ר א, כז) סיפר אחד המרצים בתנועת התשובה: באחת משבתות החורף הוזמנתי כהרגלי לשבות את השבת בקיבוץ חפץ חיים בבית המלון שממוקם שם, במלון התארחו משפחות של רשת 'שובו'- רשת של משפחות המתקרבות לאביהם שבשמים המגיעים עם כל ילדיהם בכדי שיראו את הפעילות התורנית וישמעו שיעורי תורה מחזקים במהלך השבת, וכמובן שהם באים על מנת להתקרב לאבינו שבשמים בכל המובנים. את השבת שבתתי עם ביתי, שהגיעה איתי לרגל התור שלה שהגיע מבין הילדים שבאים איתי לשבתות.
הגענו למלון ונכנסתי מיד לאווירה. אחרי הסעודה ישבתי לשוחח על דא ועל הא עם אנשים כשבמהלך השיחה בסביבות השעה שתיים עשרה וחצי הבת אמרה לי שהיא רוצה ללכת לישון בחדר ובקשה ממני שאביא לה את המפתח.
היא עלתה לחדר נעלה אותו ו… הלכה לישון. ואני, בחוץ ממשיך לשוחח עם האנשים עוד כשעה שלאחריה בקשתי אפוא לפנות לחדרי ולנום את שנתי לקראת יום הרצאות עמוס, שצפוי לי ביום שבת.
כשאני מגיע לחדר בשעה אחת וחצי, שוד ושבר. החדר נעול והבת ישנה בפנים מיד התחלתי לדמיין שהלילה כנראה אנום את שנתי על השולחנות בחדר אוכל או על הסטנדר בבית הכנסת, וכבר נכנס לי בראש מלחמת הזבובים והיתושים המתישה שצפוייה לי אם לא אשן בחדרי, אבל מה שבטוח שאת המיטה שלי ואת השינה הנינוחה שלי הלילה אני לא אקבל.
כמובן 'אין יאוש בעולם כלל' ולכן המשכתי לדפוק בכל הכח ובעוצמות אבל כלום , הבת ישנה שנת ישרים…
בו בזמן הגיע אחד המרצים המבוגרים מארגון 'ערכים' כשהוא מלווה ברעייתו ורואה שאני מנסה לדפוק ולהעיר את ביתי וגם שלא הולך לי עם הדפיקות, ולכן הוא ניסה גם הוא את כוחו לחבוט בדלת וכלום, גם זה לא עזר והיא ממשיכה לישון שם כאילו אין מחר.
"טוב, תשמע הרב", אומר לי אותו מרצה בערכים, "החלטנו אני ואשתי שאם הרב לא יישן הלילה גם אני לא אישן ואם אני לא אישן גם רעייתי לא תישן", כמובן התנגדתי למהלך בנחרצות חד משמעית, שלא יקום ולא יהיה שבגללי שני יהודים חשובים ישארו ערים בלילה. והוא מצידו ממשיך לומר "אין מה לעשות נמצא שנינו מה לעשות ועל מה לשוחח והשם יצליח דרכינו".
ירדנו ללובי והתיישבנו שם. השעה היתה רבע לשתים, שיחתנו התעסקה בין היתר על פעילות ארגון 'ערכים' ובכלל על עצם החינוך שצריך בדור שלנו…
לאחר כארבעים דקות המנקה והסדרן הערבי לפתע התעורר משנתו כי הוא היה צריך להעביר משהו, ומיד פניתי לבקש ממנו שיפתח לי את הדלת כמובן בלי ויכוחים מיותרים ובלי התעכבויות הוא פתח לי את הדלת בשעה שתיים וחצי כבר נכנסתי לחדרי ופניתי לנום את שנתי לקראת המשך השבת.
בסעודת הבוקר עמדתי לדבר בפני הקהל וסיפרתי להם את התלאות שעברתי בלילה. והוספתי לומר להם שהשם יתברך משלם שכר טוב ליראיו, וגם שהרב המרצה לא חייב לי כלום ואדרבה למה שאדם כה חשוב וכה מבוגר ישאר בגללי ער בלילה עד שיפתחו לי את הדלת והאמנתי בכל ליבי ששכרו ישולם מן השמים.
במוצאי שבת עוד בדרכי לבית מצלצל אליי אותו מרצה וסיפור מדהים בפיו.
בשבת בלילה נלקחה כלתו לבית החולים בכדי ללדת ובשעה אחת בלילה אמרו לבן שיש הסתבכות וכי יצטרכו לערוך ניתוח. אבל, הדגישו הרופאים, שהניתוח מאוד מסוכן ולכן נתנו לבעל להחליט. הבעל אמר להם שהוא איננו מבין וכי יעשו מה שנראה להם והוא יעשה השתדלות ויאמר תהילים להצלחתה ולרפואתה.
לא תאמינו, אבל בשעה רבע לשתיים בלילה -בדיוק אותה השעה שהחל אותו מרצה לשבת ולדבר איתי-, יוצאים הרופאים בבית החולים ומודיעים לבנו שלא הוחלט עדיין אבל כנראה לא יזדקקו לנניתוח וכי היא תלד כרגיל. הוא הסכים והמשיך לומר תהילים.
בשעה שתיים וחצי -באותה עת שנכנסתי לחדרי ופתחתי את הדלת בבית המלון- נפתחה דלת אחרת נוספת במחלקת יולדות שבבית החולים שממנה יצאו הרופאים להודיע לבעל שהאישה ילדה בן בשעטו"מ בבריאות איתנה.
סיים אותו מרצה: למי ששאל מה זה לשאת בעול עם השני, הרי שקיבל את התשובה…
תוקן על ידי פניני_מדרש ב- 16/01/2025 22:25:49
 |
|
|
