גלית גול אשר בעלה נרצח באכזריות בפיגוע הגרזנים בעיר, כותבת:

המחשבה הזו שרק לפני כחודשיים, נגזר דינם של המחבלים שביצעו את המעשה האכזרי הזה, ואנו חשנו תחושת צדק, ולו מזערית, בתוך הטרגדיה שלנו. אולם כעת, הידיעה על אפשרות לשחרורם במסגרת עסקה עם חמאס קורעת אותנו לגזרים מחדש. איך נוכל להמשיך לחיות בידיעה שהרוצחים האכזריים של יקירנו ישובו הביתה, בעוד אנו לעולם לא נראה אותו שוב? איננו מבקשים נקמה. אנו מבקשים צדק. אנו מבקשים להבטיח שכאבם של הקורבנות ושל המשפחות השכולות לא ייהפך לזניח במשא ומתן פוליטי. המחבלים הללו, שבחרו ליטול חיים, חייבים לשאת בעונש שנקבע להם. אחרת, מהו המסר שאנו שולחים לאזרחי ישראל, למשפחות הקורבנות, ולעולם כולו?