כבוד ת"ח זה בזה - לפרשת בא
חז"ל בפרשיות אלו מפליגים במידת הכבוד שנהגו משה ואהרון זה בזה, החל מכך שמשה רבינו לא הסכים בתחילה ליטול עליו את השליחות למצרים כיון שחשש לכבודו של אהרון שהיה נביא שם מכבר, עד שאמר לו הקב"ה שאהרון ישמח בלב שלם על הכבוד שנוחל אחיו. ובפרשתנו מוצאים אנו שלשניהם נאמר "דברו אל בני ישראל" ותמהו חז"ל במכילתא (פ"ג והו"ד ברש"י): "וכי אהרן מדבר והלא כבר נאמר [למשה] ואתה תדבר אל בני ישראל? אלא חולקין כבוד זה לזה, ואומרים זה לזה למדני, והדבור יוצא מבין שניהם כאילו שניהם מדברים". - - - - - -
בספר תולדותיו של רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל מסופר כך: "בן נולד לאחד מתלמידי רבינו זצ"ל. מיהר לבשר לרבו, והזמינו לסנדקאות. קיבל רבינו את ההזמנה והכיבוד.
ויהי אך יצא אותו תלמיד, והנה לקראתו עוד אחד מרבותיו. בישרו שמגיע לו מזל טוב, נולד לו בן.
-"בן ראשון?" חקר החכם.
-"לא, בן שני", אמר.
-"ולא הודעתני, לא שיתפתני בשמחתך!", נזף בו. "תלמידים הרי הם כבנים. מהיכן הנהגה זו, שבנים לא מודיעים להוריהם על נכדים שנולדו להם?!".
לא מצא מילים להצטדק.
חקר החכם: "מי היה הסנדק בבן הראשון?"
ענה: "מור אבי".
אמר החכם: "כך נאה כך יאה. וכעת, בבן השני, מגיע הכבוד לרב שהוא כאב! התכבדני?!"
אין הזמנה יותר מפורשת. בא במיצר. אמר: "בכבוד, אבל עלי להיוועץ בבני ביתי".
-"שאל, ותודיעני", אמר החכם.
שב ועלה לרבינו, וסח את את הדברים. מה יעשה?
אמר רבינו: "טענתו טענה, אבל אין הוא הרב היחיד, אף לא רוב חכמתך הימנו. יש עוד 'רבנים שהם כאבות'. ועם זאת, דבריו משדרים מצוקה. לא כבוד רוצה הוא, אלא הערכה. מעמיד הוא תלמידים, קשור אליהם בעבותות אהבה, מסור אליהם כל כך, וחש שהם מנתקים קשר, מפנים גב. זה כואב כשזה קורה בין הורים לצאצאים, וכואב בין מלמדים לתלמידים. עליך לכבדו ולהפיס דעתו ואלו יעמדו לרך הנולד לגדול לתורה ולחופה ולמעשים טובים!"
"והרב יבוא?", שאל התלמיד.
"הבטחתי שאבוא". אמנם, ההבטחה ניתנה לכיבוד הסנדקאות, ורבינו היה אז בעת חוליו, כאשר פסק למול והסתפק בסנדקאות. ההליכה קשתה עליו, ותנועותיו הוגבלו.
בני המשפחה התערבו: "אם אינו סנדק, למה שיטרח. אין לך מושג איזה קושי זה עבורו!"
התלמיד נבוך , ותלה עיניו ברבינו. בחכמתו, שתק. שתק דקה ושתיים, ולבסוף הגיב: "הוא תלמיד שלי, וישמח אם אבוא. אז איך אוכל שלא לשמחו?!". ולתלמיד אמר: "לשנה הבאה אשתך תלד עוד בן, וברצות השם אהיה הסנדק". -"אמן", ענו, וכך היה!"
תוקן על ידי פניני_מדרש ב- 30/01/2025 20:16:24
 |
|
|
