תמיהה בדברי מדרש השייכים לפרשת יתרו

במדרש תנחומא פרשת ויגש (ז) כתוב בזה הלשון: "שני בני אדם ראו כבוד גדול מה שלא ראה בריה בעולם, ואלו הן: יתרו ויעקב. יתרו כשבא אצל משה כתיב בו 'ויצא משה לקראת חותנו', מי היה רואה משה יוצא ואינו יוצא, שרי אלפים ושרי מאות יוצאין ואינו יוצא" ולכאורה צריך עיון הרי שרי מאות ושרי אלפים מעצת יתרו  היו ורק לאחר שבא.

משל למה הדבר דומה, לסבא המספר לנכדו: למדתי בישיבת חכמי לובלין עם הרב וואזנער, עם רב העיר של מונטריאל, עם ראש ישיבת טשעבין, עם האדמו"ר מסטריקוב. אמנם אז הם עוד לא נקראו כך, אך בהמשך, כשקיבלו את התואר, נקראו בשם זה.
כך כשבאו לקבל פניו משה וכל קהל עד ישראל, הם עוד לא נקראו בתוארים האלו - שרי עשרות, מאות ואלפים, אך היו קיימים בין המקבלים את פניו.

יוחנן. המדרש כותב: ''כשבא אצל משה" וגם הפסוק המצוטט הוא : "ויצא משה לקראת חותנו".
קולורדו. מה מוסיף התואר המאוחר כדי לדרבן עוד אחרים לצאת לקראת יתרו [בזמן הגעתו]?

הכוונה לזקנים שהיו עוד במצרים. העצה של יתרו הייתה להשתמש בהם גם כדי לדון ולפסוק ולא רק להנהיג, ומשה חשב שרק הוא יכול לדון בתור דיין מומחה.