באור פרק לח פסוק כא "אלה פקודי המשכן" מה באה המילה "אלה" למעט? יש לומר, כי בא להשמיענו שדווקא כאן יש מניין שעומד לעולם, אבל בשאר מקומות המניין לא מתקיים, כי בדרך כלל כל המניינים הם של דברים גשמיים, שאינם מתקיימים, ורק כאן המניין הוא לצורך מציאות רוחנית שקיימת לעולם. טעם נוסף: חז"ל אמרו אין הברכה שורה אלא בדבר שאינה נספר ונמנה. על כך באה התורה ואומרת "אלה", לומר, שכאן אין הקפדה לספור, אלא להפך, ככל שיתרבו הנדבות וכלי המשכן, כך תגדל יותר הברכה. פרק לט פסוק לב "ותכל כל עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו" מדוע כתוב "ותכל" ולא כתוב "וכילו בני ישראל", הרי "ותכל" לא מתייחס לבני ישראל? התורה באה לומר, שלא נחשוב שבני ישראל כילו את מלאכתם, אלא להפך, בני ישראל עשו כל מה שנדרש מהם, והיו מוכנים לעשות עוד, ומה שכתוב "ותכל", לומר שכלתה המלאכה שה' צווה אותם. הסבר נוסף: כיוון שהיו מלאכות שנעשו מעצמן, כמו המנורה, לכן לא ייחסה התורה את כל המלאכה לבני ישראל. פרק לט פסוק לב "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו" מדוע כתבה התורה "ככל אשר צוה ה'"? יש לומר, שבאה התורה להסיר החשש שבני ישראל עשו משהו שלא כהוגן בבניית המשכן. היה מקום לחשש זה, משום שלאחר שבנו אותו, קיפלוהו למשך שלשה חודשים. והסיבה שהמתינו שלשה חודשים היא, משום שהקב"ה המתין לחודש הראשון חודש ניסן, שהוא חודש משובח. פרק לט פסוק מג "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אתם משה" מדוע הוצרך לחזור ולומר "ויברך אותם משה", הרי כבר מוזכר בתחילת הפסוק "משה"? אלא בא הכתוב לומר שלא נקל בברכה זו, כי המברך הוא משה רבנו איש האלקים. | האור החיים כלשונו פרק לח פסוק כא אומרו 'אלה' לפסול כל מנינים שבעולם כי כל מה שימנה אדם מקנינים המדומים אין מניינו מנין ושמו מורה עליו מה אתה מונה, אבל מנין זה עומד לעולם, והטעם להיות מנין המשכן המופלא אשר שכן שם אלקי עולם ה'. עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (ב"ב מב.) אין ברכה שורה לא בדבר הספור ולא בדבר המנוי, וכאן אמר 'אלה פקודי' פירוש לאלה יש מנין ואין הקפדה כי מנין זה אדרבא מניינו תביא הברכה כי כל פרט שירבה במספר תגדיל הזכות ותסובב הברכה למרבה, והטעם להיותו של המשכן. פרק לט פסוק לב פירוש, לא הם כילו שאם היה ה' מצוה עוד בעבודתו יתברך יעשו בני ישראל בכל אות נפשם אלא שכלתה המלאכה אשר צוה ה'. עוד ירצה באומרו 'ותכל' לצד שהיה בה מלאכות שנעשו מעצמן שהיא מנורה שאמרו ז"ל (במד"ר טו) שנעשית מעצמה, לזה לא כינה הכל עליהם כי יש חלק במלאכה שהוא לא נעשה אלא הכאה בקורנוס והיא מעצמה כלתה. פרק לט פסוק לב נתכוין בזה להסיר החשד מהם כי יראה הרואה שצוה ה' על המשכן ונעשה וקפלוהו ג' חדשים (שמו"ר נב), יאמר כי היתה סיבה מצד המעשה שהיה בו דבר בלתי הגון או שישראל עכבו דבר מכל האמור במצותו, לזה אמר 'ותכל וגו' ויעשו בני ישראל ככל', ומה טעם המתין הקב"ה עד חדש הראשון, שהוא חדש המשובח שנקרא ראשון, והוא אומרו בגמר המלאכה 'ביום החדש הראשון תקים וגו'', ורבותינו ז"ל (שמו"ר שם) אמרו לצד שנתבשר אברהם ביצחק. פרק לט פסוק מג טעם שהוצרך לומר 'משה' ולא סמך על זכרונו בסמוך, לומר לא תהיה ברכה זו קלה בעיניך כי משה איש האלקים ברכם ודבר גדול הודיע הכתוב בדבר זה, ולטעם זה הוא שהודיע הכתוב ואמר 'ויברך אותם' וזולת היות משה אין התורה מגדת אם יברך אדם לחבירו. |
