| נשלח ב-22/2/2003 19:25 |
 |
| |
כבוד האשה בדת היהודית
קראתי כתבה,
http://news.walla.co.il/ts.cgi?ts=item&id=352427&path=22
הנה חלק ממנה,
בתי הדין הרבניים משלמים לעתים לבעלים סרבני גט סכומים המגיעים לאלפי שקלים, מכספי המדינה, כדי שיסכימו להעניק את הגט לנשותיהם. הדבר נעשה בעיקר במקרים שבהם הבעלים מתנים את הגט בהסדרת חובותיהם, והנשים אינן רוצות או אינן יכולות לשלם את הכסף.
עו"ד סוזן וייס, מקימת הארגון "יד לאשה", המטפל בבעיותיהן של מסורבות גט, סיפרה ל"הארץ" על מקרה שבו הבעל תבע 20 אלף דולר כתנאי למתן הגט. "בסוף הוא הסכים להתפשר על 10,000 - בית הדין שילם 5,000 דולר, ואנחנו גייסנו עוד 5,000", סיפרה.
מה זה המעמד הזה הניתן לאשה?
לא יעזור שום אצטלה שתתכסו בה
זה מעמד של סתם חתיכת בשר שתפקידה לשרת את הגברים ולהביא להם ילדים
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2003 22:53 |
|
| |
אני
האם קראת את הספר 'הקרבן של תמר' מאת נעמי רייגן?
http://www.naomiragen.com/Tamar/tamar.htm
סיפור מבוסס על עובדות מציאותיות. לזוג חרדים נולד ילד שחור. הבעל חשד באשתו והשפיל אותה עד לגירושין ולא הטה אזנו לטענתה על חפותה. הכל עבור מעמדו החברתית.
בסוף התברר שדווקא הוא היה בן לשחור שאנס את אמו וממנו הגנים השחורים. בכל זאת לא חזר לאשתו ולבנו השחור נכד השחור.
החברה החרדית הורסת את הדת היהודית. מאידך, נמצאת הדת ללא מי שרוצה להפיח בה רוח אלוהים חיים.
תוקן על ידי - בוגיעלון - 2/22/2003 10:57:31 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2003 01:50 |
|
| |
בוגי,
הספר בעברית נקרא "עקידת תמר". אותו אמנם לא קראתי, אך בימים אלה מועלה ההצגה "מניין נשים" שגם אותה כתבה רגן והיא מבוססת על סיפור אמיתי.
הרקע הוא הווי החברה החרדית במאה שערים, ועיקרה היא מאבקה של אם ל-12 ילדים שנאבקת בפסק דין שהוציא נגדה הבד"ץ ומונע ממנה לפגוש את ילדיה, אותם נטשה כשברחה מביתה לאחר מסכת התעללויות מבעלה. באמצעות הגיבורה- חנה קדישמן מטפל המחזה במקומן של הנשים בישראל בכלל ובחברה החרדית בפרט.
ההצגה מצויינת (קאסט מעולה!) להוציא סצנה אחת, שלדעתי יש בה קצת מן הדמוניזציה של העולם החרדי - אבל ככלל מומלץ ביותר לפוקדי התיאטרון מבינכם (אם ישנם כאלה).
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2003 19:43 |
|
| |
פרפרת, תודה
אני
זאב פלק ב'תורה והגות' עמ' 13-14 כותב:
'ההלכה ואפילו התורה כולה איננה מטרה לעצמה, אלא אמצעי לקרב את ישראל לאלוהים. הפיכת ההלכה למטרה לעצמה היא בבחינת עבודה זרה.
'... ניקח לדוגמא את ההלכה שאין גט אשה אלא בהסכמת בעלה, הלכה הפותחת פתח לעיגון האשה. או ההלכה שהאב מקדש את בתו קטנה (פירוש, שהוא מוסר אותה להתקדש לאדם אחר ללא רשותה), המאפשרת לו להינקם מן הבת או מאמה. ההלכות הלללו אינן יכולות לעמוד בביקורת המוסרית ומצריכות תיקון מן הטעם דלעיל'.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 00:03 |
|
| |
החפרפרת
איני פוקד תיאטראות. (הגמרא מציינת את התופעה הזו לגנאי, אם כי יש לדון מה בין זמנם לזמננו). אני מכיר את הנושא רק מאשכול שעסק בו בח"ח. הבנתי ממה שנאמר שם שהדברים בספר ובהצגה שקריים. אולי זה אחרת ממה שנאמר שם, לדבריך?
ככלל, ממה שהבנתי ממה שנכתב שם הוא שהסופרת אכן מעוניינת להכפיש את החברה החרדית, מה שנקרא "דמוניזציה", ומטרתה עלתה בידה...
לאני, לחפרפרת ולכולם
יש בתורה מונח מעניין: "נבל ברשות התורה". התואר הזה נופל בחלקו של מי שיודע לנצל את הדינים כדי לצאת כביכול זכאי מבית הדין, אך בעצם להרע לאחרים ולהיטיב לעצמו על חשבונם.
חכמים מחוייבים למנוע מרשע כזה לממש את זממו. אך כל משפט שהוא בעולם, וגם משפט התורה להבדיל, אינו יכול לכסות את כל האפשרויות. לפיכך, תמיד יהיו פרצות כאלו שנבלים יוכלו לנצל לטובתם - כמו בדוגמא שהבאת.
אמנם, הפרצה המנוצלת כאן היא עתיקה, ונובעת מן המעמד השונה מאד שהיה לאשה ולגבר בימי מתן תורה. גם היום המעמד שלהם שונה, ויתכן שמעמדה של האשה חזק יותר... אך וודאי ראוי לתקן במידת האפשר כדי למנוע פרצות כאלו.
נסיונות לתיקון, כמו בכל תחום, צריכים:
א. לנבוע מן ההלכה מבפנים.
ב. להיעשות בידי חכמים מוסמכים.
ג. לא להביא לזעזועים גדולים מדי בהלכה המסורה.
הכל כפי שנתבאר בכמה אשכולות שונים בפורום.
בפועל, אני מניח שעדיין מחפשים אחרי פתרונות. אחד הפתרונות שהוצעו היה להנהיג שכל קידושין של אשה יהיו על תנאי, בהסכמת בית הדין. זה אומר, שאם בית דין יחייב את הבעל לגרש את אשתו, הבעל לא יוכל לסרב. מפני שאם יסרב, בית הדין יממשו את התנאי שהיה בנישואין מתחילה, ויתברר למפרע כי הנישואין לא התקיימו, והאשה פנויה.
זה רעיון שהועלה בעבר, אך הוא נדחה על ידי קהילית הרבנים הבכירים, מה שנקרא "פוסקי הדור" (אם מישהו ישאל כיצד בוחרים אותם, הרי כבר היו אשכולות גם בנושא זה...). סיבת הדחיה לא היתה דווקא חשש מפני שינוי, למרות שגם זה גרם. בכל תקנה יש לברר היטב אם התועלת שבתקנה אינה בטלה בששים לעומת הנזק, ויש נזקים ישירים ויש נזקים עקיפים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2003 10:28 |
|
| |
נו נו מיימוני
תנאי הפתרון שהצעת:
א. לנבוע מן ההלכה מבפנים.
ב. להיעשות בידי חכמים מוסמכים.
ג. לא להביא לזעזועים גדולים מדי בהלכה המסורה.
זה כמו לבקש מהאפיפיור שיכיר ביהדות כצודקת מהנצרות.
רק זעזועים מביאים את המהפכות. צריך רק לחפש את הזעזוע המוצלח. 
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2003 10:42 |
|
| |
מיימוני
כתבת כי סיבת הדחיה לא היתה דווקא חשש מפני שינוי, למרות שגם זה גרם. בכל תקנה יש לברר היטב אם התועלת שבתקנה אינה בטלה בששים לעומת הנזק, ויש נזקים ישירים ויש נזקים עקיפים.
משפט זה הינו סתום בעיני
האם תואיל להרחיב ולהסביר אותו?
מה שמצטייר בעיניי הוא כי האשה משמשת כרכוש, ככלי שרת בעיני הרבנות בעלה ואביה,וכולם זכרים ע"פ הגדרתם.
לו המצב היה הפוך והגברים היו במעמד הנחות של הנשים היום , שכל ניע וניד היו תלויים בדברי הרבניות ששולטות בחברה החרדית
שכל רצונם של הגברים היה תלוי בהסכמת הרבניות הנשים והאמהות שלהם?
איך היו הגברים מרגישים?
ואני יכולה לנחש את התגובות של ווטו ובוגי וקוני
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2003 17:07 |
|
| |
נעמי רייגן - ירבו כמותה בישראל. סיפוריה מבוססים על סיפורים אמיתיים. את הסיפור שהביא בוגי שמעתי ואת הסיפור על זאת שהתאבדה עם התינוק בספר הנקרא 'בת יפתח', אני גם יודע את השם!
איני שופט אם כוונתה לטהר או להכפיש, אבל בהחלט היא מצביעה על נגעי הדת וזה דבר האמור לעורר בכיוון הזעזוע שהזכירו מיימוני ויענטע  .
|
|
|
|
|
