מי חבר את מגילת אסתר?

בתלמוד בבא בתרא טו א
נאמר שאת מגילת אסתר כתבו אנשי כנסת הגדולה
שהם לפרוש רשי חגי זכריה מלאכי זרובבל ומרדכי
ואילו המהרש"א בפירושו לאגדות במסכת חולין
קל"ט קובע מגילת אסתר הפרסים כתבו
הכיצד??

זיהוי המלך אחשוורוש מבחינה היסטורית אינו פשוט. וזה סדר הדורות של מלכי פרס (על פי "עולם התנ"ך):

דריוש הראשון.
אחשורוש – כסרכסס הראשון.
ארתחשסתא – ארתכסרכסס
דריוש השני – נותוס.
ארתחשסתא השני – מנמון.
ארתחשסתא השלישי – אוכוס.

בדרך כלל סבורים, כפי שמופיע גם בטבלה קצרה זו, כי כסרכסס הראשון הוא הוא אחשורוש. נגד זיהוי זה הועלו כמה טענות, ומעניין לסקור אותן גם כדי לראות את דרכם של החוקרים, לטוב ולרע.
א. אין מקורות חיצוניים למגילה שמעידים על רדיפות מתוכננות בימי אחשוורוש. וגם לא על תגובת נגד של יהודים.
- זו טענה קלושה מאד, לפי שאין לנו מקורות ספרותיים עשירים על שום תקופה, והעדר מקור אינו ראיה. מה גם שכאן יש סיבה טובה להעדר חומר. רדיפה מתוכננת אינה מתועדת, והקף התגובה היהודית לא היה גדול, עד כמה שניתן לשפוט מן המגילה.
ב. ידוע כי אשתו של אחשוורוש היתה אמסטריס. כמו כן, החוק חייב למנות למלכה רק בת אצולה פרסית, וכן היתה דרישה דומה לגבי משנה למלך, שהיה חייב להיות פרסי או מדי.
- איני יודע מהיכן "ידוע" שם אשתו של אחשוורוש. אם אחשוורוש התפטר מושתי די מהר, לא יהיה לשמה זכר בתעודות רשמיות – ולאחשוורוש לא היתה סיבה להתפאר בעובדה שהרג (או: סילק, כי לפי פשטות הפסוקים לא בהכרח נהרגה) אותה. כמו כן, העלמת מוצאה של אסתר יכלה לאפשר למלך להציג אותה כפרסית, ובין הנתונים המעטים שיש על מלכות פרס, ידוע כי המלך, שליט יחיד, תיעתע בחוק באמצעות פרשנויות כדי להשיג את מבוקשו. צריך לראות את המקורות החיצוניים הסותרים בדיוק, כדי להכריע בשאלות כאלו.
ג. לפי המגילה, אחשוורוש הטיל מס על איי הים. אבל ידוע כי לאחר שנת 479 לפנה"ס השתחררו איי הים מעול הפרסים, ורק ארתחשסתא השני השתלט עליהם מחדש. אחשוורוש, לפי רשימת התאריכים המקובלת, מלך מ-485 לערך לפנה"ס.
איני יודע מדוע לוח זמנים צפוף זה לא יספיק ליישב את הנאמר במגילה עם ההיסטוריה. יש גם מקום לפרשנות מעניינת, שאני הראשון כנראה להציעה. יתכן שמה שנאמר על המס מתאר את ימיו הראשונים של אחשוורוש, שאיבד את השליטה על האיים. ויתכן גם להפך. אפשר שהדברים נכתבו דווקא לאחר שהאיים מרדו, כדי למצוא נקודת ביקורת נוספת על המלך שמצטייר בצורה עלובה כל כך, אך אסור לומר את הדברים בפה מלא... זה יכול להסביר מדוע הובאה עובדה היסטורית בלתי רלוונטית זו במגילה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לאור חשיבותה של הנקודה האחרונה, אני חוזר עליה מחדש, ומקשר אותה לאחרות.
במגילת אסתר ניכרת עריכה מתוך צנזורה פוליטית פנימית. הביקורת על מעשיו של המלך הטיפש, כפי שכינוהו חז"ל, מובאת בצורה עדינה, ברמז.
למשל, גורלה של ושתי. לפי פשטות הפסוקים, לא נגזר עליה אלא "אשר לא תבוא לפני המלך" וכן שמלכותה תינתן "לרעותה הטובה הימנה". היכן כאן עונש מוות? רק בהמשך נזכר כי המלך חשב על "ושתי ועל אשר נגזר עליה". איך הדברים עולים בקנה אחד עם פירוש חז"ל כי ושתי נידונה למוות, מעבר לכך שסגנון החלטה כזה היה אופייני לתקופת המלוכה האבסלוטית?
התשובה היא שחז"ל קראו בין השורות. וגם להם היה ברור כי אסור היה לכתוב זאת במפורש כדי לא לפגוע במלכות.

אותו עיקרון, של צנזורה פוליטית פנימית, יכול להסביר את העובדה התמוהה שהמגילה מסיימת במעשי גבורתו של אחשוורוש, הכתובים על ספר דברי הימים של מלכי פרס. תוספת זו נראית משונה לא רק בעינינו. אחד מבעלי תנועת המוסר נהג לדרוש את הפסוק באמרו כי היסטוריה של כיבוש ומיסוי צריכה להיות בספרי היסטוריה של מלכים, ולא בספר תורני. אולם לפי הרעיון לעיל יש כאן הסבר אחר לגמרי. אחשוורוש, שירש את השליטה באיי הים מקודמו, לא היה מסוגל להחזיק בהם. יתכן כי המס שהטיל היה כבד מדי, והביא למרד. (בגמרא מובאת מחלוקת רב ושמואל בסיבות לחגיגות הגדולות שקבע אחשוורוש, ובין השאר מוזכרת שם האפשרות כי חגיגות כאלו נועדו לצרכים פוליטיים של קירוב רחוקים, כלומר חיזוק הרצון הטוב של נשלטים בקצה האימפריה). לפי זה, סיום המגילה מרמז, בציניות, על כך שאחשוורוש היה מלך גרוע, שלא הצליח לשמר את האימפריה שלו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

נפלאים דבריך כיד השם הטובה עליך!

בחכמים זהירים כמוך -יראה קודמת- ראוי שתהיה אמונת חכמים!


הערה; כתבת "והקף התגובה היהודית לא היה גדול".
בזה הנחת שהריגת שבעים וחמש אלף ושמונה מאות איש במדינות המלך, לא נחשב אז "היקף גדול". האמנם?

וטו

אני מודה לך, גם על ההערכה וגם על הביקורת החיונית.
יתכן שנכשלתי באנכרוניזם. כלומר, שפטתי את היקף ה"חיסולים הממוקדים" שהיו אז לפי הערכה מספרית שגויה.
יש לעיין בספרי ההיסטוריונים, לקבל הערכה על גודל האוכלוסיה במדינות השונות, ולפי זה לנסות לשער מה היה הקף החיסול, פחות מאחוז, עשרה אחוזים וכדו'.
יש לשים לב כי בשושן נהרגו 800 איש. 500 ביום הראשון, ו-300 ביום השני. מה היה היקף האוכלוסיה בעיר זו? אם מדובר באלפי אנשים, וכל שכן אם מדובר בעשרות אלפים, אין זה מספר משמעותי היכול להרשם בספרי ההיסטוריה - ויש לבדוק זאת. כלומר לא רק את הנתונים המספריים, אלא גם את צורת ההתייחסות המקובלת לאבידות בנפש.

על כל פנים, יש לתהות מה היה גודלה של משפחה ממוצעת, ואם הפגיעה היתה באבי המשפחה הרודף לבדו, או גם בצאצאיו (כנראה - הזכרים בלבד). אני מקיש כמובן ממעשה המן, למרות שנראה שהיה לו מספר יוצא דופן של בנים. זאת לא רק בגלל היקף הילודה במשפחתו, אלא גם בגלל העובדה שכולם שרדו לגיל מבוגר יותר, תופעה לא שכיחה בתקופה שלא ידעה את ההיגיינה והרפואה המודרנית.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

נכון מאד. אנחנו שופטים לפי סטנדרטיים של מדינה חופשית עם תקשורת מבקרת ולוחצת.

אבל לפי קריטריונים של סאדם, אסד והדיקטטורות למיניהן, זה כמעט ללא משמעות ובפרט לפני כל כך הרבה זמן שרצחו עבור כל פיפס ולא היתה תקשורת ראויה לשמה.

יענטע


אוסיף הערה מעניינת מאותו מקור שעליו הסתמכתי לבירור העובדות (או ההשערות המקובלות ) ההיסטוריות.

באותם ימים, החוק אסר אפילו להסתכל בכיוון של פילגש המלך. מי שרק סובב ראש לכיוון אחת מנשות המלך היה מועמד לעונש מוות מיידי, ואין פוצה פה ומצפצף.

יש להשוות זאת לסיפור על אחאב ואיזבל. אחאב נחשב לאחד המלכים הרשעים ביותר בתקופת מלכי ישראל. איזבל היתה מלכה רשעית קשה למצוא כדוגמתה. (כנראה רק עתליה יכלה "להתחרות" איתה). ובכל זאת, כידוע מסיפור כרם נבות, כאשר המלך חמד את הכרם שהיה שייך לאדם במלכותו, לא היה מסוגל להשתלט עליו לעצמו. הוא ניסה להציע לו שימכור לו את הכרם. כשסרב נבות, נשאר מתוסכל. וגם איזבל, בת מלך זר, הכירה במיגבלות ששררו בעם ישראל - ולא בשום עם אחר. היא יעצה, כידוע, לאחאב לשכור עדי שקר, נבות הופלל והוצא להורג, והכרם נפל בידי המלך.
זה סיפור מזעזע, אך יש לו מסקנה צדדית שכמעט נעלמת מעיני הקורא המודרני, ובמיוחד מי שגדל בחברה שלנו. בשום חברה אחרת באותה תקופה - וכוונתי לאותן אלף שנים - לא היה אחאב נמנע מלקיחת הנכס לעצמו, עם או בלי הריגתו של נבות. רק בעם ישראל לא יכול היה לעשות זאת. ואנו מדברים על תקופה שבה היה העם שקוע בעבודה זרה!
צאו וראו מה בינינו לבין אומות העולם.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

מצד אחד נכון מאד. הדרישות הפופולריות של עם ישראל דרשו הצדקה משפטית. אבל את זה אנו מוצאים כבר לפני כן: 'לא עבדו ישראל עבו"ז אלא כדי להתיר עריות'.

האם כל כך ברור שעדיפה הדו-פרצופיות הפוסחת על שתי הסעיפים מהדוגריות הפרימיטיבית?

האם עדיף ז'ק שירק ממועמר קאדאפי, מפני שהוא מכסה את הקאדאפיות בסורבונה?

יענטע

בוודאי שעדיף שיראק על קדאפי.
וכי היכן היית מעדיפה להתגורר, בלוב או בצרפת?

זה לא אומר ששיראק הוא טוב, או שהמשטר הצבוע הוא מעלה.
אך הוא עדיף על אפשרויות אחרות.

נדמה לי שהחלפנו את הנושא באשכול...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

צודק

גם צודק שהאשכול יוחזר לאסתר ולאחשורוש ולא נשכח את שאלת חלמישצור.


תוקן על ידי - יענטע - 2/26/2003 10:16:31 AM

מפני תצריף של נסיבות נעדרתי ליומים
מפורום חשוב זה
וכאן המקום לשאול ובמיוחד את מימוני
שדרך חשיבתו היא כלפיד בחשכה (לא ההוא מישינוי ח"ו)איך היגיע נושא הקבלה למגילת אסתר
כגון "המלך " בראש עמוד וכי"ב

בנושא שנגע בו מיימוני על המלים ספר פרס מדי. לדעתי לכאורה הפשט הפשוט הוא שהואיל, כלשון התלמוד במגילה "אכתי עבדי אחשוורוש אנן" [=עדיין אנחנו עבדים לאחשוורוש] ולכן לא אומרים הלל בפורים, ואף כשנכנסו לארץ היתה במקדש עצמו - מרכז העצמאות והקדושה היהודית - בשער המזרחי צורה של שושן הבירה (מדות פ"א מ"ג) שצוה המלך הפרסי שיעשו "כדי שיהא אימת המלך עליהם", לכן כאשר כתבו מגילה רשמית מטעם הממלכה על קורות הנס המפארת את מרדכי ואסתר, הי' חייבים להזכיר שגדלותו של אחשוורוש כתובה בספרי הימים של פרס ומדי.

ובאמת כך נהגו גם בכל המקרא בספרי הנבואה של מלכים דברי הימים, שכתוב שם שמעשי המלך נכתבי בדברי הימים למלכי ישראל וכיוצא בזה.

תוקן על ידי - מסתברא - 2/27/2003 4:40:21 AM

חלמ"צ,

הרי "המלך" בראש כל עמוד הוא יופי של הידור שמישהו חשב עליו ופיתח רגישות עד שזה התגלגל לכל פינה כולל פינת הקבלה וד"ל.

ועדיין אנו צריכים לביאורי הרב המיימוני שליט"א!