|
|
| נשלח ב-4/3/2003 14:46 |
 |
| |
חלמיש
מסברה "מבחוץ", כלומר בלי לראות את ההתפתחות במקורות, נראה שוטו צודק. הנהגה יפה הפכה לנוהג, ואחר כך תלו בה תילי תילים של פרשנויות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2003 21:14 |
|
| |
מיימוני,
אהבתי את התייחסותך הן לגבי מגילת אסתר והן לגבי הסיפור על כרם נבות היזרעאלי.חשוב מאד לראות את סיפורי המקרא כמעוגנים במציאות של אותם הימים במידת האפשר ולבודקם בראי הפילולוגיה,זמן כתיבתם,השוואת הכתובים לתעודות אחרות וכו'..
בסיפור על כרם נבות ניתן לראות בבירור כי אחאב פעל על פי "חוק המלך" בדברים יז' ,שם נאמר בפירוש "ולא ירום לבבו מאחיו" וכך,ניהל מלך ישראל מו"מ של שווה בין שווים עם אחד מתושבי הממלכה.נקודה אכן מעניינת שלא שמים בד"כ לב אליה.המשמעות היא מאד גדולה כיון שזה אומר שאחאב לא נהג ע"פ "משפט המלך" המפורסם שמפניו הזהיר שמואל את העם,קרי,"משפט המלך" לא היה מעוגן בימים הללו בממלכת ישראל בעוד ש"חוק המלך" כן!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2003 12:45 |
|
| |
מיימוני
נפלאים הם דבריך
ומה שעדיין נשאר מעורפל.
א) מנית את סדר מלכי פרס, ולא הזכרת את הגמרא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא, האם לפי זה תשתנה רשימת המלכים שהבאת?
ב) האם אימרה הנזכרת בגמרא קשורה להפרש ב150 שנים שבתקופה ההיא בין מנין בני ישראל לבין מנין האומות?
ג) האם מבואר בהמאור ריש ר"ה שהפירוש הנכון הוא האמור במנין האומות.
ד) האם לפי האמור לעיל יש לנו בעיה בכתיבת תאריכים למנין בריאת העולם?
וכל זאת כותב הנני בהמשך לדיון בינינו אתמול באשכול סמוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2003 04:32 |
|
| |
מיימוני
קראתי ואין עונה
וכנראה עדיין לא חזרת לעצמך מהחברים שמספרים על עצמם, אמנם כדי שלא תהיה ביאתי לכאן בחנם, אוסיף לך עוד איזה שאלות, ברשותך:
א) האם המאובנים העתיקים מפריעים לך למנין שאנו מונים ליצירה?
ב) האם ההוספה של "שאנו מנין כאן" מתרצת לך הכל?
ג) מהו המקור למהלך חשיבתך, שקשה לכאורה על המקרא ועל התלמוד וקשה על הקבלה והחסידות
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2003 13:02 |
|
| |
ווטו
האשכול דן רק בשאלה הראשונה של ההודעה השניה, ובכוונה לא הכללתי את השאלה הזאת תחלה, כיון שהנושא נידוש וידועים כל הפתרונות האפשריים.
כאן הבאתי זאת שוב, בהקשר לשאלות שבהודעה הקודמת, ובהקשר לשאלות האחרונות שבהודעה הזאת, ובהמשך למה שהשיב לי באשכול סמוך.
וא"כ עדיין מצפים אנו ל(תלמידו של) מרן, שיחוה דעתו בהקשר שבין השאלות - בתור הקדמה לשאלה האחרונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2003 23:58 |
|
| |
הלבן
אני מבקש רשות להתעכב מעט.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2003 23:59 |
|
| |
מיימוני
ראיתי מה שכתבת שם, שאתה באמצע לעיין,וכיון שכך אוסיף לך עוד אחת:
ראיתי מה שכתבת בנושא המאובנים, ומסתמא איני מחדש לך כלום בעובדה, שהכוכבים הרחוקים מאתנו יותר מ6000 שנות, שאורם הגיע אלינו היא קושיה לא פחות קטנה.
ואם תתרץ גם שם באותה דרך, שנברא קרן האור (מחוץ למאור) באופן שיגיע אלינו בזמן, אזי נאמר שגם אני לא קיים, ורק קרן האור שלי נברא בלעדי, וקולי נברא בלעדי. ולחכם כמוך אין צריך להאריך יותר.
וסוכ"ס בהכרח תצטרך להשיב קשה לכאורה, ושכלינו מוגבל. וא"כ תלך בזה עד הסוף, ולא תעצור באמצע.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2004 02:16 |
|
| |
הלבן,
כעת ראיתי שלא ענית לך.
אין לי תשובה על כל שאלותיך, כי למרות הזמן שחלף מאז, לא עיינתי במראי מקומות שלך.
אך יש לי תשובה לשאלה אחת, שמן הסתם תתרץ את רוב השאלות - כמובן, היא תמקד את המחלוקת בינינו (אני חושש).
גם אם הגמרא ניסתה לתאר את סדר ימות מלכי פרס, איני סבור שזה מחייב אותנו להאמין שהגמרא צדקה בזה.
מי שעשה את החשבון היה קרוב מאיתנו לאותם דורות, ובוודאי שיכלו להיות לו נתונים שאין לנו.
אבל זה גם יכול להיות להפך, שהוא ניחש, שיער, התבסס על נתונים לא מספיקים.
זה מעורר כמה שאלות:
א. איך יתכן שאמוראים או תנאים טעו? הרי היתה להם רוח הקודש וסייעתא דשמיא?
ב. שאלה גדולה יותר, למבינים: איך יתכן שתנאים או אמוראים אמרו דברים מתוך השערה ושיקול הדעת, ולא מתוך ודאות מוחלטת של ידיעה בטוחה?
השאלה הראשונה נידונה בפורום כמדומה לי. והתשובה הפשוטה היא שלא תמיד מובטחת סייעתא דשמיא בדבר זה.
השאלה השניה הופנתה אלי באישי וגם הופיעה באשכול סמוך על ישעיהו לייבוביץ.
התשובה, בקיצור, היא שאיני רואה פסול בהצגת השערה על בסיס הנתונים שיש בידינו. ואיני סבור שזה מוריד מערך התנאים והאמוראים שעשו כן. גם אם יתברר שלא היה בידיהם מידע מושלם (וגם בידינו אין, כי ההיסטוריה היא מדע מפוקפק למדי, שמטבעו מדלג על חסרונות בהיקף מקורותיו) - איני סבור שמבחינה מתודית היה עליהם להימנע ולא להעלות את החשבונות שלהם.
ועוד יותר בקיצור, אם כי זה שייך לשאלה שהועלתה שם:
שאלה כזו מניחה שני מצבים: ידיעה ברורה, ודאית לעומת חוסר ידיעה והשערת כרס.
אבל יש גם סדרה שלימה של מצבים אמצעיים. ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. ואם חז"ל התרשמו שבידיהם רשימה סבירה של מלכי אומות העולם, מדוע לא יסמכו עליה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2004 03:20 |
|
| |
'שלחה להם אסתר לחכמים, קבעוני לדורות, שלחו לה, קינאה את מעוררת עלינו לבין האומות, שלחה להם, כבר כתובה אני בדברי הימים למלכי מדי ופרס' (מגילה,ז)
אולי זה מסביר את ה'קביעה' של המהרש"א
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2004 08:39 |
|
| |
"בקומראן נמצאו עותקים של כל ספרי המקרא למעט מגילת אסתר. מגילת אסתר היא ספר קצר יחסית ודומה שהעדרה מקומראן הוא מקרי, ואין ללמוד ממנו על מועד חיבור מאוחר של הספר או על יחסם השלילי של אנשי קומראן אליו. כדי לעמוד על מרכיב המקריות די לתת את הדעת לעובדה שמתוך ספר דברי הימים, המכיל 65 פרקים, נשתמרו חמש שורות בלבד (4Q118). אם מתוך ספר ארוך כדברי הימים נשתמר רק קטע קטן אחד, אין להתפלא שמתוך ספר הרבה יותר קצר כמגילת אסתר לא נשתמר אף קטע".
(http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3495)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2004 16:33 |
|
| |
ללבן- ניתן לפרש את הגמרא של דריוש הוא אחשורוש כמו אליהו הוא פנחס,כלומר אותו מהלך ואותו אופי ולא ממש זיהוי היסטורי.דבר שכנראה לא ענין את חז"ל כל כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2004 14:00 |
|
| |
מיימוני
נעים לקרוא הערותיך לשאלות עתיקות.
וברשותך אמשיך צעד אחד קדימה. או אולי שני צעדים קדימה.
א) אחרי פורים בא הפסח, וההפרש הוא שכאן הבעיה היא במספר השנים של אחת מחמשת המגילות וכאן הבעיה במספר השנים של אחת מחמשת החומשים. האם אתה מוכן לעבור לביקורת המקרא, או לקבל את המסורת של "רדו"? שגם הוא אינו תואם את מסורת אוה"ע!?
ב) הסברך בקשר לחז"ל הוא רק בקשר למספר השנים וידיעות הטבע, או גם בקשר לפירושי ההלכות שבתורה, עין תחת עין וכיו"ב. ומכאן לשאלה בהנהגה היומיומית בהלכות של הריגת רמשים בשבת וכיו"ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2004 14:18 |
|
| |
הלבן
אני מוכן לדון בכל שאלה, כידוע לך היטב.
ואף איני חוקר על מניעי השואלים, כי כל עוד מבקשים לברר וללמוד, יש בכך מצות לימוד תורה.
א. לא הבנתי מה השאלה של רד"ו. האם כוונתך לפירוש הנבואה שנאמרה לאברהם, שבני ישראל יהיו 400 שנה בארץ לא להם?
ובכן, שערי פירוש לא ננעלו. וניתן להציע כמה פירושים:
1. 400 שנה של גלות כוללות כל תנאי חיים בתור גר בארץ נכריה. לפיכך, זה התחיל להתקיים ביצחק.
ואם נדקדק יפה, לא כתוב בשום מקום שארץ הגלות תהיה מצרים. או שתהיה גם גזירה להרוג את הטף. מסתבר שזה הכל היה תלוי בזכויות ובחובות של בני הדור ההוא, שנמצא באותה עת בגלות.
2. אולי 400 שנה אינן בדווקא, אלא מספר מליצי, מעין "הרבה" בלשוננו.
הפירוש הראשון מופיע אצל המפרשים. השני - איני זוכר.
ב. יש כאן שתי שאלות:
1. האם מסורת חז"ל מחייבת אותנו בפירושנו למקורות. למקרא, למשנה ועוד?
ובכן, הלא מצאנו אצל הראשונים שפירשו משניות ופסוקים שלא כדרך חז"ל, ומסתבר שגם כאן נכון הכלל "שמע האמת ממי שאמרה". ואף חז"ל לא באו להגבילנו שלא לחשוב ולהבין - אלא שאדם חכם אינו סבור שהצעות והשערות מהוות ראיה נגד פרשנויות אחרות, ועוד של בני דור שהיו קרובים יותר למקור והכירוהו טוב יותר. וראה באשכולו של מוישהגרויס על היחס למסורת (לינקי?)
2. האם שינוי בתפיסת העובדות בין דורנו לדור חז"ל גורם גם לשינוי בהלכות?
באופן כללי, בקביעת הלכה יש כמה גורמים:
I המסורת. גם מסורת שמתבררת כמוטעית, יש לדעת כיצד להתייחס אליה. ויש על זה גמרות, פירושים וסעיפים בשולחן ערוך, למשל לגבי מנהג טעות.
II הידיעות החדשות. כאשר נודע לנו משהו שמשנה את הסתכלותנו, איננו יכולים להתנער מכך. ידיעה היא תהליך בלתי הפיך. אם נודע לנו, לפי הדוגמא שלך, שכינים ופשפשים אינם נולדים מהאויר אלא מביצים זעירות שהעין אינה רואה, זה משנה את התייחסותנו לאיסור הריגת נפש - אם אנו מבינים אותו שהוא חל על יצורים הנולדים או בוקעים מביצה להבדיל מיצורים הנוצרים מאליהם, כמו מן הזיעה.
כמובן, יתכן שעלינו לשנות את הגדרת האיסור הזה בשבת, כפי שכתב הרמב"ם שכינים היות שנראות כבאות מן הזיעה, השתנה דינן.
בוודאי שיש לעיין היטב בשני שיקולים אלו, נוסף לעיון בנושא עצמו, לפני שמכריעים הלכה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2004 17:59 |
|
| |
כוונתי היתה, שלפי זכרוני (ואין עתותי בידי לבדוק עתה) סדר השנים של אוה"ע והחוקרים מוסיף איזה 50 שנה לרד"ו, וא"כ מתקרב קצת לפירוש הפשוט של הפסוקים.
בשאר הפרטים רק הערתי, אך לדאבוני אין עתותי בידי להעמיק בהם יותר.
|
|
|
|
|
