|
|
| נשלח ב-17/3/2003 08:20 |
 |
| |
נקודת הנושא שאולי הובאה כבר בעבר:
[מנגנון החיפוש אינו זמין]
אף הבשר שנעשתה בו השחיטה המציינת הפרדה להיבט החיים שבו, עדיין משויך לחיים והרי אכילתו קובעת את עליונות האדם על חיי החי. לכן יש לראות את אכילת הבשר כהיתר לתאוות האדם. אמרו חז"ל: 'לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון' וכתב רשר"ה בפרשת ראה: 'עדיין אכילת הבשר מותנית ב'תאוה נפשך'.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2003 10:25 |
|
| |
בוגי, קוני, בורג, יהוסף,וטו [השמות לפי סדר קבלתם חחח]
אני מתפלא על ההנחה שבדבריכם כאילו התיר אלוקים לנוח לאכול חיות ובהמות, הרי לא התיר לו אלא רמש, שמשמעותו הפשוטה מי שכל מהותו רמישה = דביקות באדמה.
עצם הכתובים מורים כך, שכן קודם אמר אלוקים ומוראכם ןחתכם על החיה והבהמה, ואחר כך וכל הרמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה. יתר על כן ההשוואה של - "כירק עשב", שאינה הולמת כלל לחיה ובהמה.
נון שלפעמים רמש מתייחס לכלל הרומשים, אך לא פחות גם לתחום המסויים של הרומשים,שהרי בכניסה לתיבה נאמר "מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו".
אמנם גם כאן ניתן לפרש אחרת, אך די בזה.
אתם לומדים חומש???????????
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2003 08:46 |
|
| |
שלום. גם אני כאן.
בעל_עגלה, לידיעתך "חזון הצמחונות והשלום" הוא עיבוד של הרב הנזיר למכתב וסדרת שיחות שלו עם הרב קוק (בשמו של הרב שרלו).
לגופו של עניין, נראה שהרב קוק ראה את הצמחונות כהלכתא למשיחא, וקבל אותה על עצמו בבחינת "קדש עצמך במותר לך". ואילו הרב הנזיר ראה בה "כלי" להביא לימות המשיח.
אנחנו שאין לנו עסק בנסתרות, צריכים לעבוד קשה קודם על תיקון המידות ביחסים עם בן/בת הזוג, עם המוכר במכולת וכדומה. כמובן, שזה לא מתיר לי לתת בעיטה לחתול צולע ששוכב מתחת למכונית שלי. 
הפוך בה והפוך בה - דכולא בה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 09:18 |
|
| |
עברתי אתמול ליד משחטה וראיתי את העופות דחוסות בארגזים ובקור הלילה. התפתח ויכוח עם מי שהלכתי איתו אם צודק יותר לשחרר את העופות המסכנים האלה או לא לגזול מהמתפרנסים והניזונים מרציחתם. מהסגנון שלי אתם יכולים לראות מה שאני סובר בראש אבל למעשה לא פעלתי כדעתי. בושה! (או אולי איני מבין את עצמי? הלואי!)
(למעלה מוזכר בשם הרב קוק. לאחרונה הביא מישהו בשמו שקרבנות העתיד יהיו מן הצומח ולא מזמן הובא שהבין בעצם ששפינוזה תפס את הנקודה. אז למחפשי עדתיות ומגזריות, אני קוקניק -לא נוקניק- עד להודעה חדשה)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 14:48 |
|
| |
בוגי,
אדונך לכף זכות שאינך מבין את עצמך  !
שאלתך שוב נוגעת למוסרי מול המשפטי עליו הערתי לפני כרבע שעה באשכול "פגע וברח" של קוני אלא שבמקרה שלך זה עניין לבעלי רגישות גבוהה לחי. [חשבתי להודיעך לשם דיון בפורום על התופעה בכוללים הלומדים מסכת חולין שדורשים מבהמה נוספת להישחט כדי "ללמוד עליה". כמובן שלפי ההלכה היבשה אין מן הסתם בעיה בכך שהפרה המסוימת תתרום את גופה למדע התורני, אך מהלנים בעומקה של הלכה ולא רק במרחבה ניתן לצפות רגישות אף הלכתית לנושא.]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 19:03 |
|
| |
בוגי
נראה שאינך קורא ח' ח' בעיון. בהמשך כמה הודעות מזכירות את הר"ק. (גם מה שטענו על כלי עור אינה טענה כי אפשר מבעלי חיים שמתו מאליהם)
יתר על כן, בריסקער, הביא סיפור יפה:
"מעשה ברבינו כשעוד היה רב בבריסק שהזמינהו שוחט חדש לבדוק את שחיטתו וביקש אחד מילדיו ללוותו לראות את השחיטה. אמר לו הרב:
אני רב ואני חייב לראות כדי לבדוק אם נעשה כהלכה. הוא שוחט והוא חייב להיות כדי שחוט. אבל אתה בא סתם להסתכל? זו כבר אכזריות."
זה רק עונה על פרסום התמונה בעיתונות אבל על עצם המאורע יש לומר 'תורה היא וללמוד אני צריךךך'.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 19:21 |
|
| |
תודה קוני-למל (גדי), אבל ללמוד תורה יש מספיק בובות של בהמות מפלסטיק והרב מבריסק בטח היה מצוה עליהם להזמין בכמה דולרים את הבובות הללו!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 20:11 |
|
| |
בוגי,
התכוונתי שמאחר ועליך לשקול גם את השיקול המשפטי שסוף סוף הוא גם מוסרי בהיותו שומר על האתיקה ["שמירת ההתאמה"] לכן אל תחשוד את עצמך כמשוחד בהחלטתך ל"שב ואל תעשה" שלא לפגוע בבעלות המדבר מפני השחתת חיי החי!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2004 22:34 |
|
| |
 מצורף קובץעמכם הסליחה, הלינק מתחלף שם.
זה התמונה והטקסט שם.
Two Jews look at a ritually slaughtered sheep on the Mount of Olives in east Jerusalem. Israeli security services were on high alert on the first full day of the week-long Passover holiday with a lockdown imposed on Palestinians living in the West Bank and Gaza Strip.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 02:34 |
|
| |
אהלון,
מעניין! לי ידוע שאדרבה יש בספרותנו צדדים לאסור מנהג כזה ובפרט שה בערב פסח מול מקום המקדש [תלתא לריעותא] שנראה כשוחט קדשים בחוץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 18:17 |
|
| |
מוטמעים כאן שני אשכולות; האחד של בוגיעלון מימים ימימה והשני מאמש של hot4nsync.
**********
חשיבות החיים של בעלי החיים!
בוגיעלון:
איך זה שבתורה אין התייחסות לכיבוד חיי בעלי החיים?
את גובה הקנס קבע שוחר זכויות בעלי חיים.
מאת: מערכת וואלה!
משטרת רומניה קנסה נהג שנסע במהירות מופרזת ודרס ארנב. הנהג נקנס בסכום של כ-16 דולר, סכום המקביל למשכורתו החודשית.
הנהג סיפר לעיתון היומי ליברטאטי: "פגעתי בארנב מכיוון שלא היתה לי דרך למנוע זאת. החלטתי לפנות בעצמי למשטרה, מכיוון שנגרם לי נזק למכונית. ידעתי שאם אפנה למוסך, הם יבקשו פרטים על מהות התאונה, ואז אסתבך יותר".
לדבריו, את גובה הקנס קבע שוחר זכויות בעלי חיים במדינה, נלו ספירוי. "כשהשוטר ראה דם על מכוניתי, הוא ממש התחרפן", סיפר הנהג. "הוא עצר אותי, בדק את רמת האלכוהול בדמי ולא קיבל את ההסבר שלי".
מהמשטרה המקומית נמסר כי הם עומדים מאחורי ההחלטה בנוגע לגובה הקנס. דובר המשטרה אמר בתגובה: "היום זה ארנב - מחר זה ילד".
עד כאן הכתבה.
נהניתי מהנימוק של "היום ארנב מחר ילד".
לא מפני שחיי ארנב אינם חשובים, אלא מפני שלא נראה שהמדינה צריכה ובשילה להתערב בהגנת חיי הארנבות. עליה להגן על חיי אדם ולכן מוצדק נימוקה 'בעל חי, גזירה משום אדם'.
אי לכך, ביטוי הנהג 'שוחר זכויות בעלי החיים', מוטעה.
*****
דיוטימה:
למה אין איזכור? בוודאי שכן.
ואזכיר מפרשת משפטים את החוקים הנפלאים:
"כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו.כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו? עזוב תעזוב עימו".(שמות כג')
מה שיפה פה זה שילוב הדינים הללו עם יתר הדינים החשובים שבפרשה.משמע,ההגנה על בעלי חיים אינה פחותה ממשפצ צדק,דיני שמיטה וכו'..
*****
מיימוני:
דיוטימה
זו שאלה גדולה.
האם התורה מקפידה על צערו של שור או על צער הבעלים.
שהרי עזרה לשורו של השונא תביא בהכרח לסילוק השנאה ולריבוי האהבה.
ואכן יש מחלוקת בגמרא אם צער בעלי חיים דאורייתא (=האם התורה מלמדת אותנו להיזהר בצער בעלי חיים) או דרבנן (או שחכמים לימדונו זאת).
ולשיטת הרמב"ם, גם אם נאמר שצער בעלי חיים מן התורה, הטעם האמיתי אינו דאגה לצערם של היצורים האילמים, אלא חינוך האדם. כי מי שנזהר יותר בצער הבריות האלו, ייזהר גם בצער בני אדם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*****
דיוטימה:
זה בדיוק העניין. לפי דעתי ה"פשט" ברור ומובן.לא תמיד צריך ללכת ולראות כל! מה שנאמר על כל! משפט מן התורה לאורך כל! דורי דורות החכמים.מדוע לא לחנך לאור משפטים ברורים אלו?
בהחלט צער בעלי חיים.פשוט.ברור.מובן.לא מסובך.
תמיד ניתן כמובן להתפלפל ולבחון עוד ועוד היבטים.אבל לפעמים כדאי לראות את הגאונות שבפשטות.לא?
*****
מיימוני:
דיוטימה
איני אומר שה"פשט" שלך לא צודק.
אך לדעתי יש כאן הזדמנות גדולה לראות כיצד אנו ממהרים לפעמים להבין "פשט" ומחמיצים נקודות ראות נוספות, ואולי את הדיוק.
קראת את הפסוק.
יש לך מושכל ראשון לגבי צער בעלי החיים.
גם הפסוק ניתן להתפרש לגבי צער בעלי חיים.
והלא דבר ברור הוא שהקב"ה ילמד בתורה את הערכים הנשגבים בעיניו.
שמע מינה:
הפסוק בא ללמד על צער בעלי חיים.
וזה הפשט הפשוט.
ואולי עדיין לא?
אחד הכללים בלימוד ובקריאה הוא מציאת ההקשר.
כלל אחר הוא שימת לב לפרטים, שעשויים להיות חיצוניים, ועשויים להיות עיקריים.
כך, במקרה שלנו:
ההקשר הוא חינוך האדם לקשר חברתי.
התוכן הוא חמור השונא ושור האויב.
צער בעלי חיים אינו שייך לחינוך האדם לקשר חברתי (פרט לשיטת הרמב"ם כדלעיל, שרחמים על בריות אילמות מחנכים לרחמים על בני אדם).
וכן אין זה מסביר מדוע לשים לב דוקא לשור השונא.
לפי דוגמאות אלו, ניתן לחשוב שהתורה דווקא מלמדת שצריך לעזור למי ששונא אותך, על מנת לתקן את היחסים ביניכם, ולהעביר על המידות.
כמובן, יתכן מאד שהתורה באה ללמד גם את זה וגם את זה, ולפירוש זה הייתי נוטה בעצמי.
אבל, שוב, המטרה שלי היתה ללמד גישה שאינה מסתפקת במבט אחד על פסוק, אלא בוחנת הקשרים נוספים.
אשמח על תגובתך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*****
בוגיעלון:
סליחה ד. אבל הדיאלוג על שאלתי הוא בגדר 'טענו בחיטין והודה ב.....'!
1. אני דיברתי על חשיבות החיים, הכולל כל הריגה גם ללא צער,
2. חיפשתי ציווי מפורש ולא מרומז שכבר התווכחו עליו החכמים אם צער בעלי חיים זה רק מדרבנן.
עכשיו שנגררתי לצער בעלי חיים, אומר בו שסביר שגם אם זה 'דרבנן', אין הכוונה שמצד התורה זה מותר, אלא שרבנן הם העירו את זה כמצווה. אבל בעצם זה דבר פשוט שלא צריך להכתב בתורה.
*****
דיוטימה:
מיימוני,
בעיקרון אתה צודק לגבי ראיית כל משפט בהקשרו באופן הנרחב ביותר שניתן.מסכימה איתך לחלוטין.
רק קח בחשבון שיש פה נתון נוסף והוא-עיני הקורא! ובנקודה הזו כל אחד רואה אחרת וטוב שכך! וכן, כל אחד גם מוצא את ההקשרים הרלוונטים לשאלות שלו, לתהיות שלו, וכדומה. ולפעמים נותר הכתוב כמות שהוא.
לבוגי,
אני לא מבינה את המושגים בהם אתה משתמש. מצטערת.
*****
בוגיעלון:
התכוונתי על להרוג בעל חי במקרה ואין לו שום צער מזה. (הרדמה וכל העולה על הדעת) זה לא נוגע לצער בעלי חיים אלא לחיי בעלי חיים.
שנית, גם מה שהבאת כתימוכים לצער בעלי חיים מהתורה, זה רק ברמז. וכי כזה דבר לא היה ראוי שיהיה מפורש יותר?
על זה הערתי שישנם דברים שחשיבותם כל כך פשוטה ומובנת מאליה, שלא צריך לזה ציווי מפורש.
*****
רציו:
בוגי
מקרא מפורש בפרשת נח להפך: "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל".
המשמעות וההקשר לנאמר למעלה שם "בידכם ניתנו", נראה שאין התורה מייחסת שום זכות חיים לבעלי החיים!
גם מעניין מאד מה שנאמר שם שהא-ל ישפוט את בעלי החיים שישפכו דם אדם. "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד כל חיה אדרשנו".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 18:35 |
|
| |
hot4nsync:
צער בעלי חיים, עד היכן?
כתבה שכתבתי, בבקשה תחשבו על זה
*****
מיימוני:
תחילה חשבתי למחוק את האשכול.
אבל לאחר שהסתכלתי בלינק, חשבתי שוב. יש כאן שאלה מעניינת, אם גם היא עלתה בכבר בפורום.
א. האם צער בעלי חיים מותר במקום הצורך?
ב. גם עד כדי כך?
כמובן, הכתיבה הספרותית הנאה אינה צריכה לטשטש את העובדה שיש כאן הרבה ניפוח רגשי. אבל מסתבר לי שוטו לפחות ירצה להגיב. וגם למיכי ודאי יהיה מה לומר.
רק אציין שהכלל הוא שגם אם צער בעלי חיים הוא איסור מן התורה (וזו מחלוקת בין שתי דעות בגמרא), במקום הצורך מותר לגרום לצער בעלי חיים. והחיי אדם, למשל, מתיר לתלוש נוצות מאווז חי כדי לכתוב (הנוצה שימשה בתור קולמוס).
*****
מיימוני:
למרבה הצער, האשכול הזה מהווה בעיה נוספת, כפי שהעירוני באישי, וכפי שניתן ללמוד מן התכתובת שאני מצרף כאן.
*** היקר
שבוע טוב ומבורך
תודה שכתבת לי. לא שמתי לב. איני בודק תאריכים, ולמען האמת לא עלה על דעתי שזה היה עלול לקרות. מין עוורון של מי שחי בגטו הבני ברקי המוגן, ושמא יש לומר: החממה.
להתראות
_______________
*** *****
_______________
מיימוני שבוע טוב.
האשכול האמור נפתח בעיצומה של השבת.
עד כמה שזכור לי הדבר נוגד את חוקת הפורום. אך קודם כל הוא נוגד את חוקת התורה.
לדעתי מן הראוי להתייחס לפחות לדבר זה כדי שלא נהיה מן המבזים את השבת.
כל טוב.
-----------
-----------
כיון שמדובר מן הסתם במי שכתב ושלח בשוגג, אין נאסר להשתמש באשכול לאחר "בכדי שייעשו". וזה כבר עכשו...
זו שאלה מעניינת: האם ראוי למחוק אשכול שנכתב בשבת ולהחזירנו רק לאחר שחולף זמן של "בכדי שייעשו" או שמא "פנים חדשות באו לכאן" ואפשר להשיבו מייד?
*****
ymy33665:
מיימוני
למה רצית למחוק?
מקוה שמותר גם לי להגיב, ובכן דומני שאין הדגש על צער בעלי חיים לצורך אלא על הפיכתם לפס ייצור אכזרי,
נראה לי שכדאי באמת למחוק ובהקדם, מחשש שלכמה ייצא התאבון ויפסיקו לאכול מן החי.....
לגבי שבת, מן הראוי לדעתי לשלוח מחדש את ההודעה הפותחת, (אפשר לוותר על שלי)
מאיר
*****
מיימוני:
מאיר
רציתי למחוק, מכיון שזו נראית כמו הודעה שנשלחת בבת אחת לכל הפורומים, ואז מה שעושים בהייד פארק זה למחוק את ההודעה אוטומטית ולחסום את הכותב. זה נקרא "הצפה".
וכמו כן, לפי תקנות הפורום, אין לכותב חדש לפתוח אשכול בפעם הראשונה בלא הסכמה של אחד המנהלים.
אבל לכל כלל יש יוצא מהכלל, ותקנות הפורום הן בכלל הזה. (מובן מה שכתבתי?).
וכיון שהנושא של צער בעלי חיים - וצער של פס ייצור כפי שהגדרת - הוא מעניין, הותרתי את האשכול על מכונו.
ומה אתה חושב? האם תפסיק לאכול בשר?
*****
מיימוני:
ועוד באותו נושא:
הארותי על שתי הודעותיך.
א. איך אמור הקורא הזר ובכללו שולח ההודעה להבין את האינסטינקט שלך למחוק?
הפורום אינו מיועד לזרים?
הנושא אינו אינטלקטואלי?
הייתי ממליץ לשקול מחיקת ההודעה שעלולה לעניות דעתי להרחיק דורשי אמת מן הפורום.
ב. אכן מה שנשלח בשבת אינו ראוי שיתנוסס כך בפורום, הייתי ממליץ לפנות
לבעל ההודעה בבקשה שישלחנה שנית או לחילופין למחוק ולפתוח מחדש, כדי שהשעה
המתנוססת על ההודעה לא תהיה שעת שבת.
והנלענ"ד כתבתי,
בכל דורשי שלומות
***
תשובותי:
א. בהודעה המקורית היה רק לינק. כיון שחשבתי שמדובר ב"הצפה", חשבתי למחוק.
לאחר שראיתי את הנושא והכתיבה, החלטתי להשאיר. וזאת למרות שהיה צריך לקבל
הסכמה לפני כן.
ב. בוודאי שראוי להאיר פנים לשולח, וכיון שלא עשיתי כן אני מכריז כאן ואומר:
ברוך הבא אל הפורום, ושאלה גדולה הבאת לנו!
ג. יש לחשוב כיצד לנהוג בהודעות שנכתבו בשבת. אמנם כיון שהאשכול כבר
התפתח, ואין מעשה שבת נאסר בדיעבד ובמיוחד בשוגג, נראה לי לא לטרוח לשלוח
מחדש.
אבל זה בהחלט דבר לחשוב עליו.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
*****
היללבן שחר:
יש לחלק בין שתי שאלות:
א. הריגת חיות בשביל לאכול אותן.
ב. היחס לחיות כאשר הן עדיין בחיים.
(הכותבת המקורית כמובן מערבבת בין השניים, ומוסיפה עוד חפניים מלאות בדמגוגיה והגזמה)
*****
גוונא:
הלל,
אפשר לשאול איזו הגזמה או דמגוגיה ראית כאן? אני חושב שזה תיאור מאוד ציורי אבל ענייניותו גוברת על הרבה תגובות מלומדות אחרות כאן בפורום,
*****
גוונא:
מיימוני,
מעבר לשאלה ההלכתית, האם לא מגעיל אותך מוסרית לתלוש נוצה של אווז כדי לכתוב חידוש תורה מדהים שהתחדש לך ותשכח אותו אם לא תכתוב? אותי זה מגעיל,
לגבי הכתיבה בשבת,
א'. נראה שמדובר בחילונית,
ב'.אין כל סיבה להניח שזה היה במזיד תוך ידיעה שזה איסור,
ג'.היא עצמה אינה משתמשת בפירסום הפורומי של האשכול שלה כך שזה לא מכשיל אותה,
ד'. עכשיו כבר מוצאי שבת, זמן שאם זכרוני לא מטעני מותר להשתמש במעשהשבת בשגגה של אחר,
האם אין די בכך כדי להתיר?
אוסיף משהו להלל,
האם כל דיון בחייך מתנהל כתרשים זרימה, טיעונים מלומדים ופילוסופיים לכל צד והבאת טובי המוחות לזירת הקרב? אני בטוח שלא, ולכן ההתיחסות המזלזלת (שהשתקפה אצל כמה מהמגיבים כאן) אינה עניינית לחלוטין, ברור שהנושא הזה כאוב למדי, זוהי עובדה אובייקטיבית, אם אנשים לא מוכנים לשים לב לבעיה ולפעול בהתאם זוהי דרך עניינית וחכמה כדי לשכנע אותם,
האם ניתן להעלות את ההשערה המופרכת והבלתי הגיונית בעליל שאנחנו מפחדים שמא היא... היא.. היא... צודקת  ?
(ואני מתכוון צודקת מהבחינה המוסרית והאנושית),
*****
בגט_סתרים:
"ניפוח רגשי" כותב מיימוני. אני כנראה לא הולך בתקופה הקרובה לוותר על סטייק עסיסי ומדמם, אבל אין כאן שום ניפוח רגשי(שמתם בודאי לב שזה שהבן אדם כתב בשבת זה מה ששבר אותו,אבל התיאורים הוא מכנה "ניפוח רגשי"). זה לפעמים אף יותר חמור ממה שכתבה שיר.
באירופה סוגרים את העגלים הרכים בתאים צרים כדי שלא יוכלו לזוז ובשרם יהיה רך כדי שהסטייק שלהם ימוח בפה.
אני לא נגד הריגת פרות לצורך אכילה,בדיוק כפי שלא אמנע מאריה את הצבי. אבל כבני אדם אנו אמורים לעשות הרבה יותר כדי למנוע סבל מיותר-שיהיה הסטייק פחות רך,לא נורא- מבעלי החיים.
*****
גוונא:
בגט יקר,
מה הפילוסופיה על פיה אתה מסביר את החילוק בין התעללות מיותרת לבין הריגה לצורך אכילה "כפי שלא אמנע מאריה את הצבי"? אני לא מצליח להבין מדוע אדם שמנסה להיות מוסרי רואה לעצמו זכות להרוג בעל חיים למטרות אכילה אף בלי התעללויות,
*****
בגט_סתרים:
אני לא בטוח שיש לי תשובה טובה לשאלתך. לו הייתי צריך במו ידי להרוג את הפרה סביר להניח שלא הייתי אוכל בשר. מניחים לי על השולחן סטייק ואני מתוך הרגל אוכל אותו. אני לא חושב שאני עושה נכון-אני לא חושב בכלל.
אבל אני בהחלט מזדהה אם אנשים שיש להם הכח לחשוב אחרת ולרחם גם על בעלי חיים,ואני לא מתייג אותם מיד כיפי נפש או את דבריהם כ"ניפוח רגשי".
ואני עדיין מזועזע מזה שכתבה בשבת. איך היה לה העוז לפגוע בציפור נפשם העדינה של תושבי בני ברק.
*****
kisarita:
עצם זה שדנים על השאלה, שיכולים להעלות קושיה על הנורמה המקובלת ולהתחשב בבעלי חיים, בעיני סימן טוב על התפתחותנו המוסרית למרות שאיני יודעת מהי התשובה הנכונה-
בתקוה שצאצאי ידעו
*****
מואדיב:
.
והנה דרך נוספת להתייחס לדיון:
מי שלא מפחד מקריאת סיפור מד"ב באנגלית, יגלה שזה בדיוק הנושא:
http://www.fortunecity.com/tattooine/farmer/2/Macdonald.htm
*****
אראלסגל:
צריך לזכור שמדובר כאן בחידוש גדול.
בזמן התורה אמנם שחטו חיות ואכלו אותן, אבל הסבל שנגרם לבהמה בזמן השחיטה
נמשך בסה"כ שניות ספורות, והוא זניח לעומת הסבל שהבהמה עוברת במשך חודשי
חייה במשק תעשייתי. כך שיש כאן קולא גדולה בעניין צער בעלי חיים.
אני תמה איך החרדים, שמתייחסים בחשדנות רבה לכל חידוש, מקבלים בלי כל ביקורת את החידוש העצום הזה.
*****
bt77:
סגל, תמיהתך האחרונה יש ליישב בכמה פנים, ואכ''מ.
חוץ מזה אל תתן להם רעיונות, דייך שאסרו מה שהצליחו לחשוב עליו לבד (וזה לא מעט).
*****
ymy33655:
אראל
עזוב את החרדים, מאיפה הם יידעו על התהליך החמור הזה?
השאלה היא על הרפתנים, על הרשויות, ועל.... על כולנו.
אני חושב שלאכול בשר זו שאלה אחת ולהתאכזר מעל ומעבר לבעלי חיים היא שאלה אחרת וחמורה פי כמה, האם בתנאי המשק התעשייתי זה לחלוטין לא כדאי לייצרנים לעסוק בתחום לולי ההתעללות המתוארת?
אי אפשר לדרוש חזרה לאכילה מרוסנת תוך שמירה על רגש מינימלי לצערם של בעלי חיים?
ואף מכוח התורה, כלום לא הגבילה תורה שחיטת אותו ואת בנו, אם על הבנים?
(על קן ציפור... ואינן אלא גזירות.... והוא כמ"ד... וקיי"ל כאידך.. וכו')
תבינו, אני מנסה, ללא הצלחה, להרגיע את מצפוני בטענה שלא האוכל אשם, מצידו היה אפשר לנהוג כראוי בבעל החיים, האשם הוא בסוחרים, במגדלים, האמנם???
מאיר
*****
riv:
צער בעלי חיים
אבל אמרם צער בעלי חיים דאורייתא 1 ממה שנאמר על מה הכית את אתנך 2, הנה זה על דרך הבאת השלמות לנו כדי שלא נתנהג במידות האכזריות 3, ולא נצער לבטלה ללא תועלת, אלא נפעל בעדינות ורחמנות ואפילו באישי איזה בעל חי שיהיה זולתי בעת הצורך, כי תאווה נפשך לאכול בשר 4, לא שנשחט על דרך האכזריות או השחוק 5.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c5-2.htm#3
*****
טנטלוס:
לכאורה יש לדון על מניעת אכילת בשר מהיבט נוסף. בתוספתא סוטה איתא:
"משחרב בית המקדש רבו פרושים בישראל ולא היו אוכלין בשר ולא היו שותין יין.
ניטפל להן ר' יהושע: אמר להן: בניי, מפני מה אין אתם אוכלים בשר?
אמרו לו: נאכל בשר, שבכל יום היה תמיד קרב על גבי המזבח ועכשיו בטל?
אמר להם: מפני מה שאין אתם שותין יין?
אמרו לו: נשתה יין, שממנו היה מתנסך על גבי המזבח ועכשיו בטל?
אמר להם: אף תאנים וענבים לא נאכל, שמהם היו מביאים ביכורים בעצרת,
לחם לא נאכל שממנו היו מביאים שתי הלחם ולחם הפנים.
מים לא נשתה, שמהם היו מנסכין בחג!
שתקו.
אמר להם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה;
ועוד: להתאבל יותר מידי אי אפשר- שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה,
אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, זכר לירושלים
עושה אדם כל צרכי סעודה, ומשייר דבר מועט... וכו'".
אפוא מעיקר הדין ההימנעות מאכילת בשר שייכת למנהג אבלות על חורבן הבית, אלא שבזמנם הייתה מניעה זו בבחינה "להתאבל יותר מידי". אולם כיום שאי-אכילת בשר היא תופעה נפוצה, אפשר שאין זה בבחינת 'גזירה שאין הציבור יכולין לעמוד בה'. אמנם נכון שתקנה להימנע מאכילת בשר לא נתקנה ע"י חז"ל, אבל מידת חסידות אפשר שיש בזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 22:21 |
|
| |
טנטלוס
מעיקרא דדינא פירכא,
אתה מציע למנף על ידי גישת הצמחונות את האבלות על הבשר שהיה קרב על גבי המזבח?
והלא מכוח אותה גישה עצמה יש לקוות (וכמובא מהרב קוק) שלא יוקרב בשר בבית מקדש העתיד!
מאיר
|
|
|
|
|
