| נשלח ב-25/2/2003 13:02 |
 |
| |
Anyname,
זאת שבכתבה לא יצאה מהארון החרדי, אלא מזה הדתי-לאומי [אולי שם הרוגעלעך שונים?].
אבל בכל אופן יש כנראה מה ללמוד משם.
**********************
תגובת החפרפרת לחלק הראשון של הכתבה [לעומת השני הנידון בהמשך האשכול] הועלתה מהעמוד השני למען זרימת הענייניות!
החפרפרת007:
קראתי בשבוע שעבר את הכתבה בעיתון. זו לא הפעם הראשונה שהמרואיינת - עיתונאית חוקרת שואה וסלבריטאית בהתהוות מפלסת את דרכה לתקשורת כדי להעלות על נס את גורל הרווקות הדתיות-לאומיות.
כרווקה דתית-לאומית (אמנם צעירה ממנה באי אלו שנים) אני חייבת לציין שקראתי והרגשתי מבוזה.
זוהי באמת דרך יפה ליחצן את עצמך ואני באמת בעד שתנצלי את כל קשריך גם בתקשורת ע"מ להשתחרר מרווקותך אבל מה שעשית בכתבה הוא למעשה נסיון קלוקל וכושל בהצגת בעיה ממשית וכואבת של מגזר שלם ולדבר בשמו. בדרך שבה הצגת את הדברים את חוטאת לחברותייך הרווקות ועם קצת עזרה מקופירייטרית יכלת לקרוא לכתבה "שהרה (בלי)טבעות"...
"אלמלא הפה הגדול שלי גם לא היית יודעת שאני דתיה"
"באתי לאיזו תוכנית....באותו יום לבשתי מחשוף..."
"הופכים לאוטוריטה קטנה משל עצמך שמחליטה מה מותר ומה אסור"
"אז מה משאיר אותך דתיה? הרגל. אני אדם מאד שמרן...פחד"
"אני מכתיבה לדתיות שלי את החיים ולא להפך"
?!?!?!?!?!?!?!?!?!
צר לי, אבל למרות הצהרתך את בהחלט לא מייצגת ואפילו את "חברותייך הטובות".
חשוב לומר - הבעיה היא בעיה אמיתית שיש בהחלט להקדיש לה את מלוא תשומת הלב הראויה אך יש דברים שהצניעות יפה להם ולא דפי העיתון הם המקור לדיון האמיתי (ואני בספק אם פורום).
נקודה חשובה נוספת היא להדגיש שהרווקות הדתיות אינן קוראות תיגר על המסורת, להפך - הבעייתיות נוצרת בגלל שהן מרגישות עצמן מחוייבות להלכה. מהכרות טובה עם השטח אני יכולה להעיד כי יש רצון עז להשאר במסגרת האמונית ולהגשים את היעוד גם כאם ורעיה אך המחשבה שאם לא מצאת את חתנך בגיל מבוגר מונעת ממך חלקים וצרכים אימננטיים לעיתים משתקת.
עד כאן ולא אוסיף.
כל טוב.
תוקן על ידי - ווטו1 - 3/5/2003 7:27:47 AM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 13:45 |
|
| |
פעמים רבות חשבתי על נבואת ירמיהו איך היא תתפתח.
נבואת ירמיהו "תורתי אתן בקרבם ולא ילמדו עוד איש את אחיו"
הווה אומר: חיים על פי השכל (ללא ספר הלכות כשו"ע).
התיאוריה הכי סבירה:
אנשים חושבים שדעתם איתנה להדריך את מעשיהם, יצאו ממחבואם ויכריזו בקול הנשמע למתאימים "מי לשכל אלי" "מי שנמאס לו מתכתיבים אלי" וכיו"ב, ואז לאט לאט ההארה השכלית תדבק ותעניין עד מצב בו "ומלאה הארץ דעה".
למיטב הערכתי, יש אנשים כאלו, שמלבד מה שהם מסוגלים לחיות על פי השכל יכולים גם להנחיל לרבים את ההארה שמתוקף היותה הארה ברורה תביא להתענינות רבה.
אז מה חסר?????????????????
לצאת מהארון!!!!!!!!!!!!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 14:44 |
|
| |
אני
יפה יפה
אהבתי מאד את משפט הסיום:
"בינתיים אני מכתיבה לדתיות שלי את החיים, ולא להפך"
נו מי כאן הגיע לכך? רק אז תוכלו 'לצאת מהארון'.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 15:57 |
|
| |
כולם,
אם כי כולכם נהנים מההערה שבכתבה המציעה לשנות את האורתודוכסיה מבפנים, הכתבה דווקא מוכיחה אי סתירת הישן, למרות הספקות. נושאת הכתבה נהיתה אמנם "פתוחה" יותר וקצת מקילה יותר, אבל עם הכל אינה רואה צורך לפרוק עיקרים.
אדרבה, היא מצביעה על הצורך ברפורמה מחשבתית ולא מעשית. [אלא אם כן אנו מתייחסים בחשיבות לברכת האגס, אבל זה מזערי ובפרט שאיננו מסתמכים על נושאת הכתבה כמורה דרך, אלא כדוגמא מוחשית לצורות התפתחות.]
יחידי,
בכן, מה שלא ברור לי הוא איך למדוד "פתיחות". וודאי שכשלעצמו, ראויה תוספת פתיחות מחשבתית בעיקר. אבל איך נמדוד את ההתדרדרות הבאה בעקבותיה לעומת ההתקדמות?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 16:02 |
|
| |
ווטו
את הכתבה לא יכולתי לקרוא מאחר ואיני נמנה על המנויים, (אולי תעלה את זה)
ולעניננו, תענה לי מה מועילה רפורמה מחשבתית שאינה מתורגמת למעשה?????
אני לא מצליח להבין!!!
איך נמדוד?????
מי שסתר את הביהכנ"ס הישן פשיטא שלא ידרדר יותר רק יתקדם..
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 16:22 |
|
| |
יחידי,
את הכתבה שלחתי באישי. העיקר לנו הוא החלק השני לאחר הסיפור עם השמלת כלה.
קודם הבה נבדוק את המפריע יותר לאנוסי התבונה. המעשים שהם בבחינת "ונשלמה פרים שפתנו" וכמו שכתב קוני "מס חברתי" או פיצול המחשבה?
אני משער שלרובם לא היו מפריעים המעשים, לו היו בטוחים שהם עושים אותם,
א. כחסד עם סביבתם וד"ל,
ב. כמשמרת לעצמם שמא עדיין אינם בהירים מספיק לפסוק לעצמם על כל נגיעה ונגיעה!
הבעיה היא רק ההרגל המחשבתי המתלוה שהם עושים את המעשים מתוך "פחד התחשמלות" [מהכתבה] וזה גורם להם לפיצול הדעת עד הרגש.
לכן נראה כי הפתרון הראשון הוא להתעמק ולהסיק למה באמת עושים את המעשים. כך וכך אחוז משום כך וכך וכך משום כך. הבהירות תרגיע את הפיצול כמעט ללא צורך בשינויים מעשיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 16:31 |
|
| |
יחידי,
כתבת "שיש כאלו שלא מהשכל הגיעו למה שהגיעו.
רק סתם להתפרק, ונראה לי שאלו לא בדיוק ירצו לשמוע מה יש לחכמה לומר."
[אעיר שכוונתך "לא מהשכל הישר", כי גם הרגש הוא המשך השכל, אלא מהיותו בלתי מבוקר, הוא לרוב לאו בר-סמכא.]
בדיוק לזאת אני מתכוין לחלק ש"לא מהשכל הישר" שאצל כל אחד ואחד, שעלול להכשילו!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 16:32 |
|
| |
יש כמה חלקים בנושא.
א. אי בהירות, תסכול, עצב, וכל המתלווה, וזה למי שגילה שהוא לא בדיוק עושה מה ש"באמת" צריך לעשות, או לא לעשות, ומחפש ומחפש ואיננו מוצא.
ב. אחרי שכבר גילה שאיננו בדרך המובילה ל"אמת", הוא מחפש היכן האמת.
ג. וסוף סוף מצא, רק שאינו מבין את השפה, וגם זה גורם להמשך תסכול.
ד.סוף סוף הבין את השפה, ועכשיו שואל את עצמו, "מה עלי לעשות"? לזה הוא לא במהרה יקבל תשובות.
ה. ןאז, מגיע שלב הזהוי שבעצם יש עוד כמוהו, ויצטרך להבין לבד מבין השיטין מה עליו לעשות.
ו. כאן הוא כבר הגיע למרגוע נפשי, לידעת האמת, לאושר המיוחל, אבל עדיין צריך חברה להשתתף במחשבותיו.
ז. אין חברה מוגדרת שכזו בגלוי.
ח. מי שעדיין מחפש ולא מזהה במקום הנכון, איך מביאים אותו לזה.
את כל זה לא פתרת, ועליך לפתור.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 16:42 |
|
| |
יחידי,
אני נהנה מהרשימה!
הבעיה נמצאת רק מנקודת ז' ורק בנקודה זו [כי ח' עד כמה שהיא נוגעת אליך היא חלק מז' ואם משום מצות "ופרצת", זו בעיה כללית טכנית בקיום מצוה שאינה מענין הדיון].
אז לגבי נקודה זו מהוה הפורום פיתרון וירטואלי שאנו עושים בו שימוש כרגע. יש בו מעלה עצומה שמאחד חברים לדעה גם מאוסטרליה לאר"י ומעיראק לארה"ב.
אני מניח שטבעי שקשר וירטואלי חזק מוביל לקשרים ענייניים נחוצים גם הלאה [אולי לבד מעם עקשנים כמוני  ].
העיקר שהבעיה גם כפי שהיא משתקפת מדבריך, היא שוב אך חוסר שיתוף מחשבתי ורפורמה מחשבתית ה"מפוצצת" הרבה יותר מהמעשים, אך כשחסרה הנוחות המחשבתית רוצים לפוצץ במקום זה את המעשים. עיין היטב היטב כי נכון הוא ותמצא נחת.
תוקן על ידי - ווטו1 - 2/25/2003 4:46:19 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 16:46 |
|
| |
מותר לי לחלוק עליך?
יש כאן שני דברים.
נכון שחוסר חברה לרפורמה המחשבתית היא מפוצצת, אך אני לא חושב שבמקום זה מישו רוצה לפוצץ מעשים, אלו שני דברים נפרדים.
א, רפורמה מחשבתית בתוככי חברה שכזו.
ב. מה הלאה לגבי המעשים.
וגם לבעיה זו צריך חברה, מאחר וכשהשאלה נוגעת למעשה, ואין תשובה ברורה התסכול ממשיך.
והבן...
תוקן על ידי - יחידי - 2/25/2003 5:00:33 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 17:04 |
|
| |
ברור מחד שיש אשר מעשים מוחדרים בהם ואין דרך שישתנו במעשים ללא שינוי החלטי לכל הפחות לתקופה, עם זאת עלינו להבין שההפרעות במעשים המסמלים תוכן מוטעה אין ההפרעה אלא בסמל או במסר המשובש, אך לא במעשה היבש.
נניח ואדם הולך עם שרשרת צלב והגיע למסקנה שאין לו להיות חבר ושותף לדרך הנצרות, הרי שאם יתנתק במחשבתו לחלוטין מערך הנצרות ולא יראה בה ערך או מייצג ערך בעיניו, הרי שלא יקשה עליו להמשיך ללבוש את הצלב לצורך חברתי או כיוצא בזה. נכון שאם צלב היה מסמל משהוא שלילי הרי שראוי למחות גם כלפי הזולת ולסלק אותו, אך אם ההפרעה היא אישית הרי שההפרעה מסתלקת במחשבה כי במחשבה ורק במחשבה חסודה ומקומה.
כן בעניינינו וכנ"ל.
[נ.ב. ברור שהקושי להינתק מחשבתית באופן מוחלט קשה ללא מעשים. אל"כ לא היתה ניתנת שבת וכיוצא בה, די היה לצוות "לחשוב" ]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 17:07 |
|
| |
מבחן
עברית אתה יודע????
עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 17:18 |
|
| |
יחידי ומבחן,
[מבחן, ברוך הבא לדיון הזה - "הגעת מן השמים"!]
מהדברים שבינינו יוצא ששלושה דרכים לאנוסי התבונה:
א. לסדר הכל במחשבה בלבד, וככל שזה כך אין סיכון,
ב. לסדר במחשבה עם תמיכה חברתית ורק מתוכה לחשוב על שינויים מעשיים אפשריים, כך ככל שהחברה הנוצרת היא רצינית גם אין סיכון,
ג. לסדר את המחשבה באמצעות מרידה מעשית ולא להמתין, בכך יש ויש סיכון.
שאלתי, מה עדיף?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 17:23 |
|
| |
אין כאן שלשה דרכים חלופיות.
כולם צריכים להעשות.
שוב, הסיכון הוא לא לכולם, ואני מדבר על אלו שאין בהם סיכון וכנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 17:30 |
|
| |
אפרט דבריי באופן ברור.
א. יש מעשים שליליים - אותם אין ברירה שלא לשנות
ב. יש מעשים חיוביים אך מתלווה להם שטות סמלית - יש להתנתק מחשבתית מהתוכן הסימלי
ג. יש מעשים שליליים בתוכן שהם מסמלים אך לא בעצמיותם. למשל ללבוש בגד מחברת "כת השטן" אינו שלילי בעצם, אלא ההזדהות היא שלילית.
מעתה -
1. מי שהתנתק מתוכן הסמל של כת השטן, יכול להמשיך בינו לבין עצמו ללבוש את הבגד.
2. כלפי אחרים לא רואוי ללבוש -שכלפיהם עדיין יש בד"כ את המסר השטני.
ד. מעשים עם תוכן מיותר - מעשי חינוך מסויימים מאבדים מתוכנם לאחר שהמתחנך החכים והתחנך. מעשים אלו אין שלילה להמשיכם מלבד בזבוז טנרגיה וזמן, נפק"מ אם יש מטרה אחרת עמו מטרה חברתית.
נקודה נוספת הערתי [בנ.ב. שלעיל] שברור שאדם הוא חלש ובשביל להחדיר או להוקיע תפיסות עולם הוא בדרך כלל נדרש למעשים לפחות לתקופה, וראיה על כך מכל המצוות הבאות להחדיר מחשבות שלא אמרה תורה "תחשוב כך" וזהו.
אך במקום שחשוב מאד לשמור את המעשים, יש כוח באדם להתאמץ ולהתנתק אך מחשבתית בפרט לאנשים חושבים
|
|
|
|
|
