|
|
| נשלח ב-25/2/2003 17:48 |
 |
| |
יחידי,
איני חושב שאתה מתכוין שראוי לנקוט בדרך השלישית כאשר ניתן להמתין לכינון חברה רצינית!
מבחן,
מסכים אתך. אלא...
שישנם מעשים שראוי להחזיק בהם אך כדי:
א. שלא להרגיז את הסביבה,
ב. שהסביבה לא תרגיז,
ג. שהם משמשים לתזכורת.
הויכוח היחיד שנראה שיש לי עם שניכם הוא עד כמה לאמץ את מאמרם ז"ל:
"אל תאמין בעצמך..."!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 17:55 |
|
| |
ווטו
להמתין????? מתי בדיוק נראה לך שיקום הרעיון הזה, לפי דעתך שאסור להקים חברה כזו.
לא מבין את הגישה שלך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 17:55 |
|
| |
ווטו
אני משער שאתה חושב שאתה מאמץ את מאמרם אל תאמין בעצמך יותר ממני
הטיעונים שלי דוקא נובעים מתוך אימוץ חזק של מאמרם - איני מאמין בעצמי שאוכל להיות שחקן ולא להיהפך גם שקרן באותו זמן
לכן אני נוטה אל הישרות ליישר את המעשים עם המחשבות.
אני מסכים אתך על כך שיש מעשים שיש להם ערך כלפי הסביבה שלא להזיק לה ושהיא לא תזיק לנו, רימזתי על כך והתייחסתי לעיקרון הזה בהודעתי הקודמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 18:06 |
|
| |
יחידי,
חוץ מ"אל תאמין" [כפי שאדון עוד להלן עם מבחן] הגישה שלי מבוססת על ניסיוני בחיים [כפי שהערתי באשכול "הענות הווה"] שכאשר נוקטים בזהירות הראויה מתוך התלבטות אמיתית וכנה, קרובה הישועה לבוא וה"מאליו" אמור לקרות.
לכן, כפי שמעידים העניינים, אני סמוך ובטוח שהחברה הרצויה תקום [גם אולי מפלגת רונן] וממילא הכל יתקדם כרצוי.
בל נהיה מהדוחקים את השעה ולו רק בכדי שהשעה לא תדחוק אותנו.
מבחן,
לכל אחד המצב והרקע שלו. אם כנים דבריך כלפיך מה אומר ומה אדבר? קבלתי היום גם תוכחה בכיוון הזה מבוגי באשכול "פני הרפורמה".
אני רק טוען לדידי ולדכוותי, אבל אני חושב שלכל אחד ראויה טענתי להדהד מאחוריו [כפי שהעיר בוגי].
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 18:38 |
|
| |
ווטו
אני חושב שאתה מקיים את ה"אל תאמן" במובן הישן שלך, ודעתי, אתה יכול להמשיך לקיים אותו גם אחרי שינוי המעשים וממילא הכל על מקומו יבוא בשלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 19:06 |
|
| |
יחידי,
בזה גופא ספק אם השינוי המעשי לא יגרום ש"אאמן בעצמי" יותר מדי. והכלל בספק - שוא"ת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2003 19:36 |
|
| |
אהה
ולכן אתה מסתמך על מישו אחר שהאמין בעצמו יותר מדאי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 00:11 |
|
| |
יחידי,
נגעת בנקודה!
אבל איני סומך עליו מפני מה שהאמין, אלא מפני המערכת המשומנת שנבנתה מביב לזה על כל מעלותיה וחסרונותיה. אחת ממעלותיה היא שהיא מהווה ביטוח ושמירה ועל זה קשה [אובייקטיבית] לוותר ולסתור בקלות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 09:13 |
|
| |
אני מבינה את יחידי.
לאנוסי התבונה כה חשוב סידור המחשבה וכאשר הם עושים מעשים המבטאים מחשבה לא נכונה, זה מתסכל אותם. כי במקום לעשות סדר במחשבה, הם מוסיפים באי סדר. אבל בואו נחשוב למה בכלל יש דיון? הרי זה משום שכן ישנה סיבה חיצונית לעשות את המעשים כמו בשביל לספק את הסביבה ולהשתייך אליה מאיזו סיבה שהיא. אז פשוט צריך לבודד את הסיבה הלא-נכונה ולצרף למעשה רק את הסיבה הנכונה.
נגיד שהוריי רוצים שאלבש גרביים עבות מפני הצניעות ואני החלטתי שלא דרוש ומספיק שאיני מושכת תשומת לב וגברים השמים לב ועין מעבר לנורמה האובייקטיבית, זו הבעיה שלהם. אז אם אלבש אותן ואחשוב שאני עושה זאת מפני הצניעות, זה ירגיז אותי. אבל אם אדע ברור שמפני הצניעות בכלל אין צד שאלבש אותן ורק מפני ה'נחת היהודי' של אמא שלי, אז אלבש בלי להתרגז.
לכן אני מסכימה עם וטו שכאשר המחשבה מסודרת אין בעיה במעשים. נגיד שמישהי עובדת עבודה ללא תגמול עצמי כמו להעביר חפץ מקצה השולחן לקצה השני ללא תכלית, היא עלולה להשתגע אבל רק אם לא ברורה לה הסיבה המצדיקה. אבל אם יש לה אב או אם שנטרפה דעתם ושזה עושה להם טוב, אז בכל תזוזה ותזוזה היא תחשוב על המטרה. אני כעת עושה טוב לאמי וזה יספיק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 09:32 |
|
| |
ווטו
מודינא לך ב"למען אשר יצווה את בנו אחריו" שאין לי מה להציע, וזה כבר סיבה לאמיתות דבריך.
אך אם נניח כדבריך אזי לא יתקדם כלום לעולם.
ינטע
תגובתי לטענתך קיימת באשכול שזה עתה פתחת על כיבוד הורים.
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=326544
תוספת לינק לפי בקשה.
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 5/19/2003 4:03:31 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 10:25 |
|
| |
יחידי,
אם תניח כדבריי אזי לא יתקדם כלום לעולם? האם אכן כך פני הדברים?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 10:36 |
|
| |
בתור תגובה זה טוב מאוד.
אבל למעשה........
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 10:54 |
|
| |
למעשה? סבלנות וכאמור הווה לימדני שהוא מסדר יותר טוב מאשר כשאני לוקח מדי הרבה יוזמות.
עוד הערה. לא רק "למען יצווה" אלא מפאת הכלים הניתנים.
אמר לי אדם שכל השבוע עובד וראשו בענייני פרנסתו, שכשהוא מגיע לבית הכנסת בליל שבת ושומע את החזן מתחיל "לכו נרננה" זה גורם לו כזה תענוג עילאי שבתי של נתק מתהפוכות החיים אל משמעויות הנצח, למרות שבשביל כך היה ניתן להתחיל גם ב"שושנת יעקב".
אני נזכר בהערה דומה בפורום,
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=248331
שכאשר פותחים ספר תהילים יוצרים מצב מסוים, גם אם לא חושבים על המילים.
כך ההשתייכות עבורנו חוץ מעבור הילדים.
לפי בקשת הכותב:
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 5/21/2003 1:02:07 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2003 11:09 |
|
| |
ידידי יחידי,
אוה, עכשיו שאתה אומר "שאיפה", חושבני שנגעת בדיוק ל"מחלוקת" שבינינו ובעצם י"ל דלא פליגי [פירוש: יש לומר שאינם -איננו- חולקים] כי מר לפי השקפותיו ונסיבותיו ומר לפי השקפותיו ונסיבותיו.
הרשה לי להעתיק את שכתבתי לרציו בנידון באשכולו על הטאו:
"ההקבלה של שאיפה ונחישות מצויינת!
מחנכים בישיבות לשאיפות ["שעאיפעס"] "להיות" ה"אני" "משהו". במובן זה מהווה השאיפה התקשרות לאגו [לקיחה אנוכית] ולא התמסרות לאקו [התאמה להווה].
עזיבת מובן השאיפה השלילי אינו מתוך אדישות אפאטית, אלא מתוך עשית האמת מפני שהיא אמת ולא מפני ניפוח האגו. הנחישות לכך, היא שתעניק עוצמה טהורה למעשינו ולא השאיפה.
[בעצם, היה שוה אשכול "נחישות לעומת שאיפה", אבל סביר שלא תהיה די התעניינות.]"
יחידי, אף לו כדבריך שאין לי אמביציה, אבל אני נחוש מאד!
|
|
|
|
|
