|
|
| נשלח ב-28/2/2003 00:52 |
 |
| |
כאן המקום להזכיר את הבעייתיות בכך שלמרות הכל גם אני צריכה להגיד "ועל בריתך שחתמת בבשרנו" בבשרי? לא ממש...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 00:56 |
|
| |
בבשרנו של עם ישראל!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 01:02 |
|
| |
נו באמת יענטע,
את יודעת שזה לא הפרוש המקורי...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 01:14 |
|
| |
הוי הוי...
איזה אשכול ואיזה עיתוי....
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 01:28 |
|
| |
חפי
מתכוונת ברצינות. הרבה מתפילותנו בלשון רבים לכלול את כל העם כיחידה אחת גדולה!
שחרית
מה את מתכוונת בעיתוי?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 01:34 |
|
| |
לפי ההלכה הפסוקה אשה איו לה לומר "וכל בריתך שחתמת בבשרינו". (ראה או"ח סי' קפ"ז ברמ"א)"דנשים לאו בני ברית". רק המנהג לאומרו (והפוסקים אכן ניסו למצוא צידוק למנהג שאינו עולה בקנה אחד עם ההלכה). ואם זה מפריע לך מאד את יכולה להפסיק ולנהוג כההלכה הפסוקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 07:11 |
|
| |
... ואכן שם במשנה ברורה סק"ט מפרש את הכוונה כדברייך - יענטע.
מסתברא,
אם אין אשה בישראל הנוהגת שלא לאמר ברית ותורה, הרי זה הופך ממנהג להלכה! היא הליכת העם שנקט בה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 11:19 |
|
| |
האמת שהמחקר נוטה לצד השלילי בשנים האחרונות. מדברים על טראומה לא פתירה, על חרדות לטווח ארוך, על זה שנימולים נהנים פחות מיחסי מין.
מדברים גם על מחלות אבל משום כך לא היו שוללים את הכריתה, כי בדברים מסוימים עדיף.
למרות שכתב הרמב"ם שהברית באה "להכחיש את התאוה" לא נראה שהוא בא לפרש את התורה כספר מרשמים לאנטי-אפרודיזיאק, אלא שזה אקט סמלי של כעין סירוס לעורר על פחיתות התאווה, אבל לא כאמצעי לגרום נזק פיזי-הורמונלי.
בכל אופן הנקודה החמורה היא הטראומה והחרדה ולכן אמצעי הרדמה מהווים בהחלט פיתרון נכון.
כך אני ממליץ לכל שואל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 11:48 |
|
| |
אין לי ידיעה ברורה בנושא, אבל נראה שאצל רוב הנימולים המילה יוצרת תחושה של גאווה.
הדבר מצוי כבר במקרא (שמעון ולוי שלא היה "נאה" להם לחיות בין ערלים, דוד שלעג לגוליית על שהיה ערל, ועוד הרבה).
זה נראה מעניין מבחינה פסיכולוגית מדוע התחושה הזאת נוצרת, ומעניין גם מה הניע אנשים למול את עצמם עוד לפני שצווינו על כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 12:05 |
|
| |
שלום לכולם.
ו..כף לפגוש פה אנשים חושבים.
מקווה שאעמוד בקריטריונים.
אז ככה.
הברית היא חותם בבשר.המחבר את כל אותם אנשים שבשרם הוקדש באופן הזה לשם יחוד אלוקי שמקורו בציווי אלוקי.
כל אותם הגברים שנחתם בבשרם האות הינם אלה שמיועדים לחיות חיים אחרים מבחינת רמתם הייצרית מוסרית ערכית.
שאלתי המון המון את השאלה הזאת.
וכשנולד בני הבכור שאלתי את עצמי למה ברית.
ממש למה?
והבנתי שאני לא רוצה שלא יהיה בעל ברית.
הבנתי שאת החותם הזה אני בהחלט רוצה שישא על בשרו.
הבנתי בהבנה עליונה באותו רגע שבו הייתי אמורה להחליט יחד עם בן זוגי על הברית .
שעל אף היותי ממש חילונית זהו עניין כל כך עמוק וממש נוגע בבשר שאותו הייתי רוצה להמשיך דרך החתך ההוא שמסיר משהו מעל העולל הרך שלי.
הטהור כל כך הפגיע כל כך .
הנקודה שבה החלטתי שאת בני הבכור הזה שכל חיותו כרגע עלי ,ששם,אני מוכנה להקריב את כאבו ואת נשמתו ברגע הברית ,שם זו נקודת החיבור שלי אל שאר העם שעבר וקיבל על עצמו את ברית העולם הזאת.
אין לי הסברים מלומדים.
את אלה יספקו לנו החכמים.
יש לי את ההסבר השייכותי .
הלא מוותר על ההמשך שמקורו בהסרת בשר הערלה.
אחר כך הוא יצטרך הבן היילוד הזה להשתייך לעם שמוסריותו אמורה לעלות על שאר העמים.
שתלמודו אמור להיות גבוה מאוד וקיום חייו אמור לגעת בכל רבדי המציאות.
החיוב הזה שבחיתוך אמור להביא את כל המשפחה לאמירה יהודית הרבה יותר גבוהה ממש שהיכרנו במציאות עד כה.
הסרת הערלה מסירה את החיבור אל הנמוך יותר.
נכון זה לא ערובה לכלום.
אבל מי שלא מתנהג כך כמו רבים מאיתנו וכמונו ממש ועדיין מחזיק בערלת הלב נתון ראוי לתיקון גדול.
הזיכרון הזה בדבר התיקון האינסופי הוא הוא קיום הברית בכל רגע ורגע.
עשינו ברית לילד ,ועכשיו איך משמרים את זה.
איך הולכים עם זה הלאה.
זה לא טכס ,ארוחה ומתנות.
התחייבנו בבשרם של בננו בכורינו.
ועכשיו הכל עלינו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 12:17 |
|
| |
התבהרות 
אשרינו שזכינו להתבהרויות כאלו!
Anyname,
הנה התבהרות הטיבה להציג את פרטי ה"ניתוח" הפסיכו-מוסרי עליו הצבעתי למעלה!
תוקן על ידי - ווטו1 - 2/28/2003 12:19:52 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 12:34 |
|
| |
ווטו
התבהרות ובן זוגה בחרו מה שבחרו מתוך בחינה של הדברים, ומה שמתאים לתפיסת עולמם והמורשת שרוצים להוריש לבנם.
אבל האם זו הדרך היחידה והבלעדית?
על כך שאלתי
האם יתכן שאלוקים ברא את כל הגברים בעלי מום, וע"י הברית מתקנים מום זה?
ברמה הפשטנית שלי איני מבינה כיצד הברית תעשה את האדם, טוב יותר, מוסרי יותר, נעלה יותר.
מבחינתי הדבר היחידי שהברית גורמת, היא שיוך הגבר לעם היהודי וגם זה אינו מדויק, כי יש שנולדים נימולים, והמוסלמים, חלקם מלים את בנם.
אני יכולה לקבל פירוש של הפחתת ההנאה המינית כפי שעושים ברית לבנות בדואיות בצפון אפריקה על מנת להפחית את ההנאה,
האם זו אינה אכזריות, ופגימה במה שהטבע ברא?
מיימוני שתיקתך תמוהה בעיני
האם יתכן שלך אין מה לאמר בנושא
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 12:58 |
|
| |
אני וכולם
הכנתי תגובה, נרגשת אם גם לא מלומדת, ואז היתה לי תקלה וכל התשובה הלכה לאיבוד...
התקלה נמשכה עד היום, ולא הייתי מסוגל להתחבר אלא רק מלפני כמה שעות...
לענין שאלתך, ברית על מה ולמה. תפסת אותי בשאלה שקשה לי לענות עליה. אין לי תשובה מוכנה. את עיקרי הדברים כבר כתבו. על הסמליות, על ההיסטוריה, על הרגש. זה סמל שהתקדש בתורה שבכתב, והוא אולי המושרש ביותר בעם ישראל, יותר משבת (ויותר מעבודה זרה...).
אנסה להכין סיכום תמציתי של טעמי ברית מילה. אבל בינתיים, סיפור קצר, שנוהג לספר הרבי מקאליב (בעצמו ניצול שואה, שעונה בידי הנאצים, ובכל זאת נותר נאמן לתורה, למצוות, ולהפצת תורה ומצוות).
וזה בערך הסיפור (כי איני זוכר את הפרטים). אשה סבבה במחנה ריכוז וביקשה סכין. קצין נאצי חשב שהיא מתכוננת לשלוח יד בנפשה, אז כדי לא לוותר על ההצגה הגדולה בעיניו הוא נתן לה את הסכין שלו.
ואז האם שלפה מתוך בגדיה תינוק, גילתה את בשרו, ברכה את הברכות, ומלה את בנה...
ואז היא הכריזה:
ריבונו של עולם, זיכית אותי בתינוק. איאי יודעת אם תזכה אותי לגדל אותו. אבל לפחות זכיתי לקיים מצוות מילה!
איני יודע מה עלה בגורלם של האמא והתינוק איני זוכר. אולי מישהו שמכיר יותר פרטים יבוא וישלים. אבל אני חושב שהמסר מובן.
אני, אתה יכולה כמובן לטעון: זה ענין רגשי. זה לא טיעון שכלי. נכון, נכון, ובכל זאת...
ועוד כמה הערות קצרות:
מישהו נדמה לי הזכיר את הרמב"ם שאומר כי המילה באה למעט בהנאת אותו דבר, ורצה לפרש זאת כסמל. פרופסור לוינגר (ראה בספרו האחרון על הרמב"ם ובאשכול המוקדש לו) טען במפורש כי הדברים כפשוטם. הרמב"ם סבר שהתורה באה לחנך את האדם וגם ללמד אותו ענינים שברפואת הגוף לא פחות מרפואת הנפש.
וטו
כרגיל, סברותיך נפלאות, כמו העובדה שלא ניתן לחכות שאדם יגדל כדי לשאול אותו, ועל מקומה של המילה. אבל שאלה הלכתית לי: מדוע אם הברית נעשית בהרדמה שאין בה שום תחושה היא פסולה? מנלן הא?
שואל:
הראיה שלך מדברי דוד לגלית, שמופיעה בעוד מקומות, היא חשובה מאד. ונדמה לי שכך היא לשון הרמב"ם, שמגונה הערלה שנתגנו בה אומות העולם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2003 12:59 |
|
| |
any על דבריך:האם יתכן שאלוקים ברא את כל הגברים בעלי מום, וע"י הברית מתקנים מום זה?
ישנו מדרש:שאל טורנוסרופוס הרשע (נציב רומאי) את ר' עקיבא: איזה מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדברים שהם למעלה מן הבריות, שאין שולטים בהם, אלא בדברים שהם מצויים בבני אדם.
אמר לו למה אתם נימולים? אמר לו אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכן הקדמתי ואמרתי לך: מעשי בשר ודם הם נאים משל הקב"ה. הביא לו ר' עקיבא שבלים וגלוסקאות, אמר לו: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשי בשר ודם - אין אלו נאים? הביא לו אניצי פשתן וכלים מבית שאן אמר לו: אלו מעשי הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם - אין אלו נאים? אמר לו טורנוסרופוס: הואיל והוא חפץ במילה, למה אין הולד יוצא מהול ממעי אימו? אמר לו ר' עקיבא: ולמה שררו יוצא עמו - לא תחתוך שררו?
ולמה אינו יוצא מהול? - לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצוות אלא כדי לצרף אותם בהן.
המסקנה מהמדרש הזה היא בהחלט נועזת, מעשי אדם נאים משל הקב"ה!
גוף האדם אינו דבר קדוש, ולמעשה שום צורה ראשונית בבריאה אינה קדושה והאדם רשאי להשתמש בבריאה לצרכיו, ואפילו לתקן אותה (לכן היהדות אינה מתנגדת להנדוס גנטי, בניגוד לחלק מהנוצרים).
אז נראים לי שני דברים:
א)או שאין שום תועלת במילה ויש לעשות אותה רק משום שצוינו (כמו שאמר רבי עקיבא, שלא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את האדם מישראל)
ב) האדם "מתוקן" יותר כשהוא נימול, ומכאן גם תחושת הגאווה שקיימת (כנראה) בקרב נימולים ומכאן גם הסיבה שאנשים נהגו למול עצמם עוד לפני שנתנה תורה לישראל.
תוקן על ידי - שואל098 - 2/28/2003 1:02:30 PM
|
|
|
|
|
|
