השגחה פרטית [מהותה ועדויות אישיות]

מסתברא.

גם לפי הרמב"ם אי"ז קשור לידיעה ובחירה, יש לזה משמעות ברורה, אך עדיין אין בידי את מילותיי.

שפתי שפת סתרים מטעמים מובנים.

יום אחד הגעתי לבנק וחיכיתי בתור.
היה תור ארוך.
כשהתקרב סוף סוף תורי לגשת לפקיד, ראיתי אשה קשישה מגיעה לבנק. היא נעמדה מאחורי.
התחלתי להתלבט. היא נראתה כמי שקשה לה לעמוד. האם לא כדאי לוותר לה, ולזכות במצווה?
(הלא אפשר ללמוד גם בתור, ולמה לא לעשות חסד בינתים?).
אבל מיהרתי, ולא רציתי. החלטתי שלא אוותר.
ואז, בדיוק אז, הזקנה פנתה אלי, ויידעה אותי שכבר היתה כאן קודם, לפני.
והאדם שליד האשנב, בדיוק זה שהייתי אחריו, אישר את דבריה.
אז הייתי צריך ממילא לחכות אחריה. ואת המצווה שיכולתי לזכות בה, מצד הכוונה הטובה, הפסדתי...

אין אדם נוגע במזומן לחבירו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שוב מעשה בנסיעה לעיר אחרת ולא היה אצלי כסף לנסיעה וגם לא זמן להשיג כסף כי הזמן דחק. החלטתי שאלך לכיוון התחנה ואם עד שאגיע לשם לא אמצא, כאשר איחרתי איחרתי ואז אלך להשיג.

בשימי את פעמיי לצאת מדלת הבית פתחתי מגירה ליד הדלת שאין דרך להחזיק שם כסף ומצאתי בדיוק כסכום הדרוש לנסיעה!

מספרים (אבל רק האלקים יודע אם זה נכון, כנראה בכל זאת כן)

שהרב מנובהרדוק היה צריך לנסוע מחוץ לעיר ברכבת, אבל לא היה לו כסף לכרטיס.
מה עשה? הלך לתחנת הרכבת וחיכה. ישב שם יהודי גלוי ראש (כמו שכותבים ביתד נאמן) והתבונן בו. התבונן ולבסוף שאל: מה לרב פה?
הסביר לו הרב שהוא צריך לנסוע. וכרטיס אין.
היהודי כל כך התפלא על זה, עד שאמר שלמרות שלו יש כרטיס, הוא יושב לחכות ולראות מה יהיה. (כנראה, מה יהיה עם הטפשות הזו...).

עברו דקות. יצא בעל המשרוקית ושרק כדי לסמן שעוד מעט קט יוצאים. שריקה שניה, ושלישית. והרכבת עומדת לצאת. והיהודי שממתין מיהר לעלות, כי יש גבול לכל דבר.
בשניה זו, פרץ לתחנת הרכבת יהודי אחד לא מוכר, וקרא:
יש לי כרטיס מיותר שקניתי, ואיני יכול לנסוע. מי צריך?
ראה את ראש ישיבת נובהרדוק, ודחף לידו את הכרטיס ונעלם.
והרב עלה לרכבת.
התיישב היהודי מולו. הביט בו והביט בו...

ובסוף התפרץ:

אתם הרבנים עם האמונה שלכם! ואם הוא היה מאחר בחצי דקה?!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני


בהודעתי המחוקה התכוונתי למה שכתבת "(הלא אפשר ללמוד גם בתור, ולמה לא לעשות חסד בינתים?)."

טענתי שגם אם א"א ללמוד בינתיים ראוי לעשות חסד (ולא כמו שהובנתי מפני קיצורי).

מסתברא,

עוררת אותי לשאלה מענינת, למה השגחה פרטית מצטירת דוקא כמשהו נעים?

למה איש מהעונים לא הביא דוגמא כזו למשל:

בדיוק כשחציתי את הכביש עברה מכונית ופגעה ברגלי.

האם זו אינה השגחה פרטית?

פגית,

אכן בהודעת הפתיחה הדגשתי שהשגרה היא אפילו נפלאה יותר מה"צירופי מקרים" אלא שהיא מרדימה.

זאת אומרת שהרי אם נתבונן היטב נסיק שאין שום הכרח להמשכיות הדברים בעולם. זה חסד הווה שרוב המקרים הם צפויים מראש ולמתבונן זה הפלא ופלא. בכל זאת מאחר והשגרה מרדימה בתרדמת ההרגל, לא מתפעלים מכך.

כך כשקורה דבר שלילי גם אם בדיוק נפלא כמו בתאונה שהצטרפו בה מקרים נדירים שהיא תהיה איך שהיתה, מאחר ולא חפצים במאורע כזה הרי לא מתקשר אליו הנפש ולכן לא מתפעל. רק מאורע מיוחל שהנפש מוכנה ומצפה לו ומתקשרת אליו, אז יש דרגת התפעלות מיוחדת.

גם החכמים הרואים יד הווה מכוונת בכל מאורעות החיים, לא נמנעים מלהביע את התפעלותם בחיוך מיוחד כאשר הווה מאיר עיניו להם במאורע משמח המכוון על ידי צירופי מקרים נדירים!

מפעם לפעם בפורם זה או בשכניו או בשכני שכניו
מובאים סיפורים שעינינם "השגחה"
הגדילה לעשות אחת מחבורתינו בסיפור על אחת שהופשלה החצאית שלה בעיצומו של ראש השנה
וכל כך מפני שהיתה נוהגת להעיר בענינים בכגון זה ולכך עניתי לעומתה שאין מסתבר שהקב"ה בשעה שספרי חיים וח"ו להפך פתוחים לפניו ישנה כול סדר הישתלשלות בבכדי לעשות "דווקא"
בכלל השגחה שורש שגח כמו משגיח הרי שתפקידו להשגיח שלא יחרגו מ"הסדר" כפי שנקבע
כגון סדר הלימוד סדר ההיתנהגות סדר הכשרות וכי"ב
כך הקב"ה משגיח על עולמו שלא יחרגו מסדר הבריאה לכלל ולפרט סדר הבריאה כפי שנקבע בימי בראשית וסדר ההישתלשלות הרי הוא משנה מפורשת אף צבת בצבת עשויה
לבוא ולומר שהקב"ה משנה את סדר ההישתלשלות בכדי להמציא קופסת גפרורים למי שזקוק למעלה עשן (כמוני) הרי הוא דבר מופרך
בכלל ליחס לאירוע בודד בזעיר אנפין משמעויות מיוחדות הינה לא יותר מאשר רחשי לב ומצב רוח
הבדיחה מספרת (משנכנס אדר)
יום אחד מגיע הרמטכ"ל לבסיס טירונים ומיד הם מוצבים בשלשות כראוי למיסדר הרמטכ"ל
סוקר הרמטכ"ל את המיסדר ומגלה שלאחד החילים כפתור פתוח בחולצה ניגש עליו ושואל חייל למה הכפתור פתוח? עונה החייל המפקד דאגות אחרות כבר אין לך?!
חודש טוב

חלמישצור


והנה עוד סיפור טרי טרי שאירע לי עם אותו העכבר שכבר עשה לי "מופת" כפי שהבאתי באחת ההודעות למעלה.

בכן אתמול או שלשום העברתי את העכבר על יד איזה מסמך שקבלתי מאחד ממשתתפי הפורום שלא ידעתי את זהותו. מעבר העכבר הזקיר לפניי מתוך מאפייני המסמך - מחבר: פלמוני.

התרגשתי כי מדובר במשתתף שמאד חביב עלי. בהודעה האישית הבאה פניתי אליו עם שמו -פלמוני יקר- ורק אחר ששלחתי את ההודעה ניחמתי על התרגשותי והחלטתי שההתנהגות הראויה היתה ל"שכוח" ולא להזכיר את השם שלו עד ליום בו יתגלו החושבים לעין כל ועלו לציון אנוסי התבונה לשפוט את שופטיהם!
[טוב, התנצלתי וההתנצלות התקבלה.]

היום בבוקר שולח לי אחד המועטים המכיר אותי אישית הודעה אישית ובמקום לשלוח לתיבה שלח אותה אל תוך הפורום - "נחמן ... היקר וכו'..."

מזל שבדיוק הייתי בפורום ובתור מנהל ניתן לי למחוק.

אבל למדתי מזה את השיעור לגבי טעותי של אתמול.

תודה הווה המלמדני מוסר ודעת!

לפני שבועות מספר נסעתי לעיר גדולה בחו"ל וכדי שאוכל לסדר שם את ענייניי בשלימות הייתי זקוק לאישור מעורך דין מקומי שמכיר אותי.

שם אני מכיר רק עו"ד אחד בשמו. ראיתי אותו רק כמה פעמים ולא יודע בדיוק באיזה איזור הוא גר וכו'. לא ידעתי איך לאתר אותו מכאן וחשבתי שכשאגיע שם אנסה.

ביום שהגעתי לשם הייתי צריך לנסוע עם מטוס פנימי לעיר אחרת. דקות ספורות לפני ההמראה מגיע אדם מתנשף כולו ומתיישב בדיוק במושב שלידי (מהצד השני של המעבר).

אני מסתכל עליו המום. 'האם אינך עו"ד פלוני?'.
'כן', הוא אומר לי.

הוא סיפר שפעם בשנה יש 'קונבנצ'ון' (מפגש) של עורכי דין בעיר שהמטוס הזה נוסע והוא היה אמור לקחת מטוס מאוחר יותר. אלא שאשתו החליטה לנסות לתפוס מטוס קודם והנה הוא הגיע ברגע האחרון.

הוציא מכתביה ונתן לי את האישור! ישתבח שמו!

אח"כ הוא סיפר לי עוד כמה סיפורים דומים מניסיונו האישי.

לפני כשבועיים בבוקר אחד כתבתי הודעה אישית למיימוני, שזהו החלטתי סופית לפרוש כמנהל כי העול כבד מדי.

מיד בצהריים נפתח ויכוח נוקב סביב אי הבנה עם אחת הכותבות הנכבדות. אי הבנה זו שהיתה סביב שולי הודעה, העסיקה אותי מכל הודעה שהיתה אי פעם בפורום! הסיפור לקח שעתיים ואולי יותר עד ליישוב אי ההבנה והחזרתה לפרופורציה.

אצלי זה התקבל כהודעה מהווה, "צדקת בני"!

הבוקר החלטתי ללכת לבית כנסת מסוים שיש בו ספריה מכובדת, כדי לראות את השל"ה הנוגע לאשכול על פרשת בלעם. כיון שנשאתי עמי חפצים נכנסתי קודם לעזרת נשים כדי להניחם על איזה ספסל.

ממש באותו מקום על השולחן היה מונח השל"ה חלק ב'. לולא ראיתיו לא הייתי מוצאו בתוך הספריה וספק אם הייתי יודע היכן לבקש אחריו, כי המקום גדול. הודו להווה!

[התנצלות: זה לא שאיני מחזיק את השל"ה בבית. היה לי ואבא שלי לקחו ממני.]

סיפור מרשים של הגינגית ועוד, ב'באהלה'

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=363050