|
|
| נשלח ב-25/5/2003 02:18 |
 |
| |
משום מה אנו נוטים ליחס היום השגחה פרטית רק לאירועים חיובים
למשל: זה שפספס את הטיסה שהתרסקה אם הוא בעל אמונה סביר שיתפעל מהנס שקרה לו "בהשגחה פרטית", לעומת זאת בני משפחתו של זה שעלה במקומו לטיסה והתרסק ר"ל קרוב לודאי שלא ידברו על השגחה פרטית על אף שברור שאותו הגורם גרם לשני הארועים - החיובי מבחינתנו והשלילי מבחינתנו- האם דבר זה אינו מעיד על שימוש לא נכון במושג?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2003 03:57 |
|
| |
אנשל, שאלה מצויינת. היא גם נשאלה ע"י פגית בעמ' 2 ויש שם תשובה לשאלתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2003 11:16 |
|
| |
למתענין
היוצא מזה הוא שאין לנו כל שימוש במושג הזה. דהיינו אם כל אירוע טוב או לא, צפוי או לא, חיובי או לא, כלול בהגדרה (וכנראה שכך הוא) אין לו משמעות מלבד האמירה שהכל מתנהל על פי רצון עליון ולא בשרירות או מצב של "טייס אוטומטי"
אבל מה זה אומר לגבי חיי היום יום? האם ניתן לצפות או לשייך מאורעות כלשהם בצורה טובה/מועילה יותר מאשר אנשים שאינם מכירים במושג הזה?
מכיון ושקולי ההשגחה העליונה נסתרים מאתנו, העולם פועל עבורנו באותה "מקריות" שכל גוי רואה בה.
תוקן על ידי - ANSHEL - 5/25/2003 11:17:42 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2003 18:51 |
|
| |
על מה שהעתקתי כאן מאגרת בעל התניא, אודות המחלוקת שבין הגר"א ובינו בענין ממלא כל עלמין, שואל יצחק_יונתן:
הבאת מדברי בעל התניא בענין המחלוקת על החסידות וז"ל: "... ואף גם זאת משנה שאינה צריכה היא, כי אם כשיהיו התובעים והטוענים עלינו גם כן מאמינים בקבלת האר"י ז"ל בכללה כמונו, והם גדולי ישראל בנגלה ונסתר, אשר צריך להכריע ביניהם ובין גדולי ישראל מאנ"ש המפורסמים בפולין ואשכנז. אך עדיין לא שמענו כזאת."
מבין דבריך הבנתי כי לדעתך הוא כוון לגר"א כשרמז על מתנגדיו שאינם מאמינים בקבלת האר"י או שאינם גדולי ישראל בנגלה ובנסתר. האמנם?
תוקן על ידי - הלבן - 5/25/2003 6:53:56 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2003 18:52 |
|
| |
יצחק
זה לא בתניא, כי אם באגרות קודש שלו אגרת לד, והיא אגרת ארוכה לאנ"ש בווילנא בקשר למחלוקת הגר"א נגד החסידים, ומתחלת: אילו היה באפשרי לבא לידי גמר נכון עמהם, בודאי אין לך מצוה גדולה מזו לעשות שלום בישראל ... אך מה לנו לעשות ולא עשינו, והרבה מאד טרחנו בזה ולא עלתה בידינו, ונקיים אנחנו מה' ומישראל.
הנה מראשית כזאת הודענו והלכנו אל הגאון החסיד נ"י לביתו להתווכח עמו ולהסיר תלונותיו מעלינו...
וממשיך לסקור את כל השתשלשות הדברים בינו ובין הגר"א. ואח"כ דן אודות "תפיסת הגאון החסיד על ספר ליקוטי אמרים ודומיו אשר מפורש בהם פירוש ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה כפשוטו ממש, ובעיני כבודו היא אפיקורסות גמורה לאמר שהוא ית' נמצא ממש לאמר שהוא ית' נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש".
וע"ז כותב בעל התניא שהוא מוכן שיפסקו בנידון זה אלו גדולי ישראל המאמינים שכל קבלת האריז"ל היא מאליהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2003 19:16 |
|
| |
אנשיל,
גם לדברי מתעניין ישנה נקודה שיש לקרוא לה "השגחה מיוחדת". כאשר אדם מזהה שבמשך חייו תמיד הסתדר לו או "התפשל" לו בתחום מסויים שלא מחמת כישוריו והשתדלויותיו וחסרונם או שמזהה שמבצע מסוים הצליח או נכשל על ידי כל מיני צירופי מקרים שונים ומשונים, לזה ייאמר "השגחה פרטית" - פירוש שמזוהה מכוונות מיוחדת לכיוון המסוים. גם "הגוי" יכול לומר כן אלא שאינו מחונך לכך!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2003 19:47 |
|
| |
כבר כתבתי קודם, שפירושה של השגחה פרטית היא, שכל מה שנעשה לאדם הוא בהשגחה פרטית, אלא שלפעמים מבחין זאת האדם, כאמור: שאו מרום עיניכם וראו גו', ולפעמים אין הוא מבחין, כאמור: אין בעל הנס מכיר בניסו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2003 00:25 |
|
| |
ועדיין לאור כל האמור לעיל השמוש במושג היום הוא "אנפלציוני" מה שגורם לזילותו
ההשגחה קימת בזכות עצמה ואינה תלויה בהכרתי בה. ולהיפך לרוב כשאכיר בה זה יהיה בצורה לא נכונה מכיון ונשייך אותה למאורעות באופן סוביקטיבי שממנו ניתן להסיק שמאורעות אחרים ארעו במקרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2003 00:39 |
|
| |
אנשל,
כתבת משפט מענין:
"קימת בזכות עצמה ואינה תלויה בהכרתי בה".
הואל נא להסביר לי איך הכרתך מכירה בתופעה שאינה תלויה בה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2003 01:00 |
|
| |
לווטו1
זה הדבר, אני טוען שאין אנו יכולים להכיר בתופעה מפאת מוגבלותנו ולכן עלינו להמנע מלהשתמש במושג שאין אנו יכולים להשיגו כראוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2003 17:55 |
|
| |
כשהאדם משתמש במושג 'השגחה פרטית' הוא מתכוון לפעולה הבאה מאת ה' על בני האדם.
כשהרמב"ם מדבר על ההשגחה בדבר האדם 'שלם ההשגה' הוא כותב 'בהשגתו אשר לא יסור שכלו מה' תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד'. כלומר: הכיוון הוא הפוך ההשגחה היא מאת האדם אל ה'.
בפרק יח במורה הרמב"ם מציין כי מידת השפע של האדם המושגח תלויה בו, ומידת שפע זו מתבטאת בשלושה מובנים.
מדוע הוא אומר על האדם שלם ההשגה שהוא מושגח?
ראשית, משום שהוא יודע להמלט מן הצרות הפוקדות טפשים בגלל טיפשותם, שהרי הוא חכם ויודע כיצד להימלט מהן.
שנית, האדם שלם ההשגה מצמצם יחסיו עם בני אדם אחרים עד למינימום ההכרחי, ורוב הצרות והנזקים באים לא מן האדם עצמו, אלא מתוך קשריו ועסקיו עם אחרים, ומי שדבק בה', סיכוייו להסתכסך מוגבלים ביותר.
הדבר השלישי נוגע לכל אותם צרות, אסונות, ופגעי הטבע, הגורמים לאדם סבל ויסורים. במקרים אלה, האדם הדבק בה' איננו חש בהם, משום שהתודעה שלו תפוסה בעצם דבקותו בה'.דברים אלה תואמים את דברי המדרש על ר' עקיבה שנידון למיתה,סרקו את בשרו במסרוקות ברזל, ותלמידיו שתמהו על מר גורלו, שואלים אותו: 'רבנו, עד כאן?' והוא משיב: 'כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "ובכל נפשך" אפילו נוטל נשמתך, אמרתי מתי יבוא ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב"אחד" עד שיצתה נשמתו ב"אחד"
תוקן על ידי - איקה - 5/30/2003 6:37:16 PM
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2003 04:27 |
|
| |
אנשל,
התכוונתי שכדי לדעת שישנה כזו תופעה הרי שיש לנו הכרה בה ומבחינתנו עלינו להתמודד עם מה שידוע לנו ממנה. [אבל בסה"כ כבר התבאר למעלה שכל צירוף מקרים או המשכיות מקרים לטב ולמוטב מתפרשים כמכוונות והיינו השג"פ!]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2003 14:12 |
|
| |
הועברה לי פנינה, ואני חייב להעביר אותה, אולי כבר כתבו חלקים מזה, קשה להאמין שלא.
שאלה נפוצה: זה שחצה את הכביש ללא להביט לצד מסויים בה דהרה מכונית לקראתו, היתה גזירה פרטית שיפגע מהרכב?
תשובה: הא גופא נגזר מראשית טבע הבריאה, בגזירה קבועה, שכל שלא יביט לצד רכב דוהר ויחצה כ100 מטר לפניו וכיו"ב, יפגע!
המקור הראשוני: הוא הגיוני ופשוט, אין ספק שתכונת הבריאה פועלת לפי חוקים קבועים וכל שינוי מצריך סיבה וזכות מיוחדת לקרות "נס".
המקור התלמודי: בדברי חז"ל יש הרבה על התרחקות ממקום סכנה, נשאלת השאלה הן אם נגזר על האדם שימות מה זה משנה אם יעבור תחת קיר מט ליפול, או מול ערבי מתאבד? אלא מאי שהגזירה היותר תמידית וקבועה, שימות מי שנופל עליו כותל, וימות המזדמן לערבי בעת בחירתו להפעיל את הרובה.
מעתה: עלינו להבין שרוב מקרי המוות סובבים על ציר חוקים קבועים המותנים בתנאים מסויימים. אין ספק שגזר ד' שהנוגע באש יכווה, והתנה את כוויתו בבחירתו או מגעו עם האש.
מעתה: נשאר לנו אך להבין ולשקול אם עצם התשתית הזו והצורה הקבועה הנוכחית נראית לנו הוגנת אם לאו. אין ספק שמבחינה כללית, וודאי יפה שיש לאדם בחירה על הכל, וממילא אף על - להיפגע ולפגוע. כן, יפה שהמרקם של הבננה הוא כזה כפי שהוא, וכאשר יופי הבחירה לזרוק על הריצפה ויופי הבננה נפגשים, מחויב המציאות על פי הגזירות הקבועות של ד' שיצא מכשול ופגע, וזה עצמו גם חלק ממערכת שלימה יפה ומתוקנת. כך העולם מתקדם ומשפר את בחירותיו ואת דרכי ההתגוננות וההתמודדות עם פגעים.
הסתייגות: על פי ההסטוריה ועל פי עדויות אנשים, הרי שיש מקרים בהם ד' מתערב ומשנה לטובתו האישית של האדם ועושה לו "נס". אך אין זה מפריך את קווי היסוד על פיהם בנה ד' את עולמו, וכבר אמרו חז"ל אוי לו לאותו אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית.
ונראה כי זה כוונת האבן עזרא המובא לעיל, ע"י בוגי כמדומה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2003 14:31 |
|
| |
השאלה היא יותר עמוקה:
כשראובן פוגע בשמעון, חייב ראובן בעונש.
האם היתה פגיעה זו בהשגחה פרטית, כלומר השי"ת הכריח את ראובן שיפגע בשמעון (א"כ מהי סיבת העונש) או שזה היה בבחירתו (והיכן ההשגחה הפרטית).
וכך מבאר את הדברים בתניא:
ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום ולא עוד אלא אפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו מתלבש בו כח ה' ורוח פיו ית' המחייהו ומקיימו וכמ"ש כי ה' אמר לו קלל והיכן אמר לשמעי אלא שמחשבה זו שנפלה לשמעי בלבו ומוחו ירדה מאת ה' ורוח פיו המחי' כל צבאם החיה רוחו של שמעי בשעה שדיבר דברים אלו לדוד כי אילו נסתלק רוח פיו ית' רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה.
|
|
|
|
|
