|
|
| נשלח ב-24/8/2008 17:17 |
 |
| |
ווטו. אין שום קשר לענ"ד לשאלת האבן.שאלת האבן היא פשוט משחק מילים שאני אחשוף אותו עכשיו.בתשובה לשאלה האם הקב"ה יכול להרים אבן... .התשובה היא לא .היינו הוא לא יכול להיות לא יכול מכיון שהוא כל יכול וזו ההגדרה של כל יכול -לא יכול להיות לא יכול.כפי שאמרתי משחק מילים משעשע.
לא הבנתי למה להגיד שה' החליט לא להחליט זה לרוקן את האלוקים מאלקיותו .האם ההגדרה של אלוקים מחייבת שהוא חייב להחליט בכל דבר? א"כ מה נעשה עם הפסוקים של הסתר אסתיר וכו'.האם הוא פחות "אלוקים" בגלל שבמקרים מסוימים החליט לא להחליט?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 10:51 |
|
| |
עזרא,
נקלענו לנושאים שהם מעבר לנושא האשכול. לנושא האבן יש את האשכול שציינתי למעלה ושם תמצא כדבריך ולגבי האלוקים יש אשכולות רבים [ראה במפתחות].
אך עם זאת לנוגע לכאן; "להחליט שלא להחליט" פירושו השארת ההחלטה לבלעדיו וזה לא שייך כלפי שאין בלעדיו. "הסתר אסתיר פני" אינו שכביכול האלקים ייסתר מאחורי זולתו כביכול אלא שפנייתו ברת נשיאת הפנים החיובית תיסתר. לכן גם אם תמצא במקורות מבט של אלוקים מואנש המתנגש עם המבט של אפס זולתו, אין בכך עדיין כדי להקשות על לשון הכוזרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 11:19 |
|
| |
לווטו.
בוא נרד לעולם המעשה.וניקח לדוגמא את רצח יצחק רבין.ונלך לפי שיטות הראשונים שאין השגחה פרטית על חילוניים (רמב"ן רמב"ם וכן הספורנו) ונכריע כמו הראשונים שאין אדם יהודי הוא שליח ה' להזיק (לא כחובות הלבבות).מעתה מכיון שיגאל עמיר החליט להרוג את יצחק רבין (זה לא נכון אבל על הצד) ויצחק רבין לא משך עליו שום השגחה פרטית בהתנהגותו אז מה שקרה בשמים לענ"ד הוא כך ששאלו את ה' מה הוא מחליט במקרה הזה אז הוא ענה להם אני מחליט לא להחליט .הוי אומר אם יגאל עמיר יכויין טוב הוא ימות, ואם לאו -ינצל. חלק ופשוט.וזה העונש של ההסתר כי אם ה' היה מתערב אולי הוא היה ניצל.(תלוי במעשיו של הנרצח וככל שנס ההצלה יותר גדול כך ידרשו מהקבן יותר זכויות)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 12:47 |
|
| |
עזרא,
גם התכווננות של הרוצח אינה נפרדת מה' והחלטתו. כל מה שיש לדון זה האם יש לנו מושג על דרכי פעולת ה'. נראה שעדיין לא התווה אף אחד קו התנהגות המגובה בנסיון היומיומי וכל הויכוחים הם רק על מה שראוי להאמין או שכל אחד מביע את שהוא חושב שחווה לרוב בחייו.
אם לדעתך ניתן להציג איזה קו בניהול "חשבונת שמיים" של שכר ועונש שזה ישנה את חיינו היומיומיים בעולם המעשה, הנך מוזמן לעשות כן באשכול הקרוב יותר לנושא:
האם אמונת שכר ועונש היא אמונה "יישומית"?
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=347456
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 13:15 |
|
| |
לווטו כתבת...גם התכווננות של הרוצח אינה נפרדת מה' והחלטתו.-נפרד ועוד איך נפרד. הגר"א והחזו"א הכריעו כמו הראשונים שאין בעל בחירה הוא שליח ה' להזיק וידועים דברי אוה"ח הקדוש *
* ויצילהו מידם פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, והוא אומרו ויצילהו מידם פירוש מיד הבחירי,: -הרי שאילולי הבחירה הרעה של הרוצח הנרצח היה עדיין בחיים.והמושג מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב הוא פשוט טעות שנתאזרחה בעולם.
* תנא דבי רבי ישמעאל: כי יפל הנפל ממנו ראוי זה ליפול, מששת ימי בראשית, שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל. אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
הרי שגם כאן מדובר שהחליטו משמים שאתה תיפול בביתו של פלוני אבל לא מדובר כאן שמשמים מתערבים בבחירתו של בעל בחירה שהרי כאן כתוב שאם אתה לא צדיק אז יגרמו שפלוני ימות אצלך בבית בגג, אבל לא כתוב שיגרמו לך להרוג את פלוני כי בבחירה רעה של אדם בשמים לא מתערבים. ומה שהעולם אומרים מגלגלים חובה ע"י חייב וכו' ומפרשים זאת גם על בעל בחירה לענ"ד זו טעות שנתאזרחה בעולם. אבל כבר יצאנו מכוונת המאמר ותחליט אתה אם הדברים קשורים לאשכול הזה או לא. בברכה. עזרא.
ג'יבריש
תוקן על ידי עצכח ב- 25/08/2008 14:20:36
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 14:16 |
|
| |
עזרא,
אכן יש יציאה נוספת מכוונת [חירי"ק המ"ם, פת"ח הכ"ף וקמ"ץ הוא"ו] האשכול לכיוון האשכולות על ידיעה-בחירה [ובמידת מה גם לאלוקים והאבן], לכן אומר רק זה על דבריך: אכן "נפרד ועוד איך נפרד" משם השם אך לא מעצמות הווה ית', מאחר ולגבי עצמותו לא שייך בכלל מושג "נפרד". ממילא שאין מה להלין על הכוזרי אם נקט לשונו לפי תפיסת אלוקים מתקדמת יותר. זה כל מה שרציתי לומר כאן [והנגרר אכן שייך לאשכולות השונים והרבים].
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 22:08 |
|
| |
בני1515: הרב אריאל "השגחה פרטית לא בכל מקרה"
רצ"מ מאמר מאת הרב שמואל אריאל. הטוען כי השגחה פרטית אינה קיימת בכל אירוע בעולם. וכי ישנם אירועים הנתונים לידי המקרה ואינם בהתערבות אלוקית.
במאמרו מוכיח הוא את שיטתו מחז"ל ומגדולי ישראל...
http://www.tzohar.org.il/upload_doc/714620.PDF
מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 14:05 |
|
| |
לפום_ריהטא: שאלת ההשגחה הפרטית - זיהוי אירועים 18/5/2005 1383714
מתי רואים את התערבות יד ה', ומתי אפשר להוכיח שאכן מדובר ביד ה'?
א. אירוע שהוא לא יכול לקרות לוגית, כמו אבן מרחפת באויר, אני מסכים שזה נחשב נס, ואפילו גלוי. (גם אם באופן תיאורטי, זו שאלה של הסתברות, ליודעי פיזיקה)
ב. אירוע חריג סטטיסטית - שזה בדרך כלל האירועים שאנשים חווים כיד ה', הלכתי ברחוב ו"בדיוק" פגשתי את מי שאני מחפש שנים.
כיצד מודדים אירוע חריג סטטיסטית, כדי להחליט שהוא חריג דיו כדי לראות בו יד ה'?
חשוב לציין, שכל הסתברות תהיה בסוף, אחד לאלף תקרה אחד לאלף, וכך על זה הדרך, אם כך ברור שמישהו יטעה..
ג. צירוף מקרים שאינו חריג סטטיסטית אבל הוא בעל משמעות עבורי, כמו בדוגמה שלעיל, ש"בדיוק פגשתי" יתכן שזו הסתברות רגילה למדי, אבל העובדה שהאירוע הוא בעל משמעות עבורי נתפס כיד ה'. לכאורה מדובר בטעות, מכיון שאין שום הוכחה בעובדה שהדבר בעל משמעות כל עוד שהדבר מסתבר סטטיסטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 14:07 |
|
| |
בןאישאחד:
לפום,
עירבוב מושגים יש כאן. נס הוא ענין אחד, והשגחה פרטית היא ענין אחר, וכל אחד מהם ראוי לבירור.
הגדרתו של נס היא ברמת שכיחות נמוכה, לדעת ראשונים רבים, ולדעת ראשונים אחרים בהיותו חורג לגמרי מגדרי הטבע. וכבר דנו כאן בעבר פעמים רבות בהגדרת הטבע ומה שלמעלה ממנו, ובפרדוקס העולה מדברי הרמב"ן בפרשת בא, ואכמ"ל.
לכל זה עדיין יש איזה קשר למדעים. מדעי הסטטיסטיקה בעיקר, וגם שאר המדעים (שכיום רווחת הדעה שגם הם אינם אלא תלויי סטטיסטיקה).
אך כיון שבכותרתך מופיעה ההשגחה הפרטית, אני מניח שעיקר הדיון צריך להיות בה.
ובכן, השגחה פרטית אינה ענין למדעים אלא לפילוסופיה. אין מגיעים אליה מתוך בחינה מדעית של העולם ותופעותיו, אלא מתוך עיונים פילוסופיים. כך יכולים חכמי ישראל לחלוק אם קיימת השגחה פרטית בדצ"ח, ואף אחד לעולם לא יוכל להוכיח זאת מהעולם.
כך שהגדרת "השגחה פרטית" כגילוי יד ה' מתוך התרחשות מסוימת בעולם, אינה מדויקת. כשמגיע האדם למסקנה פילוסופית שראויה להיות השגחה פרטית בעולם, או אז מתחיל הוא לראות בכל ההתרחשויות בעולם את יד השם.
ואין בזה שום חילוק בשכיחות האירועים, או בהיותם מועילים לנו. גם התרחשויות פשוטות ורגילות, וכן, גם היסורים - כולם בהשגחה פרטית הם באים.
*****
דוד18:
בהמשך לדברי בן,
"השגחה פרטית" פירושה שההתרחשויות מנוהלות ע"י הבורא. וככאלו, אמורה להיות להם "כוונה" ו"תכלית". תכלית אלוקית.
אין זה אומר שאנו אמורים לדעת מהי התכלית.
אך כאשר אנו נתקלים באירוע חריג מן הסוגים שציין לפום, אז עולה בדעתנו ההשערה שאנו "יודעים" מדוע עשה זאת הבורא, אנו "מבינים" מהי התכלית האלוקית. כמובן שזו השערה בלבד.
לסיכום, האמירה "זו השגחה פרטית", משמעותה רק שבמקרה ספיציפי זה אנו "מבינים" את ההשגחה. מבינים מדוע התנהלו האירועים בצורה כזו.
מקוה שהובנתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 14:09 |
|
| |
קעלעמר:
דוד כתבת:
"השגחה פרטית" פירושה שההתרחשויות מנוהלות ע"י הבורא. וככאלו, אמורה להיות להם "כוונה" ו"תכלית". תכלית אלוקית.
שאלת תם. מנין לך?
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
*****
בןאישאחד:
קעלעמר,
אכן, מובלעת כאן ( ) עוד הנחת יסוד:
יש סיבה למה הבורא ברא את העולם. וראה אריסטו וחמשת סיבותיו, שאחת מהן היא התכלית, ושלימות הסיבות היא בהשלמת כל החמשה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 14:13 |
|
| |
מיימוני:
נראה לי שעל מנת לפרש אירוע בתור השגחה פרטית או נס (איני סבור שיש הבדל משמעותי ביניהם מבחינתי הפרטית בשעה שאני חווה אירוע כזה) - אין צורך להיכנס לשאלה הפילוסופית והתיאולוגית אם יש לאלקים תכלית בבריאה. לא נדבר עליו, אלא עלינו, ועל מה שזה אומר לנו.
ובזה כמדומה שיש שתי הנחיות, ושתיהן מופיעות במקורות:
א. ראוי לכל אדם ללמוד מכל דבר שקורה לו, ולכן מותר כנראה להניח שמה שקרה לי, קרה בהשגחה פרטית. בין אם זה נס כדי לעשות לי טוב באופן מיידי, ובין אם זה כדי לחנך אותי ולהענישני.
ב. אין לדעת אם זה באמת כך. אבל העצה המופיעה ב(א) נראית כמה שהתורה ממליצה לנו והרי אלו הם דברי רבנו הרמב"ם.
אולי כדאי להוסיף הערה שלישית:
ג. זה חשבון שאדם עושה בינו לבין עצמו. וי לו למי שהולך לאחרים ואומר להם: אני יודע מדוע הקב"ה עשה לכם כך וכך.
האם אין יוצא מכל האמור לעיל שאפשר להחיל את המסגרת המחשבתית הזו על כל אירוע בעולם? כן, בהחלט כן.
האם זה מערער את התוקף המדעי והאמפירי של המסגרת המחשבתית הזו? אולי כן. אבל היא לא נועדה לבירור מדעי. (אם כי צריך להיזהר מהפרדוקס שאדם יאמר: זה לא נכון מה שאני אומר, אבל כאן הקב"ה רצה לחנכני).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*****
דגים:
מיימוני
ההבחנה שעשית בין מה שקורה לי לבין מה שקורה לאחרים, היא כמדומה ההבחנה החשובה ביותר בעיון זה. וארשה לי להרחיב אותה יותר, להבחנה בין מה שאני רוצה, מה אני אוהב, מה שטוב לי ונוח לי, ובין מה שאיני רוצה, איני אוהב ונראה לי שאינו מטיב עמי.
וזה שורש כל התרועות והצבעה על מקרים רעים שקורים דווקא למי שעושים מה שאינו נראה לי, ומתעלמים לגמרי ממה שקורה גם למי שנמנה על צידי.
אחד הדברים המדהימים, שככל שאני מהרהר בזה הדבר עושה עלי רושם גדול מאוד. זה הסיפור תגובתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, על מות בתו היחידה. ברוב צערו אמר, שמעתה אינו חפץ לעסוק יותר בענייני הכלל, ובענייני הנהגת עם ישראל, והנהגת עולם התורה והישיבות, באומרו, אם הקב"ה חושב שאיני ראוי לגדל ולחנך בת אחת, כיצד אני יכול לומר דעות ולהחליט החלטות בנוגע לצבור.
אגב, חיים גראדה העמיד פרשה עגומה ומצערת זו, יחד עם פרשיות אחרות שאין ביניהם קשר וכרך את כולם יחד (פרשת המחלוקת על הרבנות בווילנא, ופרשת השידוך הראשון של הגרח"ע בנעוריו ועזיבתו וכו'), בספר גדול, שכמדומה עדיין לא תורגם עד כה מאידיש.
לעומת זאת בימינו, כל אירוע מצער משמש נשק בידי אויבי איש לנגח אותו, כסימן ממרום שייטיב דרכיו.
והית"ש יעדכ"ש
*****
מיימוני:
דגים
האם תוכל לספר קצת יותר על הביוגרפיה של ר' חיים עוזר. לדעתי ראוי לזה אשכול נפרד. תולדותיו של אדם גדול, וכיצד התמודד עם השכול, ראויים ללימוד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי עצכח ב- 22/07/2009 14:29:08
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 14:16 |
|
| |
לפום_ריהטא:
האמונה בהשגחה פרטית קלאסית, אכן טוענת שכל מה שקורה כאן הוא נעשה בהשגחה פרטית.
מה שהטריד אותי, הוא ממתי אפשר לראות איתות משמים, למשהו, ואז לנסות לפרשן אותו. לדוגמא: נתתי מעשר, ואחרי שעה קיבלתי כסף בדואר. האם הפרשנות יכולה לבוא ביחס לכל אירוע, או שרק אירוע בעל חריגות סטטיסטית יכול להיחשב כאירוע שהמסר ממנו ברור.
מקווה שהובנתי, יען כי גם על ידי עצמי לא הובנתי כראוי.
*****
אריק123:
לפום ריהטא,
אולי להיפך, רמתו האמונית של אדם נקבעת עד כמה הוא רואה השגחה סביבו.
*****
לפום_ריהטא:
ודאי שזה נכון, אני מדבר על המישור שבו האדם מעוניין להרגיש שיש לו הארה ברורה, ולא בהסתר. ממתי הוא יכול לחוש זאת, בלי להיות נאיבי, שהוא יוכל להרגיש שאכן ברור שזה היה מסר כלשהו?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 14:19 |
|
| |
דוד18:
דרך אגב:
עצם העובדה שניתן לפרש את המאורעות, ו"להבין" (כביכול) את מטרתם - גם פרט זה הוא בהשגחה פרטית. לכאורה.
זאת אומרת, הבורא בעצמו בחר להוביל את מהלך המאורעות בצורה כזו שיהיה אפשר לתת להם פרשנות. ובעובדה זו עצמה כנראה יש כוונה ותכלית גם כן.
*****
יבוסי:
דוד18, כתבת:
זאת אומרת, הבורא בעצמו בחר להוביל את מהלך המאורעות בצורה כזו שיהיה אפשר לתת להם פרשנות.
האם אתה יכול לתת דוגמא למהלך מאורעות שאי אפשר לתת לו פרשנות?
*****
דוד18:
יבוסי,
ראה שוב בדברי לפום.
יש מהלכי מאורעות שהפרשנות שלהם יותר ברורה-הגיונית-מתבקשת מאשר מהלכים אחרים ופרשנותם.
האם לכל מאורע מקרי בחייך אתה מעניק פרשנות?
כעת, זה שהבורא בחר להוביל את המאורעות בדרך כזאת, שהפרשנות שלהם תהיה כאילו ברורה ומתבקשת - הפרט הזה בעצמו גם הוא בהשגחה, וככזה, אמורה להיות לו תכלית.
מה לא מובן?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 14:25 |
|
| |
לפום_ריהטא:
אני חושב שדוד18 הטיב להבהיר את השאלה שלי. מאיזו רמה של חריגה, עלי לראות בכך איתות משמים שעלי לפרשן את החריגה ולהוציא ממנה איזשוהי מסקנה אופרטיבית.
אם ניקח את הדוגמא של ר' חיים עוזר, סביר להניח שאם לכל אדם שלישי היתה מתה בת, הוא לא היה מפרשן זאת כרמז. אז מאיזו רמה של חריגה יש הגיון לוגי לראות בזה איתות משמים, זו השאלה שלי.
*****
דוד18:
לפום,
לסיכום, אינך שואל היכן יש "השגחה פרטית" והיכן לא, אתה מסכים לכך שכל פרט בעולם הוא בהשגחה. שאלתך היא מתי אמור האדם לראות במהלך מאורעות מסוים "מסר" ו"איתות" משמים לעורר את האדם לחשוב לכיוון מסוים.
את השאלה הזו חילקת לשתי חלקים:
א. האם די בעובדת היותו של אירוע בעל משמעות עבורי, כדי להיות נתפס כיד ה', או שהוא צריך להיות גם חריג סטטיסטית.
ב. עד כמה צריך האירוע להיות חריג או בעל משמעות, כדי להיות נתפס כיד ה'.
השאלה האחרונה אינה תלויה בראשונה. כי גם אם נקבע שדי בעובדת היות האירוע בעל משמעות - השאלה היא איזה סוג של משמעות צריכה להיות בו.
כעת, מאחר שהסכמת שגם עצם העובדה אם תהיה למאורע משמעות או לא, גם היא בהשגחה פרטית, ניתן אולי להמשיך צעד נוסף, ולנסות למצוא את הפתרון דוקא אצל האדם ה"מתעורר" עצמו:
לכל אדם יש מצבים מיוחדים שהוא מתרגש-מתעורר-מתפעל מהם, ולא בהכרח שאדם אחר גם הוא רואה בהם משהו מיוחד.
העובדה שבחר הבורא להוביל מאורעות בצורה ש"יאותתו" לאדם אחד ולא לאדם אחר, גם היא בהשגחה ובכוונה.
אם כן, בכל מצב שמבריק במוחו של אדם הרעיון אולי יש כאן איזו "משמעות" - זו הוכחה ("הגיון לוגי") עבורו שאכן יש כאן "איתות" מלמעלה.
*****
לפום_ריהטא:
דוד18
אני לא מוכן להסכים עם כך, שמה שקובע את המשמעות הוא העובדה שאני מייחס לכך משמעות. משום שהנטיה האנושית היא תמיד לחפש משמעות, ויתכן שהבורא דורש ממני גישה אינטלגנטית יותר, ולא שבכל דבר אני אמצא איתות, אלא רק ברמה חריגה דייה.
אדם יכול להחליט שמבחינתו חתול אפור זהו איתות לכך שהוא עושה את רצון ה' ועפ"ז לקבוע לעצמו דרכים בחיים, זה לא אחראי.
אם אנחנו רוצים להפיק משהו מאיתותים, דרך בחיים, או אישוש לדרך. עלינו להיות זהירים, ולהבחין באיתותים משמעותיים בלבד.
*****
דוד18:
לפום,
אני בהחלט מסכים לדבריך.
חשבתי שאתה מתכוון ל"איתות" במשמעות של "התגלות אלקית" גרידא. על כך הצעתי את הרעיון שבכל פעם שהאדם לעצמו מבין זאת כ"התגלות" - יש כאן "התגלות" עבורו.
כעת אני מבין שאתה מתכוון ל"איתות" שהאדם מפרשו כ"צו הבורא" לבחור כיוונים חדשים בחייו.
תתפלא אולי, אך דעתי היא ששום "איתות" בעולם אינו מספק כדי לגרור את האדם לכיוונים חדשים בחייו. גם אם יהא זה נס כקריעת ים סוף או תחיית המתים.
דרכי החיים של האדם נקבעו בפרוטרוט בתורה ובהלכה. ורק שם. ולפיהם בלבד אמור האדם לקבוע את חייו. שם יש את התשובות לכל השאלות. ומי שאינו יודע למצוא תשובה בעצמו מתייעץ עם מי שיודע.
"איתותים" מלמעלה יפים וטובים, כאשר הם מחזקים (רגשית) את מהלך החיים הנ"ל. זו ה"משמעות" שמותר לתת ל"איתותים" כאלו. אך אם האדם מבין "איתות" כלשהו כדי לשנות כיוון בחייו - לדעתי, זו פשוט טעות.
והדברים אמורים גם אם ה"כיוון" החדש תואם את "מסגרת התורה". וזאת מדוע? משום שאם אכן הבורא היה דורש מן האדם כיוון חדש כלשהו, הדבר היה בא לידי ביטוי מלכתחילה בתורה ובהלכה, ולא רק "תואם" להם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 14:26 |
|
| |
דונאט:
לפום,
שאלת: "מאיזו רמה של חריגה יש הגיון לוגי לראות בזה איתות משמים".
אולי הקטע הבא יעזור לך:
פרדוקס הערימה הוא פרדוקס של עמימות - כלומר, פרדוקס העוסק במתח שבין תיאורים מילוליים מעורפלים ובין טיפול מתמטי מדוייק בהם. השאלה שניצבת במרכזו של פרדוקס זה היא "כמה גרגרים צריכים להיות בערימה בשביל שזו תחשב ערימה". ישנה הסכמה כללית שגרגר אחד לא יכול להחשב ערימה, וכך גם שניים. שלושה וארבעה גרגרים אינם נחשבים, ברוב המקרים, גם כן כערימה. אם כך, מהי כמות הגרגרים המינימלית בערימה?
נתאר את הפרדוקס מבחינה פורמלית.
נוכל להניח את שלוש ההנחות ההגיוניות הבאות:
שלושה גרגרי חול אינם יוצרים ערימה.
מיליון גרגרי חול יוצרים ערימה.
אם לוקחים גרגר חול אחד מתוך ערימה, היא נותרת ערימה.
כעת, באמצעות אינדוקציה מתמטית נגיע לסתירה על ידי כך שנוכיח כי שלושה גרגרי חול יוצרים ערימה. הנחת האינדוקציה שלנו היא שמיליון גרגרי חול יוצרים ערימה - וזוהי בדיוק ההנחה השנייה שלנו. צעד האינדוקציה שלנו יטען שאם n גרגרי חול יוצרים ערימה, גם n-1 גרגרי חול יוצרים ערימה - וזוהי בדיוק ההנחה השלישית שלנו. מכאן נובע שלכל n טבעי, n גרגרי חול הם ערימה - בסתירה להנחה הראשונה שלנו.
כמובן שאין כאן סתירה למה שמוכר לנו במציאות. פרדוקס זה מדגים כי חלק מהשפה האנושית הוא מעומעם מעצם טיבו. ההגדרה "ערימה", למשל, אינה הגדרה ברורה וחותכת, אלא מעורפלת ולא ברורה, ולכן אין להפעיל עליה דרכי פעולה מתמטיות כמו זו שהודגמה כאן.
מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%A1_%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%94
|
|
|
|
|
|
