(תודה לחפרפרת שניסחה את הדברים ושהרשתה לכתוב אותם ותודה לוטו ששלח לי אותם)
התופעה של דתיות-לאומיות לא צעירות במיוחד שטרם נישאו. הולכת וגדלה יד ביד עם עליית גיל הנישואין.
עניין הרווקות הדתיות הפך לאחרונה להיות "אישיו" והתפרסמו לא מעט כתבות המתעסקות בו - הן בעיתונות הדתית והן הכללית.
נכון, הבעיה קיימת והיא כואבת ויש מה לדון בה וחשוב לעשות כן, אך חשוב להסביר - רוב הבנות לא בחרו להשאר רווקות.
המצב כיום הוא, שלעיתים קרובות אין לגבר הדתי המצוי הרבה מה להציע, ובוודאי חסרים לו הכלים להתמודד עם העושר המנטלי והתרבותי, החוסן האישי והעצמאות האינדבידואליסטי שניחנו בה חלק מהנשים הדתיות העדכניות.
הבעיה היא שעל בנות אלו נגזר לוותר על חלק שלם מחייהן - חיי הגוף - ולהשאר כבויות ונבולות עד שיבוא גואל , כל זאת משום הרצון העז להשאר נאמנות ומחוייבות להלכה. עם הגיל הקושי עולה.
נראה שיש חוסר מודעות מספקת לנושא. כנראה משום שאין פתרון אובייקטיבי להציע. לא נראה שיהיה פתרון עד שלא יפתחו את הגדרות הבין עדתיות.
הכוונה שיחפשו בן/בת זוג יותר לפי רמת השכלה והתאמה נפשית-אישית ולא כל כך דתית-עדתית!
נשלח ב-13/4/2007 16:44
נדב,
מה יעשו? גם הם נשארים רווקים עד גיל מאוחר. הרווקוּת אינה נחלת נשים בלבד. אלא שאולי בעית הרווקוּת דוקא כן? איני בטוחה. ייתכן שלנשים קשה יותר לעזוב את העולם האורתודוקסי (ולענ"ד יש יותר דתל"שים מדתל"שיות) ומכיוון שהן נשארות בתוכו להן יש יותר בעיה עם הרווקוּת ועם מה שנובע ממנה (מחסור בקשרי אהבה, במיניות, וכמובן אי האפשרות ללדת).
לענ"ד, הגברים שנשארים בעולם האורתודוקסי סובלים גם הם מאותן בעיות, אלא שגברים אולי מדברים על כך פחות (אולי).
מקאן,
לנשים האלה באמת אין בעיה. שיתחתנו עם הגברים (יש מספיק לכולם) שמחפשים רק אישה נמוכה מהם...
[היה על כך דיון באחד האשכולות ביני לבין צ'אוטנג, ושכחתי היכן. לינקי?]
חשבתי שיהיו כמה תלמידי חכמים ליברלים שיסבירו את הגמרא שהבאתי בצורה נכונה, אבל !
הגמרא אומרת כאמור- כשאדם מתחתן או מחפש אשה להתחתן שיחפש אשה פחותה ממנו.
האם חז"ל באמת התכוונו שאדם חכם יחיה לצד אשה טפשה? אז איך תהיה לעזר לו?
אלא הם ידעו את רוח הבחור הצעיר, איך המדרש אומר- כשאדם מגיע שעתו להתחתן הוא דומה לסוס צונף ומתגאה. כלומר הבחור חושב את עצמו מי יודע מה הוא. פי חמש ממה שהוא באמת.
ועל כך אומרים חז"ל נחית דרגא חפש אש פחותה ממך, ובעצם הוא ימצא אשה בדיוק לרמתו.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-15/4/2007 00:19
נדב,
כבר קיימנו כאן דיונים על הבסיס המתמטי של יחסי המספרים בין רווקים לרווקות. ביסודו של דבר, גם אם נניח שיש אותו שיעור של נשים וגברים שנשארים דתיים ברמות החמרה מקבילות, עדיין נישאר עם פער; זאת משום שהגברים, בממוצע, נושאים נשים הצעירות מהן בכמה שנים (נדמה לי שההפרש הממוצע הוא בין שלוש לארבע), ומכאן נובע שקבוצת ההתיחסות הרלבנטית להם כוללת שנתונים גדולים יותר - והיפוכו של דבר בבנות. אפילו הבדל די קטן בגודל השנתונים מיתרגם להבדל גדול בשיעור הנשארים רווקים מבין הגברים לעומת שיעור הרווקות בין הנשים.
נשלח ב-15/4/2007 00:24
מקאהן,
אתה טועה בגדול, לדעתי. יש הרבה יותר ביינישים טובים מאשר בנות שמחפשות את המודל הזה. חלק ניכר מהביינישים נאלצים להיאבק בעצמם אחרי שהם יוצאים מהישיבה.
ובכלל, זה הרי מגוחך להתייחס לבעיות כאלו בהכללות. מעבר לכך שלכל מגזר יש את המאפיינים שלו, וגם בתוכו יש סוגים שונים של בעיות (הרי הבני ברקית שעושה תואר בתלמוד ויוצאת עם ישיבע בוחערס אינה דומה למקבילתה האמריקאית שיוצאת עם עו"ד, למרות שתיהן למדו בבית יעקב והגברים של שתיהן למדו יחד במיר. או לחילופין, אינה דומה בחורה תורנית-לאומית בת 30 שמחפשת בחור שקובע עיתים+שלוש תפילות במניין+שומר נגיעה לחברתה הדתיה לייט שמחפשת בחור שומר שבת שאוהב סלסה - ועולם הרווקים והרווקות ה'אורתודוכסיים' כולל אין ספור סוגים שונים של אנשים) - לכל אדם יש את החבילה שלו ואת מה שהביא אותו למקום שבו הוא נמצא. ודאי שלבחירות שלו לאורך כל הדרך יש חלק בכך.
אם בכל זאת אני אנסה לברור את המוץ מהתבן, יש אולי בעיה עם זה שבימינו אנשים רגילים לרוץ קדימה, לכבוש עוד ועוד יעדים ולחוות חוויות חדשות - כאלו שהופכות להיות חלק משמעותי ממה שהם (תארים מתקדמים, משרות חדשות, טיולים בעולם וכו'). מחד, כל מהלך/חוויה כזאת מגדילים את האפשרויות של האדם ומרחיבים את המעגלים החברתיים שלו, אבל מצד שני הם מצמצמים בפניו את מאגר בני/ות הזוג הפוטנציאליים כי כל אחד בא עם סל מגוון ושונה. אבל כמובן שבניגוד לקשקוש בהודעה הראשונה על הגברים הדתיים שלא מסוגלים להתמודד עם עושר מנטאלי - זו בעיה של גברים ונשים יחד. בתור רווק אני משער שהיא פחות אקוטית מאשר איך שמסתכלים עליה לפני שמתחתנים, כיון שאני מניח שחלק גדול מהקשיים הללו מתמוססים בחיי היום יום.
אגב, כל הבעיות הללו קיימות גם אצל אנשים לא מהחברות הדתיות לסוגיהן.
בעיה אחת שבכל זאת קיימת רק בציבור הסרוג (ולדעתי בעיקר אצל נשים) היא חוסר האחידות ביחס לדת/הלכה/מנהג כשהוא מלווה בתחושה של כל אחד שהתמהיל שהוא אוחז בו הוא הוא הדרך הכי טובה וכל מי שסוטה ממנה ימינה או שמאלה הוא דוס או לייט.
רוב התמהילים המאפיינים את הציבור הסרוג הם למעשה הכלאות של דברים שאינם מסתדרים זה עם זה: למשל, דתיה-פמניסטית זו הגדרה בלתי אפשרית, מאפיין מסויים חייב להתכופף פה. כנ"ל דתי-פתוח לתרבות הכללית וכו'. כיון שאנשים לא רוצים להתנתק משני מאפיינים סותרים, הם מחליטים בעצמם מה לקחת מכל דבר לתמהיל, אבל ברגע שלמישהו אחר יש תמהיל טיפה שונה - הוא כבר הופך בעיניהם למשהו אחר מהותית.
הויכוח בלינק שמעלי מעורר בי תהיה
האמנם "ואתא חוטרא" של חד גדיא, פירושו ש.... הגיע הבן והכה את הכלב ?
נשלח ב-15/4/2007 08:12
בעתון הארץ עלו על הפתרון, ביטול ההשתלמויות.
_________________
נשלח ב-15/4/2007 09:38
אגב,
שמתי לב שבסוגיית אי-החתונה חל היפוך תפקידים תיאולוגי בין המגזר החרדי למגזר הדתי.
כך, שמעתי מחרדים רבים שהסיבה שמישהו/י לא מתחתן/ת זה בגלל שהם לא מספיק רוצים/'עושים השתדלות'/ביקורתיים/בררנים/שוגים בחלומות וכו'.
מאידך בשיח הרווקות הדתיות החדשות המתוקשרות, הרווקות עצמן הן לעולם לא אלו שאחראיות למצבן אלא החברה הדתית/ההגבר הדתי/החינוך הדתי/ ההלכה או בקיצור, א-להים ושלוחותיו עלי אדמות.
כלומר, בסוגיה הזו החרדים הופכים להיות מאמינים גדולים בבחירה חופשית ואוטונומיה של הפרט לעצב את גורלו בידיו, ואילו הסרוגות פמניסטיות הופכות להיות למאמינות אדוקות בתלותו של אדם בגורמים מחוצה לו...
נשלח ב-15/4/2007 09:49
[ממללא -
וברצינות - כדאי לחשוב האם התגובות מסוג "זה לא אני, זה החברה שחינכה אותי/אותו", הן לא מין מסוים של אפולוגטיקה מול טענות ה"זה שאת לא מתחתנת זה בגלל שאת בררנית מדי/עסוקה מדי בעצמך/לא באמת רוצה" וכו'...]
נשלח ב-15/4/2007 09:55
.
אמא שלום, ואולי ההיפך?
אולי זו הזעקה הדוממת לעזרה של אחת ששומעת שהיא "בררנית מדי" ובעצם רוצה לומר לציבור "כבר לא הציעו לי אף הצעה שלושה חודשים? "
גילוי נאות: כותב שורות אלו אינו רווקה דתיה בת 30, ומעולם גם לא היה כזו. מצד שני, הוא הכיר כמה רווקות דתיות שההאשמה המרכזית שלהן את החברה הסובבת היתה מורכבת מהאמירות הבאות:
1. אני לא בררנית - אני פרפקציוניסטית (ולא מוכנה לבלות את שארית חיי עם פשרה)
2. אני לא בררנית. לא אמרתי לא להצעה כי לא מציעים לי.
