מוסריות המלחמה בעירק

מדוע הזמן משנה לגבי שאלת המוסריות? לכל היותר אפשר לומר שהמלחמה לא משיגה את יעדיה, או שהיא עולה בקרבנות רבים מדיי, אבל לעצם העניין איני רואה השלכה ממשך הזמן.
דומני שמה שלא מוסרי הוא שהמלחמה שם היא 'מוסרית' מדיי. והוא הדין לכל המלחמות באיסלם למינהו.

_________________

מיכי

לא נכון! מלחמה מוסרית רק אם היא מועילה במשהו לתיקון עולם, או לפחות למניעת הריסתו. אם היא לא כזו היא מוטעית, ולדעתי גם רעה, אם כי בדיעבד. אם אפשר היה לדעת מראש שהיא לא תהיה כזו והתעלמו מהמידע, היציאה אליה הייתה לא מוסרית. אי אפשר להפריד בין שאלת המוסר  לשאלת התועלת.
אני תמכתי בהתלהבות במלחמה כי חשבתי שסביר שלסאדם יש נשק לא קונבצינלי או שיוכל להשיג כזה, וזה חשוב הן כמניעת סכנה והן כהרתעה לרשעים אחרים. בסוף התברר שהכל היה עורבא פרח.
עקרונית הייתי מוכן לתמוך אפילו במלחמה שמטרתה היחידה החלפת משטר רודני בדמוקרטי, אבל במדינה כמו עיראק היה ברור למי שעיניו בראשו שזה חלום במסופוטמיא.

נ.ב.
וטו, מימוני,
למה האשכול הזה אינו פוליטיקה? או שבעצם פוליטיקה זה עניין של גיאורפיה?
צריך להודות בפה מלא שהאיסור לדון בפוליטיקה ישראלית בפורום אינו איסור עצמי אלא סייג כנגד התלהמות ודמוגגיה. וצ"ע אם מוצדק סייג גורף כל כך?

תוקן על ידי nmzilber ב- 29/04/2007 21:33:24

מיכי , מצטרף לתמיהת זילבר, בחלוף הזמן מתגלים עובדות חדשות, מתבררים דברים וככלל מחכימים על ידי לימוד מהניסיון, מה זה הדוגמטיות הזאת?

אינני רואה שום דוגמטיות. ללא הנמקה לגבי היבטים שהתגלו עם חלוף הזמן איני רואה כל השלכה למשך הזמן של המלחמה לגבי מוסריותה. כמובן אם מתגלים היבטים רלוונטיים, אז הם שישפיעו (ולא משך הזמן כשלעצמו). משך הזמן כשלעצמו בכל אופן אינו מדד.
מלחמה שלא משיגה את יעדיה היא בעייתית, אבל לא לזה מתכוין מי שאומר שהיא אינה מוסרית. זהו היבט בנאלי שלה, ואיני רואה מקום לדון בו. השאלה היא האם יציאה למלחמה כזו, אפילו בהנחה שתצליח, היא מוסרית? במישור של ההצלחה נטו זהו דיון צבאי גרידא, ואין לו טעם (כאן).

הרב מיכי,
 אם התברר שהיעדים המוצהרים והמוצדקיםהיו מנותקים מהמציאות והיוצאים למלחמה ידעו זאת, או לא ידעו אבל היה באפשרותם והיה ראוי שידעו, אז התברר שהמלחמה לא מוצדקת מלכתחילה.
אחרת אפשר  להכריז מלחמה על שוודיה כדי להחליף את המשטר העריץ והרצחני שם במשטר דמוקרטי.  ואם בסוף המלחמה יתברר שמעולם לא היה בשוודיה משטר עריצות אומר לך: היעדים היו מוצדקים ואם הם לא הצליחו כי לא היו קשורים למציאות, זה כבר עניין בנאלי.

מיכי

זהו הדוגמטיות שאני מדבר עליו , אתה מנסה לחלק את הדיון לשאלה מופשטת של מוסר שאינה מושפעת משום שיקולים והתפתחויות במציאות ולשאלה לא רלוונטית של עובדות . אבל גישה זו היא עקרה , עיון קל בהיסטוריה של המוסר יגלה שהנושא המרכזי בכל תפיסה מוסרית ובכל שינוי בתפיסה מוסרית הוא מודל של האדם ושל טבע האדם.לניסיון יש כאן השפעה רבה כי מושג האדם מתפתח על פי הניסיון , אין זה איזה מושג מופשט, האדם נתון לנו בנסיון . כמובן, אין איזה התאמה של אחד לאחד מסך הנתונים הנסיוניים לשיפוטים המוסריים המתבקשים , אבל הדברים קשורים ומסתבכים זה בזה באופן שהופך את ההפשטה המחדדת יותר מדי את הגבול בין עובדות לערכים לעקרה מכל וכל.

 למשל , אם לנקוט דוגמה קרובה לנושא שלנו, אם אתה חושב על האדם כנייר חלק שניתן לעצבו על ידי חינוך מתאים ותעמולה מתאימה איך שרוצים, אתה מגיע לעמדה מוסרית שונה מכאשר אתה חושב על כל אדם כעל פרט ייחודי לעצמו בעל רצונות ותפיסות משלו , הגישה הראשונה מובילה בדרך כלל לטוטליטריות והשניה לליברליות ואלה תפיסות מוסריות שונות ששוללות אחת את השניה. זה יהיה עקר לחלוטין לומר ששתי הגישות (או כל מזיגה שלהם) בעצם מסכימות בשאלה הרלוונטית של המוסר המופשט ורק חולקים זה על זה לגבי הערכת המציאות .

באותה דרך, ניתן לומר אולי שאנחנו לומדים עכשיו על טיבם של עמים , האם ניתן לעצבם מבחוץ או שיש להם את קצב ההתפתחות משלהם ויש להניח להם לפתור את בעיותיהם בעצמם . הניסיון של עיראק הוא לא שונה מהניסיון במהפכה הצרפתית , צדדים מסויימים בטבעם של בני אדם או של עמים מוארים או מודגשים על ידי מהלך המאורעות באופן שמזקיקנו להערכה מחודשת של עמדות מוסריות. הרי אם הצבא האמריקאי היה יוצא ומשליט משטרים מתונים במדינה אחרי מדינה ,  כלום היה נשאר תוקף מוסרי לטענות נגד הגישה הזאת ? העובדה שזה לא מצליח היא כשלעצמה טענה בעד התייחסות מוסרית שונה. אולי בדיוק כפי שעם הזמן למדנו שיש לתת לאדם אוטונומיה מסוימת ולתת לו לבחור בעצמו גם בניגוד לטובתו בגלל התפתחות מושג האדם אצלנו, כך נפתח מושג של עם שיביא שביחס אליו יש לנקוט גישה דומה, זהו כמובן רק היבט אחד של הנושא הננקט בתור דוגמה .