איתמר בן גביר הי"ו

קול חב"ד >> *שבת התקשרות: עשרות צעירים חוו שבת מרוממת בתל אביב* שבת ישיבה מיוחדת, באווירה חסידית וישיבתית חיה ומרוממת התקיימה ב"חוזן אליהו" בתל אביב עבור עשרות תלמידי הישיבה ועמם כ-35 צעירים מכל רחבי הארץ, שחוו מקרוב את סדרי הישיבה, השתתפו במבצע תפילין, בשיעורים ובהתוועדויות לסיפור המלא >>> https://col.org.il/news/176707 https://chat.whatsapp.com/KKzqLTZcQJRBylpQcKkxqt

קול חב"ד >> *תיעוד: שולי רנד הגיע לאוהל הק' להתפלל על הזמר יונתן רזאל* הזמר שולי רנד ואשתו צופית גרנט הגיעו לתפילה באוהל הרבי בניו יורק • בפתק שהניח בציון ביקש רפואה שלימה ליונתן עדי (רזאל) בן חיה רחל - שעבר דימום מוחי ומאושפז בבית הרפואה וזקוק לתפילות לסיפור המלא >> https://col.org.il/news/176716 https://chat.whatsapp.com/KKzqLTZcQJRBylpQcKkxqt

*ספר תורה לעילוי נשמת הרבנית חי׳ מושקא* אין מקום אישי ופרטי יותר מאשר ביתו של אדם, ואין הנצחה נצחית יותר מספר תורה. לכבוד יום הולדתה ה־123 של הרבנית חיה מושקא שניאורסון ע"ה, התחיל מוסד ״קרן החמ״ש״ בכתיבת ספר תורה שיוכנס למקום ייחודי במינו: ביתם של הרבי והרבנית. ספר תורה זה לא רק ינציח את זכרה של הרבנית, אלא אף ישכון בבית שבו התגוררה יחד עם הרבי, וישמש לקריאת התורה בתפילות המתקיימות בו. זוהי הזדמנות מיוחדת עבור יהודים מכל רחבי העולם להתאחד במצווה הנוגעת בלב בירת חב״ד. בין אם מדובר באות אחת עבור ילד, או בפרשה שלמה עבור משפחה – כל השתתפות היא ביטוי של התקשרות וחיבור. תרומתכם תסייע ישירות לקרן החמ״ש, המעניקה סיוע חיוני לנשים ולבנות יהודיות, ברוח ההנהגה השקטה והצנועה של הרבנית. סיום ספר התורה צפוי להיות במעמד חגיגי בכ"ט בסיוון – 14 ביוני. פרטים נוספים יפורסמו בהמשך. קרן החמ״ש מזמין את כולם להשתתף בסיום ספר התורה המיוחד הזה באמצעות רכישת אות, מילה, פסוק, פרק, פרשה או חומש בספר תורה זה. להשתתפות בספר התורה, בקרו באתר: Torah1304.com

קול חב"ד >> כעת בתכנית הרדיו 'ליל שישי': *שבועיים לג' תמוז, הסנקציות הקשות נגד לומדי התורה ועונת החתונות* תכנית גדושה ומרתקת ב'ליל שישי' באתר -COL בהגשת הרצל קוסאשוילי: חוג הגיוס והסנקציות הקשות נגד עולם התורה ולומדיה. מה האלטרנטיבה של המפלגות החרדיות? ילכו עם השמאל? | שבועיים לג' תמוז: בצעירי אגודת חב"ד נערכים לקראת *סדרת אירועים בהפקת ענק*, על *התוכנית העדכנית של 'שבת הכנה לג' תמוז'* עבור התמימים שתתקיים השבת בכפר חב"ד. וגם: הכל על *עונת החתונות* שהחלה אחרי שבועות שידור הבכורה באתר COL: https://col.org.il/news/176738 https://chat.whatsapp.com/KKzqLTZcQJRBylpQcKkxqt

*בס"ד* *חיזוק יומי - כ' סיוון* *פרשת - "שלח לך" - תמיד תסתכל במשקפיים של אמונה* מנכ"ל של חברת נעליים בינלאומית גדולה חיפש שווקים חדשים להתרחבות. הוא החליט לשלוח שניים מאנשי השיווק הבכירים ביותר שלו למדינה מתפתחת ומרוחקת, כדי לבחון אם יש שם אפשרות עסקית. כל אחד מהנציגים נשלח לאזור אחר באותה מדינה למשך שבוע ימים. לאחר שבוע חזר הנציג הראשון. הוא נכנס למשרד המנכ"ל כשתשישות וייאוש ניכרים על פניו. הוא הניח דו"ח עב כרס על השולחן ואמר: "אדוני המנכ"ל, חבל על הזמן ועל הכסף שלנו. המצב שם נוראי. אף אחד שם לא הולך עם נעליים! כולם הולכים יחפים, אין שם שום תרבות של נעילת נעליים, השוק שם מת לחלוטין ולא נמכור שם אפילו זוג אחד". למחרת נכנס הנציג השני. עיניו ברקו מהתרגשות והוא כמעט רקד משמחה. הוא הניח דו"ח קצר על השולחן וקרא: "אדוני המנכ"ל, מצאנו מכרה זהב! יש שם אפשרות עסקית שאין כדוגמתה בעולם! אף אחד שם לא הולך עם נעליים! כולם יחפים! השוק פתוח לחלוטין, אין לנו שום מתחרים, ואנחנו יכולים למכור נעליים למיליוני אנשים שרק מחכים למוצר שלנו". משה רבינו שולח אנשים כדי לראות את ארץ ישראל ולספר על טיבה של הארץ. כשחזרו האנשים הם נחלקו לשני מחנות אשר ראו את אותם המראות אך סיפרו שני סיפורים שונים. המציאות שראו בארץ כנען אכן הייתה מורכבת. הקבוצה הראשונה שמנתה עשרה אנשים פירשו את ראייתם עם תחושת תבוסתנות. הם ראו קושי ומיד תרגמו אותו לחוסר אונים, כפי שנאמר: *"וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר לג)* לעומתם, הקבוצה השניה - כלב בן יפונה ויהושע בן נון בחרו בנקודת מבט של אמונה ועשייה: *"עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג, ל')* וזהו בדיוק ההבדל בין עשרת המרגלים לבין כלב ויהושע. שניהם ראו את אותה מציאות בדיוק *"הארץ זבת חלב ודבש... והערים בצורות גדולות מאד"* אך הפרשנות הייתה הפוכה. הקבוצה הראשונה אמרו *"וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים"* אומר מדרש "במדבר רבה": אמר הקב"ה וכי יודעים הייתם מה עשיתי אותכם בעיניהם? שמא כחגבים? שמא כמלאכים?! אלא – כפי שהעמדתם את עצמכם, כך הייתם בעיניהם". כשאדם מרגיש קטן וחלש, הסביבה קולטת את זה ומתייחסת אליו בהתאם. המרגלים התמקדו בקושי, הם ראו באנשים הגבוהים ובקשיים חסמים להצלחה. מנגד, יהושע וכלב ראו בקשיים הזדמנות, הם הבינו שדווקא האתגרים יצמיחו אותם. המציאות סביבנו - בלימודים, בעבודה, בזוגיות ועוד, מלאה באתגרים, השאלה היא לא מה גודל האתגר, אלא מהי המשקפת שדרכה אנו בוחרים להביט עליו. אם נביט עליו בעיניים של אמונה וביטחון עצמי, נגלה ש"הענקים" לא באמת ענקים, וההר הוא רק דרך בה נוכל להגיע למקומות גבוהים וטובים יותר... הרבה תלוי בראייה שלך... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) *יום טוב, שבת שלום, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח* *לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!* *זמני כניסת ויציאת השבת:* ירושלים - 20.25-19.06 תל אביב - 20.27-19.22 חיפה - 20.29-19.15 באר שבע - 20.25-19.11 צפת - 20.27-19.13 אילת - 20.19-19.07

*בס"ד* *חיזוק יומי - יט' סיוון* *משפט אחד שמציל חיים* בבניין משרדים רב קומות בארצות הברית, עבד מדען צעיר במעבדת מחקר. העבודה במעבדה דרשה ממנו שעות ארוכות, ולעיתים קרובות הוא נשאר לעבוד עד שעות הערב המאוחרות, הרבה אחרי ששאר העובדים כבר הלכו לבתיהם. באחד הימים, לקראת חצות, נכנס המדען אל תוך חדר קירור תעשייתי גדול כדי להוציא דגימות למחקר. לפתע, בשל תקלה מכנית, נטרקה דלת הפלדה הכבדה מאחוריו וננעלה. הוא ניסה לסובב את ידית החירום, אך היא הייתה שבורה. המדען נקלע למצוקה גדולה. הוא ידע שהטמפרטורה בחדר נמוכה מאוד, וללא בגדים מתאימים, גופו לא יחזיק מעמד מעבר למספר שעות. הוא החל לצעוק בכל כוחו, הלם על הדלתות וקרא לעזרה, אך קולו נבלע בין קירות הבטון העבים. הבניין היה ריק מאדם, ואף אחד לא היה אמור להגיע למעבדה עד לשעות הבוקר. השעות חלפו, הקור החל לחדור לעצמותיו, ואיתו הגיעה תחושת ייאוש כבדה. המדען התיישב בפינת החדר, רעד כולו, והחל להתפלל בליבו. הוא הרגיש שכוחותיו אוזלים ושזהו סופו. פתאום, נשמע רעש מחוץ לדלת. הבריח זז, הדלת הכבדה נפתחה לרווחה, ובפתח עמד שומר הלילה של הבניין. השומר מיהר לעטוף את המדען הרועד במעיל חם, ועזר לו לצאת אל המסדרון המחומם. לאחר מספר דקות, כשהמדען חזר לעצמו והצליח לדבר הוא שאל: "איך ידעת שאני כאן? הרי המעבדה הזו מבודדת, ואף אחד לא מגיע לכאן בשעה כזו!" השומר חייך וענה לו: "אני עובד בבניין הזה כבר עשר שנים. בכל יום נכנסים ויוצאים מכאן אלפי אנשים, מנהלים, מהנדסים, אנשי הייטק ומדענים. רובם עוברים על פניי כאילו הייתי שקוף, כאילו הייתי חלק מהריהוט של הבניין. אבל אתה", המשיך השומר, "אתה שונה. אתה האדם היחיד בכל הבניין הזה שבכל בוקר, כשאתה נכנס, מביט לי בעיניים, מחייך אלי בחמימות ואומר לי 'בוקר טוב'. ובכל ערב, כשאתה עוזב, אתה מקפיד לעבור ליד העמדה שלי, להאיר לי פנים ולומר 'ערב טוב, תודה על העבודה שלך'. היום בבוקר הגעת כרגיל ובירכת אותי ב'בוקר טוב' שמח. אבל בערב, המשמרת שלי עמדה להסתיים, ולא שמעתי את ה'ערב טוב' שלך. חיכיתי וחיכיתי, וכשראיתי שכולם כבר עזבו ואתה עדיין לא עברת הרגשתי שמשהו לא בסדר. החלטתי לעלות לקומה שלך ולחפש אותך, עד ששמעתי חבטות מכיוון חדר הקירור". המדען הבין באותו רגע שהחיוך הקטן, המבט בעיניים והמילים הפשוטות שנתן לשומר בכל יום הן אלו שהצילו את חייו. לכל אדם סביבנו יש צורך בסיסי שיראו אותו, שיכירו בקיומו ושיעריכו אותו. הארת פנים היא מתנה חינמית בעלת כוח עצום. חיוך, מילה טובה או ברכת שלום לבבית עשויים להיראות לנו כמו דבר פעוט, אך עבור האחר הם יכולים לשנות יום שלם, להעניק תחושת ערך, ובמקרים מסוימים אפילו להציל חיים. נזכור שהטוב שאנו מפיצים לעולם חוזר אלינו בדרכים לא צפויות וברגעים שבהם אנו הכי זקוקים לו. כדברי שלמה המלך: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". כמו שאדם מביט לתוך המים ורואה בדיוק את ההשתקפות של פניו, כך הלב והפנים שאנו מראים לזולת חוזרים אלינו בדיוק באותה הצורה... כך כלפי האדם וכך כלפי שמיים, ככל שתאיר פנים ותכיר תודה למי שמחייה אותך בכל יום כל תזכה באותה מידה לחיבוק של אבא שבשמיים... ‏("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) *יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח* *לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!*

*בס"ד* *חיזוק יומי - יז' סיוון* *הברכה שלך לא מצויה אצל אחרים...* ביער עבות, החליטו האריה, הזאב והשועל לצאת יחד לציד. הם כרתו ברית שותפות, והסכימו שכל מה שיתפסו יתחלק ביניהם באופן שווה והוגן. הצייד הצליח מעל למצופה, והחיות הצליחו לצוד שלל רב: שור שמן, עז צעירה וארנבת. כשהתיישבו לחלק את השלל, פנה האריה אל הזאב ואמר לו: "זאב, אתה המבוגר והמנוסה, חלק נא את השלל בינינו". הזאב, שרצה להיות הגון, אמר: "החלוקה פשוטה וברורה. השור הגדול מגיע למלך החיות, האריה. העז הבינונית מגיעה לי, והארנבת הקטנה מגיעה לשועל". האריה התמלא כעס. הוא הרגיש שמגיע לו הכל, וראה ברצונו של הזאב לקחת חלק מהשלל מעשה של גזל כבודו ומעמדו. בהתקף זעם, הרים האריה את כפתו והיכה את הזאב מכה קשה. לאחר מכן, פנה האריה אל השועל המבוהל ואמר לו: "כעת, שועל פיקח, חלק אתה את השלל". השועל, שראה מה עלה בגורלו של הזאב והבין שעם האריה אין צדק, החליט להשתמש בערמומיות. הוא קד קידה ואמר: "מלכי הנערץ, החלוקה ברורה מאליה! השור השמן יהיה ארוחת הבוקר המלכותית שלך. העז תהיה ארוחת הצהריים שלך, והארנבת הקטנה תישאר לך כקינוח לעת ערב". חייך האריה חיוך רחב ואמר: "כל הכבוד, שועל חכם! ממי למדת לחלק בצורה כה נבונה וצודקת?" ענה לו השועל: "למדתי זאת מהמכה שקיבל הזאב". האריה שהשתמש בכוחו כדי לגזול את חלקם של חבריו לברית, נשאר אולי שבע לאותו יום, אך הוא איבד את אמונם של חבריו. מהיום ההוא והלאה, אף חיה לא הסכימה לצוד איתו, והוא נאלץ להילחם לבדו על קיומו ולהישאר רעב פעמים רבות... גזל היא אחד העבירות החמורות ביותר, המשחיתים את החברה האנושית מן היסוד. גזל אינו רק גנבה בסתר, אלא לקיחת דבר מאדם אחר בגלוי ותוך שימוש בכוח, בעמדת מנהיגות או בלחץ חברתי וכלכלי. הגזל הכריע את דינם של בני דור המבול, למרות שהיו שטופים בעבירות רבות אחרות: אמר רבי יוחנן: "בא וראה כמה גדול כוחו של חמס ‏(גזל‏) שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם אלא עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ'" (סנהדרין קח.‏) כסף שהושג בעורמה ובגזל לא יחזיק מעמד ולא יביא לאדם שום תועלת, ולבטח לא ברכה. לכן, השמחה והברכה האמיתית של האדם הן רק ממה שהוא מרוויח ביושר ובמו ידיו, כמו שאומרת הגמרא: "רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו" ‏(בבא מציעא ל.‏) כשאתה לוקח מאחרים בחושבך שתרוויח, לא רק שזה לא יקרה אלא תאבד את הברכה שיש לך. כי אדם שגוזל לא מאמין שבורא עולם מפרנס אותו וידאג למחסורו... תהיה אדם ישר, אל תצער אנשים בגזלתם וגניבתם, כי הברכה שלך לא נמצאת אצל אחרים, אלא רק בעמל כפיך... ‏("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) *יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח* *לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!*

*בס"ד* *חיזוק יומי - טז' סיוון* *אל תאמר "כשיהיה לי זמן", לפעמים הזמן הוא ממש עכשיו❗* איש עסקים צעיר ומצליח עבד שעות ארוכות מדי יום. הוא היה ממוקד כולו בקריירה שלו, ברכישת בתים, מכוניות והשגת מעמד. הוא כמעט ולא מצא זמן לבקר את אביו הקשיש, שגר לבדו בצד השני של העיר. בכל פעם כשהאב התקשר להזמין אותו לארוחה, הבן היה עונה: "אני מאד עסוק השבוע אבא, נדבר בקרוב". באחד הימים חגג הבן את יום הולדתו ה-35. להפתעתו, הגיע אל משרדו שליח עם חבילה עטופה יפה מאביו. הבן פתח את החבילה ומצא בפנים ספר תנ"ך יפהפה, בעל כריכת עור יוקרתית, כששמו של הבן מוטבע עליה באותיות זהב. הוא הביט בספר והרגיש אכזבה עצומה ואפילו כעס. הוא מילמל לעצמו: "כל מה שאבא שלי קנה לי ליום ההולדת זה ספר? עם כל הכסף שיש לו, הוא לא יכול היה להשקיע במשהו שימושי או יקר יותר?" מרוב כעס, הוא הניח את הספר עמוק בתוך מגירת השולחן שלו, סגר אותה, ומאותו יום הפסיק לענות לשיחות הטלפון של אביו כמעט לחלוטין. שנים חלפו. הבן המשיך להצליח, אך הקשר עם אביו נותק כמעט לחלוטין. בוקר אחד, קיבל הבן מכתב רשמי: אביו נפטר בשיבה טובה, והוא, כבן יחיד, היה צריך להגיע לבית האב כדי לטפל בירושה ובחפציו. כשהגיע לבית הילדות שלו, המקום היה ריק ושקט. הוא החל לעבור על הניירות והחפצים של אביו, ופתאום הרגיש גל של חרטה וגעגוע. הוא הבין כמה היה אנוכי וכמה זמן יקר הוא הפסיד בגלל האגו שלו. הוא נזכר ביום ההולדת ההוא, לפני שנים, ונסע חזרה למשרדו. הוא פתח את המגירה, הוציא את ספר התנ"ך עם כריכת העור, שהיה מכוסה באבק, ופתח אותו. כשפתח את העמוד הראשון, הבחין בכתב ידו המקורי של אביו. היה כתוב שם פסוק, ותחתיו הקדשה: "לבני האהוב, אני גאה בך תמיד. שהספר הזה ישמור עליך בדרכך". כשהעביר הבן את הדף, החליקה מתוך הספר מעטפה קטנה, הוא הרים את המעטפה, בפנים היה מפתח למכונית ספורט חדשה, בדיוק הדגם עליו חלם באותן שנים. הוא פרץ בבכי והבין שאביו הכין לו את המתנה שכל כך רצה, אך הוא היה מרוכז בכעס, באשליה ובחומריות, שהוא אפילו לא טרח לפתוח את הספר ולהקשיב באמת... המשפחה והאהבה של הורינו הן המתנות האמיתיות בחיים, ולעיתים קרובות אנו מפספסים את ערכן בגלל מרדף אחר חומריות, אגו או קוצר רוח. הזמן וההזדמנויות עם האנשים היקרים לנו אינם מחכים, חשוב להעריך אותם כל עוד הם כאן. "אַל תֹּאמַר 'לִכְשֶׁאֶפְנֶה אֶשְׁנֶה', שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה" (מסכת אבות ב', ה') המשנה מזהירה אותנו לא לדחות דברים חשובים לזמן שבו "נהיה פנויים", מכיוון שהרגע הזה עלול שלא להגיע לעולם. אנו מצווים ב'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ', המשמעות של "כבוד" אינה רק לעשות טובה ולענות לטלפון, אלא להביט בהורה בעין טובה, בענווה ובהערכה, מבלי לשפוט אותו על פי מדדים של כמה כסף יש לו בבנק. יש לנו לזכור שהנכסים האמיתיים שלנו אינם נמצאים בחשבון הבנק, אלא באנשים שנתנו לנו חיים... זה הזמן לעצור ולבדוק, מתי הרמת טלפון לאנשים החשובים בחייך? מתי עצרת את היום שלך בשבילם? אל תאמר "כשיהיה לי זמן", לפעמים הזמן הוא ממש עכשיו... ‏("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) *יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח* *לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!*

*בס"ד* *חיזוק יומי - יב' סיוון* *אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לעשות היום* דניאל, בחור צעיר שהרגיש שחייו תקועים. הוא עבד בעבודה משעממת, גר בדירה קטנה, ותמיד התלונן בפני חבריו ש"אין לו מזל" ושהוא מחכה להזדמנות הגדולה שלו. בוקר אחד, בעודו צועד בפארק, הבחין דניאל באיש זקן שישב על ספסל ומולו לוח שחמט. הזקן קרא לו: "בחור צעיר, בא לך לשחק משחק אחד?" דניאל הסתכל בשעונו. "אני ממהר לעבודה, אולי בפעם אחרת," השיב והמשיך ללכת. למחרת, שוב ראה את הזקן. הפעם הזקן החזיק ספר עב כרס ואמר: "דניאל, יש לי כאן ספר שיכול לשנות את חייך. אתה רוצה לקרוא אותו?" דניאל הופתע שהזקן יודע את שמו, אך מילמל: "אני עייף מדי מיום העבודה, אין לי זמן לקרוא עכשיו," והמשיך לביתו. בשבוע שלאחר מכן, דניאל פוטר מעבודתו. מתוסכל ונואש, הוא הלך לפארק והתיישב על הספסל ליד הזקן. "למה אתה עצוב?" שאל הזקן. "החיים שלי גרועים," אמר דניאל. "אני מחכה כבר שנים שההזדמנות שלי תגיע, שמישהו יציע לי משהו גדול, אבל שום דבר לא קורה." הזקן חייך ואמר: "הזדמנויות לא מגיעות עם שלט ענק, הן מגיעות בלבוש יומיומי, מוסוות כעבודה קשה, כשיחה מקרית או כהצעה פשוטה... ביום הראשון הזמנתי אותך למשחק שחמט. אני מנהל רשת חברות גדולה, וחיפשתי שותף חריף שיודע לקבל החלטות תחת לחץ. משחק השחמט היה המבחן שלי עבורך. ביום השני, רציתי לתת לך ספר המכיל את כל הסודות העסקיים שלי ואת הדרך ליצירת עושר. אבל בשני המקרים היית עסוק מדי בלחכות ל'דבר הגדול', ופספסת את מה שהיה ממש מול העיניים שלך." דניאל הבין את הטעות שלו. "אז פספסתי את ההזדמנות שלי לתמיד?" שאל בקול שבור. הזקן קם מהספסל, הוציא כרטיס ביקור מכיסו והושיט לו אותו. "ההזדמנות הבאה שלך היא ממש עכשיו. החברה שלי מחפשת עובדים זוטרים במחסן. השכר נמוך והעבודה קשה, אבל מי שישקיע יתקדם רחוק. מה אתה בוחר לעשות?" דניאל הביט בכרטיס. הוא הבין שזו לא משרת החלומות שלו, אבל זו הדלת שנפתחה בפניו ברגע זה. הוא לקח את הכרטיס, לחץ את ידו של הזקן ואמר: "אני אהיה שם מחר בבוקר..." כולנו מחכים להזדמניות להתקדם בחיים, הן בעבודה, הן מבחינה רוחנית. יש לזכור שהזדמנויות בחיים לעיתים רחוקות מגיעות בצורה מושלמת. לעיתים קרובות הן נראות כמו פגישה מקרית. מי שמחכה רק ל"הזדמנות המושלמת" עלול לפספס את כל הדרכים הקטנות שמובילות אליה. חלון ההזדמנויות נפתח למי שמוכן לפעול, להסתכן ולנצל את מה שיש להווה להציע. אמר שלמה המלך: "לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם." (קהלת ג', א') לכל דבר יש את חלון ההזדמנויות המדויק שלו, ואתה צריך לדעת לפעול בעת הנכונה. אל תדחה למחר את מה שאתה יכול וצריך לעשות ברגע זה. "אַל תֹּאמַר 'לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה', שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה." (מסכת אבות ד', י') כי מי שמחכה לתנאים המושלמים או לזמן פנוי כדי לפעול, עלול לגלות שהזמן הזה לעולם לא יגיע. בורא עולם שולח לך שליחים כדי להטיב איתך, אל תחמיץ הזמנות לתקן את דרכיך, לעלות במעלה אחת למעלה, לקבל על עצמך דברים טובים של עשיה, כי כל שליח שמגיע אליך לא סתם בא אליך, הוא שליחו של מלך העולם להטיב לך ולעשות אותך אדם טוב יותר, מצליח ומשכיל הרבה יותר... ‏("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) *יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח* *לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!*

*בס"ד* *חיזוק יומי - יא' סיוון* *איזהו מכובד? המכבד את הבריות* בלב יער עבות וירוק, חי אריה צעיר וגאוותן בשם ארי. ארי היה חזק ומהיר, ובכל פעם שצעד ביער, הוא דרש מכולם לפנות לו את הדרך. הוא נהג ללעוג לחיות הקטנות והאיטיות ולא התחשב בצרכים שלהן. יום אחד, הוכרזה תחרות ביער: מי שיצליח להביא את פרי הזהב מראש ההר הגבוה, יזכה בתואר "מגן היער". ארי, שהיה בטוח בניצחונו, יצא לדרך בריצה מטורפת. בדרך, הוא עקף את הצבה האיטית, צביה, ודחף אותה הצידה. "זוזי מהדרך, יצורה איטית! את רק מפריעה לי", קרא ארי בזלזול. צביה נפגעה מאוד, אך המשיכה לצעוד בשקט ובקצב שלה. ככל שההר נהיה גבוה יותר, השביל הפך לצר, תלול ומלא בסלעים חדים. ארי, בריצתו הפרועה ובחוסר תשומת הלב שלו לסביבה, החליק על סלע רטוב, נקע את רגלו ונלכד בין שני סלעים גדולים. הוא ניסה לצאת, אך ללא הועיל. הוא היה תקוע, כאוב וחסר אונים. לאחר שעות ארוכות, הגיעה הצבה צביה אל המקום שבו נלכד ארי. ארי המבוייש השפיל את מבטו, בטוח שצביה תלעג לו בחזרה כנקמה על הדרך שבה התנהג אליה. במקום זאת, צביה ניגשה אליו בעדינות. בעזרת השריון החזק שלה, היא השתמשה בו כמנוף ודחפה את הסלעים בסבלנות, סנטימטר אחר סנטימטר, עד שארי הצליח לחלץ את רגלו. ארי ההמום שאל: "למה עזרת לי אחרי שדחפתי אותך ולעגתי לך?" צביה חייכה וענתה: "לכל יצור ביער יש קצב משלו, כוח משלו ותפקיד משלו. הפיזיות והמהירות שלך לא הופכות אותך ליותר ערך ממני, והאיטיות שלי לא הופכת אותי לפחות ראויה לכבוד. כבוד לזולת הוא לא דבר שנותנים רק למי שחזק, הוא דבר שמגיע לכל מי שחי לצידנו". ארי הבין את הטעות שלו. הוא עזר לצביה לעלות יחד איתו אל ראש ההר, והשניים קטפו את הפרי יחד. מאותו יום, ארי לא דחף עוד אף חיה, למד להקשיב, להאט ולכבד את כל שוכני היער, קטנים כגדולים. אומרת המשנה ‏(אבות ב, י‏): "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" - הדרישה היא להעניק לזולת את אותו היחס והחשיבות שאנו מעניקים לעצמנו. כמה חשובה מצווה זו של כבוד הזולת, כבודו של האחר, שבורא עולם הקדיש מצוות רבות בין האדם לחברו, כדי שתבין שכל אחד הוא חשוב לפני בורא עולם לא פחות ממך... כבוד לזולת אינו תלוי בכוח, במהירות או במעמד. לכל אדם ולכל יצור יש ערך ייחודי. תמיד תזכור שמי שנמצא היום למעלה ומרגיש חזק, עלול להזדקק מחר לעזרתו של מי שהוא זלזל בו. כבוד אמיתי נמדד באופן שבו אנו מתייחסים לחלשים מאיתנו או לשונים מאיתנו. לעיתים אנו שופטים אחרים לפי "הסרגל שלנו". אך יש להפנים שלכל אדם יש קצב התקדמות שונה, סגנון תקשורת אחר וכישורים ייחודיים. לכבד את הזולת פירושו לתת מקום לשונות הזו מבלי לנסות לשנות אותה או לזלזל בה... "איזהו מכובד? המכבד את הבריות" (מסכת אבות, ד', א') - הכבוד האמיתי שלך אינו נמדד במה שאתה מקבל, אלא באופן שבו אתה מתייחס לאחרים. העולם הוא מראה, היחס שאתה נותן לסביבה יינתן גם לך, אם תכבד יכבדו אותך, אם תתן ייתנו לך, אם תאהב יאהבו אותך, ואת השכר הגדול תקבל מידו הרחבה של אבינו שבשמיים... ‏("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) *יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח* *לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!*

*בס"ד* *חיזוק יומי - ט' סיוון* *האושר האמיתי נמצא בהערכת מה שקיים* לפני שנים רבות חי מלך עשיר ורב עוצמה. היו לו ארמונות פאר, זהב ויהלומים, ומשרתים שצייתו לכל גחמה שלו. למרות זאת, המלך היה תמיד עצוב, מתוסכל ומדוכא. שום דבר לא הצליח לשמח אותו. המלך קרא לרופאי החצר ולאנשי המדע הגדולים ביותר בממלכה ודרש מהם למצוא תרופה לעצבותו. לאחר התייעצויות ארוכות, ניגש אל המלך זקן חכם ואמר לו: "הוד מלכותך, יש רק דרך אחת לרפא אותך. עליך למצוא אדם מאושר באמת, לקחת את החולצה שלו וללבוש אותה. ברגע שתלבש את חולצתו של אדם שטוב לו בחלקו השמחה שלו תעבור אליך". המלך שלח מיד את פרשיו ושרים לכל רחבי הממלכה כדי לחפש את האדם המאושר. הם פנו אל העשירים הגדולים, אך גילו שהם מודאגים תמיד מכספם ומפחדים משודדים. הם פנו אל הגנרלים המפורסמים, אך מצאו שהם מלאי קנאה באחרים ומפחדים לאבד את מעמדם. הם פנו אל הפוליטיקאים, שמצאו עצמם בעיקר בעומס ובלחץ תמידי. אף אחד מהם לא הגדיר את עצמו כמאושר באמת. לאחר שבועות של חיפושים, כשהשליחים כמעט נואשו, עבר אחד השרים ליד בקתת עץ קטנה ורעועה בשולי היער. מתוך הבקתה נשמעו צלילי שירה שמחה וצחוק מתגלגל. השר הציץ פנימה וראה חייט עני, היושב ליד שולחן עץ פשוט, אוכל פת לחם ומנגן בחליל. השר התפרץ פנימה ושאל בהתרגשות: "תגיד לי, האם אתה שמח בחייך? האם חסר לך משהו?". החייט חייך וענה: "אני האדם המאושר ביותר בעולם! יש לי קורת גג, עבודה שאני אוהב, אוכל לאכול ומשפחה בריאה. לא חסר לי דבר". השר קפץ משמחה וצעק: "מהר! המלך מוכן לשלם לך כל סכום שתרצה. תוריד מיד את החולצה שלך ותן לי אותה כדי שנביא אותה למלך!". החייט הביט בשר במבוכה, פשט את ידיו לצדדים ואמר: "הייתי שמח לתת אותה למלך, אבל מרוב שאני עני אין לי חולצה. אני לובש רק סמרטוטים". כשחזר השר למלך בידיים ריקות וסיפר לו על החייט, המלך הבין את השיעור הגדול של חייו. הוא הבין שהשמחה והאושר אינם תלויים ברכוש, במעמד או בבגדי פאר. החייט, שלא היה לו דבר מלבד הצרכים הבסיסיים ביותר, היה עשיר יותר מהמלך, פשוט מפני שהוא בחר להתמקד בטוב שבידו, בעוד המלך התמקד רק במה שעדיין חסר לו. לפי שהאושר האמיתי אינו נמצא ברדיפה אחרי מה שחסר, אלא בהערכת מה שקיים. רוב בני האדם חיים במרדף בלתי פוסק תחת ההנחה "שכאשר נשיג משהו אז נהיה מאושרים". הבעיה היא שהמוח האנושי מתרגל מהר מאוד להישגים, וברגע שהגענו אל היעד, השמחה שוככת, ואנו מיד מסמנים את היעד הבא לעיתים אנו מתמקדים באחוז הקטן שאין לנו, ולא ברוב שכן יש לנו. כדי להיות מאושר מעט יותר ממה שאתה כעת, אל תתלה את האושר שלך בגורמים חיצוניים, בזמנים של טוב ובהצלחות גדולות. האושר שלך צריך להגיע מבפנים. מהכרה שיש לך בדיוק מה שטוב ונחוץ לך, כך אף אחד לא יכול לקחת ממך את השמחה שלך, כי יש לך בדיוק את מה שאתה צריך. אמר הבעל שם טוב: "העולם הזה הוא כמו פרוזדור, ואם אדם שמח בחלקו הפרוזדור הופך לארמון..." אתה גר בארמון של זהב, תסתכל נכון ותראה זאת... ‏("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) *יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח* *לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!*

*בס"ד* *חיזוק יומי - ח' סיוון* *הרבה מאד תלוי בלב שלך 5;* יהודי הגיע לעיר הגדולה ושם פעמיו אל ביתו של האדמו"ר המקומי. הרבי קיבלו במאור פנים, והיהודי שהה שם מספר ימים. את מטלטליו הניח בחדרו ואת ארנקו הפקיד בידיה של הרבנית. בבוקר יומו הראשון הלך היהודי עם הרבי לבית הכנסת המקומי. התפילות היו בדבקות, והרבי התפלל בקולי קולות, דבר שלא היה מקובל בעיר ממנה הגיע היהודי. כשחזר מתפילת שחרית שאלה אותו אשת הרב: "נו, איך הרגשת בתפילה?" "מה אני יגיד לך, צעקות כאלה, למה?" השיב. השיבה לו הרבנית: "הלב של הרבי בוער!" חייך האיש ואמר: "האמיני לי שגם הלב שלי בוער, אבל הקב"ה שומע טוב, לא צריך לצעוק..." הרבנית שוב אמרה בעדינות: "נכון! אבל הלב של הרבי בוער". כאן כבר לא יכול היה האיש להתאפק ואמר: "בוער, בוער... גם הלב שלי בוער אבל הקב"ה חלילה לא חרש, הוא שומע גם בשקט". בחלוף ימים מספר ביקש היהודי לעזוב את בית הרב ולהמשיך בדרכו. לפני שפנה לדרכו ביקש מהרבנית את הארנק שהפקיד בידיה בשעה שהגיע... הרבנית לא האמינה למשמע אוזניה: "על איזה ארנק אתה מדבר?!" שאלה בתמיהה. "כשהגעתי לכאן נתתי לך את כל חסכונותי!" אמר האיש. "לא היו דברים מעולם!" היתממה הרבנית. למשמע הדברים החל האיש לצעוק בקולי קולות: "את לא מתביישת?! איזו רבנית את?! השיבי מיד את כספי!" "מדוע אתה צועק?! אתה חושב שאני חרשת?!" הטיחה הרבנית כלפיו. האיש היה כעוס וצעק: "למה אני צועק?! כל חסכונותיי הלכו לטמיון, הלב שלי בוער! ואת מעיזה לשאול למה אני צועק?!" לרגע זה חיכתה הרבנית ואמרה לו: "יש כאלה שהלב שלהם בוער על ארנק ויש כאלה שהלב שלהם בוער על תפילה... דבר אחד ברור שכשהלב בוער אז צועקים!" והחזירה לאיש את ארנקו. כולנו נושאים תפילות אל היושב במרומים, תפילות זועקות, תפילות חרישיות. כיצד באמת עדיף להתפלל - לזעוק, או להחריש, לנוע ולזוז, או לעמוד דוממים? האמת, אין נוסחה מדויקת, כל אחד יתפלל בדרך הנוחה לו, אולם המימד הנוסף שכולם צריכים הוא לב בוער... לב מלא התלהבות, לב מכוון אל המטרה, שפתיים מכוונות אל הלב. כך, לא משנה כיצד הנך מתפלל, תוכל למנף את תפילתך שלבים רבים בדרך אל ישועתך. ועםשפתיים דובבות ולב בוער גם אתה יכול לבטל גזירות ולהצמיח ישועות... הרבה מאד תלוי בלב שלך... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא) *יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח* *לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!*

*בס"ד* *חיזוק יומי - ב' סיוון* *לא צריך להגיע לשמיים, לפעמים הם יגיעו אליך* בכפר קטן בדרום תוניסיה, התגורר יהודי פשוט ותמים שעסק לפרנסתו במכירת בדים בשווקים. האיש, שהיה ירא שמיים, נקלע לחובות כבדים לאחר שסחורתו נגנבה. הוא עמד בפני שוקת שבורה, ללא יכולת לפרנס את משפחתו ובחשש כבד מפני נושיו. בצר לו, נסע אל המקובל רבי חזקיה חורי כדי לבקש את ברכתו ועצתו. כשהגיע, מצא את הרב שקוע בלימוד תורה עמוק. האיש פרץ בבכי וסיפר לרב על האסון שפקד אותו ועל חוסר האונים שלו. רבי חזקיה הקשיב לו בקשב רב, בעיניים מלאות חמלה. הוא לא הציע לו כסף, שכן גם הרב עצמו חי בצניעות רבה, אך הוא אמר לו משפט אחד ששינה את חייו: "בני, הקב"ה לא סוגר דלת מבלי לפתוח שער גדול יותר. אל תתמקד במה שאיבדת, אלא במה שנותר לך, באמונה שלך ובכוח הדיבור שלך. צא לשוק מחר, פתח את פיך בביטחון, והשם ישלח לך ברכה". הסוחר חזר לביתו, מלא בעידוד. למחרת, למרות שלא היה לו הון עצמי, הוא ניגש לסוחר סיטונאי גדול בשוק. בזכות הביטחון העצמי והאמונה שהפיח בו הרב, הוא הצליח לשכנע את הסיטונאי לתת לו סחורה באשראי, רק על סמך "מילתו". באותו היום, כנגד כל הסיכויים, הגיעה לשוק שיירת סוחרים גדולה ממחוז מרוחק שקנתה ממנו את כל הסחורה במזומן וברווח יפה. תוך שבועות ספורים, לא רק שהאיש שילם את כל חובותיו, אלא שהפך לאחד הסוחרים המצליחים באזור. כשחזר להודות לרב, אמר לו רבי חזקיה: "לא הברכה שלי עזרה לך, אלא האמונה שלך שהשתנתה. כשהפסקת לראות את עצמך כקורבן, הצינור של השפע נפתח". חג השבועות הקרב ובא נקרא גם "חג הקציר". הוא מציין את סיום העבודה החקלאית המאומצת של ספירת העומר בשדות, ובו מביאים את ביכורי האדמה. התורה מחברת בין הנס הרוחני של מתן תורה לעשייה הגשמית, הקציר והפרנסה. רבי חזקיה לא אמר לסוחר רק "תתפלל והכל יסתדר". הוא הורה לו: "צא לשוק מחר, פתח את פיך". תחבר בין האמונה הרוחנית בלב לבין היציאה לעבודה בשוק, זהו בדיוק המהות של חג שבועות, להוריד את הקדושה והתורה אל תוך חיי המעשה והפרנסה. אין אדם שלא זקוק לישועה כזו או אחרת. לעיתים האדם נתלה באנשים אחרים שיושיעו אותו, בדברים חיצויניים ולא באמת במה ומי שיכול לעזור יותר. הישועה של האדם אינה תלויה בנסיבות החיצוניות, אלא ביכולת שלו להרים את הראש, לבטוח בבורא עולם, ולעשות מעשה מתוך ביטחון מלא. כשיש לך אמונה וביטחון, לא משנה להיכן הגעת אתה תמיד תמצא את בדרך לעלות מעלה. אפילו צעד קטן שתעשה ירים אותך מעלה. התורה לא ניתנה על הר גבוה, כי לא תמיד צריך להגיע עד לשמים כדי לקבל ישועות, לפעמים השמיים פשוט יורדים אליך... ‏("חיזוק יומי" - רונן קרתא‏) *יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח* *לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!* *היום שישה וארבעים יום לעומר שהם שישה שבועות וארבעה ימים*