אבי גרינצייג:
אנחנו במדינה ובתקופה שבה קשה לבלוע טקסטים מורכבים, אבל נדמה לי שאין ברירה והאירוע הערב הוא מסוג הטקסטים האלו. אז אם אתם בעניין, בבקשה לנשום עמוק ולקרוא עד הסוף, ורק אז לשחרר, לתקוף או לפברט.
אני אתחיל מהשורה התחתונה: ילד, בן 14 (גילוי נאות: מכיר את משפחתו שנים ארוכות), נהרג הערב לחינם. זהו.
עכשיו, לגופו של אירוע ולגופה של ביקורת:
1. כן, 'תרבות ההפגנות' בציבור שלנו לוקה בחסר, בלשון המעטה. זה כולל אירועי טיפוס על מנופים או התפרעות ואלימות מול עיתונאים, זה קיים בעיקר בקבוצות קיצון וזה ראוי לכל גינוי. גם אני תקפתי את זה הרבה יותר מפעם אחת בעבר. יש סיבה טובה מאוד בגללה המיינסטרים החרדי מסרב לצאת להפגנות, בוודאי לא מהזן האלים.
2. האשמה המרכזית, לפני כל אחד אחר, היא של המשטרה. היא זו שהפכה הפגנות (לא רק אצל חרדים) לאקס טריטוריה שאפשר להתעלם ממה שקורה בהן, או לחילופין לעשות מה שבא לך. יש קו ישר שמחבר בין אירועי אמש לאירוע בו אב חרדי נגרר מרכבו וספג מכות סתם כי עבר ליד הפגנה. למשטרה יש תפקיד מאוד ברור והיא לא ממלאת אותו, התפקיד הזה כולל פינוי מיידי של כל ציר תנועה שנחסם בלי אישור – גם במחיר הפעלת אלימות פיזית, ומעצר של מתפרעים. אם זה היה כלל שננקט בכל הפגנה ובאופן אחיד ושיטתי, לא היינו כאן עכשיו.
3. כאן אנחנו מגיעים לנהג, ואקדים ואגיד משהו שהוא בבירור דל"פ: אילו הנהג היה מתפרץ בשניות הראשונות, כאשר הותקף וכאשר נזרקו חפצים על האוטובוס, הייתי סבור שהוא לא האשם. אפשר להיכנס לראש שלו ולהבין את הפחד (ולזה נגיע עוד מעט). אבל מצפייה חוזרת ונשנית בתיעודים, רגע הפריצה שלו מגיע אחרי כמה דקות שבהן הוא יכול היה להיווכח שהשד לא כל כך נורא, שיש כאן חבורת נערים קולנית אבל לא מהסוג שמסכן אותו, ודווקא אחרי חצי דקה בה נראה שחלק גדול מהנוכחים מתרחק לנתיב הנגדי והאזור שסביבו נהיה דליל יותר (מה שמסביר גם את מספר הנפגעים).
במצב דברים כזה, כשאתה נוהג בכלי מאסיבי כמו אוטובוס לתוך רחובות הומי אדם ועם צעירים שעדיין מתגודדים לידך, אתה כמעט בוודאות תהרוג מישהו. לכן, נהג האוטובוס אשם. הוא אולי לא רוצח בהגדרה החוקית (מן הסתם יואשם באיזה סעיף חמור פחות), אבל הוא כן אחראי למוות של הילד.
4. והנה דל"פ נוסף: דווקא העובדה שהוא ערבי בסוג הזה של אירוע, מסירה חשד שמדובר כאן באיזה רצח מכוון. אלא אם ימצאו ביומנו איזה רצון כמוס לרצוח יהודים, לא סביר שמדובר ברקע לאומני ולא בתוכנית מוקדמת כלשהי.
5. והנה אני חוזר לראש של הנהג, וכאן הנקודה שהכי מציקה לי ושהתייחסתי אליה בציוצים קודמים, ונדמה לי שחלק גדול מהמגיבים פספסו. שאל אותי מישהו, האם לא היית נוהג ככה אילו היית נקלע להמון ערבי מוסת. התשובה (ומתנצל מראש אם היא מעט גזענית) שניסיון העבר מוכיח שהיקלעות להמון ערבי מוסת מסתיימת במוות, והיקלעות להמון חרדי מוסת לא הגיעה לשם, ואני מקווה שלעולם לא תגיע.
נכון, יש אלימות בהפגנות כאלה, אבל לא ברף שאמור לצרוב בתודעה של נהג את האירוע המקורי כאירוע שמסכן את חייו. האלימות בהפגנות חרדים לא מגרדת מלמטה בשום צורה אלימות בהפגנות אחרות, מהעדה האתיופית ונערי הימין ועד הערבים. אז למה בכל זאת הנהג היה עשוי להרגיש, וכנראה הרגיש, שיש פה אירוע מסוכן?
התשובה היא דמוניזציה, דמוניזציה מאסיבית לציבור החרדי, כזו שמחלחלת גם לנהג אוטובוס ערבי בירושלים שחי ושומע את הסביבה הישראלית כל היום. דמוניזציה של ציבור מסוכן ואלים ורצחני ופושע, במרחק גדול מאוד מהמציאות.
וזו גם התשובה לשאלה השנייה: כל אחד מאיתנו יודע בתוך תוכו שאותו נהג, באותה סיטואציה בדיוק, בקהל שאינו חרדי, לא היה מתפרץ כך. לא בתל אביב ולא בנהריה ולא באשקלון או בכפר סבא. למה בקהל חרדי התת מודע שידר לו שזה אפשרי, שאפשר לנצל רגע של הסחת דעת כדי לקחת את האוטובוס למסע בסגנון פורמולה?
וגם כאן אני סבור שזו דמוניזציה שמחלחלת, ולפיה דמם של חרדים שווה פחות. כי הם טפילים, כי הם לא מתגייסים, כי הם לוקחים מלא מלא כסף, כי הם מחזיקים את הממשלה בגרון, כי הדר שטירמר המודרני עובד יופי. וכן, זה מחלחל גם לראש של נהג ערבי ירושלמי.
לסיכום, יש הרבה אחראים עקיפים וישירים לאירוע: תרבות הקיצון החרדית, המשטרה, התקשורת והפוליטיקאים המסיתים. אבל אשם בהרג הילד יש רק אחד – הנהג.
לילה לא טוב, למרבה הצער
