|
|
| נשלח ב-23/11/2010 11:09 |
 |
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | מענין כי המילה בכר מורכבת מאותיות המכפילות את קודמתן.
|
|
הא"ב הפך מא' לב' (מאחד לשניים- הוא ובנו כשני דורות) ע"י לידת בנו הבכ"ר (שכולו הכפלות), ולכן הבכור הוא המתאים ביותר לייצג את האב בהמשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 11:18 |
|
| |
ומה אני אמרתי? אני בנגלה? ואתה בנסתר?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 11:26 |
|
| |
שותף
ולכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 11:31 |
|
| |
ירוחם-
בעולמו המופלא של הקב"ה יכולים להיווצר גם המפגשים המשונים ביותר, הרי דווקא המרוחקים ביותר הם הקרובים ביותר מהכיוון ההפוך ודו"ק.
בעמיו-
אנחנו עוסקים בלהשקיט את רצונה של אמשלום בביאור עדיפות הבכור על שאר אחיו, ולזה נכנס כאן עניין הבכור אשר הופך את אביו ל"אב" ולכן ראוי להמשיך את זכרו גם אח"כ בירושה ובמינויים וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 11:52 |
|
| |
שותף
ולכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 11:59 |
|
| |
[שותףפשט, חן חן לך (גם על הציניות המתבקשת). כמובן שעל דבריך יש לשאול - האם במקרה שנולדה (ל"ע) בת ראשונה, אין היא הופכת את יולדה ל"אב"? אבל אלה כבר פרטים קטנים...  ירוחם, זו דרשה שלך או שמצאת אותה במקור כלשהו? היא מקסימה, בעיני, ביצירתיותה. תודה. בע"ב, תודה!]
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 13:59 |
|
| |
| thepresent כתב: | |
אליעזרט מדבר על רפורמות. אתה (מקסמן) מתעלם בסמי-אלגנטיות מהנושא ע"י האמירה שתכל'ס מצאו דרכים לעקוף את רוח התורה (יש כזו?) בעזרת חוקים אחרים שלה, ומאשים את מי שעושה או לא עושה זאת בחכמה ובטיפשות, בהתאמה. זו אינה הרפורמה שאליעזרט מתכוון אליה, כמובן. |
|
אין לי שום עניין ברפורמות. אני רק מבקש להראות כיצד במשך אלפי השנים דברים פשוט השתנו ואפילו גופי תורה, ואילו חוגים מסוימים טחו עיניהם מראות והם מוכנים למסור את נפשם על דברים של מה בכך, ומעלימים עין מדברים שחברה שחפצה חיים אינה יכולה בלעדיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 13:59 |
|
| |
| אמשלום כתב: | | שמעתי ביקורת על המושג בכור, שמקבל פי שניים וכו', שכיום איננו רואים צדק בכך לתת כבוד כל כך משמעותי לבכור משום כך שנולד ראשון גרידא. אולם המתבונן ישים אל ליבו כי בזמן התורה הירושה לא היתה נתינת ממון ורכוש, אלא זו הייתה העברת נחלה, ...ממילא מובן שהבן הבכור שהוא מתאים יותר לייצג את שמו וזכרו של האב מועדף ומקבל חלק חשוב יותר כדי לקום ביתר שאת על שם אביו.
[אני מניחה שמשכילון כבר לא כאן, אבל אני מצטרפת לשאלתו של thepresent -
???
וליתר דיוק, הנה המשפט הבלתי מובן לי - ממילא מובן שהבן הבכור שהוא מתאים יותר לייצג את שמו וזכרו של האב מועדף ומקבל חלק חשוב יותר כדי לקום ביתר שאת על שם אביו.
אני מודעת לכך שיש כאן אוסף של מילים בעברית וגם התחביר מוכר לי, אולם אין לי מושג מה משמעות המשפט ומה - לדעת מחברו - הופך אותו לאמת.
למישהו יש תשובה?]
|
|
א. יש רבים שמתייחסים לבן הבכור כממשיכם יותר מהאחרים עד היום.
ב. בהנחה שהאב רוצה ממשיך לתואר ולקניינים מסוימים ואין אף בן שזכאי לכך יותר מאחרים, נראה שההגיוני ביותר ללהק לתפקיד את הבכור.
ג. מעשה בחמור רציונלי שעמד רעב על פרשת דרכים כשאבוס בקצה הדרך ימינה וגם בקצה הדרך שמאלה דא עקא שהמרחק לשני האבוסים שווה, כמות המזון בהם שווה וקושי הדרך לשניהם שווה, לא ידע החמור לשית עצה בנפשו לאיזה אבוס לגשת וכך עמד וחכך בדעתו עד שמת מרעב.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 14:02 |
|
| |
| שותףסוד כתב: | | ירוחם-
בעולמו המופלא של הקב"ה יכולים להיווצר גם המפגשים המשונים ביותר, הרי דווקא המרוחקים ביותר הם הקרובים ביותר מהכיוון ההפוך ודו"ק.
בעמיו-
אנחנו עוסקים בלהשקיט את רצונה של אמשלום בביאור עדיפות הבכור על שאר אחיו, ולזה נכנס כאן עניין הבכור אשר הופך את אביו ל"אב" ולכן ראוי להמשיך את זכרו גם אח"כ בירושה ובמינויים וכו'. |
|
זה בהנחה שהעולם עגול (כפי שגילה אלכסנדר מוקדון על גבי הנשר) אבל בהנחה שהאמת כדברי המקובלים (הגר"א) שהעולם שטוח אין דבריך נכונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 16:14 |
|
| |
לפי המלצת דאפל באשכול אחר, אני נוקט בתגובה הומוריסטית:
אם המילה "בכר" מעידה על הכפל לבכור בשל האותיות הכפולות
מה נאמר על המילה "רכב"?
אולי בגלל שלמרכבה תמיד זוגות גלגלים?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 16:15 |
|
| |
ואולי בגלל שהמילה רגל היא משולשת יש שלושה רגלים בשנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 16:17 |
|
| |
אמשלום
אציע לפניך איך אני מנסה להבין את דברי משכילון.
כפי שציין מטפחת ספרים, צריך לבחור אחד שימשיך את דרך האב (וזה הכרחי במיוחד בחברה העתיקה, כפי שהערת בעצמך. וכאן אנו עוסקים בהיבט סוציולוגי והיסטורי).
כיצד בוחרים את האחד הזה? יש לבכור תכונות שאין לאחרים רק מכוח היותו ראשון. בין מפני שהוא נתן לאב שם "אב" כפי שכתבו כאן, ובין מפני שסיכויי ההישרדות שלו מול אחיו טובים יותר (אם נשאר בחיים).
אז מכוח התחושות של האב ביחס אליו ומכוח התחושות של החברה (שמורכבת כמובן מפרטים) ביחס אליו, כבר נתבצר מעמדו, והוא קיבל העדפות שאינן מגיעות לו על פי שורת הדין והצדק.
וזה בהחלט יכול להיות הסבר מבית מדרשו של ר"ג ע"ה, כך ייראה לי.
בלשוני שלי:
התורה התייחסה למציאות היסטורית שבה יש לבחור יורש אחד, והיורש המקובל היה הבן הראשון, והתורה נטלה את המציאות הקיימת ונתנה לה מעמד של הלכה מוכרת.
ומאז ועד היום אנו מחוייבים לכך מפני שהתורה עומדת על שמרנות, אלא אם כן יש פתרון עוקף שמרנות, כמו החלפת הכתב בידי עזרא.
ואולי ראוי לייחד גם את האשכול הזה ל:
1. מצוות על הרקע ההיסטורי שלהן.
2. האופן שמצוות אלו פורשו מחדש ושונו על פי כללי על.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 16:18 |
|
| |
בעל בעמיו
לשיטתך היה ראוי לקרוא ל"רגל" "גלש" (סדר אותיות אחר היה מזכיר מילה פחות צנועה...).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 16:20 |
|
| |
נו מילא
מהו הבדל זוטר בענינים נעלים?
ושוב ראיתי שלא סתם נפלטה לי טעות, כי שבועות הוא השלמת פסח, ולכן מבחינה מסוימת יש לנו שלושה רגלים המרומזים באותיות 'גל' ומחינה אחרת שני רגלים המסומנים באות 'ר'.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 23/11/2010 16:25:11
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 16:29 |
|
| |
I REST MY CASE
או: אין לדבר סוף.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
