זכו את הרבים

*"לנסוע לכותל המערבי . . ושם לחזור עניינים בנגלה ובחסידות"* זה היה בשנת תשל"ח, לאחר שמחת-תורה הידוע. הרבי התפלל אז ב'זאל' למעלה, ולא כולם זכו להיכנס פנימה. התלמידים-השלוחים. ממגדל-העמק היו בין המאושרים שזכו ונכנסו. . . עד אז התקיימה ה'יחידות' הרשמית כאשר הרבי יושב בפתח חדרו הקדוש, לוקח מכל אחד את הפתק, נותן דולר בידו ואומר "שליחות מצווה ובשורות טובות". והנה עתה, לרגל בואם של התלמידים-השלוחים ממגדל-העמק אל הרבי, אירע דבר בלתי צפוי. עם תום הזמן הקצוב להם, לפני שובם לארץ הקודש, נתבשרו בהפתעה (על-ידי המזכירות) בשם הרבי שתהיה להם 'יחידות' מיוחדת. לא ניתן לתאר במילים את ההתרגשות הגדולה שאחזה בקרב קבוצת התלמידים השלוחים ממגדל העמק לקראת המאורע הנדיר והמיוחד. שהם עומדים לזכות בה באופן אישי ברגעים הקרובים. לאחר תפילת מנחה נכנסו התלמידים השלוחים בחרדת קודש ל'גן-עדן התחתון' וזכו להשתתף ביחידות כללית שנועדה במיוחד עבורם, במהלך היחידות הגדיר להם הרבי באופן בהיר ביותר את תפקיד שליחותם ונתן להם הוראות ברורות בנושא זה (הדברים נדפסו בליקוטי-שיחות, כרך יד, עמ' 337-8): שכל אחד מאתם יפעל עם אחד או שניים מתלמידי הישיבה - "א סניף פון תומכי-תמימים" - ועם אנשי העיר, והעיקר להיות דוגמא חיה בלימוד נגלה וחסידות ובהנהגה חסידותית. כמו כן נתן להם הרבי שליחות פרטית: לנסוע לכותל המערבי עם הרב גרוסמן וכו', ושם לחזור עניינים בנגלה ובחסידות, נקודות ממה ששמעו כאן. לערוך התוועדות במגדל-העמק, וגם שם לחזור נקודות כנ"ל, ולכתוב ולדווח על הכול בפרטיות. ושזה יהיה הכנה להוציא את כל ארץ-ישראל מכל המצרים וגבולים בגאולה האמיתית והשלימה. ה'יחידות' התקיימה ביום א' פר' אמור אדר"ח אייר תשל"ח. (זכרתי ימים מקדם עמ' 57-8) *"כדי שיתוסף עוד יהודי ללמוד תורה, כדאי להסתכן עד למס"נ ממש וללמוד ברבים דוקא!"* . . וזו היתה גם דרישתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל ההילולא - "העמידו תלמידים הרבה" - שכל אחד צריך לעסוק בהפצת התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, ללא הגבלות כלל. ובאופן שהי' אצל ר' חנינא בן תרדיון שהי' מקהיל קהילות ברבים - ברבים דוקא - כי, אם ילמדו תורה באיזה מרתף, הרי יתכן שיהי' יהודי שלא ידע, ובמילא לא יוכל להשתתף בהלימוד, וכדי שיתוסף עוד יהודי ללמוד תורה, כדאי להסתכן עד למס"נ ממש וללמוד ברבים דוקא! הנהגה זו דרש כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא במדינתינו לפנים, וכאמור, ששם הי' לימוד והפצת התורה כרוך בסכנת נפשות, ואעפ"כ, לא נמנע הרבי מלדרוש זאת, ושלח שלוחים שילמדו תורה ויעמידו תלמידים. וענין זה לא הי' באופן שהרבי הבטיח שלא יקרה כלום - לא! הרבי לא הבטיח מאומה!... וכפי שראו בפועל שהיו כאלו שנשלחו לארץ גזירה וכו', ואעפ"כ לא הפסיק הרבי את פעולותיו, ומיד שלח במקומם שלוחים נוספים. . . ובנוגע לעניננו: אם במקום סכנה דרש הרבי זאת - עאכו"כ שבמדינות החפשיות ישנה דרישתו של הרבי "העמידו תלמידים הרבה", ללא חשבונות וללא הגבלות, וכל זמן שענין זה הוא באופן שיש לו מקום בהכלים שלו, נשאר הוא במציאותו - ב"מצרים". (משיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ג) על כך ועוד בהרחבה בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י: *'מטה הקהלת קהילות העולמי – 770'* (ע"ר) _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *"אינה צריכה כלל לחשוש וכו' "* במענה על מכתבו בקשת ברכה בעד אמו תחי' הנה כשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בעת רצון, אזכירה להמצטרך לה. וצריך הי' לכתוב לה שצריך להתחזק בבטחון בהשי"ת, שהוא המפליא לעשות ועצם הטוב והחסד, שיברכה בהמצטרך לה ולבני ביתה שיחיו. ואינה צריכה כלל לחשוש וכו', אבל צריכה לבדוק את המזוזות בדירתם וכן את התפילין שמניחים ואת הצריכים חילוף להחליפם בכשרים. (אג"ק חלק ח' עמ' שג)

. . ההוראה מכל האמור לעיל בנוגע לפועל: לכל לראש - "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל", שכל אחד ואחד מישראל, מצד ועל ידי משה שבקרבו, צריך להקהיל רבים מישראל . . והוראה זו היא *הוראה נצחית* שקיומה במשך כל השנה כולה . . ובפרטיות יותר - בנוגע לפועל ממש: יש להקהיל את כל בנ"י, *"כנוס את כל היהודים",* "אשר בכל מדינות המלך, מלכו של עולם, הקרובים והרחוקים", עד לפנה נדחת בקצוי תבל - *"להרעיש"* (רעש דקדושה) *מתוך "שטורעם" הכי גדול* ("אַ מורא'דיקן שטורעם") *בנוגע לכל עניני הפורים,* שאצל כל בנ"י יהיו כל עניני הפורים (החל מההכנות לפורים) "כמצות רצונך", *ע"י ההכנה המתאימה בעוד מועד* (החל משבת מברכים ועאכו"כ מר"ח אדר שני). ועוד לפנ"ז "משנכנס אדר מרבין בשמחה", *"להרעיש"* בכל העולם כולו ע"ד ההוספה בשמחה, *"מרבין בשמחה",* ועד להשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה ("עד דלא ידע"). . . ויהי רצון *שעל ידי ההחלטה טובה* לעסוק בענין ד"ויקהל משה" בכלל, ובפרט בנוגע לענין השקלים וענין השמחה - הרי, כיון ש"ה' יראה ללבב", *נותן תיכף את השכר:* *"ויקהל" האמיתי על ידי הקב''ה,* "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", "קהל גדול ישובו הנה" - לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש. . . וכן תהיה לנו - תיכף ומיד ממש, בעיצומו של יום השבת ובפרט ב"רעוא דרעוין" [הערה 127 - "שבו מודגש ביותר הענין ד"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"]. . . שכל בני ישראל, האנשים והנשים והטף (לא רק "מבן עשרים שנה ומעלה"), עומדים בתוקף ד"יוצא צבא" (בעלי כח) ב"לגיון של המלך", לבושים ב"בגדי שרד" מצוחצחים, ומוכנים לביאת משיח צדקנו, *ותיכף ומיד - מכריזים ומראים באצבע "הנה זה בא!"* (משיחות ש''פ ויקהל, פ' שקלים, ה'תשמ''ט - מוגה) . . לילך לבתי-כנסיות ולחזור חסידות . . וכאשר יתנהג באופן האמור - יעזור לו הקב"ה שבעגלא דידי', היינו, בחייו בעלמא דין, ובהקדם היותר אפשרי, *יראה אלקות בעיני בשר במוחש ממש, גם בעניניו הפרטיים, בבני חיי ומזונא;* אבל, ההתחלה צריכה לבוא מצדו הוא, ובלשון חז"ל שהקב"ה אומר לבנ"י "פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". . . וזוהי הבטחתו של הקב"ה - שכאשר יהודי יעשה מצדו משהו, "כחודה של מחט", נקב קטנטן ("אַ קליינע לעכעלע") בהמציאות והישות שלו, אזי יפתח לו הקב"ה "כפתחו של אולם", פתח הכי גדול שאי אפשר לסוגרו!... כך שנשאר חלל שדרכו נמשכת השפעת אלקות, הן בענינים רוחניים, והן בענינים גשמיים, בבני חיי ומזונא רויחא, לכל אחד ואחד בהמצטרך לו. אבל, את ה"חודה של מחט" - צריכים לעשות לבד. (משיחת חג הפורים ה'תשי"ב) על דו"ח "הקהלת קהילות של שבת פר' "ויקהל -פקודי" ועל עוד כמה וכמה דוחו"ת מרחבי תבל, הואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לענות תשובה כללית - פרטית כדלקמן: *"נת' ות"ח ותהא פעולה נמשכת ובהוספה והזמ"ג, כנתינת כח דחז"ל וברכתם דכל המוסיף מוסיפים לו, והזמ"ג חודש ניסן וחה"פ כשר ושמח, וחירות אמיתית בכל, ובמיוחד ברכתו דהקב"ה שתוספתו מרובה וכו'. אזכיר עה"צ".* (בית חיינו גליון מס' 34 עמ' 11) עבר א' הרבנים של א' הבתי כנסת בשכונת פלעטבוש שמדי שבת הולכים אברכים שלנו לביהכנ"ס שלו ודורשים ומקהילים קהילות. הנ"ל אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א, שהיות ונכנסים לפר' ויקהל משה, לכן ברצונו להודות לכ"ק אדמו"ר שליט"א על ההקהלת הקהילות ע"י ששולח אברכים לביהכנ"ס וכו'. ומקרבים רחוקים וכו'. כ"ק אדמו"ר שליט"א: *הזכרתם "קירוב רחוקים" האמת היא שהרי אומרים כל יום לפני התפילה ואהבת לרעך כמוך. א"כ הרי זה כבר לא "רחוקים".* (בית חיינו גליון מס' 32 עמ' 6, יום א' כ"א אדר ה'תש"נ) על כך ועוד בהרחבה בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י: *'מטה הקהלת קהילות העולמי – 770'* (ע"ר) _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ [תשכ"ח] מענה לא' התמימים שכתב אשר מאחר שיש לו מחשבות זרות בשעת "מבצע תפילין", בדעתו להפסיק להניח תפילין לאנשים (תשורה וילהלם י"ד סיון תשע"ג ע' 46): *ח"ו וח"ו להפסיק להניח תפילין לבנ"י שליט"א.* (מתוך ליקוט מענות קודש תשכ"ז-תשכ"ט הנמצא בשלבי עריכה) *ומצוה גוררת מצוה – להוסיף חיל ועוז בכל המבצעים ובזריזות ובפרט, בהיות כל אחת מכן "עקרת הבית" בהווה, והבנות – בעתיד הקרוב, במבצע מזוזה, אשר כפסק דין תורתנו "הבית נשמר על ידה" ויפה רגע אחד קודם, את הדברים כתב הרבי להנהלת נשי ובנות חב"ד בארץ-הקודש ת"ו.* (באיגרת מתאריך כ"ף מנחם-אב תשל"ו)

*משיח לא יהי' מוכן לשמוע שום "קונצים",* אלא ידרוש חשבון - "אלה פקודי המשכן": תרשום [באמרו זאת הקיש כ"ק אדמו"ר שליט"א באצבעו הק' על השולחן] בפתק כמה חסידים עשית - *על כמה יהודים פעלת* שיהיו חסידים של הרבי, שילמדו חת"ת, ויבואו לומר כל התהלים בשבת מברכים! (משיחת ש"פ פקודי, פ' שקלים, ה'תשכ"ז) . . וכאן ישנה ההוראה, שהן כאשר לומד את הענין בתורה - שאז הרי בוודאי [שצ"ל בהתלהבות:] כשהוא תופס ש"הקדוש ברוך הוא קורא ושונה כנגדו" - אזי אין אצלו כל ספק שזה צריך להיות "באימה וביראה וברתת ובזיע", אח"כ, כשבא ו"מקהיל קהילות" ומוסר להם את דבר ה', שדבר ה' הוא שכך וכך צריכים להתנהג במקום זה ובזמן זה, עאכו"כ המצוות שהזמן גרמא - אזי עליו למסור זאת (עם כל הפרטים) - *עם כל ה"שטורעם" ועם כל החיות של "באימה וביראה וברתת ובזיע" כמו משה רבינו,* וכפי שהקב"ה ע"י משה רבינו הראה זאת ע"י כתיבת פרשיות נוספות בתורה. (משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי ה'תשל"ט - בלתי מוגה - השיחה היומית) . . בהמשך להמדובר אודות משפיעים ומשפיעות: על הפסוק "ויקהל משה" איתא במדרש, ואף מובא לפסק הלכה: "למה נאמר בפרשה זו ויקהל שלא נאמר כן בכל התורה כולה, אמר הקב"ה למשה רד ועשה לי קהילות גדולות בשבת כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות בכל שבת . . ללמוד בהם תורה לרבים". מכך מובן, שכאשר יהודי מכנס בשבת יהודים ללמוד עמם תורה - הן עניני הלכה "להודיע לעם את חוקי האלקים", והן "דברי אגדה להכניס בהם יראת שמים בלבבם" - *הרי הוא עושה זאת בשליחותו ובכחו של משה.* עד כדי כך, שפעולתו זו נקראת על שמו של משה - "ויקהל משה". וכיון שמשבת "מתברכאן כל שיתא יומין" מובן, *שמההקהלה בשבת - מתברכות גם ההקהלות שעושים בימי החול* ללימוד עניני תורה ויראת שמים; גם פעולות אלו - ובפרט כשהן באות כהמשך או מסובב מההקהלה בשבת - הינן מעין הנ"ל, והן נעשות בשליחותו ובכחו של משה. לכן, המשפיעים והמשפיעות העוסקים בענין זה - לכנס יהודים וללמוד עמם עניני תורה ויראת שמים - *אינם צריכים להתרשם מכל קושי שהוא,* שהרי הם עושים זאת בשליחותו של משה, ושלוחו של אדם כמותו. (משיחת ש"פ ויקהל פקודי, פרשת החודש, ה'תשל"ז) סיפר הת' שלום ל. בחג הגאולה י"ב תמוז ה'תשע"ט, פעלתי בכוחו של הרבי שתמימים ואנ"ש מעירי ייצאו ל'הקהיל קהילות' ולהתוועד בבתי הכנסת ברחבי העיר. כמובן שגם אני יצאתי ולקחתי עימי 'לחיים' ו'פארבייסן'. בביהכ"נ הראשון שאליו נכנסתי, דיברתי מיד אחרי מנחה, וב"ה היה מאוד מוצלח. כשסיימתי, הרב של בית הכנסת התחיל למסור את שיעורו הקבוע. המשכתי לבית כנסת נוסף, אך שם הרב כבר התחיל למסור את שיעורו. לא יכולתי להמתין עד שהרב יסיים, היה לי מאוד חשוב להספיק להגיע בזמן ל'סדר חסידות ערב', לכן החלטתי לסמן לרב בעדינות שאני צריך לדבר. כשהרב שם לב לכך, הוא מיד עצר את השיעור ונתן לי את רשות הדיבור. התחלתי לחזור נקודות מתורתו של הרבי לקהל וציינתי שיש כאן רב שצריך לדבר ולכן לא אאריך. *הרב שהקשיב אף הוא לדברים, עצר אותי ואמר (בחיוך): "אני מתבטל בפניך", כלומר - תדבר כמה שתצטרך...* (מפי בעל המעשה) על כך ועוד בהרחבה בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י: *'מטה הקהלת קהילות העולמי – 770'* (ע"ר) _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ כך התבטא הרבי בהתוועדות בשנת תשכ"ט: *מה שנדרש לעשות זה רק להניח תפילין, ואז יקויים "ויראו ממך" שהגויים גם יעניקו מדליה (אם הדבר נדרש) – מצב של "ברוך תהיה מכל העמים".* בימי הסליחות תשל"ו התבטא הרבי: *'לפי-עניות-דעתי היא – מזוזה – מצות השעה, שעה דזקוקים במיוחד לשומר דלתות ישראל*

. . . במש"כ שרצוני שבכל בכנ"ס חסידיים יפוצו המעינות - פשוט שלא דק כלל וכלל, כי *עז חפצי ותשוקתי* שנזכה לראות ב"ב ממש קיום היעוד שבכל בכנ"ס בנ"י מבלי הבדל כלל ילמדו פנימיות התורה . . . (אגרות קודש כרך טו עמ' שא) . . בן ישיבה יכול לנצל את השבת שלו (כשסדרי הישיבה אינם מחייבים אותו) ללמוד לעצמו נגלה וחסידות, ולעשות זאת במנוחה בביתו או בבית הכנסת, ובמקום זאת נוסע הוא למקום מרוחק אי-שם, שאודות עונג שבת אין מה לחשוב ולפעמים גם לא על מנוחת שבת, ומנצל את השבת להשפיע על יהודי, שאינו יודע על שבת בכלל, או שאינו יודע כלום על יהדות, ויש להתחיל ללמוד איתו את האל"ף בי"ת של שבת או את האל"ף בי"ת של יהדות, מה שהבחור ספג וקיבל בביתו ישירות (בוודאות ללא ספיקות), שלשם כך, למען אותו יהודי, הוא מוותר על עונג שבת (הרוחני) שלו, כדי לשמור על יהודי מאיסור סקילה ר"ל או ללמוד עמו תורה וכדומה. *שעל זה הוא פסק הגמ' (עיין מסכת בבא מציעא דף פ"ה עמוד א'), שלא רק שזהו יותר מאשר הלימוד בישיבה כאן, אלא גם יותר אפילו מהלימוד בישיבה של מעלה.* בברכה לבריאות טובה וטוב לבב ושמחה ולפורים שמח. (אג"ק כרך כד עמ' פג) *". . והשיטה שב ואל תעשה עדיף, הרי איך אפשר להבטיח את העוה"ב הפרטי על חשבון מאות תלמידים ואשר חינוכם נוגע גם לזרעם וזרע זרעם עד סוף כל הדורות"?* . . אחד האברכים, שהי' בעל כשרון והי' מחונן בשפת חלקות, חזר את המאמרים בשפה ברורה ובהסבר. והרגיש בעצמו שיש לו ישות מהחזרה, כי בזה ממלא רצונו של הרבי, ונכנס לכ"ק אדמו"ר האמצעי ליחידות והתאונן על זה ושאל אם יחדול מחזרת דא"ח. ויען לו כ"ק אדמו"ר האמצעי: "אַ ציבעלע זאָל פון דיר ווערן אָבער חסידות זאָלסטו חזר'ן" [אכן תתבטל ותהי' כבצל, ובכל אופן עליך לחזור חסידות]. הרי זה הוראה ברורה, אשר בשביל הפצת המעיינות כדאי להיעשות אפילו ל"ציבעלע" [בצל]. וההנהגה בשב ואל תעשה מצד טענות הנ"ל הרי זה בא מקליפת והנחש הי' ערום שצריך לשרשו. . . יש מתברכים בלבם שאין הכוונה אליהם, מתכוונים לאחרים כו' - בענין הנוגע לפועל, צ"ל כמו שמצינו בתורה אשר אף שעיקם הכתוב בשביל לשון נקי', הרי זה בענין סיפור דברים. אבל בנוגע לדין הנוגע בפועל ממש, אומר בפירוש בהמה טמאה. ממונה בתומכי-תמימים צריך לומר דברים ברורים זה טהור וזה טמא. ואף שבתו"ת לא שייך כזאת, אבל גם בטהרה גופא יש כמה מדריגות, ע"ד עשר קדושות, הרי יש מי שאינו כהן ואסור במקום הקודש. ומה שטוען אשר המניעה לעשיית הטוב באה אצלו מצד יראת-שמים, הנה מאחר אשר כוונת ורצון רבוה"ק להפיץ המעינות, הרי אדרבה, העדר מילוי רצונם בכדי שלא לנגוע בכבודו של מי שהוא, הרי זה היפך רצונם ובמילא היפך רצון העליון - וכדאיתא במכילתא ע"פ ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו, אשר העדר האמונה במשה עבדו (שאתפשטותי' בכל דרא ודרא) היא העדר האמונה גם בהוי' - והשיטה שב ואל תעשה עדיף, הרי בנוגע למצוה ובפרט בענין הנוגע לחינוך של מאות תלמידים, הרי איך אפשר להבטיח את העוה"ב הפרטי על חשבון מאות תלמידים ואשר חינוכם נוגע גם לזרעם וזרע זרעם עד סוף כל הדורות. וע"ז הוא הוראת אדמו"ר האמצעי, שהי' ממלא מקומו של אדמו"ר הזקן עד הבעש"ט, אשר כדאי ליעשות גם "ציבעלע" [בצל] בשביל שיחזרו דא"ח, אין הכוונה לחזור דא"ח מהשפה ולחוץ, כ"א אשר תלמידי התמימים יהיו נרות להאיר בעוה"ז הגשמי, עד שיהי' ומלאה הארץ דיעה גו' כמים לים מכסים. ודבר זה לא נפלאת היא, כי נתנו הכח לההנהלה והתלמידים ולכל עדת החסידים אשר ימשיכו המעינות חוצה ואז יקויים היעוד ומלאה גו' לים מכסים. כ"ק אדמו"ר הזקן, בהיותו פעם בא' הערים של המתנגדים, אמר, מבימת ביהכנ"ס, בניגון הידוע (כ"ק אדמו"ר הזקן הי' מדבר בניגון מיוחד): "טעמו וראו כי טוב ה' - פאַרזוכט און זעהט אַז דער אויבערשטער איז גוט". ורצו אחריו עשיריות אברכים. עכשיו העבודה היא בנקל יותר, מען דאַרף נאָר אַרויסגיין פון [צריך רק להפסיק לעשות] חשבונות. וע"י הפצת המעיינות, כשיהי' בטל רצונך כו' ויפיצו המעיינות, יכריחו כביכול את ביאת המשיח למטה מעשרה טפחים בעגלא דידן. (לקו"ש חלק י"א עמ' 324. משיחת חג הפורים ה'תשח"י) על כך ועוד בהרחבה בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י: *'מטה הקהלת קהילות העולמי – 770'* (ע"ר) ער"ה ה'תש"ד שלום וברכה! שולחים אנו לך בזה חוברת קטנה תוכן שיחה עם כ"ק מו"ח אדמו"ר - שליט"א מליובאוויטש דברי חיזוק התעודדות ובטחון. ובאו בה פרשה - הראשונה של ק"ש וקאפ' אחדים תהלים, אשר בחר בהם כ"ק אדמו"ר שליט"א להציע לאומרם בעתים מזומנות, כמבואר בפנים החוברת. ובטוחים אנו אשר לפעמים תכופות תקראנה, וממנה תשאב תוקף באמונה, חוזק לב, אהבת רעים וקירוב לדתך והתורה והמצוה. רצוננו להעתיק בזה ג"כ דברים אחדים מה שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א באסיפה רבה במעמד עם רב, לאמר: *מצוה גדולה וחוב קדוש על כל אחד ואחד לפרסם ולהודיע לכל אחד מבנ"י הנמצא בצבא בים ביבשה או באויר כדברים האלה:* רבותינו ז"ל אמרו כל המניח תפלין מאריך ימים. אחינו אנשי הצבא! הזהרו להניח תפלין בכל יום ויום מימות החול. החיל אשר א"א לו בשום אופן להניחם בבקר יניחם בצהרים, ובלבד שיהי' קודם שקיעת החמה. וזהו סגולה אשר השי"ת יחזיר אתכם בשלום לבתיכם. השמר בקיום המצות ובפרט במצוה זו והזהר גם את כל חבריך עד"ז. ולקראת השנה הבע"ל אנו מאחלים לך שנה טובה ומתוקה, אשר בקרוב הרשעה כולה בעשן תכלה ותחל שנה וברכותי' ותחזור לביתך בריא ושלם, בהצטיינות גם כיהודי גם כאמריקאי, וכולנו, בתוך כל אחב"י, נזכה לגאולה שלימה ע"י משיח צדקנו ב"ב. לשנה טובה תכתב ותחתם! הרב מנחם שניאורסאהן יו"ר ועה"פ . . *בימים אלו* בפרט צריך לבדוק התפילין שלו וכן המזוזות בדירתו ושתמיד – בלבד במקרה יוצא מן הכלל – יהי' לבוש טלית קטן כשר בציציות בדוקות בכל יום כדין. (אג"ק חלק י"א עמ' שפז)

*"כאשר צריך לבטל גזירה בגשמיות, או לבטל גזירה ברוחניות . . צריך לידע שיש תרופה אחת שעל ידה מבטלים כל ההעלמות וההסתרים . ."* . . מרדכי, שהי' הגדול בדורו, הן בתורה, הן ביראת שמים, הן בעסקנות ציבורית והן במילי דעלמא - כשהוצרך לבטל העלם והסתר גדול ביותר, "הסתר אסתיר פני ביום ההוא", שהביא ל"רעות רבות וצרות", שכבר נגזרה גזירה ונחתמה גזירתם, וכאשר "רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם . . אמרו לו אברהם יצחק ויעקב, אם . . נחתמה גזירתם *מה אנו יכולים לעשות"* - יצא מרדכי וקיבץ *תינוקות של בית רבן,* וישב בעצמו ללמוד עמהם, ולא חיפש עצות אחרות, ואפילו לא עלה בדעתו להתייעץ ולשאול האם יש בכך משום ביטול תורה אם לאו, או שמא יש דרך אחרת שעל ידה יוכל הוא להתעלות ולשגשג לדרגא נעלית יותר. ועי"ז דוקא הצליח לפעול בה בשעה - "בלילה ההוא" - שיתבטלו כל ההעלמות וההסתרים ותתבטל הגזירה למעלה (אף שההמשכה למטה היתה לאחרי משך זמן). וכשם שהדברים אמורים בשעת הגזירה רח"ל על כלל ישראל, כן הוא גם בנוגע לכאו"א מישראל - שכאשר צריך לבטל גזירה בגשמיות, או לבטל גזירה ברוחניות, היינו, לבטל העלם והסתר על אלקות, העלם והסתר על הבנה בתורה, העלם והסתר שנדמה לו לפעמים שכאשר צריך לעסוק במילי דעלמא עוזרים לו כולם, ואילו כשצריך לעסוק בעניני קדושה מתעוררים קושיות העלמות והסתרים מכל הצדדים, מבני ביתו, מאנשים מן הצד, או ממנו בעצמו, שאין הדבר כדאי, ולא יצליח בו, ויכול להעשות ע"י אחרים, וכיו"ב - צריך לידע שיש *תרופה אחת* שעל ידה מבטלים כל ההעלמות וההסתרים: להוסיף בעניני תומ"צ מתוך *מסירת-נפש של קדושה* - שבמקום לעסוק בעצמו בלימוד ענין עמוק בתורה, או להתעלות בעצמו בעניני יראת שמים, ימסור את כחותיו ואת נפשו בשביל ללמוד עם תינוקות של בית רבן ענינים פשוטים שהם לפי ערכם! ועי"ז מתבטלים אצלו כל ההעלמות וההסתרים, ולא עוד אלא שאפילו "מלאך רע (לא זו בלבד שאינו מפריע, אלא אדרבה) עונה אמן", "ונהפוך הוא", "מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב". (משיחת חג הפורים ה'תשי"ב) מענה לאחד השלוחים שהודיע לרבי על דבר נסיעתו לחצרות קדשנו למשך ימי חג הפסח. י"ז אדר שני ה'תשל"ח: *"הרי בימי חה"פ - ביכולתו לעשות בעירו גדולות ונצורות - ואיך יברח משם וכו'??!! ."* (וינחם לבטח עמ' 14) . . ת"ח על רשימת הת' חוזרי דא''ח ברבים. וחבל שהחזרה היא פ"א בכמה שבתות, - ובטח ניצלו ימי חה"פ שהם בביתם שיחזרו בסביבה החדשה . . . (אגרות קודש חלק ז עמ' רלד) *חלוקת מצה רק לחוזר דא"ח בשביל התגלות השכינה* כאשר תלמיד ישיבה או אברך מגיע אחרי עבודת ה' עם עצמו ואח"כ להמסירת הרצון ובשמחה של קבלת עול הוא הולך לפעול עם הזולת, השני ירגיש בנפשו שהגיע כאן יהודי עם חיות של קדושה ולא כדי לקבל, אלא כדי *לתת* מקדושה של תומכי תמימים גם לסביבה "נרות *להאיר".* וע"כ לא נוגע התגובה של הזולת אם לא מסכים להניח תפילין, ענייני להציע ולא באתי כדי ח"ו לקבל הוכחה שאני שווה, אלא כדי לתת מעצמי כי הרי צדקה מלשון "צודק", נתנו לך בשביל לתת, הכסף אצלך בחלקו שייך לעני. וכדברי הבעש"ט הק' שכדאי לחיות בעולם הזה שבעים-שמונים שנה כדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות. ובפשטות כדברי הגמרא שרבו מביאו לחיי עולם הבא, היינו לחיות כיהודי בן עולם הבא, אלוקות - בעולם הזה. הרבי מלך המשיח שליט"א חילק פעם מצה לכל מי שהולך לבתי כנסיות לחזור דברי חסידות, להפיץ את המעיינות חוצה, ניגש א' הת' שהי' רב בבית כנסת מסוים ושם היה אומר דרשות וכו' ובודאי שדיבר דברי חסידות, הרבי אמר לו הרי *משלמים* לך על העבודה כרב בבית הכנסת?! היינו שהרבי חילק מצה לכל מי שהולך לשם שמים, לא בגלל שהוא רב, או מקבל איזה טובת הנאה, אלא בשביל התגלות השכינה "ונגלה כבוד הוי'", בגאולה האמיתית והשלימה שמגיע ע"י הפצת המעיינות חוצה כדברי מלך המשיח לבעל שם טוב הקדוש. הת' הנ"ל ענה לרבי שהדרשה שהוא אומר שווה יותר ממה שהם משלמים לו, והרבי ענה לו: זה הם צריכים להגיד לך ולא אתה... ולא נתן לו מצה. א"כ המבצעים והתהלוכה, ושיעורי תניא בישיבות וכן מבצע תפילין וכו' זה כדי לסייע ליהודי להתקרב לתומ"צ *ורק זה בלבד* ואזי מתקיים מאחז"ל: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". (פנסאים חודש אדר, עלון מס' 21 - מאת המשפיע הגה"ח הרב שלמה זלמן לנדא) על כך ועוד בהרחבה בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י: *'מטה הקהלת קהילות העולמי – 770'* (ע"ר) _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ הוספה בכתי"ק על מכתב מתאריך כ' אלול ה'תשכ"ז: *"ות"ח ת"ח על הדו"ח והבשו"ט ממבצע התפלין".* בסופו כתב הרבי: *"המצו"ב השתתפותי סמלית מהוצאות מבצע הכי נעלה הנ"ל. - בברכת הצלחה רבה לכל משתתפי מבצע תפלין"* מזוזות רבות שיגר הרבי לקצווי תבל. מכתב תודה שנכתב בי' טבת תשל"ו על-ידי הרב דוד משה רוזן רבו הראשי של רומניה לרבי: "חלקנו את המזוזות שאבה בטובו כת"ר למסור לנו כשי ליהודי רומניא.. אם אפשר לשלוח לנו עוד מזוזות" והרבי בתשובתו כותב לו (כ"ה טבת תשל"ו): *בתודה הנני מאשר קבל מכתבו מי' טבת, ות"ח בעד הבשורה הטובה ע"ד חלוקת המזוזות וכו', ומובן אשר אשתדל בלי-נדר להשיג עוד מזוזות, ומן הסתם יודיע כת"ר על ידי עושי רצונו באיזה אופן להמציאן אליו.*

יש לנצל יום זה, יום ההולדת באופן שעל ידו יתוסף בכל עניני תורה ומצוותי', ומתוך שמחה, *ע"י התוועדות של שמחה במעמד כו"כ מישראל, אנשים נשים וטף* (כמובן עם מחיצה ע"פ שו"ע), שמחה של מצוה ושמחה של תורה. עד לשמחה גשמית הקשורה עם הגוף הגשמי, ע"י אכילה ושתי', "לחם לבב אנוש יסעד", ובפרט מאכל המשמח ומשקה המשמח, ופשיטא - בהגבלות הידועות (ד' כוסיות קטנות, וגם זה - לאו כל מוחא סביל כו'). (משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ח) *"הכל כדאי כדי לחזור ולהפיץ חסידות"* . . ובכגון דא, ידוע פתגם והוראת אדמו"ר האמצעי בנו וממלא מקומו של אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע כפי שסיפרו חסידים מדור לדור: אדמו"ר האמצעי תבע מחסידיו ההולכים בדרכיו שבכל מקום בואם יחזרו עניני תורה, ובמיוחד - תורת החסידות. וכאשר א' האברכים שאל שחושש לעשות כן שמא יבוא לידי רגש של ישות, ומרגש של ישות עלול לבוא לענין גרוע יותר כו', ענה לו אדמו"ר האמצעי: "א ציבעלע זאל פון דיר ווערן אבער חסידות זאלסטו חזר'ן" [= שיהיה ממך בצל, ובלבד שתחזור חסידות]!.... ותוכן הדברים: גם כאשר הדבר עלול להזיק לו ח״ו, עד כדי כך. שנעשה בדוגמת ״ציבעלע״ (״בצל״), דבר חריף, שאי־אפשר לאכלו בפ״ע, כי אם בתור ״תבלין״ לתבשילים אחרים, שעל ידו נעשים ״מטעמים״, תבשיל נעים וערב ביותר, ודוגמתו בנמשל - שנעשה בבחינת ״תבלין״ לכל אותם יהודים הנמצאים סביבו, אף שהוא בעצמו בא לידי רגש של ישות, ועל זה באה ההוראה - שהכל כדאי כדי לחזור ולהפיץ חסידות, וכן הפצת התורה בכלל, וכן תוספת הידור בקיום המצוות כולם. (משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ה) *"כל המשתתפים בשמחה גדולה זו נהנים מ . ."* יום הולדת של צדיק, וביחוד של נשמה כללית, הוא חג בכל העולמות ועת רצון. הקב"ה שמח כביכול בשמחה גדולה, וכל המשתתפים בשמחה גדולה זו נהנים משולחן גבוה - מסעודת המצוה שלמעלה בגן עדן העליון ובגן עדן התחתון. (ספר השיחות ה'תש"ג - בלה"ק - עמ' צד) *מאמר מיוחד לאחראים על חזרת דא"ח* י"א ניסן תשי"ב כשהרבי אמר מאמר בחדרו והרבי רשם 10 שמות שיהיו בשעת המאמר. שלשה מהם היו בחורים שהיו ממונים על חזרת דא"ח ור' דוד רסקין היה אחד מהבחורים האלה. הרי"כ היה בתור חוזר, היו שד"רים ור' שמואל לויטין. ר' דוד רסקין היה רושם כל שבוע מי הולך לחזור חסידות בבתי כנסיות. (התמים גליון מח עמ' 11) *בלי מאמר מוכן מה מועיל השאר?* פתגם חסידי: חסיד צריך להיות מוכן תמיד לשלשה דברים: א. שיהיו לו תמיד חמשה קאפקᤜס בכיסו, פן יזדמן יחד ᤜם ᤜוד חסידים וירצו לקנות משקה. שכך היה המנהג, שכל אחד מהמסובים היו משתתפים בקניית המשקה. ב. צריך שיהיה לו מן המוכן 'בייגᤜל' כדי לאכול דבר-מה אחר המשקה. ג. צריך שיהיה לו תמיד מאמר חסידות רשום בזכרונו שיוכל לאומרו בᤜל־פה בכל ᤜת, שאם יבקשו ממנו לחזור מאמר דא''ח יהיה תמיד מוכן לזה. היינו, תמיד צריך לחשוב בᤜניני חסידות, כיון שבכל פᤜם צריך שיהיה מוכן לחזור גם בᤜל־פה, וממילא גם שני הדברים הראשונים חשובים. אבל ללא השלישי שזה לא רק הᤜיקר אלא הוא הכל - מה מוᤜילים השנים?! (לקוטי סיפורים (פרלוב) ᤜמ' תסו) על כך ועוד בהרחבה בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י: *'מטה הקהלת קהילות העולמי – 770'* (ע"ר) _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *. . ובנוגע לפועל: יש להפעיל השתדלות מיוחדת כדי לקרב רחוקים למצות תפילין, וכן לכל המצוות – ש"הוקשה כל התורה כולה לתפילין".* וככל הענינים – ניתן למצוא גם ענין זה בגמרא (אם רק רוצים לחפש...), שכן, ככל שגדלה מעלת המלמד את *בנו* תורה, מצינו בגמרא שיש מעלה גדולה יותר ל"המלמד את *בן חבירו* תורה", והמעלה הכי גדולה היא – "המלמד את *בן עם הארץ* תורה", ש"אפילו הקב"ה גוזר גזירה, מבטלה בשבילו, שנאמר ואם תוציא יקר מזולל (ת"ח מע"ה) כפי תהי'". ויה"ר שיתוסף חיות בענין זה אצל כל אלו שמקדישים זמן ומרץ לקרב רחוקים. ואז, "אפילו הקב"ה גוזר גזירה, מבטלה בשבילו" – ביטול ה"גזירה" והפירוד בין הטוב הנראה והנגלה ובין ההעלם וההסתר, ויומשך הענין ד"אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה", ומתוך שירה על היין, בשמחה ובטוב לבב. (משיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח) [כ"ד אייר, תשל"ד] מענה לר' יוסף הלוי וויינברג (אגרות-קודש חכ"ט ע' קסב): [1] במכתבו שאל ע"ד עריכת תערוכת ציורים. מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א: (1) *באם יהי' בשמירת שבת כדבעי כדאי* [לעשות]. [2] במכתבו כתב – בהמשך למאורע החבלני בעיר מעלות: "אחרי המאורע המבהיל ל"ע תמול באה"ק הורים מפחדים ודואגים לשלום ילדיהם ומבקשים ברכה". מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א: (2) *ידייקו במצות מזוזה ושיהיו הס' שנדברו (ויותר) וקופת צדקה בכל בית.* (ליקוט מענות קודש)

ניתן לקבל לווצאפ בקבוצה שקטה את דברי הרבי על מעלת זיכוי הרבים +1 (857) 327-7019

[email protected]

https://pay.grow.link/e936ab0cab0afdaca8c44f44ea9f6512-MjU1MDg5Mg

*"ברכה בכל המצטרך להם"* [כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה שכל המשתתפים בה"תהלוכה" לבתי-כנסיות יאמרו "לחיים", ואח"כ אמר:] . . אין דרשת רז"ל הנ"ל יוצאת מידי פשוטה: כל אלו שקיימו בפועל "פזרת רגלך", שהלכו ל"תהלוכה" מרחק כמה שעות, שבזמן זה הי' ביכלתם לשבת במנוחה ולעסוק בעניניהם, ואעפ"כ הלכו באופן ד"פזרת" כדי להשפיע "לעני" ברוחניות – יקויים בהם "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך": "בבואך" ו"בצאתך" שבכל יום, שבכל שבוע, שבכל חודש ושבכל שנה, וגם "בבואך" ו"בצאתך" שבעבודתם – ברכה "בבואך", בנתינת הכח מלמעלה להצליח בעבודתם במילוי השליחות בכל מקום שהולכים, וברכה "בצאתך", שלאחרי העבודה בשליחותם יראו פרי טוב בעמלם, "עולמך תראה בחייך", ויצליחו בעניניהם הפרטיים – בלימוד התורה, בקיום המצוות בהידור ובעבודת התפלה, שעבודת התפלה היא חוט השדרה של כל הענינים, וגם ברכה בכל המצטרך להם בכל עניניהם הגשמיים. (משיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשח"י) . . והנה, בין הענינים דיו"ט שהם במקום עלי' לרגל - ישנו גם המנהג לילך לבתי-כנסיות לשמח יהודים בשמחת היו"ט של קבלת התורה, שבשביל זה יש צורך שיהי' יכול לילך ברגליו ל"מקדש מעט". ומהנכון, שאלו שקיימו מנהג זה והלכו כו', יקיימו בעצמם (ויפעלו גם על אלו שנמצאים מסביבם) ההוספה ב"ושמחת בחגך", *ויומשך אצלם בלימוד התורה בהצלחה רבה, ובאופן שהלימוד יהי' "מביא לידי מעשה".* (משיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א) . . *משיח בעצמו* עוזר ומסייע להעבודה דהפצת המעיינות חוצה ושדברי הנואמים יפעלו פעולתם, אלא שלפעמים רואים ההצלחה על אתר ולפעמים למחר ולפעמים למחר לאחר זמן, אבל בטח שפועלים. (משיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"א) *"זהו רצונו וחפצו מצד עצמו"* נהוג לאחרונה שביו"ט הולכים לבתי כֿנסת לשמח ולהתאחד עם יהודים נוספים, והיינו, לפי שביו"ט מודגש הענין ש"כל איש ישראל . . כאיש אחד חברים" (כפי שנוגע גם להלכה בפועל), אלא שיכול להיות שיש הפסק ביניהם מצד ריחוק המקום (אף שאינו אלא ריחוק מקום גשמי, ולא ריחוק אחר ח"ו), ולכן, כאשר מבטלים הפסק זה עי"ז שעוברים ובאים ממקום למקום, אזי נעשה בגלוי הענין ד"כאיש אחד חברים". וענין זה הוא באופן ד"הוי רץ למצוה", ובפרט בנוגע למצוה שתלוי' בהליכה ברגל, והיינו, שההליכה היא באופן שזהו רצונו וחפצו מצד עצמו (ולא באופן שצריכים להבטיח לו דבר מֿה, "מדלי'" וכיו"ב), שלכן עושה זאת בזריזות וחפזון, שזהו ענין הריצה. *". . בשמחה גדולה יותר אפילו מהשמחה שבהקפות"* . . ויש להוסיף בנוגע לענין השמחה שבדבר: ובהקדים - שמצינו שדוקא ניסוך המים בחג הסוכות הי' בשמחה גדולה, כמארז"ל "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", עוד יותר מאשר ניסוך היין (אע"פ שלכאורה דוקא יין קשור עם ענין השמחה, שהרי "אין אומרים שירה אלא על היין"). וע"פ המבואר בחסידות שדוקא מצד גודל העילוי שבניסוך המים לא ניתן להכתב בתושב"כ כמו ניסוך היין - מבואר גם שיש עילוי גדול יותר בענין ההקפות שבשמע"צ, שלא נכתבו אפילו בתורה שבע"פ, ואינו אלא מנהג. ובהתאם לכך, אינני רואה עוול... אם המנהג דהליכה לבתי כֿנסיות ביו"ט יהי' בשמחה גדולה יותר אפילו מהשמחה שבהקפות, שהרי המנהג דהקפות נזכר לכל הֿפחות בשו"ע, ואילו המנהג דהליכה לבתי כֿנסיות ביו"ט הוא נעלה כ"כ, שלא נזכר אפילו בשו"ע! ובודאי תנוצל שמחה זו לשמחה של מצוה, החל מזמן מ"ת, וממנו יומשך על כל השנה כולה - לשמח את עצמו ויהודים מסביבו בעניני תומ"צ, ובאופן שבכל ענין שבו צ"ל ענין של ריצה ברגליים, ירוצו הרגליים - ועאכו"כ בעל הרגליים - מתוך שמחה וטוב לבב. ושמחה זו תפרוץ את כל הגדרים של מדידה והגבלה, ותמשיך ברכת ה' בכל המצטרך על כל השנה כולה, שתהי' שנה של שמחה בכל הענינים, החל מלימוד התורה ובאופן שמביא לידי מעשה, ועד לענין ד"בכל דרכיך דעהו", למטה מעשרה טפחים. [כ"ק אדמו"ר שליט"א הורה שכל אלו שהשתתפו בתהלוכה יאמרו לחיים בשמחה, ואלו שמאיזו סיבה לא השתתפו, יקבלו על עצמם שבשנה הבאה ישתתפו בזה ביתר שאת וביתר עוז, ובאופן דכפלים (כמובא באגה"ת) בנוגע להליכה למקום רחוק... ואז יצטרפו גם הם לאמירת לחיים, וימשיכו חיים וברכה על כל השנה כולה]. (משיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשל"ג) *ע"י שינוי הטבע באדם הקב"ה משנה את הטבע בעולם* רואים הרי שענין שהוא קשור עם הבנה והשגה יש בזה גם הנאת עצמו, מה שאין כן בשעה שעושה דבר רק מתוך קבלת עול, בזה שום דבר אין, רק קיום רצון הבורא, כלשון הידוע בלקוטי תורה - אילו נצטווינו לחטוב עצים היינו גם את זה עושים. בין המצוות שקשורים עם קבלת עול, ובפרט אותם שהם קשורים עם רגל, זה מה שהולכים במקום רחוק בכמות, או מקום רחוק לפי ערך הבן אדם, ושקשור עם טרחא... כל אלו שהשתתפו בזה - יאמרו לחיים יחד ושיקויים בהם "אם בחוקותי תלכו". אלא שכאן ההדגשה של תורה אור שהעמל האמיתי בתורה זהו בשעה שנעשה "תלכו" - ענין של הליכה, בשעה שהוא משנה את טבעו, ואז הקב"ה משנה את טבע העולם, ואפילו אילני סרק נותנים פירות, עד שמגיעים ל"ואולך אתכם קוממיות" - בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש. (משיחת יום ב' דחג השבועות ה'תש"ל) *"אבל אז רק אז, הנה בעזרתו ית', מביא הלימוד ברבים את תועלת הנרצה"* הרב מרדכי שמואל ע"ה אשכנזי יצא פעם לתהלוכה בחג השבועות (בשנות המ') והוזמן ע"י שליח לחזור שיחה באחד מבתי הכנסת. הוא התכונן והכין את השיחה היטב ומסר אותה בהתלהבות ובדיוק, לשביעות רצון הקהל והשליח. בסיום חזרת השיחה ניגש אליו השליח וביקש כי יתלווה אליו לבית כנסת נוסף סמוך ויחזור גם בו שיחה, הרב אשכנזי הסכים כמובן בשמחה, כשעלה לבימת הדרשן גילה להפתעתו כי 3 אנשים מבית הכנסת הקודם 'עקבו' אחריו והגיעו גם לדרשה זו והתמקמו בקדמת ספסלי בית הכנסת בהאזנה דרוכה. חשב הרב אשכנזי לעצמו: אין ראוי לחזור אם כן על אותה השיחה, חיפש ונזכר בשיחה נוספת על שמחת תורה וחזר עליה. בסיומו, שוב ניגש אליו השליח וביקשו להגיע לבית כנסת סמוך נוסף, שוב הסכים ושוב הדבר חוזר על עצמו 3 האנשים מתלווים ומתיישבים בהאזנה בקדמת הקהל. לאחר דקה, נזכר בשיחה נוספת והחל לחזור עליה בפני קהל המתפללים. בסיומו, ניגשו אותם 3 'עוקבים', ופנו אליו בתמיהה מוזרה: 'כבוד הרב אמר את השיחה בבית הכנסת הראשון כל כך יפה, שבאנו פשוט לשמוע אותה שוב! למה הרב אומר כל פעם שיחה שונה?! לפעמים, השיעור כל כך יפה, שפשוט רוצים לשמוע אותו שוב... (מפי הרב מנחם מענדל שליט"א גלוכובסקי) בהקשר לכך נביא כאן את דברי הרבי הריי"ץ נ"ע: "אשר השמיעה פעם אחת תמשיך את לב השומע לשמוע עוד פעם, ואשר השומע לא רק שיבין את הנשמע, כי אם עוד שיוכל לספר זאת גם לחבירו ומכירו . . אמת הדבר, כי לימוד באופן כזה דורש יגיעה בהכנה רבה בינו לבין עצמו פעם שתים ושלש, אבל אז רק אז, הנה בעזרתו ית', מביא הלימוד ברבים את תועלת הנרצה, ואז הנה הלומד ברבים עושה מלאכת ה' באמונה. ועל דבר זה - על הלימוד ברבים באופן כזה אשר השומע ידע הענין עד שיוכל - ועוד יותר עד שירצה - לספר גם לחבירו, שזה בא רק כאשר השומע יש לו ענג בזה, אז דער ענין איז אים געשמאק, [= שהענין בתענוג אצלו] אשר העונג גורם שיספר גם לחבירו, צריכים למסור הנפש ממש". (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חלק ג עמ' קי) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י *'מטה הקהלת קהילות העולמי-770'* (ע"ר) נא להפיץ הלאה – פשוט כדי שלרבי יהיה נחת! במצות מזוזה ישנו ענין מיוחד שלא מצינו בשאר המצוות – *שהתורה מדגישה שקיומה של מצוה זו קשור עם ענין השמירה,* כמרומז גם בשם שכותבים ע"ג המזוזה – "שד"י", ר"ת "שומר דלתות ישראל" או "שומר דירות ישראל". (משיחת ש"פ במדבר, מבה"ח סיון ה'תשד"מ) כיון שהוקשה *כל התורה* לתפלין הידור בהם מסייע להידור בכל התורה. (כתי"ק)

*"אתה יותר קרוב אלי מאלו שיושבים סביבי בהתוועדות"...* אחרי שפרופסור וועלוועל גרין ע"ה התחזק בשמירת תורה ומצוות, הרבי היה שולח אותו למשימות הסברה ברחבי העולם כדי להראות שאפשר להיות יהודי כשר בעולם האקדמיה. אין סתירה בין להיות איש מדע בעל שם עולמי ובין כיפה וזקן. פעם הוא קיבל הזמנה לתת הרצאה בבית כנסת קונסרבטיבי בדטרויט, וכאשר פתח את היומן ראה שזהו ליל י"ט כסלו. הנטייה הראשונית שלו הייתה לדחות את ההזמנה כי איך יבלה את ערב י"ט כסלו במחיצת קונסרבטיבים. אך בזוכרו כמה הרבי נהנה מההרצאות הללו, הוא אישר את ההזמנה וחשב לעצמו כי ילך אחריה להתוועדות בבית חב"ד שם. הוא הגיע לעיר בצהרי היום והרים טלפון לבית חב"ד כדי לברר מתי מתחילה ההתוועדות. המזכירה ענתה לו כי הרב שם טוב לא כאן, וגם לא שאר השלוחים. היכן הם? נסעו להתוועדות אצל הרבי ב-770. נהיה לו רע והוא הרגיש בזוי. הוא התיישב וכתב מכתב כאוב לרבי, איך שכל החסידים החשובים יהיו בהתוועדות שלו בי"ט כסלו ורק הוא יבלה במחיצת קונסרבטיבים, הוא קיבל מיד תשובה: "כאשר אתה יושב עם יהודים קונסרבטיבים בליל י"ט כסלו ומדבר איתם על אידישקייט - אתה יותר קרוב אלי מאלו שיושבים סביבי בהתוועדות"... (מתוך מוסף עת חבד"י) בטח למותר לעוררו ע"ד *ההכנות הראויות* בקשר עם חדש כסלו הבע"ל, והם יו"ד י"ט כסלו וימי חנוכה, שבודאי יש יכולת לנצל את אלו הימים בענין הפצת המעיינות תורת נשיאינו הקדושים והוראותיהם בדרכי החסידות. (אגרות קודש חלק ה עמ' מא) ועל של עתה באתי לעוררם על דבר הנחיצות והאפשריות לנצל את חדש כסלו לענין הפצת רעיון חסידות חב"ד בחוגים היותר רחבים, כמובן בתכנית מסודרת. ולכאורה מהנכון הי' שפעם אחת תהי' התועדות גדולה ויתקבצו כולם במקום אחד, *ובלילות האחרים יתחלקו לסדר התועדויות במקומות רבים ובחוגים שונים.* ואל בינתם אשען לסדר הדבר באופן היותר מתאים. בברכת הצלחה בעבודתם בקדש. גם לצעירי אגו"ח כתבתי ע"ד הנ"ל, ובודאי יתאימו את עבודתם ופעולתיהם באופן שישלימו אחת לרעותה. (אגרות קודש חלק ה עמ' ל) *"לצערי הכי רב . . חזרו דא"ח . . לעתים רחוקים ביותר"* . . . ובמ"ש בסיום מכתבו, שמוכן לעשות מה שיגידו לו, הפלא השאלה עד"ז, לאחר שזה כו"כ שנים שממטיר הנני בהוראות בקשות וגם פקודות בהנוגע לעבודת כאו"א, אשר חובת גברא הוא בדורנו זה, אין יוצא מן הכלל. והנקודה - הפצת המעינות וכל הפעולות שיכולות לסייע בזה. והפצה היינו כפשוטה תורת החסידות מתאים להבנת השומעים. חזרת דא"ח מזמן לזמן, ועוד ועוד. ולצערי הכי רב הנה מ . . . לא נתבשרתי עדיין בשו"ט ע"ד האמור, מלבד ידיעה קצרה לעתים רחוקות שחזרו דא"ח במקום פלוני, וכותבים עד"ז כעל מקרה יוצא מן הכלל לגמרי, וחוששני שכן הוא באמת. שהרי קורה הדבר לעתים רחוקים ביותר, בה בשעה אשר אביו ובניו שיחיו יכולים היו - ובמילא גם *מוכרחים* - לעשות ב . . . (ובמשך השנים בכלל במדינת . . . ) מקום חב"ד. ותמורת שמועות ע"ד פעולות חסידים, פועלים העולמות'שע כובשים שטח אחר שטח ומייסדים מוסד אחר מוסד, ואנ"ש - והם בראשם - מחכים, ליום יוצא מן הכלל ועושים התועדות, ואחרי כן עוד הפעם שובתים על כל פעולה עד כעבור איזה חדשים ובא יומא דפגרא אחר. פשוט שאין כוונתי להטפת מוסר, אלא שסו"ס יתעוררו לפעולות ממשיות, והנה זה עומד אחר כתלנו מלכא משיחא, והזמן קצר ביותר, והמלאכה מרובה ביותר. *בודאי התועדות י"ט כסלו הבע"ל תהי' במדה הדרושה, ז. א. בהתרחבות גדולה, ויהי רצון שתהי' זה התחלה טובה למלאות תפקידם בהנ"ל.* מובן שכל דברי הנ"ל מכוונים לא רק אליו אלא גם לאביו ולאחיו שיחיו. ויהי רצון שימצא האותיות המתאימות להסביר את האמור, שגם פעולות שלו יעוררום ויכריחום לעשות את המוטל עליהם. ואין לך דבר העומד בפני הרצון. בברכה לבשו"ט בכל האמור ולהתועדות שמחה ופעילה (ממכתב י"ג כסלו תשי"ח - לקו"ש חלק כג עמ' 513) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י *'מטה הקהלת קהילות העולמי-770'* (ע"ר) _נא להפיץ הלאה – פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ . . וזהו עם זו יצרתי לי, לפי שהם עם זו שמקבלים עליהם הציווי מבחי' זה ע"כ הם לי ממש כמ"ש אשרי אדם שומע לי שהשמיעה מגיע בבחי' לי ממש שהוא עצמות אוא"ס בבחי' אנכי מי שאנכי, תהלתי יספרו שע"י שהם עם זו ממשיכים בחי' תהלתי, ותהלתי אחטם לך חוטמא בחי' ריח שהוא מקיף עליון שלמעלה מהכלים דע"ס, וברבות פי' אחטם לך לשון חותם, והיינו כמו ענין החותם הוא שבל יקרב זר לקרות כו', כמו"כ צריך להמשיך מלמעלה החותם שהוא ענין השמירה מהרע שלא יוכל לקרב לגבי האדם, *וזהו ענין המזוזה כמ"ש לשמור מזוזות פתחי, שע"י המזוזה נמשך השמירה מלמעלה ה' ישמר צאתך ובואך שהשמירה היא מהרע וכנ"ל, ונק' ג"כ חותם וכענין פותח בברוך וחותם בברוך, וז"ש בת"ז מזוזת זז מות, שהמות שהוא הרע יהי' זז ומרוחק מהבית שלא יוכל ליקרב כנ"ל.* (תורת שמואל תרכ"ט ד"ה וכתבתם על מזוזות כו' עמ' שי) ששמחתי להוודע בשו"ט מהטבת מצב כו' וע"ד בנה כו' אבל כנראה משתיקתה ע"ד הנחת תפלין ששאלתי שאין זה בסדר *ומצטער אני ע"ז ובפרט שה"טרחא" בהנחתן פעוטה כ"כ והשכר שבזה והסגולה אין ערוך.* ויה"ר שהשי"ת יטה לב בנה לילך בדרכיו שהוא הטוב בשבילו - בשביל בנו - לא רק ברוח, אלא גם בגשם. (כתי"ק)

+1 (857) 327-7019

https://chat.whatsapp.com/B5k7nFLTaPl1CyMqcxJP3s