זכו את הרבים

*הישיבה שניצלה מסגירה בזכות שלט* כיום, לא פשוט בכלל להחזיק ישיבה, גם כשיש תקציב ממשרד החינוך עדיין צריך לגייס תרומות ובפרט כשאין כזה. זה היה המצב באחת מישיבות חב"ד באה"ק, שנכנסה ללחץ כספי אדיר.. כש'הגיעו מים עד נפש'.. קם אחד המנהלים והחליט לעשות את כל המאמצים על מנת להפוך את הישיבה למוסד רשמי. זה היה תהליך בירוקרטי ארוך ומייגע, אך לבסוף, ב"ה, אחרי השקעה מרובה הצליחו לסיים את התהליך בהצלחה. ויהי היום, כחודשיים לאחר חגיגות ה"דידן נצח", נחתו לפתע שני פקחים לתוך הישיבה. אחד פקח ראשי של כל האזור והשני פקח משנה. הפקח הקטן שרצה להוכיח את נאמנותו ולמצוא חן בעיני הפקח העליון, 'חיפש בנרות' בעיות, על ימין ועל שמאל, ומילא דו"ח של תיקונים שעל הישיבה לבצע בדחיפות של 1 עד 3 (כשאחד משמעו תיקון מידי שלא סובל שום דיחוי). זה עוד היה איכשהו סביל, אמנם התיקונים עולים הון רב אבל כל עוד הישיבה ממשיכה כתיקונה זה לא קריטי. רק שאז הגיע הפקח לחצר הישיבה ואחז בגדר, וזו התנועעה בחוזקה. מבלי להסס הפקח כתב ישירות בדו"ח: מצב אפס! כלומר, הישיבה נסגרת במיידי, הואיל ואינה בטיחותית ומסכנת את התלמידים השוהים בה. צוות הישיבה שליווה את הפקחים עמד בהלם על מקומו.. אחרי תהליך כה מייגע והשקעה מרובה כל כך, הכל ירד לטמיון?  זה הרי היה קרש ההצלה האחרון של הישיבה! אפילו אם ירצו להתחיל את כל התהליך מחדש, הסיכוי לכך הוא אפסי. אם חודשיים לאחר שקיבלו את האישור הוא כבר התבטל יאמרו שהם לא רציניים וסיכוי קלוש ששוב יאשרו להם. ומה יהיה? הישיבה של הרבי תיסגר?? לפתע קרה נס, הפקח תוך כדי כתיבה, מרים שוב את עיניו ומסתכל על הגדר. הוא רואה שלט ענק (בגודל 4 מטר) שהוציא "מטה הקהלת קהילות העולמי - 770" ועליו מתנוססת בגאון תמונה של הרבי בה הוא מסמן בכף ידו הקדושה בתנועת תביעה. פתאום הוא השתתק וכולם ראו שהוא מתחיל לרעוד ולהתרגש.. לנוכח מבטיהם השואלים, סיפר שהציפו אותו זיכרונות מילדותו, כשלמד בבית ספר חב"ד בתענך, כעת הוא מרגיש איך הרבי פונה אליו מתוך השלט, מסמן לו בידו ואומר: מה אתה רוצה מהם? תעזוב אותם! אל תעשה להם את זה!! מיד הוא קרע את הדו"ח וכתב במקומו דו"ח קל יותר, מבלי שיהיה צורך לסגור את הישיבה. ולישיבה היתה אורה ושמחה וששון ויקר! לאחר מכן אותו פקח, מבלי להתפעל מהפקח הראשי, נכנס לזאל, שם כיפה לראשו והצטרף לריקודים לכבוד התאריך החסידי שחל בדיוק באותו יום... (מפי א' מרבני הישיבה - שאר הפרטים שמורים במערכת)   *בודאי מוסיף אומץ ככל האפשרי והדרוש בלימודו דא''ח ברבים וביחוד בחוגים המיוחדים, וה''ז - במצב העכשוי - בגדר מצוה שא''א לעשותה ע''י אחרים שאין למעלה מזה וכמבואר במו''ק (ט סע''[א]) עיי''ש* (כתי"ק) *. . אם האדם רוצה שהקב"ה יראה לו היכן ללכת - צריך הוא עצמו להתנהג גם באופן זה, כי, מדתו של הקב"ה היא "מדה כנגד מדה":* צריכים לצאת ל"פרשת דרכים" שבה עומדים יהודים שאינם יודעים לאיזה כיוון ללכת. צריכים ללכת אליהם ולהכריז ולצעוק ("שרייען"): *"מקלט, מקלט",* לכו בדרך הימנית המובילה ל"מקלט", ששם הוא מקום "מקלט" מ"גואל הדם", השטן, ש"יורד ומסטין עולה ומקטרג", ואל תלכו, ח"ו, בדרך השמאלית, המובילה לשאול ואבדון! זהו התפקיד המוטל על כאו"א - להתייצב על "פרשת דרכים" ולצעוק: "מקלט, מקלט", כלומר, להורות לבנ"י את הדרך שצריכים לילך בה. - ואף שבשביל זה יצטרך הוא להמצא כל הזמן על "פרשת דרכים", במקום שבו קיימת דרך המובילה לצד שמאל - אין לו להתפעל מכך, שכן, דוקא עי"ז ממלא הוא את התפקיד המוטל עליו. וכמאמר ר' מרדכי הצדיק בשם הבעל-שם-טוב: "עס קומט אַראָפּ אַ נשמה אויף דער וועלט און לעבט אָפּ זיבעציק אַכציק יאָר, צוליב טאָן אַ אידן אַ טובה בגשמיות, ובפרט אין רוחניות" (נשמה יורדת לעולם וחי' שבעים-שמונים שנה כדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות, ובפרט ברוחניות), אשר מזה מובן, שכדאי לעמוד *כל הזמן* על "פרשת דרכים", כדי להראות (אפילו) *פעם אחת* ליהודי את הדרך המובילה לה"מקלט" דתורה ("צום תורה-מקלט")!   *" . . ואעפ"כ אין זה נוגע אליו"* ובזכות זה - יראה *לו* הקב"ה את הדרך המובילה לחיים וטוב: כאשר יהודי בא ל"פרשת דרכים" ומתייצב כמו "שלט", וצועק: "מקלט, מקלט", - הוא אינו יודע אם השומע יציית אליו, הוא אפילו אינו יודע אם יש מישהו שמקשיב בכלל לדבריו, הוא אינו רואה כלל בני-אדם... ואעפ"כ אין זה נוגע אליו, להיותו כמו "שלט" העומד על "פרשת דרכים" ומראה את הדרך ל"מקלט", היינו, הדרך המובילה למקום מקלט מהיצה"ר, מקלט מהשטן - הרי, אף שיתכן שלא פעל כלום, מ"מ, כיון שמילא את תפקידו, לעמוד על "פרשת דרכים" ולהורות לבנ"י את הדרך ל"מקלט" - יורה *לו* הקב"ה את הדרך של "ובחרת בחיים" - שלמרות היותו רק בדרגת *"עובד* אלקים" (לשון הוה), ולא *"עבד* הוי'" (לשון עבר), היינו, שנמצא עדיין *באמצע* העבודה, כיון שיש לו עדיין יצה"ר, ולא זו בלבד שבמשך הזמן לא פעל בעבודתו שום חלישות בהיצה"ר שנשאר אצלו כתולדתו, אלא אדרבה, "נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתי' כו'", ומצד היצה"ר יכול לבחור, ח"ו, במות ורע - מראה לו הקב"ה את הדרך לחיים וטוב, הקב"ה עוזרו "להושיעו משופטי נפשו".   *"הוא ירוץ לכל מקום"* . . אמנם, ע"פ ביאור החסידות, אסור לו לאדם להיות בבחינת "דומם", אלא עליו להיות "מהלך"; עליו להיות אדם חי ולבבי ("אַ לעבעדיקער און אַ וואַרעמער מענטש"), ובמילא, אין לו לחכות עד שיפנו אליו וישאלוהו כו'. מוכרחת להיות אצל האדם חיות ופעילות, ובראותו שישנו יהודי באיזה מקום שיתכן שיכול לעזרו - חייב הוא לרוץ אליו ולהראות לו את הדרך ל"מקלט". . . איתא בגמרא - והובא להלכה ברמב"ם - שלעולם יראה אדם עצמו שקול והעולם שקול. צריכים להסתכל תמיד על כל אדם שהוא במצב שקול, ובמילא, הפעולה שעומד לעשות עתה, תכריע אותו לזכות או להפכה. ויתירה מזה: צריכים לחשוב גם *שהעולם* שקול, היינו, שהוא, וכל הדורות שעתידים להיות אחריו, וכל הדורות שהיו לפניו - כולם שקולים, ובפעולה זו שעומד לעשות עתה תלוי כל העולם. ומזה מובן גם בנוגע לעניננו: בשעה שהבחור הנוסע ל"פרשת דרכים", כדי להראות את הדרך לקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, יתבונן בכך שכל העולם כולו, כל הדורות שכבר עברו וכל הדורות שיהיו בעתיד, *שקולים הם,* ובכל פעולה שהוא פועל אצל יהודי, ה"ה *מכריע את כל העולם כולו* - אזי לא יהי' כמו "שלט-דומם" שאינו זז ממקומו, אלא יהי' "שלט- *חי";* הוא ילך וירוץ מתוך חיות, שמא יצליח לפעול משהו על יהודי, שעי"ז יכריע את כל העולם כולו! הוא ירוץ לכל מקום, ובפגשו יהודי, יסביר לו, שעליו לדעת שהוא שקול. באיזה מצב שבו נמצא - שקול הוא. אפילו אם הוא בעל-עבירה גדול, ביכלתו לעשות תשובה, ולהיותו שקול, הרי ע"י פעולה אחת, "בשעתא חדא וברגעא חדא", בכחו להכריע את כל מצבו לטוב, כיון שהוא שקול. ולאידך גיסא - יסביר לו - עליו לדעת שבפעולה אחת יכול להכריע את כל מצבו לצד הלעומת-זה ח"ו; מצד בחירה החפשית שניתנה לו, יכול לבחור ח"ו ברע, ובמילא צריך להזהר לעשות את הדברים המביאים לחיים וטוב, והוא - התלמיד - יורה ליהודי זה את הדרך של "ובחרת בחיים".   *"עי"ז יתקבלו הדברים ויפעלו פעולתם"* . . כדאי ונכון שהתלמידים הנוסעים יבקרו בימים הבאים בשאר הישיבות, ויסבירו לתלמידים - בשמי, או שלא בשמי, באופן המתאים יותר לתועלת שיתקבלו הדברים - אודות החוב המוטל על כאו"א מהם (מלחמת מצוה) לצאת ל"פרשת דרכים" ולהראות לבנ"י את הדרך ל"מקלט", ואשר ע"י פעולה אחת שפועלים עם יהודי מכריעים את העולם כולו לכף זכות, כדברי הרמב"ם [(כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך ואמר:) והרי ספר הרמב"ם הוא מקובל בכל הישיבות...], כנ"ל בארוכה. יש לפנות ישירות אל התלמידים, מבלי הבט על חוות-דעת ההנהלה, - ההנהלה היא אכן לפעמים... אבל מה אשמים התלמידים בדבר ("וואָס זיינען שולדיק אין דעם די תלמידים")?!... ומובן, שכוונת הביקור אינה בשביל אמירת "דרשות", אלא בשביל לפעול עליהם בנוגע למעשה בפועל, כך, שלא נוגע כ"כ מה בדיוק יאמרו אליהם; העיקר הוא שידברו בדברים היוצאים מן הלב ("רעדן פון דער האַרץ"), ומתוך פנימיות, ועי"ז יתקבלו הדברים ויפעלו פעולתם. (משיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ב)   על כך ועוד בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י *'מטה הקהלת קהילות העולמי-770'* (ע"ר) _נא להפיץ הלאה – פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ שלום וברכה! מאשר הנני קבלת מכתבו פ"נ מיו"ד מנ"א, וכשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אקראהו. ובאשר ימי חדש אלול וימים נוראים ממשמשים ובאים - *מהנכון הי' לבדוק את המזוזות בדירתם שיהיו כשרות וכן התפילין שלו (ובודאי הט"ק והטלית גדול בודק הוא בכל יום כידוע).* והשי"ת ימלא ימי הריון זוגתו תחי' כשורה ובנקל ותלד זחו"ק כשורה ובקל, ויגדלו את כל ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ויהי' אצלם א חסידישע הויז און א ליובאוויטשער חסידישע הויז. בברכה, *מ. שניאורסאהן* (אג"ק חלק ז עמ' שמח)