הרב יצחק אבי רונס:
תשובה מאלפת!
הרב משה שטרנבוך תיאר איך שהוא רעד ממש כשהוא שמע על מנהל שסירב לשמוע טענות על מעשים מגונים כנגד אחד מהמלמדים אצלו במוסד.
אותו מנהל טען שמדובר בלשון הרע, והתעקש שכל עוד אין הוכחות מספיקות אסור לשמוע.
הרב שטרנבוך טען מנגד שדברים אלה הינם:
"הבל הבלים, ופותח פתח לשחיתות, רחמנא ליצלן,
וחובת ראש ישיבה ומנהל לשמוע כל רינון וחשד על המתרחש בתחומו, שכן עיקר חובתו לשמור על נפשותיהם של התלמידים, ולכן צריך לחשוש לכל דבר...."
והסביר הרב שטרנבוך שטעותו של המנהל נובעת מהבנה לקויה של מהות אסור לשון הרע:
"ועיקר איסור סיפור וקבלת לשון הרע, הוא אם נובע מכך ששונאו או מקנא בו ואין כוונתו לשם שמים,
אבל כשכוונתו טהורה, חייב לחשוש לכל טענה או רינון על מנת למנוע נזקים". והוא ממשיך וקובע ש"החשש המופרך מאיסור לשון הרע עלול לגרום לקלקול רבים".
וחותם דבריו בקביעה ש:
"סוף דבר, מצוה גדולה לספר כל חשש וחשש,
והמנהל צריך לשמוע ולחשוש, ולשמור על התלמידים שמירה מעולה, ואם מתרשל הרי הוא בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמייה!".
"ויסכר פי דובר שקר הסותם פיות ומזלזל בדברים הנוגעים לדיני נפשות".
[את ההגדרה 'תשובה מאלפת' כתב הרב הרב שלמה דיכובסקי כשציטט לשון המכתב במסגרת דברים שהוא כתב בעצמו סביב פרשיית חיים ולדר, והטיעון שהועלה אז שיש איסור לקבל עליו לשון הרע].
______
ורק אני הקטן אומר שאוי לנו שאנחנו נזקקים לתשובות כאלה. אוי לנו שצדיקים כאלה אחראים על נשמות ילדינו.
