מה בין קרבן למקריב?

דהתשייד

אני חושב שלשם כך דרושים שני נתונים שיום לא כל כך עולים בקנה אחד.

לימוד מעמיק ועצמאות מחשבתית וכללית.

עד שאנו מוצאים לומדים מעמיקים שגם לא עקרו מהם את בטחונם בשכל שחנן אותם הבורא כדי לדעתו, נשארת בעית הלחץ החברתי-כלכלי. בדרך כלל המעמיק בתורה להיות כה שקוע בתורה שגם משרתו היא תורנית ואז הוא נהיה תלוי ב'יתד'-ראשי תיבות דעת/תורה/יציג (בסדר מהופך כמובן ).

ואם כבר הצליח יחיד שביחידים להיות מעמיק בתורה וגם ליהנות מיגיע כפו, הרי משום עובדה זו לבדה לא ייחשב 'משלנו'.

המערך החברתי מקפיא את שילוב הכוחות לכיוון חיובי. גם למזרחניקים העוסקים בתורה, נראה שיש עדיין תסביך 'חרדיפוס' שאינם אוזרים אומץ לקחת את התורה בידיים להגיע ליסודותיה בצורה שתתן להם ביטחון מספיק שדווקא הם הבינוה כראוי.

"אין תגובה".

או שניכרים דברי טיפשות בדברי או שמא חובת אמירת האמת בדבר "חורה" לכמה וכמה אנשים.

מדוע לא תענו על דברי בהן הצדק הראוי?,
הרי דברי נאמרו מתוך כאב ורצון אמיתי להתעלות אל מעל פני הים הדלוח בראות המציאות האמיתית השוכנת לה בארץ אוטופיה הנהדרת.

ובראותי את ארץ אוטופיה ליבי נחמץ בקרבי ,שעל כן לא אוכל לבוא ולנשק את רגבי אדמתה הנהדרים,
ולא אוכל לאכול מפירות הדעת שעצי עד מניבים ביערות קסומים.

כמובן שזכותך המלאה להזדהות עם זרתושתרא.
אבל למה אתה מתעקש להכניס את ניטשה ליהדות