המייחדים

ח"ו לומר דלא סבירא לי' כוותיה! על איזה סמך יחלוק על רש"י? על יסוד שהוא נגד החוש? שכלנו הדל אינו יכול לחלוק על הראשונים גם אם הוא לכאורה נגד החוש! וזוהי הגישה ליהדות האמיתית, ודלא כפי שרוצים להראות פתיחות בפורום הזה.

ומה שפסק דלא כר"ת, היינו שבזה פוסק כהגאונים והפוסקים הראשונים והאחרונים שלא פוסקים כר"ת, והטעם שלהם הוא כיון שסברת ר"ת היא נגד החוש.
משהו לא מובן כאן?

לא סבירא לי, אי"ז אומר שחלק ח"ו, השאלה מה חשב רבינו בעל התניא נבג"מ בדעתו.

אתה רוצה להוכיח שאין לחלוק, אבל הא גופא "אתה" שואל, למה?, הרי איהו כפה"נ לא ס"ל הכי.

כאן למדת כחה של אמונת חכמים אצל בעל התניא, וכאן לימד הוא אותנו כחה של אמונת חכמים, גם בשעה שנראה לעניות דעתינו שהוא נגד החוש.

הלבן,

במשפטך "שכלנו הדל אינו יכול לחלוק על הראשונים גם אם הוא לכאורה נגד החוש!" הרחקת לכת אף נגד הראשונים כמו האבן עזרא, רמב"ם וחוב"ה המובאים רבות בפורום "הזה" שהשכל קודם לכל.

הגע בעצמך אם אחד הראשונים היה אומר שהעולם ייחרב ויתפוצץ לגמרי ולא יישארו בו שום חיים בתאריך זה וזה וחושך היה מכחישו!

אין הראשונים יכולים ללכת נגד דבר הוי' יתברך במציאות שהיא ההודעה הישירה לה קורא הרמב"ם כבוד השם ועליה אומר האב"ע שהוא המלאך בין אלוקים לאדם ועליה מאריך החוב"ה שההערה התוריה אך משמשת לההערה השכלית. וד"ל!

ווטו
מי אני להשיב על כך? איך אוכל לקבוע עד היכן כחו של שכלנו הדל?

הבאתי דוגמה מגדולי ישראל, שיש לדעתם גבול עד כמה אנו משתמשים עם השכל שלו, שלא לאמר שבשכלנו הדל הוא נגד החוש.
אתה מוכן להסכים לעצם הראיון וההוכחה שהבאתי?

דא"ג, צריך לחיות עם פרשת השבוע, וכולנו שמענו אתמול בקריאת ההפטרה, עד כמה אסור לסמוך על שכלנו הדל.

הלבן יקר,

יש כאן ויכוח סמנטי, אך בכל זאת חשוב למען נדייק בדרכי מחשבותינו לפניו יתב'.

הרי דבריך דברי שכל הם! נכון?

נמצא שהאדם משכיל שעליו להיזהר שלא לסמוך על השערות שכלו עד שברור לו במודעות ישירה שזה הדבר שדורש ממנו הווה ואז אין עצה ואין תבונה ואין חולקין כבוד כאברהם אבינו שעלה להר המוריה וככל מוסרי נפשם בעמנו!

תרשה לי עוד דוגמה
הבאתי באשכול סמוך את דברי בעל המאור, בקשר לחילוק במנין השנים, שבין חכמי ישראל לבין חכמי האומות, וכותב על דברי חכמי האומות שהוא הפירוש הנכון לפי הפשט, ומ"מ לא שינה זה כי הוא זה בתוכן הבנת הגמרא ובתוכן ימי הפורים ובעוד דברים יסודיים רבים ועצומים.

האם למדנו מכאן גישת גדולי ישראל, מה עלינו לעשות כשהשכל מנגד דברי חז"ל.

ועוד להעיר, שכל מאוויו של עזריה מן האדומים היה משהו דומה למאוויי הפורום, ומ"מ דנו גדולי ישראל בנידויו. האם זה מורה לנו משהו, מה ציפו מאתנו גדולי הדורות, ובעל השלחן ערוך בתוכם,

ובודאי תבין לרוחי שדברתי הפעם בחידות און ניט מיטן גראבן פינגער.

הלבן

אשמח מאד אם תסביר היכן בהפטרה מצאת ש"אין לנו לסמוך על שכלנו הדל".



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אוי סליחה מיימוני, שכחתי שאצלכם בארץ הקביעות היא אחרת,

אצלנו כאן בחו"ל קראו אתמול פרשת זכור

שאול הלך אחר השכל וזה מה שקרה לו, הוא עוד קרה לזה "שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה'", ואילו שמואל השיב לו שהעיקר הוא "שמוע ... להקשיב".

הלבן,

אותה הקביעות.


בנוגע למאוויי הפורום, הם מתאימים בדיוק לבעל המאור שהזכרת. היינו להבין את האמת אבל למעשה לנהוג כפי צורך האמת הרחב יותר שלא לשנות מהמעוגן בהלכה! [גם אם ניתן לפלפל עליו]

בעל המאור שהזכרתי לא רצה לנגוע במעשה בפועל כי הוא זה, ורק רצה להבין בצורה פתוחה, וגם הב"י וחבריו ידעו זאת.

ודאי הבנת, שבשני התכוונתי למאור עינים

ואם תרצה לקרוא בפרטיות יותר, ואם יש לך גישה ל"גנוזות ספרים" של מהלמן, תבדוק שם עמ' 21 ואילך.

תוקן על ידי - הלבן - 3/17/2003 3:03:06 AM

הלבן

דווקא חשבתי שאתה מתכוון לשאול...
אבל כל עוד לא הייתי בטוח, לא הייתי יכול להגיב.

בעז"ה, אפתח אשכול על מעשה שאול. אני סבור שהלקח משם הוא שונה לגמרי, ואצל שאול לא היתה כלל הליכה אחר השכל.

וכיון שזה נושא אחר, האם לא מגיע לו אשכול בפני עצמו?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מגיע ומגיע
ומה שכתבתי הוא (כמובן, איך לא) על פי מה שנתבאר בחסידות, ששאול הלך אחר הטעם, ולכן עשה מה שעשה, ולכן שמואל אמר לו הלא שמוע (קבלת עול) מזבח טוב.