זכר או זייכר ?

קודם כל, האם נעלם מכם שעמלק (240) = ספק (240), בגימטריה? ופשיטא שבענין עמלק צריך לא רק שיצא הספק מלבו אלא גם שיצא לבו מספק.

ובר מן דין, אתמהא, האם בקריאה כפולה דיינו, ומה בדבר קריאה בכל המבטאים האפשריים(ספרדי, ספרדי ירושלמי, תימני, גליצאי, ליטאי, ועוד), וכבר זכינו לראות בתי כנסיות, שאכן דואגים לכמה וכמה קריאות כאלו.

ובזה לא סיימנו, זכינו גם לראות מאבק על איזה ס"ת יוציאו לקריאת זכור (בזכרון משה למשל, שם אפשר לראות לפתע נהירה מכל קצוות בית הכנסת, למשמע ההכרזה, בשטיבל פלוני הולכים לקרוא, ומיד כולם נוהרים לאותו שטיבל).

ויורשה לי להוסיף שאלה שכמדומני עדיין לא נכנסה לשוק הזה. מן הראוי לקרוא פעם או כמה פעמים בס"ת שכתוב בו פצוע דכא, ואח"כ לקרוא בס"ת שכתוב בו פצוע דכה. דומני שזה המקרה היחיד שנשאר עד היום הזה ללא הכרעה ... ! אולי יש לדון גם בואו קטיעא דפרשת פינחס, שגם שם יש נוהגים לעשות קטיעא זו בדרכים שונות, וא"כ לצאת ידי חובה בשלימות, צריך לקיים שניהם. איני רוצה לומר שיש לחוש לאותם י"א מקומות שבהם שונה המסורת התימנית (וגם ה'כתר' של חלב) משאר העדות.

על כך היתה כבר בזמנו מהומה גדולה בראש העין, כאשר הגאון הר"מ שטרנבוך שליט"א שימש שם כראש כולל, והורה (כנראה לאברכים שנצרכו לשמוע קריה"ת בביהכ"נ של תושבי המקום) שאסור לאשכנזי לעלות לס"ת תימני. כשנודעה הוראה זו נתקיימה שם הפגנה גדולה של תושבי העיירה, שפוסלים את ספריהם העתיקים והמקודשים מימי עולם.

כתוצאה מכך חיבר הגר"מ שטרנבוך ספר מיוחר בשם מצות היום, ובו פלפל באורך וברוחב, וכמדומה שמסקנתו היתה לחלק בין תפילין שבהם יש להחמיר יותר לבין ס"ת שאפשר להקל יותר במסורות השונות. מתוך הדיון נזכרה גם הערה של הגר"ח קנייבסקי שליט"א בהערותיו למסכת תפילין, שאם יתגלו היום תפילין של משרע"ה, או ס"ת שכתב משרע"ה מפי הגבורה יהיה הספר או התפילין פסולים, לפי דעות התנאים שנשתנה הכתב, והיום כשרים רק הכתובים בכתיבה אשורית בלבד!

הגע עצמך, ס"ת שנכתב ע"י משרע"ה, רעיא מהימנא, מפי קודשא בריך הוא, יהיה פסול היום לקריאה ...!

תיקון קל:
ב 22 מקומות יש שינויים בין המסורת התימנית למסורת האשכנזית והספרדית.

ואם אנחנו כבר באוירה פורימית הרי יש לציין את מנהג הבריסקעס שנתחדש בשנה שעברה לקרוא את פרשת פרה שלוש פעמים, כשפעם אחת מכונים על פרה רגילה, ופעם אחת על פרה מזן 'זבו' בצירה ופעם שלישית על 'זבו' בסגול.

מיימוני

<" אני הייתי משער - ואולי כבר כתבו זאת - כי תחילה לא היה הבדל בסדר הפרשיות, ורק בשעה שהתעוררה השאלה ניסו להכריע בה, וכך נולדה המחלוקת. וזו כמובן צריכה להיות מחלוקת עתיקה, אם כי היא נולדה לאחר שנכתבו תפילין אלו שנמצאו">


ראה אריכות בשו"ת יביע אומר חלק א - או"ח סימן ג:

"הנה המחלוקת המיוחסת לרש"י ור"ת, היא באמת מחלוקת קדומה מימי חכמי התלמוד, בין המכילתא להירושלמי".


והערת הר"ר מרגליות, בשו"ת מן השמים, שאלה ג.


תוקן על ידי - נישטאיך - 17/03/2005 8:04:01

"עמלק" זה בצירה

מיכאל לינדנר מכין את כולנו לאירוע המרכזי שיתרחש בבתי הכנסת בשבת הקרובה: קריאת פרשת מחיית עמלק, ששיאה בויכוח הנצחי בין "זכר" ל"זייייייכר"

הנה היא מגיעה - מזכירה לנו כי מסעה הנצחי של בונבוניירת משלוח המנות צבר לו שנת ותק נוספת – שבת זכור. זוהי, בלי כל ספק, "מלכת אסתר" של שבתות השנה, ראשונה לחמישים ומשהו אחיותיה. את קיומה של שבת זכור אין איש יכול לפטור במנוד ראש.

בימי העלומים, זוהי השבת היחידה בה אפילו בישיבה התיכונית מותר לחייך ללא חשש; בישיבה הגבוהה, נותנת היא דרור לחיצים שהמתינו על קשת הלשון הדרוכה שנה תמימה; לאחר מכן, בשבתות הקמפוס, מסייעת לשמר מעט מן הארומה ההיא, הנוסטלגית; וזמן לא רב לאחר מכן... ובכן, אז הופכת היא לשבת בה יש לגרום לילד לשמור על זכות השתיקה שעה שהוא שומע מלמולים שונים במגוון טעמים, מין פרומו למאבק האמיתי על קריאת המגילה.

אולם בדבר אחד זהות כל שבתות הזכור, למן הרגע בו למדו העברים קריאת מילים ללא ניקוד ועד עצם היום הזה: מה לעשות עם ה"זייכר". לתימנים שבינינו מדובר בעניין שולי. יכולים הם להעדיף את הסֶגול או את הצֵירה, אין זה משנה כלל. לשומע שאינו בן צנעא, יהיו שתי הנעימות ערבות וברורות באותה מדה בדיוק, ואילו זקני העדה בכל מקרה ינזפו בקורא על ה"מתג" שלא הטעים כל צרכו. בבתי הכנסת של עדות המזרח, יחזור בעל הקורא על הפסוק, ויצא ידי חובת מחיית זֶכר עמלק וזֵייכרו לכל הדעות. אולם האשכנזים... האשכנזים, משום מה, מתעקשים להוכיח שגם הם יכולים.

בכל שנה, בכל בית כנסת, ועם כל בעל קורא – חוזר על עצמו המחזה הסוריאליסטי והמגוחך. בעלי-קורא אשכנזים מתחלקים לב' מינים: החרדים והלאומיים. משותפת לשניהם היא החשיבות היתרה שהם מקנים למנגינות השונות על פני העניין השולי, הטרחני משהו, של הגיית המילים. כֶּסֶף, כָּסֶף, מה זה משנה. שלא לדבר על דגשים קלים כבחמורים, שוואים, מַפִּיקִים ושאר מטעמים, שנהוג להשאיר רק לתימנים ולאבשלום קור. בדבר אחד תוכל להיות בטוח: אם יש שם זרקא-סגול, הוא יופיע בקריאה. אם לא בפסוק הזה, אז לכל היותר בפסוק שאחריו. הלחן נשמר. מכאן, מתפצלים להם הזרמים.

בעל-קורא אשכנזי שאינו חרדי, חזקה עליו שאינו מקפיד יתר על המידה באף אחד מן הדברים המנויים לעיל, ואינו נוהג בהן מידה של איפה ואיפה. כבולעו כך פולטו, מבטא הוא את כל המילים באותה לשון עצמה בה הוא מדבר בעניינים של חול. בעל הקורא החרדי, לעומתו, מקפיד הקפדה יתרה. כלומר, עושה רושם שהיא באמת די יתרה. לא תתפסו אותו קורא אפילו תי"ו אחת שלא על פי התקן. אם דגושה היא, דינה כתי"ו, ואם לאו – דינה כסמ"ך. באחריות. דגשים באותיות פחות חשובות, לעומת זאת – כמו, נניח, בי"ת, כ"ף או פ"א – נקראים על פי הנוהל המקובל, היינו: איך שמסתדר.

כך, חמושים ביכולות בלשניות מורכבות אלו, מגיעים בעלי הקורא אל בתי הכנסת בחשש, ועומדים בעינו של ויכוח ציבורי נוקב. האם לחזור רק על המילה "זכר" פעמיים, או אולי לכפול את "תמחה את זכר עמלק", ושמא להחמיר ולקרוא את כל הפסוק כולו פעמיים. דבר אחד ניתן לומר בוודאות: לכל היותר, ישמע הציבור פעם אחת "זכר עמלק" ופעם אחת "זייכר עמלק". אף אחד לא מצפה, כמובן, לשמוע את הצירוף המגוחך "זייכר עמלייק", רק בגלל שגם "עמלק" כותבים בצירה. אם אך יהין בעל קורא כלשהו לקרוא כך, יסולק מיד ממשרתו, החצוף. היאך יהין לשים לצחוק את תורתנו הקדושה! פה לא עושים חיקויים של שמעון פרס, ר' יהודי! עמלק זה בצירה, ואין על זה מחלוקת – קרא את זה בבקשה כמו שאתה יודע, בלי לעשות קונצים.


מיכאל לינדנר, סטודנט לתואר שני בבר-אילן, תושב פתח תקווה.

מתוך אתר NRG יהדות
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/884/405.html

בעל הגאלע,
במחכ"ת מהרב ברויאר וד"ר פנקובר, שכתבו "כי הניקוד הנכון בתיבה 'זכר' הוא בצירה, ואין למנהג הקריאה הכפולה על מה שיסמוך" הרי הם עצמם מביאים את כתבי היד שיש לסמוך עליהם.
זה שמסקנתם כי כתבי היד המנקדים בצירה מדוייקים יותר, עוד לא הופכת את כתבי היד המנקדים בסגול כמי שאין להם על מי לסמוך, שזו אמירה גורפת ולא מאוזנת.
וכבר כתבו לפני שיש לחלק בין קריאה דאורייתא לדרבנן'ס.

השכן,
אצל הנשים קראו 4 פעמים בגלל ענייני שידוכים.

דגים,
1. אכן ראינו בישיבות שבשבת פ' זכור היו בני עדות המזרח מקבלים הורמנא ללכת להתפלל בביכנ"ס ספרדי ולא בישיבה, בשל נוסח סה"ת.

2. האם ברור לך מהו הנוסח שכתב משה רבינו עליו השלום? ומנין לך שלא היה כשר היום??!!
(לי זה ברור, שהרי הספרים הכשרים היום, נוסחם הוא תוצאת פשרה בין ג' הספרים שנמצאו בעזרה, כפי שודאי ידוע לך...)