|
|
| נשלח ב-16/3/2014 16:16 |
 |
| |
היכן המקור הראשוני שקריאת זכור היא מדאורייתא?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2014 18:57 |
|
| |
כדי שלא נימצא מתמיהין, לעתים דקים ומדקדקין ולעתים מחפפין וממהרין, תיקן אצלנו מרא דאתרא תיקון גדול, ובליל שבת או' פעמים ויכולו, פעם אחת זכר ליציאת מצרים, ופעם שנית זיייכר ליציאת מצרים. ולולי דמיסתפינא הייתי שואל אותו מה יש לעשות בתפילה של לחש, אם לכפול אם לאו. כיוון שמרא דאתרא הוא, הרי הוא מאריך בתפילתו וכולם מחכים לו, אבל אני יש לי עלוני שבת לקרוא.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2014 19:53 |
|
| |
בעל
אין זכר לחיב הזה מדאוריתא! חיוב זה מקרוב בא. האדם שלא רוצה לקיים את מחיית עמלק- שהוא מדאוריתא.
המציא תחליף לשמוע את הקריאה הוא הפך לדאוריתא.
בבתי כנסת ובישיבות יש מנהג חדש- מנקים את האוזניים עם מקלות ניכוי, בכדי לשמוע בלי חשש של הפרעה. את ההמצאה הזו. המהדרין הולכים לרופא אזניים לניכוי אוזן יסודי. ערכות ניכוי נמכרות כבר. אנעייה פרנוסה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2014 15:45 |
|
| |
בעל בעמיו
את השאלה הזו, על מקור הדעה שקריאת זכור היא מן התורה, נשאלתי גם אני בביתי.
הכנתי ערימה של ספרים, ועניתי.
(הספרים לפי מה שנמצא בבית): במשנה (מגילה) נמנו קריאות מיוחדות לחודש אדר, זה האחרון לפני ניסן. ביניהם קריאת פרשת "זכור". לא נזכר שם מאומה שזה מן התורה.
אבל בברכות יג (ב נדמה לי) יש תוס' המזכיר כדרך אגב שיש פרשיות שקריאתן מן התורה, כגון זכור ויש אומרים פרה.
וזאת מנלן? סברה?
הרא"ש (פרק שלושה שאכלו) מביא את המעשה בר' אליעזר ששיחרר עבדו הכנעני להשלים מנין, ואע"פ שנאמר "בהם לעולם תעבודו". והרא"ש שואל: דלמא (=אולי) בפרשת זכור, ומתרץ שלא כן משמע בסוגיה.
שמע מינה שהיה מקום לומר שיש זכר לכך שקריאת זכור היא מן התורה, אלא שהרא"ש ממאן בזה, אבל אינו פוסל שקריאת "זכור" היא אכן מן התורה.
לעומת זאת, הרמב"ם והרי"ף (אמנם לא ראיתי אינה ראיה) אינם מביאים זאת כלל.
אם מעיינים בסברות היסוד, נקבל את הניתוח הבא:
ביציאתם ממצרים הותקפו עם ישראל בידי עמלק. ה' אמר להם שעמלק ייענש ואף נשבע על כך. לימים, לפני כניסתם לארץ, חזר ה' ואמר למשה שיש לזכור זאת ולא לשכוח.
כיצד מקיימים "זכירה"? האם בידיעה בעלמא או שצריך לעשות פעולה כלשהי? התוס' הבינו שצריך מעשה, ובקריאה מן התורה מקיימים זאת. וכיון שאת התורה נהגו לסיים פעם בשנה רק בחלק מן המקומות (חילופי מנהגים א"י ובבל) הבינו שזו תקנת חכמים, לקרוא "זכור" ולקיים את מצות זכירה.
זו פרשנות, ועד כמה שאני מכיר, מכאן היא מתחילה.
איך פוסקים הלכה למעשה? ובכן, איך באמת מכריעים במחלוקות? לפי הסברה, צריך לעשות לפי מה שיוצא בסוגיה לאחר שלומדים את השיטות היטב? האם הולכים לפי השו"ע, או הרמ"א, לפי ארץ המוצא של השואל (או של הורי הוריו)? האם המ"ב מחייב ואת מי?
רציתי ללמד את תושיה (למי שאינו יודע: בתי הפילוסופית שהיו עליה אשכולות בילדותה) שאין שום צורך לרוץ לבית כנסת לשמוע את הקריאה, אבל היא כבר קבעה עם כל חברותיה, והלכה בהתרגשות עצומה השמורה בדרך כלל לתפילת נעילה (ואולי אני מגזים). והתאפקתי לא לומר לה שמצות זכירה, למי שסבור שיש כזה דבר, היא למי שמקיים, וכיון שהיא לא מתגייסת וגם לא חברותיה, מה להן ולקריאה זו.
אבל מנהג העולם...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2014 20:10 |
|
| |
מיימוני
מנהג העולם הוא גם להאמין בעוד כמה דברים ....
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2014 20:22 |
|
| |
זהו זה.
(איקון משפיל ראש בצער).
אבל
יש את הפורום שלנו, להודיע ולהוודע ולהבדיל בין האמת ובין השקר, בין הנתונים לבין הפרשנות!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2014 12:12 |
|
| |
אחי
מרא דאתרא דידך מתפלל אצל הספרדים. מה יש לך לחפש שם בליל שבת?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2014 15:27 |
|
| |
אחד מחברינו שלח לי בלי להרשות רשמית לפרסם את ניקו. בכל אופן, ה' יודע למצאו ולברכו.
לפי המקורות שכנס, המקור הוא בתוס' שאנץ. הנה הלקט שנראה לקוח מפרוייקט השו"ת שליט"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2014 15:28 |
|
| |
קריאת זכור דאוריתא השותקים : רש"י ר"ת ראב"ן ראביה רוקח מהר"ם יתכן שיש בתוספות שאנץ ואז צריך לחזור להית מדרשו של ר"י הזקן תוספות מסכת ברכות דף יג עמוד א בלשון הקדש נאמרה - פירש רש"י פרק שני דמגילה (ד' יז: ושם) לקרות בתורה. ולא נהירא דהא עזרא תיקן קריאת התורה ומקמי דאתא עזרא והיו למה לי. וי"ל דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור אי נמי מקרא בכורים וודוי מעשר ופרשת חליצה שמצוה בתורה לקרותן אעפ"כ בכל לשון נאמרה בסיני שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא היה מתחלק לשבעים לשון. תוספות מסכת מגילה דף יז עמוד ב כל התורה בכל לשון נאמרה - פירש הקונטרס שנתנה לקרות בכל לשון שרוצה לקרות בספר תורה וקשה שהרי קריאת התורה אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא ונראה דהכי פירושא כל קריאה שבתורה כגון מצות חליצה ופרשת עגלה ערופה וידוי מעשר ובכורים וכל אלו השנויין פרק אלו נאמרין בסוטה (דף לב. ושם). רא"ש מסכת ברכות פרק ז סימן כ דלא מסתבר לי דמיירי בעשרה דאורייתא כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה דמשמע דבכל ענין תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף יג עמוד א כל התורה כולה בכל לשון נאמרה. פרש"י בפ"ב דמגילה לקרות בס"ת, וקשה דלא אשכחן שתהא קריאת התורה מן התורה, מיהו אפשר שיש קריאה שהיא מן התורה כגון פרשת זכור ופרשת פרה אדומה וכיוצא בהם, ונראה לפרש בכל לשון נאמרה כל קריאות שצוה הכתוב צריך לומר בלשון הקודש כגון מקרא בכורים וידוי מעשר (ומקרא מגילה) וחליצה כולם בלשון הקדש למ"ד בלשון הקדש נאמרה. תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף מז עמוד ב מצוה דרבים שאני. דאלים עשה דרבים דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל דהיינו עשה דמקדשין את השם ברבים בעשרה, ואפילו הוי מילתא דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה אפ"ה דחי עשה דיחיד, דלא מסתבר לומר דאיירי בעשה דאורייתא כגון לקרות פרשת זכור שהיא מן התורה דמשמע דבכל ענין איירי. מכאן תשובה לבה"ג שכתב שאם נקבר לו לאדם מ... תוספות הרא"ש מסכת סוטה דף לב עמוד ב לימא קסבר רבי כל התורה בכל לשון נאמרה. פרש"י לקרות בבית הכנסת, וקשה דלא אשכחן לקריאת התורה בבית הכנסת שיהא מצוה עליה מן התורה אלא תקנת עזרא היא, ומיהו אשכחן קצת קריאות שהן מן התורה כגון פרשת זכור ופרשת פרה וכיוצא בהן. ונראה לפרש דקאי אקריאות שהצריכה תורה לקרות כגון מקרא בכורים ווידוי מעשר וקריאת חליצה. דף על הדף ברכות דף ח עמוד ב ועתה מצאתי בספר לקט יושר לתלמיד מובהק של בעל תרומת הדשן ז"ל, וכתב שם (דף קנד) וז"ל, וגם הי' מעביר פרשת זכור שנים מקרא ואחד תרגום, וגם פרשת פרה, משום דתוס' משאנץ או פסקי תוס' כתבו, דאף פרשת פרה מן התורה, ואגב זה השנים הי' מעביר כל הארבע, אבל שארי פרשות של יום טוב אינו מעביר, כאשר כתבתי לעיל בהלכות שבת עכ"ל, ושמחתי מאוד שמצאתי מקור נאמן למנהגו בקודש של כק"ז הרה"ק מדראביטש זי"ע שג"כ הי' נוהג כן להעביר שמו"ת בארבע פרשיות כנ"ל. תרומת הדשן סימן קח ובתוס' שנ"ץ שכתבו דאין שום קריאה מדאורייתא רק פרשת זכור. ובתוס' הקצרות מברכות פ' שני פירש, דפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותן מן התורה. וכן בסמ"ק חלק למצות עשה זכור אשר עשה, וזה שאנו קורין פרשת זכור קודם פורים. וא"כ צריך ליזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה, אלא שהעולם לא זהירי בהכי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2014 15:33 |
|
| |
אני מעתיק ממקורותיו כדי לדון:
תרומת הדשן סימן קח ובתוס' שנ"ץ שכתבו דאין שום קריאה מדאורייתא רק פרשת זכור. ובתוס' הקצרות מברכות פ' שני פירש, דפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותן מן התורה. וכן בסמ"ק חלק למצות עשה זכור אשר עשה,
עדיין צריך להבין איך הסיקו זאת. אמנם דימו מילתא למילתא (=ענין לענין) בין פרשיות שקוראים בעתים מזומנות, כמו פרשת ביכורים הנקראת כאשר עולים לרגל להביא ביכורים, לבין ענין "זכור" את עמלק. אבל יש עדיין הבדל. כפי שכתבתי לעיל, פרשת ביכורים היא היא המצוה. אבל מהיכן למדנו שיש חובה לזכור בפה ובנוסח של קריאת הטקסט מן התורה ודווקא פעם בשנה? גם מי שירצה לטעון שצדקו מחדשי החידוש, עדיין הוא חידוש שאינו נובע מן המקורות התנאיים והאמוראיים.
עד כמה היה החידוש מקובל. הנה, בימי בעל "תרומת הדשן" לא חששו לו.
וזה שאנו קורין פרשת זכור קודם פורים. וא"כ צריך ליזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה, אלא שהעולם לא זהירי בהכי. (=אם כן יש להקפיד על פרשת זכור יותר מאשר קריאת המגיה, אבל העולם לא נזהרים בזה).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2014 17:19 |
|
| |
ולכאורה אחר הדיון כאן המסקנה צריכה להיות הפוכה. מגילה היא חובת היחיד ועליו להדר לשומעה בזמנה ואפילו לנסוע למקום שיש בו מגילה, ואילו קריאת זכור היא חובת הצצבור ככל קריאת התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2014 20:57 |
|
| |
לפי דבריו נראה דגם רש״י סובר דזכור הוי דאורייתא. ואע״ג דאין היחיד חייב בו , הציבור חייב ועדיין רמי על הקורא לדקדק בזה. (ואני כותב את זה כבעל קורא ששכח לקרוא זייכר ונאלץ לחזור ולקרוא את כל הפרשה בבושת פנים) אמנם יש לדון אם נאמר בכל לשון.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2014 21:54 |
|
| |
מנין שזו חובת הצבור ולא לכל יחיד, בצבור
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2014 07:10 |
|
| |
תוספת מבעל המקור לעיל.
צריך להוסיף שתוספות ברכות ומגילה בדפוס וילנא הינן תוספותיו של רבי יהודה שיר לאון תלמיד של ר"י הזקן כמו שתוספות שאנץ (שמשון בן אברהם ) הינו תלמיד של ר"י הזקן
לא מצאתי את הדברים מיוחסים לר"י הזקן אולם יש להניח שנולדו בבית מדרשו ושנים מתלמידיו העלו על הכתב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2014 15:43 |
|
| |
מה ראו באי הפורום לזלזל ככה במנהג נכון לדקדק בקריאה הגונה?
אזכיר נא בזה, כי אחר כל החשבונות סוכ"ס בשולחן ערוך נפסק לחייב בקריאת זכור מדאורייתא.
השאלה אם לקרות בחמש או בשש נקודות עתיקה היא, והגר"א ותלמידיו כבר נתחבטו בה.
הלכה פסוקה בשו"ע הל' ק"ש כי כל הדקדוקים שנמנו בבברכות לגבי ק"ש ושלא להניד הנח ולהניח הנד יש לדקדק בהם ג"כ לענין ברכות ק"ש ופסוקי דזמרה, שהם מדרבנן ויש מהם ממנהג בעלמא.
וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שכן ראוי גם בקריאת זכור שהיא דאורייתא, ויפה פסק כן במשנה ברורה להחמיר בזה.
ומה לכם כי תלינו??????????
אגב, גם הנדון אם לקרות הפסוק כולו ב"פ או רק מילות זכר עמלק ששמוהו ללעג בזה [לעג שריחו בא מהמתחדשים ה"י] גם הוא מקורו טהור, כנודע משם הר"ח מבריסק שאחר שיצא עיקר המצוה שוב אינו יכול לצאת ההידור, והנה דקדוק מילת זכר וודאי הוא הידור בעלמא, ואחר שקרא כל הפרשה ויצא י"ח שוב אין טעם בקריאת הפסוק פעם ב', שכבר יצא י"ח בפעם הא' בלא ההידור בדקדוק הקריאה, ולכך כדאי לחזור מילת "זכר" קודם שיסיים את קריאת הפרשה.
[הגר"ח ז"ל מיירי לגבי מי שיש לו אתרוג א' ספק מורכב מהודר ביותר במראהו וצורתו, ואתרוג ב' ודאי אתרוג הוא אבל לא תואר ולא הדר לו, ואמר הגר"ח שיטול את הספק מורכב ראשונה, שאם יטול את הוודאי אתרוג כבר יצא י"ח בלא ההידור, אבל כשיטול את הספק יצא י"ח ההידור להצד דזהו אתרוג, ואח"כ יטול את הוודאי]
תוקן על ידי מורדבמלכות ב- 19/03/2014 15:48:26
תוקן על ידי מורדבמלכות ב- 19/03/2014 15:50:31
|
|
|
|
|
|
