אם אתה לא רוצה לדון, לא אפתח דיון. אבל באמת אין שום קשר בין זוגות לשדים, זוגות זה מיסטיקה. העושה כך יינזק. שדים זה בריות שסיפרו עליהם סיפורים שונים, או שהיה או שלא היה.
אף אחד לא אמר ששדים זה קשור ליהדות, או שיש חובה להאמין, השאלה היא רק אם הם היו או לא היו, או יותר נכון: מכיון שהיום הם אינם, האם אפשר להוכיח שהיו פעם או לאו?
נשלח ב-1/11/2009 14:48
מסתבר שהם היו, כמו דינזאורים.
נשלח ב-1/11/2009 14:54
בדיוק כמו שדברים שקיימים רק למאמינים בהם, אינם קיימים באמת. כך דרום חוקר פוסל במומו וקובע שהרמב"ם טעה בהגדרת חלקי הנפש - וכל זה למה ? כי כדי לשרת את האמונה שלו בשדים היה מעדיף שהרמב"ם לא יפריד בין 'הכוח השכלי' 'לכוח המדמה' ! 'כך אי אפשר יהיה להבחין בין המחוייב הנמנע והאפשר, וכך הוא יוכל לחשוב או להביא בני אדם אחרים לחשוב כי כל המדומה אפשר' (שמונה פרקים פ"א) ובפרק ו' הוא עוד מוסיף ואומר שחלק מהחכמים "חלו חולי המדברים" והושפעו מאותה הכת, שלא זו בלבד שאיננה מבחינה בין המדמה לשכלי אלא שגם איננה מחלקת בין 'השכלי עיוני' ל'שכלי מעשי' ולכן כינו בטעות את ה'מפורסמות' שכליות -
תוקן על ידי riv ב- 01/11/2009 15:37:46
נשלח ב-1/11/2009 14:55
מואדי ובר בי רב
רש"י מביא את פרושו, ולעזרתו הוא מביא את הפסוק מישעיהו. הם לא גופי תורה אלא הפרשנות המקובל עלינו.
אם אין שדים.- שעירים- מה ענין השעיר לעאזאל?
דינו
מתי מתישבים ברצינות למחוק מהגמרא סיפורים, ודברים לא רלונטיים? כמו השדים למשל שהגמרא מלאה בהם.
בענין תשובתך לדרום על הזוגות והקשר למזיקין- שדים- נא ראה גמרא , פסחים מדף קי ואילך_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 01/11/2009 15:00:45
מודה ועוזב
נשלח ב-1/11/2009 15:09
למה למחוק? אין דרכנו באלימות, מי שמסתייג שיוסיף את הערותיו בצד ויחתום חמר גמל.
נשלח ב-1/11/2009 15:28
ולכתוב כאן בפורום אף אחד לא אמר ששדים זה קשור ליהדות, או שיש חובה להאמין,----
על דברים שהגמרא מדברת עליהם ומדריכה בהם את היהודי בהלכות , עיין ותשאל בסביבתך הקרובה, כמה הלכות עושים בגלל השדים הללו, אולי אתה לא, אבל- פוק חזי מאי עמא דבר.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-1/11/2009 15:32
דינוזאורוס
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סז עמוד א לשידא לימא הכי: הוית דפקיק דפקיק הוית, ליטא תבור ומשומת, בר טיט בר טמא בר טינא, כשמגז מריגז ואיסטמאי. לשידא דבית הכסא לימא הכי: אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא, במישרא דכרתי חבטיה, בלועא דחמרא חטרתיה.
אם שד אינו קשור לאמונה, באר לנו כיצד לחש זה מציל ממנו, נניח באה מכונית ממולי, אני יכול ללחוש את כל הלחשים שבתלמוד, אבל היא תזיקני.
באר נא לנו זאת, ושכרך כפול מן השמים.
נשלח ב-1/11/2009 15:39
דינו
עירובין דף נב. כל שהוא יכול לערב ולא עירב - הרי זה חמר גמל.
פירש ר' ירוחם,- כל מי שיכול לתחום ולא תחם נקרא -חמר גמל.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-1/11/2009 15:44
.
יאללה, עיזבו אותי כולכם. העז אצל הקצב שמנה יותר ממני.
שד אינו קשור לאמונה, כוונתי שאינו חלק מההשקפה היהודית המסורתית הקשורה בדת. חכמים ראו להזהיר עליו בתוך ספרי ההלכה (תלמוד) אבל זה לא הופך אותו לענין דתי אמוני. (לפי המאירי ובעל ספר החינוך, גם חז"ל לא האמינו, רק למען ההמון כתבו. נו באמת?). נכון כפי שהעיר דרום שמשתמשים נגד שד בלחשים, אבל אין זה משום שהוא ענין דתי, אלא משום שסברו שיש לו השגה רוחנית והוא מפחד מענינים רוחניים. אבל אפשר להתגונן מפניו בעוד דרכים, כגון בשלשלאות חזקות בהם קשרו את אשמדאי לפי האגדה.
ירוחם, אני לא זוכר כרגע הלכות בגלל שדים שנוהגות בימינו, להבדיל מרוח רעה שהוא ענין אחר. וגם אם כן, אין זה חלק מן הדת, אלא חלק מעניני שמירת הגוף והנפש המתאימים בכל זמן ומקום לפי המציאות.
כעת נעבור לתלמוד פסחים קי, והרי התלמוד מתאר מצב קיים, בני אדם ניזוקים מזוגות, וכי חכמי התלמוד משקרים לעם ישראל, וכי רב אשי ורבינא העתיקו סיפורי כזב ושקר לתלמוד, וכי אף אחד מחכמי ישראל שהיו אז לא העלה על דעתו שהכל דמיונות של ההמון.
התלמוד מלא בסיפורי שדים, כיצד מי שחושב שדברי רח"ו בדיבוריו עם השדים דמיון חולני, קורא תלמוד, וכי חכמי התלמוד לא היו מדומיינים חולניים.
***
כעת נכתוב את הנקודה, ההכחשה של כל הכוחות הלא רציונאלים שקיימים בעולם, כמו שדים כישופים ומעלה באוב, התחילה בעם היהודי בתקופת הגאונים, במקביל לפילוסופיה שהתפתחה אז. אולי רס"ג היה הראשון.
אני מזמין את תלמידי הרמב"ם בפורום, שיכתבו מקור של חכמי התלמוד, אשר בו הם מכחישים את דברי הכישופים.
כאשר החרטומים לא יכלו לעשות את הכינים, אמרו בתלמוד לפי שאין מעשה כשפים בפחות מכזית, לא אמרו הוכחה שאין במעשה כשפים ממש.
בעת העתיקה היו קרובים לזמן התרחשות המאורעות, גם בזמנם היה העולם מלא בדברים אלה, לכן הם ידעו בצורה ברורה ופשוטה, שכל המקראות, וכל המעשים, הם אמת פשוטה, עובדה קיימת, ולא ניתן להכחיש אותם.
לאחר תקופה, חדלו דברים אלה להתקיים העולם, וכפי שנבאר את הסיבה מיד בסמוך, ואז גם התחילו להכחיש את כל אותם מקורות עתיקים, מקרא ותלמוד, אשר כן כתבו דברים אלה.
***
כעת נבאר מדוע בעת העתיקה היו דברים אלה קיימים, ובימינו הם חלפו ובטלו מן העולם, כבר כתבתי זאת בפורום פעם אחת, ונכתוב זאת שוב.
אמונה:
יש בעולם כוח אשר נקרא "אמונה" , כלומר אדם אשר מאמין במשהו בכל הרצינות, והוא איננו מסוגל לצייר לעצמו שיתכן להפך, הרי מחמת אמונתו אותו דבר יתרחש.
אלא שכמו כל הכוחות העל טבעיים, גם כוח זה איננו מוחלט, גם לאחר שהאדם מאוד האמין בו, יתכן שכך יקרה ויתכן להפך.
הדבר שכתבנו כתוב במפורש בתלמוד במסכת פסחים קי:
"כללא דמילתא, כל דקפיד קפדי בהדיה, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה"
תרגום: כלל הדבר, מי שמקפיד וחושש הם [המזיקים] מקפידים עמו, ומי שלא מקפיד וחושש הם אינם מקפידים עמו.
המימרה הנ"ל אמנם נראית כמבארת את ענין הזוגות, בזמן התלמוד הקפידו שלא לעשות שום דבר בזוג, ומי שעשה כך ניזוק, ועל דבר זה המימרה מוסבת, אבל אם נתבונן היטב נווכח, שבעצם יש כאן ביאור לכל דברי הכישופים והכוחות העל טבעיים המופיעים בתלמוד, כל אותם כוחות תלויים בכוח אמונתו של האדם, אם הוא מאמין בהם אמונה חזקה הם פועלים בו, בין לרעה [מזיקים, זוגות, פתרון חלומות], ובין לטובה [קמיעות וסגולות], ואם הוא לא מאמין בהם אין בכוחם לפעול בו.
נרחיב קצת, כאשר בתלמוד מסופר על כל מיני מעשים לא הגיוניים [קמיעות סגולות] אשר האדם העושה אותם משיג בעזרתם תועלת מסוימת, מיד יבוא השואל וישאל, כיצד התועלת קשורה במה שעשה?
והתשובה: היא קשורה בגלל אמונתו של האדם העושה, מכיוון שהוא האמין בכל מאודו בסגולה שהוא עושה, מכיוון שהוא לא היה מסוגל להעלות בדעתו שהסגולה לא תועיל, אמונתו היא מוחלטת, הרי שיש בעולם כוח הנקרא "אמונה", ואותו כוח פעל את פעולתו.
ביטוי נוסף שנזכר שם בתלמוד "במערבא לא קפדי אזוגי" כלומר, בגלל שהם לא האמינו בזוגות, כי אז הם לא פעלו את נזקם.
גם כיום כלל ידוע אצל מקבלי הברכות, אתה צריך להאמין במברך בכדי שברכתו תתגשם.
תוספת ביאור, כתבנו שהכוחות העל טבעיים אינם החלטיים, לפעמים הם פועלים את פעולתם ולפעמים לא, דבר זה יש לו ביסוס מנבואת נביא שקר, אשר מקצת מדבריו מתקיימים ומקצתם לא, הוכחה שאמנם יש בכוח המנחשים והמעוננים וכו' לפעול, אבל פעולתם אינה החלטית.
כך יצר הקב"ה את עולמו, שיש בעולם כוחות על טבעיים, ביניהם "האמונה", אשר הם פועלים את פעולתם אבל לא בצורה עקבית.
בשביל ההבהרה, בתקופת התלמוד בבבל, היתה אמונתו של העם חזקה מאוד, והם לא העלו בדעתם שיתכן אחרת, ולכן הם נחשפו להרבה מקרים של מזיקים סגולות וקמיעות וכדו', אבל בימינו העולם הפך למתועש, האמונה נדחקה לקרן זוית או שבטלה לגמרי, ולכן איננו רואים את כל אותם מזיקים והשפעותיהם. (ע"כ על כוח האמונה)
נשלח ב-1/11/2009 19:58
OK, התיאוריה תיאוריה. אבל מן המשפט מאן דקפיד קפדינן וכו' אין ראיה, כי רגילים המפרשים להסבירו הפוך, שמי שמאמין נלכד ברשת וניזוק מחמת ש"הכל בראש", ומי שלא מאמין נמשך אחר טבע העולם.
סיפורי הזוגות אינם דומים לסיפורי השדים, כי על שדים סיפרו ענינים מציאותיים, שראו אותם מזיקים ודיברו עמם וכדו'. אבל בענין הזוגות לא ראו אותם מזיקים, רק פירשו שנזק מסויים הגיע לפעמים בגלל שהתנהגו בזוגות, זו פרשנות.
ואני את דעתי בענין השדים כבר גיליתי כאן (וכאן) ושלו' על ישרא'.
אתה שלום, וביתך שלום, ושדיך ורוחותיך שלום, וכל אשר לך שלום.
תוקן על ידי דינוזאורוס ב- 01/11/2009 20:00:13
נשלח ב-1/11/2009 19:59
בקיצור, הנזק מזוגות או משדים, הוא פסיכוסומאטי, וכאשר מאמינים בדברים, זה עלול להזיק, כאשר אין מאמינים זה לא מזיק.
הדברים ברורים, וזה בדיוק כמו שהמאירי כותב בפרק ע"פ בסוגיה של זוגות.
בעולם שבו אין ידע מדעי, ואין אבחנות רפואיות מדוייקות, יש הרבה מקום לשדים, לזוגות ולהמון פולקלור. בעולם שלנו כאשר ל"ע ה-C.T. מראה על גידול במוח, יודעים לתלות את הנזק והשיתוק במחלה שאובחנה, ואין תולים זאת בשתי כוסות היין שהמסכן שתה לפני שאיבד את הכרתו.
