האם הדת בימינו הינה בצורתה האידיאלית?

אני חייב להגיד שהדברים לעיל גורמים לי קצת צער. עבורי שמירת תורה ומצוות במתכונתם המקורית והבסיסית היא נגיעה מתמשכת באותנטי ובניצחי ששכרם הפנימי רב מאד. אינני הולך למקוה כתחליף לטוש ולאמבטיה ("מה פתאום להצמד למקווה מים קדום, כאשר העולם השתנה?"-מאיר) אינני כותב סת"ם על קלף כתחליף להדפסה דיגיטלית ("מה פתאום לכתוב סת"ם על עור בהמה, כאשר יש כתב הרבה יותר יפה?"-מאיר) וגם אינני עושה זאת מתוך איזו שליחות לאומית לשימור תרבותי ( "ואולי, אולי יש איזשהו ענין לשמר איכשהו את התרבות העתיקה"-אריג) כל חיי חשתי ואני חש כך גם היום, גם לאחר שבגרתי השתלמתי בתרבות מערבית ואפילו נחשפתי לעצכח, ששמירת מצוות דאורייתא הם בבחינת ריטואל אלוקי שאין לו תחליף והשפעתו על האדם, אף שאינו מובן, קיים וחד משמעי. 
הדברים שנכתבו כאן ובמיוחד הדוגמא שהביא מאיר על סת"ם בקלף או דפוס,הזכירו לי במובן מה את חיבורו של וולטר בנימין האמנות בעידן השיעתוק הטכני. מרגע שהומצא הצילום איבדה האמנות במובן מסוים את מעמדה הפולחני והיא נגררת למחוזות טכניים והמוניים. בעיני גרירת ה"דאורייתא" אל מחוזות בעלי אוריינטציה אסטית,תועלתנית בעלי איצטלה מודרנית הם ביזוי הקודש.
אין בכל האמור בכדי לכפור בעובדה שעל ההלכה על הסתעפויותיה השונות להתאים עצמה לזמנים משתנים  וניתן להביא לכך אין ספור דוגמאות אבל בדאורייתא אין לנגוע.
 

אריג - באיזה תחומים

רוצה להבין - יש דברים שאי אפשר לשנות אותם חוקתית, כמו הדוגמא מהטריפות שהרמב"ם עצמו היה חכם גדול בחכמת הרפואה, ואף על פי כן החליט שלא יתכן לשנות מפני שזה מדאורייתא, ועל הרוב זה תלוי באופן הקבלה. ובכל אופן אני מסכים עם דבריך שלא כל צורב יכול לשנות כיד ה.. הטובה.

בגזירות דרבנן יש בעיא בנושא "דבר שבמנין" ותלוי במהות השינוי, ואם בתחלת הגזירה היו חריגים שלא נכללו שאז אפשר לדמות אליהם, ראה מטה יהונתן בענין חלב עכו"ם.

ירוחם - כל צורב שרוצה לפסוק צריך ליקח התרה הוראה, וזה לא אומר שיכול לשנות דברים מקובלים. שיקולים כמו אלו, מה ומתי מותר אפשר או צריך לשנות, תלוי בגדולי הדור - דהיינו אותם המקובלים ע"י הציבור כראויים לכך. והיות שבעונותינו נתחלקו ישראל לכמה כיתות, זה אומר שההכרעה ביד כל אחד מהגדולים על הציבור שהוא מקובל עליהם.

יקר
כל ההקפדות בצניעות הוא לא חידוש?
שיעורי חזון איש הם לא חידוש?
ואפילו המרדף אחר תולעים.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 06/01/2009 7:45:16

יקר
הדין הוא- הפה שאסר הוא הפה שהתיר- אם יש לחכם? את הסמכות לאסור- שיהיה לו גם את הסמכות להתיר,

לפי ההלכה בש"ע מותר להרוג כינה בשבת- לפי מה שהיה ידוע אז  הכינה נוצרת מזעה, 

היום כשיודעים שזה לא נכון, אסור להרוג כינה בשבת.-- מאד הגיוני ונכון.

אבל הרי עשרות ומאות איסורים נאסרו, בגלל חוסר ידע, והיום יודעים שהאיסור יסודה בטעות, למה לא יתירו אותם?

למשל חשבונו האסטרונומי בידיעת שקיעת השמש של רבנו תם- בטעות יסודה,- אבל ממשיכים לטעות ולהטעות.

ומה עם ברכת חמה?
ניתן להסביר אותה אסטרונומית?

בעל

אל תתחיל!!- יש יותר מה שאי אפשר להסביר, ממה שאפשר להסביר.

_________________

מודה ועוזב