איסורי ריבית והרעיון שמאחוריהן

מסיבות שונות, איני מחזיק בכרטיסי אשראי מכל סוג.
כשאני נזקק לשירות המצריך שימוש בכרטיס אשראי, אני מבקש מחבר לשלם עבורי את התשלום ובמקביל, אני משלם לאותו חבר את מה שגבו ממנו.
לפני זמן מה הצטרכתי את העזרה הזו, וביקשתי להשתמש בכרטיס של אותו חבר.
לאחר שגבו ממנו כל תשלום, שאלתי אותו כמה כסף גבו ממנו כדי שאחזיר לו את הכסף.
את סכום הקרן ידעתי, אבל גבו ממנו גם ריבית, ושאלתיו כמה רבית גבו ממנו כדי שאחזיר לו את הסכום כדי שלא יהיה מצב שהוא עושה לי טובה ומפסיד כסף בגלל זאת.
תשובתו היתה שלא אחזיר לו את סכומי הריבית שגבו ממנו משום החשש שיש בכך איסור ריבית.

עניתי, שבעצם אני לא משלם לו שום ריבית, כי מבחינת הקשר ביני לבינו, אני רק מפצה אותו על כל סכום שהוא, שהפסיד בגלל הטובה שעשה לי, ומבחינתנו זה לא צריך להיחשב ריבית, כי הוא לא מרויח מכך כלום, אלא זה פיצוי על חסרון הכיס שנגרם לו עקב הטובה שעשה לי.
הוא לא הסכים, והתעקש שלא לקבל.
החלטנו לשאול רב.
שאלתי רב ידוע ומוכר היטב בציבוריות הישראלית, ולהפתעתי הרבה, אף הרב אמר כדברי אותו חבר, שאסור לו לקחת החזר המקביל לסכום הריבית, מפני איסור ריבית.
טוב, לא היתה לי ברירה אלא "לגרום" לו הפסד של הסכום שגבו ממנו כריבית.
בלבי, לא יכולתי להסכים לדברי הרב, ואני מתעקש על כך שאין ביני לבין החבר בעל כרטיס האשראי שום איסורי ריבית, אלא שכל מה שאני משלם לו: הקרן + "הריבית", הם מבחינתנו פיצוי על חסרון הכיס שנגרם לו עקב הטובה שעשה לי, ואין הצדקה לכך שזה ייחשב ריבית, וגם אין הצדקה שהוא יפסיד כסף בגלל שעשה טובה למישהו.
אשמח מאוד לשמוע את דעתכם.
תודה


תוקן על ידי - רונןעבאדי - 3/18/2003 6:22:16 AM

תוקן על ידי - רונןעבאדי - 3/18/2003 6:45:01 AM

בעל עגלה

יש בכסף שני הביטים - אמצעי אגירה ואמצעי חליפין. כל אחד מהם משפיע בצורה הפוכה על הלגיטימיות המוסרית של ריבית.

בעבר, כפי שציינת, שימש הכסף פחות כאמצעי חליפין ויותר כאמצעי אגירה, כי החליפין עדיין היו נפוצים בהחלפת חפצים. לכן אומרת התורה "אם כסף תלוה את עמי". זאת אומרת את מה שיש לך רק בתור רזרווה מתחת למזרון, אל תימנע מלהטיב עמו את אחיך ואל תנצלנו לנשכך.

אבל כיום שמעמד הכסף כחליפין עלה והוא משמש את חליפי ויצירת הדברים החיוניים ביותר (וכמו שהיום נוטל כרטיס האשראי את מקומו), הרי אבדה משמעות הריבית לגבי כל כסף שאינו מפורש לאגירה.

בורג,
פנים רבות לה לתורה .
לא תוכל להכניס חלק עצום מהפירושים לתורה, החל מר' שמשון רפאל הירש וכלה באחרון המשגיחים לתוך הגמ' .
אין בכך שום סתירה .

אינני רואה מדוע התאוריה שלי שעניינה "מניפולציות" בכסף לא תופסת במכר .
שים לב אגב, שכל הלכות רבית נמצאים ברמב"ם בהלכות מלווה ולווה .

גם היתר עסקה מתיישב עם דברי .

חשבתי על הגיונו של עניין זה רבות . אין לי פירוש טוב יותר ואני פתוח לחלוטין להצעות אשר "תבורגנה" היטב ברמב"ם ובאיזהו נשך ...

רציו : אינני חושב שכיום החלק הפעיל שבכסף עולה על מרכיב ה"חיסכון" יותר מפעם .(זה למעשה תרגום דבריך) נראה לי שהפוך .

כך או כך, גם אם העולם השתנה, הרי שתוקפה המוסרי של הוראה זו נותר בעינו .
ברור שהשוק המשוכלל של היום נובע בעיקרו מהרדיפה המטורפת אחרי הממון ואין שום סיבה שהתורה תגרר אחרי נפסדות זו .

גם אם כמעט בלתי אפשרי לקיים את הלכות רבית כיום, חשוב שיהיו נצבות למולנו כתמרור על מנת להציג לנו את החיים האידאליים .

שאלה שמעתי היום בנושא ריבית ותרגז בטני (כי לא היו לי מילים אבל חשתי משהו מעוות בדוומה לשאלה של רונן שלכן נזרתי בה).

מישהו שלח מחו"ל צ'ק הלוואה למישהו בארץ נגיד בסכום של אלף דולר. אבל מאחר ו'שווי' הצ'ק כאן (בדרך כלל) הוא רק $980 כי יש דמי פדיון וכו' אם כן כאשר יפרע אלף זה יהיה ריבית!

(מישהו נתן עצה לפרוע גם על ידי צ'ק)

קוני

והלא לא הגיעו לידו אלא 980 דולרים? מדוע לקרוא לכך הלוואה בת אלף דולרים?

ככלל, יש לעיין במי שמלווה לחבירו כסף על ידי צ'ק.

אם נראה בצ'ק כמו מזומן, אתה צודק.
אבל איני סבור שצ'ק ייחשב כהילך.

איני יודע בינתיים איך להגדיר זאת. מסתבר שזו תופעה חדשה שמחייבת מעמד הלכתי חדש. לא נראה לי שזה שטר חוב. אולי זה דומה לשטר חוב הממר"מי שמופיע בספרו של אילון על המשפט העברי, שהיה עובר לסוחר, וכנראה - איני זוכר - אפשר היה להעביר מאדם לאדם ללא שטר נוסף, שלא כדיני מכירת שטרות.

יש לפיכך להבדיל בין צ'ק באמריקה לבין צ'ק בארץ. אם הדרך היחידה לממש את הערך היא על ידי הוצאה של כסף, בשווי קבוע, הרי ערכו של הצ'ק אינו הסכום הכתוב בו אלא פחות.

אולי כוונתך שדעת בני אדם היא לא להקפיד על ההפרש הזה. אבל הא קמן (=הרי לפנינו) שיש בני אדם שמקפידים, ועל כל פנים מיעוט החשוב לפנינו.

עלינו לחכות לוטו בעל הסברות שיבוא ויתרץ סוגיה זו!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קוני ומיימוני,

כאשר יש דרכים לקבל אלף אלא שקשים הם, הרי זו הלוואה של אלף.

אבל גם לולא היה שום דרך בעולם לפדות צ'ק אלא בעמלה, גם אז לא פשוט שאין ההלוואה אלף הרי המלוה מוציא אלף מחשבונו אלא שהשגת הכסף עולה 20 אז למה שזה יהיה על חשבון המלוה? ומה במקרה וראובן מבקש הלואה משמעון הגר רחוק הלוואה ויש אפשרות שיגיעו זה אל זה רק בהוצאה כספית, אז יפסידנה המלוה? [בלי הסברא של "וכי הצדיק ייענש" או "שלא תנעול דלת", אלא מעיקה"ד.]

לא הבנתי במאי עסקינן.

אילו הפורט היה הלווה ודאי שאי"ז ריבית, אז מה הבעיה, שהשליח פורט?

וז"ל החזו"א, נראה דאם השליח פורט בשביל הלווה כמאן דאתי לידיה ולא חשיב ריבית, עכ"ל.

עכשיו ניחא?

<החזו"א לא כותב כך, אבל אילו היה כותב זה כבר לא היה ריבית>

בו"ק,

הנחת השאלה היתה [לא משנה לוה או שליח] שאין כאן שווי של אלף ומעשה פריטה העולה כסף, אלא שאין כאן שווי אלף כלל!

ווטו

תינח כאשר הצ'ק הוא של המלוה עצמו שכדבריך הוא מוציא אלף דולר להלוואה והלוה נחשב כמשלם עבור עמל הטירחה. אבל מה אם המלוה יש אצלו צ'ק של אדם אחר, י"ל שאצלו וודאי לא שוה אלף ואולי על מקרה כזה כיון מיימוני?