הקבלה וי"ג העיקרים

מתפעל כתב בחדרי חרדים:

שמעתי מת"ח אחד בשכונתי:

הגרש"ז הוזמן לסדר קידושין אצל אחד מתלמידיו התימנים. כאשר בא לערוך את החופה, אמרו לו כי הרה"ג הרב קפאח הוזמן להיות אחד מהעדים. ידוע שהרב קאפח המשיך את דרך הדרדעים שאינם מאמינים באמיתות הזוהר וסוברים שהוא לא אותנטי . יש שיטה האומרת שמי שקשור לכת הזו, אינו יכול להיות עד קידושין, והרי הוא פסול לעדות. מצד שני, הרב קאפח היה רב ודיין חשוב והגרש"ז כמובן לא רצה לפגוע בכבודו.
ניגש אליו הגרש"ז ואמר לו: לא ידעתי שכבודו מוזמן לחתונה זו, אילו ידעתי לא הייתי מקבל על עצמי סידור קידושין בהיות שכבודו רב גדול ממני בכל המובנים. וכך שכנע הגרש"ז את הרב קאפח להחליף את הכיבודים. הרב קאפח יקח את סידור הקידושין והגרש"ז את העדות. וכך עשו.

***

אם נניח שניתן לסמוך על שמועה זו (למשל, שהרב אויירבך ביקש להחליף, אך לא בגלל חשש לפסול עדות), מתבקשות כאן כמה שאלות:

האם מי שמטיל ספק או אפילו מודיע גלויות שאינו מאמין במסורת הקבלה,
א. נפסל לעדות?
ב. נקרא רשע?

אם כן, מה הטעם בדבר?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לפי השו"ע בחו"מ סימן ל"ד מה ההבדל בין פסול עדות לרשע?
הרי פסול עדות הוא כל מי שעבר עבירה שחייב עליה מלקות. ממילא עשה ניתק ושאין בו מעשה אינו נפסל.



תוקן על ידי - ערך - 3/18/2003 11:25:25 PM

ש החוקר

אני מניח שמיימוני קרא את התשובה של הריב"ש בסימן קנ"ז. לכן הוא לא שואל על אלו המתפללים לספירות.

מימוני

אם נניח שהסיפור על ר' שלמה זלמן אוירבעך נכון ?
אם נניח . ואולי לא ?
שהרי מקובלנו מחכמי האמת שכל הסיפורים הללו לא היו ולא נבראו ואף משל לא היו אלמלא חזית בהם במו עיניך (וגם אז לא ברור אם פרשנותך נכונה) .

ואת"ל נכון המעשה , מי אמר ששיקוליו היו אלו שהוצגו ?
אולי איפכא מסתברא והוא באמת העריך את הרב קאפח, על אף שהסתייג מדעותיו ?
ואת"ל שהפירוש שהוצג פה נכון, מי אמר ששיקוליו היו הלכתיים ?

אולי רצה למנוע את לעגם ושיחותיהם הבטלות של יושבי קרנות ?

יש פה יותר מדי "אולי" ויותר מדי "את"ל" על מנת לבסס דיון (חשוב כשלעצמו) .

אז בוא נסכם כך, יש ארבע סוגים באלו שאינם מאמינים:
א) כופרים אינם מאמינים בתושב"כ.
ב) קראים אינם מאמינים בתושע"פ.
ג) החוג הזה שאתם דנים עליהם, שאינם מאמינים בקבלה.
ד) המתנגדים שאינם מאמינים בחסידות.

ובענין הריבוי, הנה בודאי נאמרו דבריכם לפני לימוד החסידות, שמבואר בה פירוש הדברים "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" שאין כלום חוץ ממנו (ולא רק שאין עוד אלוקים נשרה במים מתחת לארץ).

ואילו ריבוי הדרגות המבוארים בקבלה, הם גווני האור שעובר דרך הכלים, וכמו אור השמש הפשוט, שכשנכנס לחלון, הנה לפי צריך זכוכית החלון יהי' צבע האור שעובר דרכו. וכמארז"ל לפי מעשי אני נקרא חנון רחום גבור כו'.
ואם לא תקבלו את זה, הרי הקושיות האלו הם בעיקר על תושב"כ, שנאמר בהם יד ה', עיני ה', אף שהקב"ה הוא אחד פשוט שאינו מורכב.

ומה טעם לדון בדברים האלו מבלי לימוד החסידות? האין זה דומה לאפרוחים שלא פתחו עיניהם שדנים במושכלות עמוקים מני ים!?

עיי"ע שער היחוד והאמונה.

אני הקטן סבור שאפשר להטיל ספק רב באמיתות הקבלה מבלי לעשות את המאמין בה לעובד עבודה זרה או שיתוף.

מיימוני, אני עוקב בעניין אחרי דבריך המטילים ספק באמיתות הקבלה, אך לא מצאתי בדברך הסבר מניח את הדעת מדוע כל חכמי ישראל בדורות האחרונים קיבלו עליהם את הקבלה.

אולי יש פה ענין של הסתמכות על "חוש הריח" של כלל ישראל. או בלשון אחרת (שראיתי משתמשים בה לענין אחר): קשה להניח שהקב"ה יגרום לכל עם ישראל לטעות בענין יסודי שכזה.

מה דעתך?

תוקן על ידי - דוד12 - 3/18/2003 11:36:05 PM

הנה לינק לדיון פתוח על י"ג העיקרים:

http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=296329

דוד12

אתה שואל:

"מדוע כל חכמי ישראל בדורות האחרונים קיבלו עליהם את הקבלה?"

בהנחה שחכמת חכמי ישראל נמדדת לפי החלטת ההמונים, שאלתך היא מדוע אלו שההמונים רואים בהם חכמי ישראל קיבלו עליהם את הקבלה?

אבל אם קנה המידה לחכמי ישראל הוא אלה החכמים מספיק בשביל להתמודד עם מסורות סבתותיהם, אז תגיע למסקנה שדווקא המועטים שהתנגדו לקבלה, הם הם חכמי ישראל.


אתה מניח:

"קשה להניח שהקב"ה יגרום לכל עם ישראל לטעות בענין יסודי שכזה"

הקושי שלך הוא בהנחה שהקב"ה הוא הגורם לטעות זו.

אבל אם תסיק שההמונים בוחרים לטעות מאשר לאמץ את חשיבתם ולהיות אמיצים גם נגד הזרם, הרי לא על הקב"ה טענתך!

בוגי
השאלה שלך באה מאי הבנת כללי ההלכה, שהן:
כל בית דין שתיקן תקנה ונתפשטה ברוב הקהלות, מקבלת תקנה זו תוקף הלכתי, עד שאין בית דין חברו יכול לבטל תקנה זו, אלא אם כן הוא גדול מבית הדין הראשון בתורה ובמנין (ראה גיטין לו, ב. ע"ז לו, א. רמב"ם הל' ממרים פ"ב).

משא"כ הנהנה שהונהגה על ידי ההמון (עי"ע מיימוני), אין לזה תוקף הלכתי.

כאן אנו דנים כמובן בנושא הקבלה, שיש בה שני חלקים: א) הרעיונות הנאמרים בה. ב) התקנות שתיקנו למעשה, ונתקבלו בתפוצות ישראל.

כל הדברים האלו אמורים, כמובן, באם אינך מכת הקראים שאינם מאמינים בתורה שבע"פ ובתלמוד, ומקוה אני שאין הדברים כך.

הנחרצות של שוללי הקבלה מעט מטרידה .

ניתן (אולי) להטיל ספק . ניתן לטעון שמדובר
בשפה לא מוכרת . ניתן להוסיף ולומר שהשפה היא לא שפתך .
אבל מעט מוגזם לטעון לחכמה כה נשגבה ולבטל בהינף יד עניין שאנשים המצויים בו רואים
אותו כמוחש .
כבר נאמר שלא ניתן להסביר חלקים גדולים בתורה בנביאים בכתובים ובגמ' ללא הכרה בכך שקיימת תורת הנסתר .

אז לפחות קצת "למיחש מבעי" .

ואגב, הלבן יקירי . לא מדוייק שמנהג ההמון לא הפך להלכה , כך למשל בדיני הנידה .

בעל עגלה
זאת היא סוגיה שלמה, שמקורה במה שאמרו חז"ל (פסחים סו, א): הנח להם לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן.
אמנם עיקר רצוני לומר, שכאן איננו צריכים להכנס לכל אלו.

נראה לי שהוזכרו כאן עיקרים גדולים, הטעונים בירור.
לכן אני מציע לפתוח אשכולות על:
מעמד המנהג.
"הנסתר בתנ"ך ובתלמוד מול הנסתר בדורות הבאים".

בעל עגלה

כיון שאתה הטוען ש"יש מקומות שאינם ניתנים להבנה ללא הנחה של חכמת נסתר",
אזי אתה מוזמן לספק את המקומות האלו.

כדי שהדיון יהיה פורה ויעיל, אני ממליץ
לציין כל פעם מקור אחד, אלא אם כן יש כמה מקורות קשורים כאחד.
אז תהיה לי ולאחרים הזדמנות לענות ולדון לכאן ולכאן, וכשנגמור (אם זו שאיפה בגבול האפשרי...), ננסה את המקור הבא.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני היקר (והפכח..)
אינני יודע מאיפה להתחיל ?
לטעמי ולהרגשתי (הסובייקטיבית כמובן) אין כל ערך לחלק הטכני של היהדות ללא אותו מימד נוסף מטאפיסי .
האם באמת נועדנו כדי לנענע לולבים (עם עלה אמצעי מודבק כדבעי מזן פנחסי) ?
האם לכך נוצרנו ?

אבל זה ברמת המאקרו .
ברמת המיקרו נתחיל בעניין הטריוייאלי שכבר הזכרתיו באשכול כלשהו בעת האחרונה .
השמות הקדושים המוזכרים בגמרא בקידושין ע"א
אינני מתייחס למישור השימוש המעשי אלא העקרוני ואני יודע מה דעת הרמב"ם .

עד כאן בנתיים .

בעל עגלה

האם אתה מוכן לבחון את עצמך?
האם אינך מזהה בעצמך, כמו שכולנו יכולים לזהות בעצמנו, את ההשתוקקות הזו לדברים טמירים ונעלמים? לחפש משמעות בכל מחיר? להבין בסוד א-לוה?
האם השתוקקות זו אינה גוררת אותנו להאמין בדברים שאינם?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הלבן

אני לא הלכיסט, לא תלמודיסט, לא קראיסט, אלא ריאליסט!

אינני מתכחש לצרכים הסוציולוגיים-משמעתיים הדורשים אחידות שלכן יש תוקף הלכתי להחלטות שהתקבלו בצורה ממסדית מסוימת. אני דיברתי ברמת הבנת העיקרון שעסקו כאן.