א. הכל יכול להיות- חוץ מסתירות (דברי שוא-עיגול משולש)
ב. לדעת לא לדעת- למד לשונך לאמור איני יודע
ג. הבריאה נמצאת במצב של שביתה-אבל הדברים לא חייבים להיות ככה
ד. הצור מתפתח פועלו-עד ליום השביעי, הצור תמים פועלו-מהיום השביעי של השביתה (בגדול לעומת מקרים פרטיים). יכול להשתנות למתפתח פועלו.
האותיות הקטנות של בעל-כרחי
א. הידיעה אינה מגבילה- החכמה להשאיר אפשריות פתוחות ולא להיכנע לאלו שיודעים הכל (לדוגמא- רופא שאומר באופן סמכותי: יש לך עוד חודש לחיות. נקודה)
ב. להיות ענו- להודות תמידית על על מה שיש לי ולזכור שהרגע הבא יכול להיות אחרת (מודה אני..)
ג. ללמוד להיות דינאמיים עם מצבים מזדמנים שונים (מצב מזדמן ראשוני)
אשמח אם תמשיכו לעדכן ולתקן את הרשימה
נשלח ב-20/3/2003 11:38
'הצור תמים' מהיום השביעי. הכוונה מהאלף השביעי-המושג האוטופי או מהיום השביעי כפשוטו-ראשית האדם השותף למעשי בראשית?
נשלח ב-21/3/2003 00:19
התכוונתי לאמור שנראה עכשיו שהבריאה היא במצב של שביתה מול תהליך ההתפתחות של הבריאה בששת ימי הבריאה. ולכן דימיתי את הרעיון לכך שמצב השביתה (חוקיות קבועה –סיבתיות) הוא מצב של שלמות-הצור תמים פועלו. למול תהליך ההתפתחות, דהיינו, ההפך משביתה- הכל יכול להיות-הצור מתפתח פועלו.
אך החלק החומק ממני הוא חלק האותיות הקטנות ז"א איך הרעיון הזה מתבטא בדרך בה אנו חיים את חיינו?
נשלח ב-21/3/2003 06:16
ינטל,
הייתי קורא לששת ימי בראשית תקופת "הצור נברא פעלו" ולאחר מכן "הצור מתפתח פעלו" ו"הצור תמים" לאחרית הימים. [הסבר באשכול הצו תמים והשואה המולנק להלן, בהודעה שנכתבה לאחרונה.]
אני מכירה מספיק אנשים טובים שאינם מתעסקים עם פילוסופיה ועדיין מצליחים להתקדם היטב.
השאלה העקרונית היא עד כמה משפיעים הזיהויים המדויקים של הגדרות בסיסיות על הישום היומיומי? ואיך? ומה יתרונם של המתעסקים בחכמה על אלו שמתעמקים בהלכה או מוסר וכו', והשקפותיהם אינן מוגדרות היטב?