השק' החושבים, תש' 5-הנוסף; תורם או גורע

השאלה:
האם לדעתך הגדרים, הסייגים והמנהגים שנתאספו במשך הדורות תורמות לתכלית התורה או מכבידות ומסיחות את הדעת מהעיקר?

התשובות:


רציו:
לא זו בלבד. רובם מחנכים לנוכלות כי הפכו רגישויות אישיות לנחלת הכלל שזה לא מתחבר להם ברמת השכל והם לומדים שהכל משחק ושבית הכנסת הוא התיאטרון.


ינטל:
חלקן אני מעריכה תורמות וחלקן בוודאי מכבידות. דוגמא לתורמות- חרם רבנו גרשם-איסור להרבות נשים. דוגמא למכבידות-כל מיני החמרות בנושא הכשרויות.


יהוסף:
על פי רוב כן, אך הרעיון של הנזק של "דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבם" מתעצם. חלק מההוספות אכן זרו הרס.


יענטע:
יש לדון לגופו של כל מנהג ובודאי שימצאו גם כאלה שמזיקים לתכלית. אבל שוב כמו שעניתי לשאלה 4/א צריך להיזהר שלא לפרק את עיסקת החבילה עד שלא תקום חברה טובה יותר שתאמץ חבילה בה השולחן ערוך מדבר בשפה של ימינו ולראש של ימינו כמו שהצעתי בפורום על קומבינה של יהדות מזרחיסטית-תימנית.


משכילון:
האנשים שתקנו וודאי תקנו בהקשר מועיל ומשפר, אך לטווח ארוך הרבה דברים מהווים מכשול. אך כנ"ל לגבי "למעשה" יש לחכות לשינוי הטבעי מתוך שומרי התורה העוסקים בהלכות = חרדים.


בוגיעלון:
מכבידות ומסיחות וגם משגעות.


קונילמל7:
תלוי איזה גדרים. ולמעשה כאן יש פחות סכנה ויש להתייעץ במומחה שלנו - מיימוני.


שואל098:
ברוב המקרים מכבידות, מסיחות ולעיתים אפילו מנוגדות בתכלית הניגוד לעיקר העיקרים.


בוקר:
כל עניין לגופו, יש דברים שמוסיפים עדינות וקוראים להתקדמות אותנטית, ויש דברים אשר מרחיקים מהעיקר וקוראים לנסיגה מבוקרת, בניסיון כן למציאת ראשית הרעיון הקדום.


:deathshade
לדעתי התשובה תיראה כמעין בצל המלא בגלדים.
התורה כליבה החיה והנושמת המפיחה רוח חיים בכל גני תקוות האדם, הן ברמות האנושיות, הן ברמות המוסריות, הן ברמות השכליות, התעכרה-משהו במרוצת הדורות בבוא האדם להטיל רשמיו על אדני התורה, בשעה שעשו זאת חכמינו האחרונים (עם דגש על האחרונים) צבעה הלבן והצלול של התורה הפך להיות אפור ועכור וד"ל.


בורג קטן:
תלוי איך מסתכלים על הסייגים, במובן הרגיל בהחלט מרחיקים את האדם, ולא מביאים אותו לעיקר, אבל בהחלט ישנן אפשרויות להבין את הדברים, ועי"כ להבין אותם בצורה שונה ומועילה, וכל הנ"ל רק בדורות מוקדמים יותר, בדורות האחרונים, ישנן דברים ששינו ועיוותו את הדברים לחלוטין.


ווטו1:
יש ויש ויש מצב ויש מצב. אבל הלחץ החברתי על קטנוניות, מזיק בכל אופן.


הכבשה דולי:
לפעמים מרוב סייגים שוכחים את הכוונה המקורית. (לא ארחיב בנושא).

הנקיונות לפסח יוכיחו!

מטרתם של הסייגים היא לתועלת התורה, אך לאדם ניתנה בחירה חופשית, והוא יכול לבחור להיטפל לסייגים ולשכוח על העיקר. האשמה היא בו ולא בסייגים.

כאשר מלומדי הפורום שופכים את הקערה, נא להזהר על התינוק .

החסידות, זו שרבים מבאי הבית הזה אוהבים כ"כ לבקר היתה כבר בסרט הזה .
המימרא השגורה "רחמנא ליבע בעי" באה להדגיש את פנימיות הלב ולהדגיש את העיקר לעומת הטפל .
על רקע זה צמח זלזול ב"למדנים" וב"מדקדקים"
ואכמ"ל .

אבל החסידות בעניין הזה ניצחה לזמן מועט מאד
מהר מאד היא החלה לאמץ מנהגים ממנהגים שונים
עד לסיווגי קיפולי גרביים .
כיום למרבה האבסורד היא הספקית הראשית של החומרים האלה .

המסקנה היא שכנראה אין מנוס . היהדות ניתנה לאדם וזה טבע האדם . האדם אוהב את המנהגים ואת ההווי והתרבות שצומח סביבם .
השאלה היחידה היא, האם הטפל הופך לעיקר .

כל צורבא דרבנן יודע מה הם עשה ולא תעשה . מה היא הלכה ומה הוא מנהג וכל אחד יקבע את סדר העדיפויות שלו לעצמו .
כל נסיון לבצע פעולה מערכתית גם יידון לכשלון וגם ימיט את עושהו .

"החוש השישי" של העם כבר יאמר את דברו ומה שיתקבל על הכל עם הזמן ויכנס לזרם המרכזי - הרי זה יהיה חלק מהדטרמניזם היהודי וכולנו נהיה מחוייבים לו ברמת הכלל.
מה שיתפורר - יעלם ויחקק בספרי דניאל שפרבר .

תשובתו של היי_אתה:

תורמים. זוהי חלק מהדינמיות של התורה שמצד אחד נצחית ומצד שני מתאימה לכל דור. ברור שאם הסייגים התקבלו כחלק מהמסורת "מנהג ישראל דין הוא".