|
|
| נשלח ב-25/3/2003 01:23 |
 |
| |
רציו ובוגי,
אם הנאחז באסכולה באמת שייך לה, אז די ברור שיש סולם גם למידות.
א. "תורתי בקרבם" - אם הוא פועל לפי זיהוי האמת הטהורה ישירות, הרי התורה בקרבו וכל מעשיו מדוייקים.
ב. "המתקדמת" - היא בדרגת חז"ל שאינה כפויה וקפואה מחמת כללי שמירה מוגזמים. היא יכולה להרשות לעצמה לא לענות את בני המשפחה עבור הניקיון לפסח [כפי שהעיר קוני].
ג. "פתוחה-שמרנית" - גם אם היא מקפידה במנהגים היא יודעת לנמק שיתקבל על הדעת.
ד. "שמרנית-פתוחה" - משתדלת להתאים כמה שיותר שכליאל ותורתיאל.
ה. "כללית" - רוח התורה שומרת עליהם, אבל כאשר הדברים לא חד משמעיים הם נאבדים וצצות המידות הרעות!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2003 20:39 |
|
| |
לדעתי, יש להוסיף עוד אסכולה ברשימה. זאת אומרת לחלק את החמישית הכללית לשניים; ליהדות מנהגית וליהדות קבלית, אלא אם תוציא את הקבלית מן הכלל כפי שהוצאת את זו הלועגת לתורה בקצה השני.
הלא בכללית, יש את אלו המקפידים על כל מנהג קטן קלה כחמורה אבל מבחינת ההשקפה, הם סולדים מהמיסטיקה הקבלית שחדרה ליהדות. אני מתכוין ליהדות גרמניה וחלק מהיהדות התימנית. לאסכולה שלהם הייתי קורא כללית-מנהגית. אבל לאלה המפרשים את כל היהדות באליליות הקבלית, הייתי יוצר דרגה נמוכה של כללית-קבלית.
המנהגית, אם כי היא תמימה ופשוטה וחושבת שהרבנים בעבר כבר חשבו על כל בעיה ויכלו לפתור אותה, אבל אינה מסלפת את הכיוון של היהדות. לעומתה הקבלית הלא עושה מהיהדות סוג עבודה זרה נוספת. אני חושב שלו היו מבינים לאשורו את מה שהם מייצגים, היו צריכים להרחיק אותם מהיהדות לא פחות מאשר את הזרמים המתחדשים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2003 20:59 |
|
| |
רציו
כתבת שעם עידכון הלוח ישמרו היהודים שבת ביום הראשון. הפוך! היום בו ישמרו היהודים את השבת יהיה לאחרים יום השישי והיום בו ישמרו הנוצרים יהיה היום השני ליהודים.
דווקא דבר זה עלול להביא לפילוג רציני בתוך עם ישראל כשהחלק השמרני יישאר אדוק ללוח שלו והחלק הליברלי יצעד עם הלוח הכללי. הם ישמרו שבת היום הנחשב לשבת לכלל העולם שהוא יהיה יום הראשון ללוח היהודי השמרני!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2003 22:47 |
|
| |
בוגי,
בהתיחסות להצעת החלוקה בין מנהגית לקבלית [בלי להתיחס להצעת ההחרמה], אני מסכים אתך!
בכל זאת יש לי הערה. שתי האסכולות האלו, הן כה מסורבלות זו בזו כיום וכה אחידות ב"מקובליות" שמנקודת המבט שלי אני רואה אותן כחבילה אחת.
אבל נכון מבחינת אסכולה ד' הרוצה להגיין [מלשון היגיון והיגיינה יחד] את ההלכה, יש יותר עניין בכך. חושבני שדווקא אצל מיימוני תמצא הצעתך אוזן קשבת יותר!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2003 19:24 |
|
| |
וטו
עשית הקבלה בין מידות והשקפה בסיווג האסכולות.
אבל דווקא שמתי לב שכאן נקודה מעניינת בנושא הסיווג שלא בהכרח ההשקפה והמידות של אותו האדם נמצאות באותה האסכולה.
אקח אותך וטו כדוגמא. בהשקפה הרי הנך הוגה גם ברמה של אסכולה א אבל ביישום (בלי להיכנס אם הסיבה מוצדקת) הנך מודה שאינך מיישם אלא נוהג כאסכולה ה.
לכן הייתי מוציא את אסכולה ג מהסיווגים ומחלק רק לארבע: א-שכל, ב-תורה פתוחה לגמרי, ג-תורה תלמודית וד-תורה מנהגית ושם את מה שאתה קורא ג, כא' פילוסופי וד' מעשי.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2003 22:56 |
|
| |
מבחן,
אשרי המעמיק והמגלה 
אכן צדקת וכנראה האגוצנטריות שלי לא יכלה לוותר שאבנה לעצמי גם אסכולה!
נמצא שראוי לתקן: ארבע אסכולות תורניות הן
ג' שלמעלה מתבטל כך שיש רק ד' ומה שהיה ג' הוא סה"כ א' או ב' במחשבה וה' במעשה.
יישר כוחך!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2003 15:53 |
|
| |
שמעתי דיון על 'השחתת זרע בהמה'!
התווכחו שני לומדי תורה אם ללמוד מזרע אדם ועץ מאכל... פלפול שלם 'מה מצינו' 'צד השוה' וכו'.
חשבתי לעצמי שלשאלה כזו דרושה בחינה הגיונית.
מצד אחד יש כאן משהו בעל חשיבות אבל תלוי מה הצורך וכמובן שבלי צורך כלל רק להשתעשע, לא ראוי להשחית אפילו זרע בהמה.
מה שמביא אותי לאשכול הזה הוא שחשבתי שאלה שהתדיינו על השחתת זרע בהמה וחיפשו עיגון בתורה לפני הדיון ההגיוני, הגבילו את עצמם מלהכריע לפי השיקול השכלי. זה מה שהבדלת כאן בין אסכולה ב' המעגנת בכתובים לאסכולה א' הבוחנת הגיונית. תמיד דגלתי בא' מתוך תחושה אינטואיטיבית, אבל הדיון הזה הבהיר לי את התחושה!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2003 16:51 |
|
| |
וטו
יש לי מונח חדש (מחבר שלי) לאסכולה שלך שאינה אורתודוקסית בדוגמה אלא בפרקטיקה: אורתופראקס-Orthoprax!!!
בוגי
שייך שלהשתעשע גם ייחשב צורך. אתה רואה שהעלו על הדעת דוגמא של "פסיק רישא" לחתוך ראש ציפור לשעשוע ילד! גם אם לא נסכים לדוגמא כזו קיצונית אבל בדוגמא שלך אם זה יהיה כדי לשעשע את הבהמה, ברור לך שזה שלילי (בגבול שאין נזק לבריאות ולתפקוד הבהמה)?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2003 22:46 |
|
| |
רציו
נקטתי דוגמא אבל גם למעשה אני חושב שצריך לדון בכל מקרה לגופו ושיהיו הרבה מקרים ששעשוע כזה לא יהיה ישר.
התואר שהענקת לוטו מוצלח מאד. לאחרונה הערתי כמה פעמים שדוקא אצל האורתודוכסים המודרנים יש נטייה לקנאות דוגמטית יותר מאשר המדקדקים בהלכה קלה כחמורה, כי לראשונים יש על מה לחפות והאחרונים יכולים להרשות לעצמם להיות פתוחים יותר.
נמצא כי האורתו-דוכסים (מלשון דוגמה בלטינית) הם דוקא המזרוחניקים והפסודו חרדים והאורתו-פראקסים הם החזונישניקים!
המילה אורתו היא יישור ביוונית (משתמשים בה לגבי יישור שיניים ורגליים). מעניין איך השתרבבה למשמעות של שמרנות? נראה שזה בגין ההתיישרות עם הקו שתמיד היה!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2003 12:47 |
|
| |
רציו,
תודה על הקליעה ובכן ייקרא שמי בישראל אורתופרקס! [למרות שאיני לובש פראק!]
זה לא אומר שאני מוותר כל כך בקלות על השם אורתודוקס! בכלל לא! אלא שעל השם אורתופרקס המורה על שמרנות הלכתית אין ויכוחים ואילו על השם אורתודוקס הרבה אוחזין בטליתה וטוענים ומתווכחים לגבי מידת הדינאמיות הראויה להשקפתה ולמסורתה, שזו ה"חייות" העיקרית שבפורום!
תוקן על ידי - ווטו1 - 06/07/2003 12:49:59
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2003 08:15 |
|
| |
ווטו
קראת הרבה מדבריך בפורום. חלקם הבנתי היטב והחיו ממש את נפשי וחלקם לצערי לא ירדתי לסופם.
מתוך מה שהבנתי אם הבנתי נכון את השקפתך, אזי איני מבין את אסכולתך. בבהירות שאתה ניגש למשמעות האמונה והתורה ובחלוקה החדה בין מצוות "ריטואליות-מסייעות-משמעתיות" למצוות "התאמה-מוסר ויושר", היית אמור לשמור אך מעט מהסוג הראשון.
ראיתי אמנם מה שכתבת כאן ללמעלה ש"מדין לשמור על מסגרת החינוך של כלל ישראל, זה המס שמשלמים בחפץ לב ובשמחה רבה." ועוד "שומרים על המסורת כדי לא לערער על כל מבנה ההלכה כמו שלא רוצים לפרק את כל הבגד על ידי מתיחת חוט קטן ולא לפרק את עיסקת החבילה על ידי ביטול אחד מפריטיה!"
עם כל זה האם לא אמור להיות תהליך הדרגתי של פריקת עול (אינני מתכוין במובן השלילי דוקא) המצוות מהסוג הראשון כאשר יודעים כמוך להפריד בין חוט לחוט? הדגשת רבות שכאשר מגיעים למצב לו אתה קורא "הכרת ג'פרסון" אז ממילא לא יכולים להתכחש להכרה ולפעול נגדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2003 10:45 |
|
| |
הרי יקר
עוררת שאלה גדולה, ואשתדל לענות לך - אם כי איני מוסמך לייצג את וטו.
א. הנאמנות למסורת היא מתוך הבנה שחשוב לשמור עליה כי אחרת אי אפשר לקיים את התורה. התורה מטבעה ניתנת בצורה שמרנית. תורה שהיא בת שינוי אינה תורה.
אולם יש הבדל בין החכם לבין ההמון בתפיסת המצוה והכוונה בקיומה.
בעוד ההמון מקיים את המצווה מתוך אמונות וגישות שונות, החכם מקיים את המצווה מתוך ידיעה שבה הוא עושה רצון ה' לשמור על המסורת, למרות שהתוכן הפרטי של כל מצוה אולי כבר אינו רלוונטי בדורנו.
למשל: נטילת לולב. החכם יודע כי נטילת לולב היא הביטוי של שמחת החג שנקבע בתורה, ולכן הוא מקיים זאת, גם עבור הסביבה, ובזה הוא יודע כי הוא תורם את חלקו לשמירת התורה, וזו מצוה גדולה בפני עצמה.
ב. תהליך ג'פרסון מתרחש כאשר מה שהיה מקובל כמצוה מתגלה כמיותר, מזיק, והנפש אינה יכולה עוד לסבלו. זה לא תהליך של פריקת עול, אלא שינוי המתחייב במשך הדורות. אז, חכמי הדור אמורים להבחין בכך ולהציע פרשנות מחודשת למצוה. הפרשנות אינה נתפסת כחידוש, אלא כגילוי של מה שהיה טמון במצוה מאז נתינתה.
דוגמא לדבר:
א. ייבום נראה בעינינו דבר לא ראוי, לאלץ אשה לחיות על כורחה עם אחי בעלה הנפטר. ואכן, חכמים הקדימו חליצה לייבום. (איני אומר שאכן זה היה כיוון ההתפתחות ההיסטורי, אך וטו עשוי לפרש כך את התהליך).
ב. מחללים שבת משום פיקוח נפש. במה דברים אמורים, בפיקוח נפש של יהודי. על גוי אין מחללים שבת. אך מה יקרה כאשר, נניח, גר רואה את אחיו הגוי במצב של פיקוח נפש בשבת? לפי דוגמאות שנידונו בפורום בעבר, אני משער שכאן יקרה התהליך שנקרא "ג'פרסון". היהודי יעמוד בפני סתירה פנימית, בין המצוה שאוסרת עליו לסייע לגוי, לבין נטית הלב הערכית לסייע לגוי, שהרי רחמיו על כל מעשיו.
למעשה, אין לנו אלא את ההלכה שבידינו, ואין אנו מסוגלים להציל את הגוי. אך אפשר שאז יתרחש שינוי פרשני שיאפשר לעשות זאת. (למשל: משום איבה).
אני מקווה שידעתי לייצג את גישת האסכולה הזו כראוי. אם לא, יבואו נציגים מוסמכים ויתקנו את דברי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2003 15:48 |
|
| |
מיימוני,
ייש"כ! הערה לגבי הפיסקה האחרונה. אנו חייבים להציל את הגוי ולייצר שינוי פרשני ב"כוח"!
רה"פ,
שאלתך חשובה ונשאלתי אותה בעל פה לא פעם ולא פעמיים.
התשובה היא "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". נכון שמה שאינך רואה עוד כ"עצמך" אלא כ"ככה זה פשוט בהווה" וודאי תאמין בו ותפעל לפיו. אבל ה"עצמך" דהיינו מה שהנך רואה עדיין כנפרד מהווה יתב' הנך צריך לחשוש שלא יתפקד כראוי ואין לתת בו אימון. וגם בדברים שאנו חושבים שהם בהירים וברורים ביותר עד כדי יישום טבעי, אנו מוצאים בהם עירוב רב של "עצמך". המכיר את העובדה הזו מגיע לאך מעט ג'פרסונים!
לגופם של דברים לגבי החלק הריטואלי שהרבה ממנו אבד הרבה ממשמעותו הפנימית, בכל זאת לא ניתן להיות מספיק בטוח שאין עוד משהו שעדיין משפיע להשיב את ה"עצמך" להווה! יתר על כן, מאחר וחונכנו לתורה כמקשה אחת, הרי עצם הסרת המשמעת מהחלק הריטואלי ["שמירת ההתאמה"] עלול בדרך אסוציאטיבי להחליש את המשמעת מחלק "עצם ההתאמה" ולתת לגיטימציה לפריקת עול כללית שהאדם כל ימי חייו אינו מוגן לגמרי מרצונו לחופש מעמל [ראה המובאה מרב דסלר לפרש את הגרי"ס על שני מיני יצה"ר,
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=491189].
חוץ מזה גם לו היתה לאדם איזו הנהגה שהגיע אליה לג'פרסון בצורה חד משמעית, הרי מצד הנימוק הקודם רצוי לו עדיין להיות משוייך לציבור השומרים על הנהגה זו, לכן מצד זה יהיה עליו לנהוג בהנהגה לכה"פ בצורה חיצונית מינימלית.
חוץ מכל זה, הרי זה חוסר דרך ארץ לפרוש מן הציבור מלבד הרצון לחיות עמו ועם החברה הקרובה בשלום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2003 07:57 |
|
| |
במבוא לדיאלוגים על הדת הטבעית, מסווג המתרגם משה שטרברג את סוגי המאמינים ואת שלבי התקדמותם.
למעיין יתברר כי הם מקבילים לסיווג הנעשה באשכול זה.
הסוגים שם [בשינוי התוארים]:
א. המאמין הסגור,
הוא מקבל את שלימדוהו ולא יתן לשכל לבלבל אותו,
ב. המאמין הנפתח [דמיאה],
פתוח לפרובלמטיקה השכלית של הדת ואינו חושש מדיון פילוסופי ומעיון בספרי הוגים. אבל אין עיונו למען מציאת האמת, כי לדעתו היא כבר מצויה אצלו מקודם. מגמת דיונו לגלות קוצר דעת הפילוסופים או למצוא אצלם סיוע להשקפתו. [סתירה? אכן!] מצד אחד הוא טוען שהשכל האנושי חלש מלהשיג את האלוקים ומאידך הוא טוען כי בידי השכל להוכיח אפריורי את האלוקים ותאריו [סתירה? אכן!].
ג. המאמין הפתוח [קליאנתס],
לדעתו אמנם השכל ואביזריו הכלי היחיד לידיעת אמת, אך עם זאת סבור כי עיקרי הדת ניתנים בסופו של עיון לידיעה השכלית.
ד. הפתוח המאמין [פילו],
הוא מופעם מהסדר, התבוניות והתכליתיות המתגלות ביקום המידעות אותו שהיקום פועל, חי ונחוה לפי עיקרון רציונלי.
זו ידיעת הווה שאינה ניתנת להכחשה!
[סוג זה, מקביל למתברר באשכול ה"הוכחה האתאיסטית",
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=509141.]
תוקן על ידי - ווטו1 - 10/08/2003 8:40:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2003 09:19 |
|
| |
ווטו
ערכת שולחן לא רק לסיווג האסכולות, אלא גם לדיאלוגים. אמנם דבריך הוצאו מהמבוא, אבל הסידור המחולק מכין את הקורא היטב היטב!
|
|
|
|
|
