| נשלח ב-22/3/2003 22:28 |
|
| |
האם אתם מסכימים עם השיר הזה ?
הדרך שלא בחרתי \ רוברט פרוסט
התרגום מאנגלית לא משהו ...
ביער צהוב שתי דרכים נפתחו
לפני, בשתיהן לא יכולתי ללכת.
רק אחד שם הייתי, הרגעים חלפו,
לאורכה של אחת מבטי נשלחו
עד שפנתה ונעלמה בשלכת.
לאחרת פניתי, כמותה מפתה
ואולי אף מעט מצודדת ממנה,
כי צמחה לאורכה עשבייה עבותה
כמבקשת דריכה למרות שעתה,
שתיהן כה דומות תיראנה.
בשמש הן נחו ללא שום הבדל
תחת עלים בלי כל צעד שחור,
ללכת המשכתי, עד רדת ליל
אך דרכן של דרכים - להתפצל
וידעתי, ספק אם אוכל לחזור.
דורות ויובלות לאחר כל זאת
באנחה אומר, לא אתהלל
שתי דרכים נפרדו ביער עבות,
בחרתי בזאת שהילכו בה פחות
וזה היה כל ההבדל.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2003 23:45 |
|
| |
בעל עגלה,
תודה על השיר!
לא הכרתי את התירגום העברי. אבל אני מסכים עם המשורר.
TWO ROADS DIVERGED IN A WOOD - AND I
I TOOK THE ONE LESS TRAVELLED BY
AND IT HAS MADE ALL THE DIFFERENCE.
האם לא כולנו כאלו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2003 00:10 |
|
| |
בעל_עגלה, שיר יפהפה!!
ברשותך, אנצל את הבמה שפתחת כדי להביא לפה שיר נוסף משל וויליאם בלייק, שחי במאה ה-18 לספירתם(תרגום לעברית אני לא מכיר, ולא נראה לי שאני אצליח לתרגם. כמו כן אני מתנצל על כך ששמו של "בן הבתולה" מופיע בו...)
You don't believe -- I won't attempt to make ye:
You are asleep -- I won't attempt to wake ye.
Sleep on! sleep on! while in your pleasant dreams
Of Reason you may drink of Life's clear streams.
Reason and Newton, they are quite two things;
For so the swallow and the sparrow sings.
Reason says 'Miracle': Newton says 'Doubt.'
Aye! that's the way to make all Nature out.
'Doubt, doubt, and don't believe without experiment':
That is the very thing that Jesus meant,
When He said 'Only believe! believe and try!
Try, try, and never mind the reason why!'
תוקן על ידי - שואל098 - 3/23/2003 12:14:03 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2003 00:18 |
|
| |
לצערי, אני אישית לא יכול כ"כ להנות
מהמקור . איש עברית אנוכי .
אך לטובת השולטים בלשון נכריה - קבלוהו .
The Road Not Taken \ Robert Frost
Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;
Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,
And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.
I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I--
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2003 01:54 |
|
| |
מוקדש לאלו שבחרו בדרך הפרוסטית
(אל תכנע\פיטר גבריאל)
in this proud land we grew up strong
we were wanted all along
i was taught to fight, taught to win
i never thought i could fail
no fight left or so it seems
i am a man whose dreams have all deserted
i've changed my face, i've changed my name
but no one wants you when you lose
don't give up, 'cause you have friends
don't give up, you're not beaten yet
don't give up, i know you can make it good
though i saw it all around
never thought that i could be affected
thought that we'd be last to go
it is so strange the way things turn
drove the night toward my home
the place that i was born, on the lakeside
as daylight broke, i saw the earth
the trees had burned down to the ground
rest your head, you worry too much
it's going to be all right when times get rough
you can fall back on us, don't give up
please don't give up
got to walk out of here
i can't take any more
going to stand on that bridge
keep my eyes down below
whatever may come
and whatever may go
that river's flowing
that river's flowing
moved on to another town
tried hard to settle down
for every job, so many men
so many men no one needs
don't give up, 'cause you have friends
don't give up, you're not the only one
don't give up, no reason to be ashamed
don't give up, you still have us
don't give up now, we're proud of who you are
don't give up, you know it's never been easy
don't give up, 'cause i believe there's a place
there's a place where we belong
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 3/23/2003 2:03:02 AM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2003 23:36 |
|
| |
אתא לידי תרגום משובח של השיר הזה
למעוניין
הדרך שלא נבחרה/ רוברט פרוסט
תרגום : עדנה אולמן - מרגליות
שתי דרכים נפרדו ביער עבות
לא שתיהן בשבילי, הצרתי על כך
עצרתי מולם לזמן ממושך
לארכה של אחת הרחקתי ראות
עד לנקודת פיתולה שבסבך
לשניה אז פניתי, כמותה מפתה
אולי במעט מצודדת יותר
כמותה קצת פחות, כך לי נדמתה
עישביה שעליה פחות עבותה
בעצם דמו הן כמעט בלי היכר
בשתיהן כאחד ריצד שם האור
על מרבד בתולי של עלי השלכת
אז אמרתי, לזו יום אחד עוד אחזור
אך לא, שכן דרך נמשכת
ידעתי, מכאן לא אשוב עוד ללכת
ברבות הימים, בשנים הבאות
אאנח בדרכי לספר איך אי – שם
משתי הרכסים שביער העבות
בחרתי בזו שהלכו בה פחות
ופה הרי כל ההבדל בעולם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2003 23:38 |
|
| |
מיימוני היקר
אתה שואל, האם לא כולנו כאלה ?
ואני שואל, האם רצוננו להיות כאלה
לא פוגם בשאיפה לאמת ?
האם הרצון לסלול דרך איננו עומד בניגוד
כמעט ודאי לכך ?
(ואגב, מנין מעיינות הידע האלה שלך .. לא ציפיתי שתכיר ..)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 00:48 |
|
| |
שיר מתורגם מאת נזיר ומשורר דרום אמריקאי בשם זורז' קטיסליאנו: (תודה לידידי יו"ד שהביאוהו לידי והקדישוהו למימוני)
הלכתי בדרכים, אוי נדדתי בדרכים
ולא הסתכלתי בדרך
כי הייתי מביט רק בהולכים.
לא ראיתי פרחים פורחים
לא ראיתי העשב הדרוס
לא ראיתי סלע ממתין בצד
כי הסתכלתי בהולכים.
נווד מזמר
שיכור מתנודד
ושלושה ליסטים
מתכננים ציד
הבטתי בהם לדעת היכן לא ללכת
רציתי להתרחק מהנודד המזמר
מהנערה הצוחקת בסנדליה
רציתי להסתלק מהם
ראיתי אותם
לא ראיתי את הדרך.
הבט בדרך אחי
אני אומר הזקן
הבט בדרך
לא תראה
שיכורים
לא תראה
נוודים
לא תראה ליסטים.
הבט בדרך
ותלך לבדך
________________
עד כאן השיר ועכשיו בעל עגלה יקר נדמה לי שאולי יש כאלה שמסתכלים על אחרים כדי לא ללכת בדרך שלהם אבל רבים, או אולי מועטים, עסוקים בלהסתכל בדרך ופתאום מגלים, ברוב כאב שהם לבד.
לגמרי לבד.
האם תעלה אותם על עגלתך, בעל עגלה יקר?
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 3/24/2003 1:15:28 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 00:56 |
|
| |
מוישה גרויס
העלת כאן נושא חשוב וכאוב, ישנם הרבה שהולכים בדרך אמת, ומוצאים את עצמם לבד ורק משום שהם הולכים, ולא מסתכלים אחוריהם, אלא אל האמת פניהם.
מעיינים אל עצמם, ומביטים עמוק אל תוך ה"אני" שבהם, ולא אל ההמון, אל ה"מה יאמרו".
ואז, תחושת הבדידות זועקת ממעמקי הלב-האמת, ורק מי שימשיך לחפש ולא יכנע אל מול היאוש-הבדידות, הוא אשר יזכה להגיע אל האור הגנוז.
אבל מכאן תצא הזעקה, לכל אשר מרגיש בודד, דעו לכם, יש עוד שעברו את התחושה הזו, אבל שרדו והגיעו אל האושר הנצחי.
עצור כאן מאושרים!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 01:08 |
|
| |
ושמא שמא
בורג גדול
זהו הסוד של "מה הוא אחד וכו'..."?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 01:16 |
|
| |
לא!
בורג קטן דייקא!!
לא זכיתי להבין את הסוד, ואילו זכיתי, לא הייתי מפרסם ברבים, דהלא סוד הוא.
בתיבה האישית אני מדבר גם על סודות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 11:51 |
|
| |
מוישה גרויס היקר
אם אעלה אותם על עגלתי
אזי,
שוב לא אהיה לבדי .
שוב תהיה לי "קבוצת התיחסות" .
ומה הועלתי בתקנתי ?
ואכן, אחד הדברים היותר "מיגעים" ביהדות
טמון בערך "הציבור" המאד דומיננטי .
מניין, זימון, הקהל . הכל "ציבור" .
ומה יהיה על היחיד ? מה יהיה עם האמת הפנימית ?
עד כמה ניתן לשמור על האותנטיות הפנימית
למול זרם ה"ציבור" השוצף ?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 11:57 |
|
| |
בעל עגלה
יש ציבור - ויש חברים.
יש חבר, ויש חברותא.
הציבור הוא ישות רבת פנים, ולכן נטולת אישיות פרטית.
החבר הוא אדם אחד. כמוך. כמוני. שמייחל, בדיוק כמוני (וכמוך מן הסתם) ללב מבין, ללב שומע, ולשכל מתבונן.
חברות וירטואלית שמה חבירות.
ציבור וירטואלי, מאן דכר שמיה? (=יש כזה דבר?)
הייתי מוסיף ואומר, בהעזה:
חברות וירטואלית היא מעין עולם הבא.
מה עולם הבא אין בו תחושות וגוף, אף כאן.
מה עולם הבא אין בו אלא התבוננות שכלית, *לפי מקצת השיטות* - אף כאן כך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 12:13 |
|
| |
מיימוני אכן אכן
נצחתני (במובן החיובי)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 19:23 |
|
| |
מיימוני:
נאים דבריך
ונאה בעל עגלה שתפס פלך הודיה.
וההבדל החד הוא שחברותא היינו כחברותא דריש לקיש שעל כל הלכה והלכה יביא עליך כ"ד פירכות
וככל שתקשה כן ייטב.
ואילו הציבור? על כל פירכא ופירכא יביאו עליך כ"ד הלכות. וככל שתשתוק ותהיה כאחד מהם כן ייטב.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 22:20 |
|
| |
כ"ד הלכות ??
רק כ"ד ?
בטח למדת אצל המזרחי
|
|
|
|
|