|
|
| נשלח ב-25/3/2003 16:22 |
 |
| |
בע"ע
אולי תוכל להסביר לי, מה לדעתך ההגדרה(אתה אוהב הגדרות) של "קידוש החומר" על פי הנגלה?
לבוגי
לפי מה שאתה מניח, לא שייכים דברי החינוך על ידי הפעולות ימשכו הלבבות? כיצד נוצר המושג "בעל נפש"?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 16:47 |
|
| |
הוא אשר אמרתי, ערך
למיעוט ידיעתי, אין לזה הגדרה בנגלה
זה מושג מטאפיסי לחלוטין .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 16:57 |
|
| |
והכרת הטוב זה כלום ? זה מושג מטאפיזי?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 17:05 |
|
| |
ערך היקר .
נא עיין בדברים דלעיל .
הכרת הטוב היא ערך
כל הברכות מקורן בהכרת הטוב
העניין שהעליתי מתייחס לנוסח ואליו בלבד !
הנוסח של ברכת שהחיינו הוא סובייקטיבי - תחושות אישיות כבירות ביחס לפעולה גשמית -לכאורה פחותה
זה לוז העניין .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 17:24 |
|
| |
אני מחכה ומחכה
איפו ההסבר על פי הנסתר???
אם גם הוא נסתר
אז שיברכו שהחיינו נסתר!!!!
כעת אסביר הסבר פשוט לכל עניין, קשה הדבר ומבחינה מסויימת לא ראוי לקבוע ברכה מתאימה לכל מאורע, על כן יש ניסוח לכל התחדשות מרגשת, ואם זה לא מתאים? זה מזכיר את המתאים!
ככה זה, בכל מידה שתרצה למסד חינוך של תודה וברכה תצטרך לפגוע באיכות מהותם במידת מה, כי אם לא כן כל אחד היה מברך כנוסח שלו.
בעה"ג מה תטען על מי שיאמר "איני מכיר בתורת הנסתר" לא היה עליה מתן תורה???
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 17:37 |
|
| |
יצחק_יונתן
תשובתך אין בה די להאכיל את סוסתו של בעל העגלה. שכן הרי בפירוש יש האומרים שהחיינו היינו על השמחה שבקנייתם זה למשל לשונו של הבן איש חי: "אמרו חכמים קנה או עשה מלבושים חדשים מברך שהחיינו מפני שהוא שמח בהם" ולהלכה הרי יש להימנע מדברים המשמחים כגון לבוש ופירות חדשים בבין המצרים וזה מובן רק בדוחק לפי דברי הרשב"א.
אך נראה שכאשר ניתנה ההלכה הייתה בגדים היה עסק יקר ונדיר, וקניית בגד חדש כמו נניח מכונית חדשה. ופרי חדש היה מבשר עונה חדשה. וזו לא ההלכה היחידה שיש לבדוק כיצד לקיימה כהוגן לאור נסיבות משתנות. וכמעט על סעיף בשולחן ערוך יכולה סוסתך לשים סימני תמהון בסופם. נו.. אז מה?
באשר למסקנתו הסמוייה של בעל עגלה :
אין להתעלם מכך שכל התורה כולה מבראשית מדברת על פי הפשט לאנשים פשוטים עם שמחות פשוטות.
אם אתה חי לפי הנסתר יבושם לך אבל אין להביא מתוך כך הוכחה להכרחיותה של תורה זו כי לעומת זאת יטען הטוען כמה אנשים יכולים לחיות ע"פ דבריך שלך עם כל הכוונות הגבוהות הנסתרות והנעלמות: האם רק להם ניתנה תורה?.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 3/25/2003 5:53:18 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 17:44 |
|
| |
מוישהגרויס:
הרשב"א התייחס רק לפרי חדש ובניגוד לבגד חדש. לגבי בגד חדש פשוט לו שהברכה היא על השמחה. אכן, מדינא דגמרא מברכים בשעת הקנין, ואכן בזמננו נהגו העולם שלא לברך אלא על בגד חשוב.
מאידך, בברכה על פרי מדינא דגמרא מברכים בשעת הראיה, אפילו כשרואהו ביד חברו, וזוהי גופא ראיה חזקה לשיטת הרשב"א הנ"ל שאין השמחה תלויה בפרי, אלא הפרי הוא trigger לשמחה על הזמן שהגיע.
נ.ב. אם התכוונת אלי באמירה על מסקנות סמויות, טעות בידך. אני חף ממסקנות, סמויות או גלויות. בעניין הקישור לענייני הנסתר יבוא בעל העגלה ויעמוד על עגלתו.
תוקן על ידי - יצחק_יונתן - 3/25/2003 5:46:19 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 17:55 |
|
| |
משם תשובתך:
בבגד חדש מה תאמר?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 18:02 |
|
| |
אומר שהחיינו כמובן 
כפי שהזכרתי לעיל, בבגד אכן המנהג שלא לברך אלא על בגד חשוב, שאכן יש בו שמחת הלב. בעניין זה ברור שעליית רמת החיים מזמן האמוראים ועד ימינו משפיעה על ההחלטה איזה בגד מצדיק ברכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 19:09 |
|
| |
לאחר בעיטות נמרצות מסוסתי הרעבה ולאחר שפתחה כלפי את פיה כאתונו של בלעם בשעתו, אין מנוס אלא לשוב ולנסות להנהיר דברי .
מושהלה ויהוסף, אנסה להתמודד עם שניכם .
גם אם נכון הדבר שבלב כל יצור תרון השמחה למראה פרי חדש בידו . וגם אם נניח שהשמחה פורצת כל גבולות ולא משנה אם קורה הארוע בשל תפוח בזמן הגמ' או בשל "כוכב שלשת האורות" (בטח יש פרי כזה) בימינו אנו .
גם אז, השאלה היא האם האידיאה היא לקחת מוצר גשמי, להללו ולהודיע שאם באנו לעולמנו בעטיו די לנו בכך - זו המשמעות המילולית של הברכה .
לא באנו לעסוק בתורה, אף לא לעבוד את הבורא, אלא לאכול . פרי חדש ויפה, אבל לאכול .
על פי מושכלות היסוד שביהדות, כך לימדוני, אמנם אם אין קמח אין תורה, אך הקמח נותר קמח (גם אם בקמח מלא עסקינן) ותו לא מידי .
הקמח והאוכל הרי הם מכשיר לעבודת הבורא .
והרי, אין מקום להודיע ולברך את הבורא על כך שהביאנו עד הלום על מנת לספק את צרכי חלל בטננו . לא בשביל זה באנו עד הלום !
זו היתה הקושיה .
זוהי דוגמא, קטנונית משהו, לכך שישנם תחומים שלמים שלא ניתנים להסבר ללא מה שנקרא תורת הסוד.
ע"פ תורת הסוד (שהנני עני מרוד בעניניה), והמילים הבאות מכלילות באופן, כמעט בלתי הוגן -קיים קשר מהותי ורצוף בין הגשם לרוח . היבטים "אקטואליים" לכך ב"התוועדות", ב"טיש" . אוכלים לא רק כדי לחיות . אוכלים כחלק מעבודה רוחנית ששמה אכילה . אם תרצו קידוש החומר (והחומר משמעותו אף דומם) .
היהודי הגיע לעולם על מנת לחצוב בחומר ולא על מנת להתמודד עמו ולנצחו .
הארכתי יתר על מה שחשבתי, אך לאורם של דברים אלו קל יותר להבין מדוע יש מקום לברכה כזו , לעניות דעתי דיברתי .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 03:09 |
|
| |
אינני מבין מדוע בדיוק ההתלבטות בין נגלה לנסתר כיון שאחד הם.
בכל מקרה, נעצור לרגע ונחשוב: על מה אנו מברכים?
האם אנו מהללים את פקחותינו שמאפשרת לנו להנות מטעמו העסיסי של הפרי החדש?
וגם לו יהי כך, האם את פקחותנו אנו-אנו מברכים, או את מי שהעניק לנו אותה?
אם רק נביט בנוסח הברכה הפשוט והברור, נראה כי אנו מברכים את בורא העולם שהחיינו והגיענו עד רגע זה.
למעשה, היינו אמורים לברך בכל רגע אפשרי, אלא שכדי לא להפוך את הברכות למצות אנשים מלומדה אנו מחפשים הזדמנויות לעצור לרגע את מירוץ החיים ולהודות לה' על חסדו.
אירועים בלתי שגרתיים כמו פרי חדש הם הזדמנויות מצויונות לפסק זמן.
עתה הגיעו בעינכם, כולם מצוות ההודאה על הינצלות ממוות בטוח גדולה יותר מהודאה על שזיף? או על סתם נשימה?
כלום עצרנו לרגע להתבונן שכל נקיפת אצבע כרוכה בהתערבות ישירה מלמעלה ומורכבת לגבינו לא פחות מאשר גרימת ניצחון במלחמה?
לאחר שהבנו שלא, האם יש סיבה הגיונית שלא לברך ברכת שהחיינו?
תוקן על ידי - ספודיק - 3/28/2003 2:13:13 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2006 16:51 |
|
| |
ערך
'על ידי הפעולות ימשכו הלבבות' הוא משפט יסודי בפסיכולוגיה האנושית, אבל צריך לעדכן אותו או לפחות לפרש אותו לומר כך:
'על ידי פעולה דו-ביטואית, ימשך הלב מביטוי מניע אל ביטוי נלוה שיש ללב ענין גם בו'.
אם אני מנותק מתפילות האיסלם ולא יכול להיות לי שום ענין בהן, אז גם אם אסכים בתשלום או מכל סיבה שהיא להתפלל כמו מוסלמי, זה לא יהפוך אותי למוסלמי לעולם. בלי מוכנות לביטוי שלא מתכונים אליו לא מתקרבים אליו. יתירה מזו אם יש כונה נגדית ורתיעה ממנו, קורה ההפך ו'על ידי הפעולות יתעבו הלבבות'.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 22:23 |
|
| |
בעקבות ברכת החמה הממשמשת ובאה אני מביא את דברי אקדמאי למעלה באשכול:
"מול הנצי"ב והאדר"ת ניצב הגאב"ד בעל ה'מנחת יצחק'.
זכורני לפני כעשרים שנה, הזדמנה לעם ישראל מצוה מיוחדת במינה המגיעה רק אחת ל38 שנה, והיא 'ברכת החמה'.
רבבות אלפי ישראל ניצבו ברחבת 'בתי אונגרין' בירושלים וציפו לצאת החמה. הרבנים הסתפקו אם יש לברך על כך שהחיינו, או אז ניצב הגאב"ד על בימת הכבוד, ובירך שהחיינו על גלימה חדשה (שהוא ממש השתגע משמחה עליה...) ופטר את המוני בית ישראל בברכת שהחיינו, על מצוה נדירה ומיוחדת שהזדמנה להם אולי פעם בחיים...
האבסורד זעק אז לשמים. מחשבה זו טרדה את מנוחתי מאז ועד עתה."
גם אותי זה מטריד, אחת מן השניים או שיש לברך והאירוע מצדיק ברכה או שלא, העירוב הזה של שהחיינו על בגד חדש שדרכו משחילים את השהחיינו קצת מצחיק.
אתמול הייתי בחתונה שבה בירך החתן שהחיינו על הטלית החדשה מתחת לחופה ובכך כיוון גם על אשתו החדשה שתחיה(מכיוון שזו משפחה הדבר הצחיק אותי, שאין נהוג כך במשפחתנו אלא בגלל שזה נראה טקסי ויפה אימצו את המנהג) התמיה היא אותה תמיהה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 22:34 |
|
| |
מישקולצר
פעם ב28 שנה ולא 38
האמת שאדם בעצם צריך כל בוקר לברך שההחינו, אלא בשביל לתת לברכה את המימד שלה, מנצלים הזדמנויות שונות להגיד אותה.
כפי דאמרי אינשי- יש סיבה למסיבה. מה לא יפה בברכה היפה הזו?
|
|
|
|
|
