|
|
| נשלח ב-3/4/2003 09:00 |
 |
| |
זה אינו נקרא "השגחה פרטית", זה נקרא השגחה פרטית בדצח"ם! ואין זו רק שיטת הרמב"ם אלא שיטת רובו ככולם של הראשונים והמקובלים עד הבעש"ט (מלבד דעה אחת ברש"י חולין). ולא ברור לי שכולם קיבלו הדבר. בספרו של רבי חיים פרידלנלר מגדולי פרשני רמח"ל על השגחה ואמונה אינו מקבל הדברים. (דא"ג בספר שם הוא מביא ציטוט קבלי מהגר"א שמשמע שדוקא הגר"א כן סבר כך)
זה שההמון סובר כך, כי אינם מבחינים בין השגחה אמיתית לבין רצון ה' בקיום הבריאה, אך באמת אינם סבורים כך.
האם הגר"א אכן סבר צמצום כפשוטו? הדברים די מעורפלים בכתבי הגר"א, והרבה טוענים שמעולם לא סבר כך הגר"א בליקוטים שבסוף ספרא דצניעותא!
תוקן על ידי - מסתברא - 4/3/2003 9:01:42 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 15:10 |
|
| |
לא זו בלבד שהרמב"ם לא מתעלם מן העיקר הגדול הזה שבמסורת הדתית(ההשגחה הפרטית), קל וחומר שאין הוא מבטל אותו.אדרבא, הוא מעלה אותו לרמה האמונית הגבוהה ביותר על ידי העמקת הבנת משמעותו. הבנת ההשחגה הפרטית- במובנם של דברי דוד המלך לשלמה בנו: דע את אלוהי אביך ועבדהו".
הידיעה שהאדם יודע את ה' היא היא הידיעה שה' יודע אותו, והיא השגחתו עליו: " כמו שאנחנו השגנוהו באור (= השכל) אשר השפיע עלינו, כן באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו, ובעבורו הוא עמנו משקיף ורואה.... והבן זה מאוד!" (מו"נ ח"ג, פנ"ב)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 18:32 |
|
| |
אפריים ליב ומסתברא.
שמעו נא רבותי חסידים מומחים.
חלילה וחס לומר בדעת הגר"א שהקב"ה אינו נמצא בכל מקום, לא זו כוונת הגר"א. ואסור לומר כן.
הערת אגב, לדברי האומר כן, הגר"א נחשד בכפירה, והלא גם לפי הידוע כמחלוקת, ההיפך הוא המעשה, שהגר"א אמר כביכול שהמתנגדים לשיטתו הם חוטאים בכפירה, ודו"ק.
מסתברא, דברי הגר"ח פרידלנדר בספרו ההוא, צריכים עיון ובירור רב. ידוע שהדברים בספר הנ"ל אינם ברורים, עד כמה יש השג"פ על אומות העולם ובע"ח, ומהי השגחת הכלל, והשגחת הפרט בתוך הכלל.
והדברים יגעים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 19:40 |
|
| |
כמובן שאם הגר"א סובר כן, בוודאי סבור שאין זו כפירה.
שיטה זו שהצמצום כפשוטו מובעת בבהירות ובאופן חד משמעי בספר 'יושר לבב' לרבי עמנואל חי ריקי אחד מגדולי ומפורסמי המקובלים. ספרו משנת חסידים הוא אחד הספרים הסמכותיים בתחום תורת אריז"ל.
כשיטה זו סבורים גם רבי יעקב עמדין בספרו מטפחת ספרים ורבי יונתן אייבשיץ בספרו שם עולם עמ' צג ועוד.
ובדבריהם - שלא כמו בהגר"א - אין ספק שאכן התכוונו לכך.
חכמים אלו הם מהיושבים ראשונה בממלכת התורה והיהדות ומקובלים על כל החוגים בעמינו, בוודאי יכולים להתמודד עם אשמת כפירה ח"ו שאתה מטיח בהם.
מה אתה מתכוון שספרו של פרינלנדר צריך עיון? אצלך? אצל אחרים שכתבו על כך? דבריך לא ברורים. פרינדלנדר ביאר את שיטת כל הראשונים. ומה צריך ביאור. אתה יכול לטעון שאתה (כמוני שמשתייך לעדת החסידים) חולק עליו, אבל הלשון צריך עיון - צריך עיון אצלי.
אתה יכול ורוצה לפרט?
איקה,
לא מובן כשאתה מפליא את שיטת הרמב"ם הבנויה על דע את ה'.
היו שהתנגדו לשיטת הרמב"ם בהשגחה דוקא בגלל שיטה זו.
הנימוק להתנגדותם: הטעם שהרמב"ם הזדקק לדעת כמרכיב היסודי בהשגחה, כי הרי האסכולה הארסטוטלית גרסה שאין השגחה שייכת למטה מגלגל הירח. דהיינו עולמינו (וזה קשור עם ההשקפה הריסוטלית שהרמב"ם אימץ שהגלגלים הם יצורים קדושים ובעלי דעת, ולכן עליהם תיתכן), שכן עולמינו נחות מדי שההשגחה אלוקי תחול עליו.
והטעם לכך כי השגחה אינו - לפי הרמב"ם - ידיעת ה' מה שקורה בעולמינו, אלא השגחה ואיכפתיות על מה שכל אדם עשוה וחושב (ועל יסוד זה משותת שכר ועונש ובחירה חפשית), וממילא - לפי האריסוטטלים - עולמינו אינו מספיק חשוב להקב"ה (ובאמת סבור אריסטו גם שהעולם הוא קדמון ואכמ"ל והרבה השלכות לכך)
הרמב"ם באופן עיקרוני מקבל טיעון זה, ולכן סבור שהשגחה אינה אלא האדם השכלי שדעתו קשורה בבורא עולם, רק על כך ה"שכל" שהופך את האדם לנצחי ואדם כזה, יתכן השגחה. אולם ברגע שאדם זה מאבד את קשר הדעתני - ההשגחה מוסרת ממנו. לפי שיטה זו אין הבדל בין יהודי לגוי אלא כל מי ששקוע בדעתו במעשה מרכבה! (חסידי הרמב"ם הקיצוניים כמו הרלב"ג בספרו מלחמת ה' ור' שמואל אבן תבון בספרו מאמר יקוו המים הקצינו שיטה זו, כי הרי לדרכו העולם הוא קדמון, ולא קדמון ממש אלא התפתחתות כשיטת אפלטון! ואכמ"ל בגישה ובאסכולה זו והם הם שגרמו הפולמוס נגד הרמב"ם)
כמובן שמתנגדי הרמב"ם מיד הרגישו את ההגבלה שהרמב"ם הטיל על השגחתו ית', שרק השכל הוא היסוד להשגחה וראו בכך השפעת אריסטו. והתקיפו אותו על כך (בספר האמונות לר' שם טוב בן שם טוב מעיר על כך בחריפות)
המתנגד הנחרץ והבהיר לשיטת הרמב"ם בענין זה הוא רבי חסדאי קרשקש שבספרו אור ה' מרצה ומבסס מבסס שאין השגחה תלויה בשכל אלא בעבודת ה'ובמיוחד לעם ישראל.
בסיכום: הרמב"ם צימצום והגביל את השגחה במידת האפשר דוקא בגלל שיטתו שהשגחה תלויה בדעת!
(כל הדברים נכתבו על קצה המזלג והדברים הם מסובכים ועדינים פי כמה. ובמיוחד דברי האור ה')
תוקן על ידי - מסתברא - 4/3/2003 7:50:22 PM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 19:50 |
|
| |
מסתברא
אולי באמת תוכל להביא על קצה היריעה דעתם של גדולי עולם שמנית לעיל. את המשנ"ח לא ראיתי, את המטפ"ח ראיתי, ואיני זוכר שכתב שם בזה. ואשמח מאוד אם תביא בקצרה את דבריהם.
בענין ספר הרח"פ, נכון שאצלי הוא עורר עיון בתחילה, אבל אחר העיון ביררתי, ונתברר לי שאיני היחיד, והדברים לא נתבארו שם כל צרכם, מה שהביא רק לקושיות ולא לתירוצים.
יתירה מזו שמעתי בזמנו, שהוחלט שלא להו"ל יותר את הספר הנ"ל מטעמים אלו.
ויתכן ופשוט במקום לחלוק על הדברים שנכתבו שם, נאמר שלא נתבארו שם, וממילא יתמעטו המחלוקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 20:11 |
|
| |
מסתברא
דבריי הובאו כתשובה לאפריים על השגותיו שהרמב"ם לא האמין בהשגחה פרטית
בדבריך כי דעת הרמב"ם בעניין לא פופלארית אין בה שום חידוש, מעטים בכלל קולטים את מהות דבריו,
ואיך יקבלו על דעתם את דעתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 20:27 |
|
| |
הנה דברי היושר לבב: "כי החס על כבוד קונו צריך להעלות על לבו מחשבת צמצום זה כפשוטו לבל יפגום בכבודו בחשבו שעצמותו נמצא גם בגשמיים השפלים הבלתי נכבדים ואף בנבזים ח"ו מאחר כי בלי צמצום לא היה מקום רק מעצמותו, וכי תימא דגם החושבו כפשוטו נמי לא חס עליו כי נותן בו תמונה ברעיונו ע"י הצמצום והקו, מ"מ למעט בתפלה טפי עדיף דלא ראי מחשבת הפגם כמחשבה העדר כבוד לכאורה...כי מתישב יותר על לבי לומר שהוא כפשוטו ושהשגחתו היא הממלאת מקום הצמצום בדקדוק עצם, וזה מה שאמרו בתקונים לית אתר פנוי מיניה העליונים ותחתונים - משנאמר שאינו כפשוטו ונמעט בכבודו יתעלה באמרנו שעצמותו נמצא בינינו אף במקומות הבלתי ראוים לו וכמו שכתבתי בפ' יב שאינו העדר כבוד שנאמר שהמלך משגיח מחלונו דבר לכלוך כמו שהוא העדר כבוד ח"ו שהמלך עצמו בתוכו וכן כתיב ביה המגביהי לשבת המשפילי לראות". ובהמשך הפרקים דן בראיותיו של השומר אמונים.
ודברי המטפחת ספרים פ"ט האריך [בעל יושר לבב] לשון ענין הצמצום אם הוא כפשוטו...ודאי בהכרח גמור אינו יוצא מידי פשוטו והוא מהמושכלות הראשונות לבעל דתינו הקדשוה אם לא לאפיקורסים משוללי הדת שאינם מודים בבריאה ובחידוש העולם בכלל...והוא דבר פשוט מוכרח ומוכרח מעצמו למאמיני פ' בראשית ומדוע יקשה להאמינו יותר מאמונת החידוש
"על אחת כמה וכמה ביוצר הכל שלא יבצר ממנו לעשות מקום פנוי וחלל..."
וכה דברי ה"שם עולם" לר יונתן אייבשיץ: "לולי דברי האר"י המורים להדיא בצמצום גמור ופניית מקום לעליית האור וניתק כביכול הייתי אומר כי לשון צמצום הוא רק לשון מושאל שבמקום שבמקום מעמד העולמות הסתיר עצמותו לבל יורגש כלל מן העולמות כו' כך הייתי אומר לכאורה אבל המעיין בדברי האר"י יראה שאי אפשר לפרש כן, הואיל שהוא כתב להדיא מצמצום גמור ופניית אור ירידה ועלייה וניתוק וכדומה".
הטקסט שלך כאןהטקסט שלך כאן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 20:48 |
|
| |
אפריים
כיום היהדות קרועה ושסועה, ואני לא מצליחה להבין איפה אתה רואה הסכמות?
תראה מה קורה במציאות הדתית פוליטית
ש"ס , חב"ד,ליטאים, ברסלב, חסידויות למיניהם,
עוד?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2009 21:07 |
|
| |
הגיוני: המציל גוי בשבת יינו מותר? 1/9/2004
שאלה שעלתה במחשבה בעקבות שמועה ששמעתי על ראש ישיבה מפורסם שאמר שיציל גוי בשבת אך יעשה אח"כ תשובה.
*****
מתענין:
הגיוני
איני מבין, האם חולק על חז"ל סיבה להיות היין יין נסך? אני מניח שמי שמזלזל בחכמים דינו כן, אך גם החולק ספציפית?
*****
הגיוני:
מתענין
אתה מתכוון לעקוף את דברי הרשב"א שהמזלזל בחז"ל יינו אסור בטענה שבדבר ספציפי אינו מהווה זלזול בהכרח,
אך יש לדון אם עצם שינוי בזה לומר שחיי גוי כן חשובים נגד חז"ל מהווה אף הוא זלזול, שכן מעמידים בכך את חז"ל באור מאד לא חיובי לכא' ולא רק שאלה של שיקול הדעת לגיטימי.
*****
מתענין:
השאלה היא כזו, האם אמירה שגוי של שנת אלפיים או חיים של שנות אלפיים שונה מהגוי והחיים שדיברו עליהם חז"ל היא בכלל מעניין מחלוקת? כי בהנחה שההבנה נשתנתה (ולא הגוי), אז אני מבין את דבריך במידה מסויימת, אך גם אז צ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2009 21:10 |
|
| |
מציץ_ונפגע:
ויש לחקור גם מה יהיה דינו של המציל בשבת את מי שמציל גוי בשבת .
*****
קעלעמר:
מו"נ
אני מבין שדינו של החוקר ברור לך.
*****
מציץ_ונפגע:
קעלעמער
בקצב הזה עוד נכניס את כל עם ישראל לחקירה הזאת (ואולי כך ירחם ריבון העולמים).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2009 21:16 |
|
| |
הרשבא:
בתשובה בקובץ התורני "עם התורה" כתב הגר"מ פיינשטיין שמעיקר הדין לא שייך בכלל לומר על מחלל שבת שיינו יין נסך, שהרי גזרת סתם יינם משום בנותם, והרי אין גזרה על בנותם של מחללי שבת.
אלא מה שדין זה המובא בב"י בשם הרשב"א (ולא נפסק בשו"ע) נתקבל אצלינו למנהג. וע"כ פסק ר' משה שמותר לתת יין למחלל שבת, ואין לחשוש שמכשילו בלפני עיור ששותה יין נסך של עצמו, כיון שכל דין זה הוא רק מנהג ובמה שנהגנו נהגנו, והבו דלא להוסיף עלה, (ע"כ תמצית דבריו מהזכרון).
ולפ"ז נהגנו דיין של מחלל שבת בפרהסיה בפני עשרה מישראל דיינו נסך, אבל אדם שמשוכנע שעושה עפ"י ההלכה מהיכי תיתי לאסור יינו ?
*****
מציץ_ונפגע:
הרשב"א
מדובר באדם הסבור שזה אסור על פי הלכה אלא שאומר אחטא ואשוב.
*****
רב_צעיר:
אני מניח שמדובר על שאלה היפותטית גרידא, זאת אומרת מה היה דינו של מי שמציל גוי בשבת אילו לא היו פוסקים שמתירים זאת (כגון בעל השרידי אש, והרב עובדיה)
*****
קעלעמר:
רב צעיר
אילו ידע הראש ישיבה הנ"ל את דעתם לא היה אומר שיחזור בתשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2009 21:19 |
|
| |
mdabraham:
קעלמער,
דומני שאני מקור השמועה (שמועה זו טובה?...). ראש הישיבה הנ"ל יודע היטב את דעותיהם של הפוסקים הללו, ואפי"ה אמר שיעשה תשובה.
לגבי השאלה האם ניתן לסמוך על שיקולו של המאירי (או לעשות אותו בעצמנו), שהגויים שגגדורים בנמוסים אינם כעובדי ע"ז הקדמונים, אינני רואה מניעה עקרונית לכך, אלא שזה טעון הוכחה שאיסור חילול שבת להצלתם נובע מאופםיים הרע. דומני שבשבת זה יהיה תלוי במקור להיתר לחלל שבת להצלה (שנדון באשכול אחר, לינקי?). אם זהו חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, זה לא חל על גוי, גם אם הוא גדור ונצור בנימוסים והליכות. לפי נימוקים אחרים יש לדון.
אולם כל זה לא רלוונטי להך ראש ישיבה, שכן הוא אומר שיעשה תשובה, ומשמע שמבין שיש כאן חטא הלכתי.
דומני שכוונתו היא לעבירה לשמה (יש על כך תשובה מפורסמת של הרב קוק. אריק???), ויש לדון הרבה בגדריה.
קטנו של רה"י הנ"ל עבה ממותניי, אולם לענ"ד נכון יותר לומר שאמנם זה אסור (מעיקר הדין, לולא שיקולים של דרכי שלום וכדו'), אולם לא בטוח שהייתי עומד בניסיון ולא מציל את הגוי. בכל אופן דומני שזה היה כישלון מבחינתי.
על הסיבות לאיסור יש לדון, דומני שגם מבחינה מוסרית יש אפשרות להבין אותו בנימוקים די סבירים, ואכ"מ.
באשר ליין, דומני שיש לחלק בין איסור על ינו כמחלל שבת, שזה נראה לא נכון, שהרי הוא עשה כן ממניעים תורניים (גם אם לא הלכתיים, 'עבירה לשמה'). או לאסור מפני שמזלזל בחכמים, אולם גם כאן יש לחלק בקל, שהרי אין כאן זלזול אלא עבירה לשמה, בנסיבות שלנו כיום, ובמהות הגויים דהיום (שחכמים לא הכירו אותם). מעבר לשינוי ההלכה, ייתכן שיש כאן נימוק שמתיר לעבור עבירה לשמה או לפחות לא לאסור יינו של הנ"ל.
ומכיון שאני מכיר את הנ"ל, ויודעני שאין בו סרך זלזול בדברי חכמים וחידותם, אלא להיפך הוא מקפיד על קלה כבחמורה באופן מעורר השתאות והערצה, קשה לומר שיש לאסור את יינו על זלזול בחכמים. כמובן יש לדחות שהזלזול הוא מצב מעשי-אובייקטיבי, ולאו דווקא גישה נפשית, אולם לענ"ד כאן זה כן קובע (על אף שלי הקטן לא נראה כדבריו של הנ"ל), ואכ"מ.
וכבר מצאנו להרמ"א בשו"ת שמתיר יינם בנסיבות כלשהן (אינני זוכר הפרטים), ורבים יצאו חוצץ נגדו (כמו על פסקים נוספים, כמו קידושין בשבת מפני ביוש ועוד). לא שמעתי שמישהו הציע לאסור את יינו של הרמ"א בגלל זה.
ועוד יש לדון מצד שזוהי מלשאצ"לג, שכן החילול שבת הוא מטעם שלא ליהנות מהחיים שניצלו אלא מטעם מוסרי (ועי' תוס' ומהרש"א סוף ב"ב לגבי המקושש שקושש זרדים למען הוכיח את עם ישראל, דברים 'נפלאים' בזה, תרתי משמע).
על כן, במותב תלתא (=חכמה, בינה, ודעת, דידי) פסיקנא דיינו של הנ"ל מותר.
ומה עוד שלא אמרינן שלח לתקלה, דאם יינו אכן היה אסור, והרי הציבור לא יודעים מיהו אותו עבריין שליט"א, הרי נמצאנו מכשילים את ישראל לעתיד לבוא, באיסור שתיית יינם של ת"ח.
הכו"ח לכבוד התורה, לומדיה, ומחלליה 'לשמה'.
*****
הגיוני:
מיכי 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 07:00 |
|
| |
דברים מאשכול אחר* השייכים [גם] לכאן:
ymy33655:
יש גמרא שאדם המתבייש בחילול השבת אינו מומר, רמ"פ פסק כן להלכה כמדומני.
הוא טען כי מי שיזרוק את הסיגריה כשיראה אותו אינו מומר.
לפי זה רבים מאוד מקרב יהודי הארץ, אלו שיורידו את הראש בחלון הרכב כשיעבור לידם רב העיר, אינם מומרים.
*****
נישטאיך:
<"יש גמרא שאדם המתבייש בחילול השבת אינו מומר, רמ"פ פסק כן להלכה כמדומני.
הוא טען כי מי שיזרוק את הסיגריה כשיראה אותו אינו מומר">
מחלל השבת שדינו כמומר הוא רק זה המחלל שבת בפרהסיא, שיש בהתנהגותו מעין בגידה, והמתבייש אינו נחשב לבוגד.
________________________________
*איך מסבירים לחילוני שהופך היין לנסך?
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2229881
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 10:36 |
|
| |
נישט
לפי הדין- מחלל שבת בפרסיא- זה המחלל שבת לפני עשרה יהודים שאינם מחללים שבת בפרסיא
יוצא אם כן, שחברי קיבוצים תושבי תל אביב למשל, לא יקראו מחללי שבת בפרסיא-
כי הם לא מחללים את השבת לפני עשרה- שלא מחללים את השבת בפרסיא,
מאידך גיסא- היות וחברי הקיבוץ לא מחללים את השבת כאמור בפרסיא,
הרי כל המחלל לפניהם את השבת, מחלל את השבת לפני עשרה שלא מחללים את השבת בפרסיא,
ולכן הוא נקרא מחלל שבת בפרסיא. ולכן כולם מחללים את השבת בפרסיא, וכו וכו
|
|
|
|
|
