''הסכמות'' תחליף לביקורת ספרים?

לפני כמספר חדשים נקלעתי לתומי באחד הפורומים הסמוכים לדיון סוער שנסב על ספרים היוצאים לאור במגזר החרדי ועל ביקורת ספרים. אחת המשתתפות הדהימה אותי בתובנה הבאה (אני מצטט מהזכרון): ''הסכמות הם התחליף החרדי לביקורת ספרים''. בדיון אחר בו הפניתי את תשומת ליבה לביקורת ספרותית על ידי האדמו''ר מנובומינסק על ספר הגר''א (אי''ה בזמן הקרוב תתפרסם כאן ביקורת נוספת על ספר עילג ומלא סתירות זה), הצהירה בפני הנ''ל כי ''הרבנית… המליצה לי על ספר זה ועבורי זה מספיק''. (מדוע להשקיע זמן בקליטת ועיבוד האינפורמציה? מדוע לא לבקש מהרבנית סיכום?). בדיון על ספריו של פרופ' ליבוביץ הכריזה הנ''ל ''כי העובדה שלספריו אין הסכמה אומרת דרשני''. בקראי את דבריה, נזכרתי במה שאמר חכם אחד על כי ראש ממשלתנו בעבר בנימין נתניהו אכן קורא ספרים רבים, אבל הוא עושה זאת בכדי לאשש את קביעותיו הקדומות ולא על מנת ללמוד מהם.

היודע דבר וחצי דבר על ביקורת ספרים, יודע כי ביקורת הספרים היא חלק אינטגרלי מתהליך היצירה.
כל הקורא את ביקורות הספרים בניו יורק ריוויו אוף בוקס ובניו רפובליק, ימצא ביקורות חתך המשתרעות על עשרה עמודים והסוקרות 5-6 ספרים העוסקים באותו נושא. לעיתים עדיף לקרוא את הביקורות מאשר את הספרים עצמם - צו לעקען די פינגער!!!! (בישיבה היינו קוראים את הביקורות הללו לפני פגישות בשביל להישמע אינטלגנטואלים - אשתי שמטה את לסתה שפצחתי בהרצאה על Feminist Jurisprudence, בה סכמתי את כל השיטות, הקשתי קושיות, וחלקתי בהם צווי דינים – יום אחד לאחר נישואינו בעיצומה של התקפת יצר הקינון אשתי השליכה את הקלסר בו שמרתי את ביקורות הספרים ומאז אני דומה לשמשון הגיבער עם קרחת).

לצערי, הקביעה כי ''הסכמות הם תחליף לביקורת ספרים'' משקפת הלך רוח שהשתרש בציבור החרדי.

בעוד שבעבר הסכמות היוו ''מיני ביקורת ספרים'' וכללו הערות רבות, הרי שרובם של ההסכמות הפירחוניות בעת האחרונה עניינם בהאדרת שם המחבר ותו לא. מחברים רבים אף מרחיקים לכת ומדפיסים בקדמת הספר הסכמה שנתנה לפני 35 שנים ע''י ראש הישיבה של המחבר על קונטרס חידושים חמוד על המסכת הנלמדת בישיבה קטנה – ואשר נועד להפצה בקרב הדודות.

יותר מכל אני אוהב את החנחונים המתקתקים עם הכותרת ''ברכת אב''.

בעוד שבעבר היה ניתן לקרוא בקורת ספרים תורנית ראויה לשמה (הרב זוין, המעין, ועוד), הרי שהחנופה המרוחה במדור סקירת הספרים של יתד נאמן אין לה דבר וחצי דבר עם ביקורת ספרים. מידידי העוסקים בענף ההוצאה לאור למדתי כי ראוי למדור הנ''ל להיקרא ''אתנן זונה ומחיר כלב'' שכן נוהגין המחברים דמתא לשקול זהובים ביד הסוקרים.


אשמח לשמוע את דעתם המלומדת של חברי הפורום על תפקידה של ביקורת הספרות ועל הסיבות להיעדרותה.

בנוסף, אודה להיסטוריונים שביניכם באם תסקרו בקצרה את תולדות ''ההסכמות'' בספרות התורנית




תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 3/27/2003 3:26:22 AM

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 3/27/2003 3:29:30 AM

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 3/27/2003 10:21:48 AM

בעל עגלה

סליחה על החשד - ח. נ. ביאליק?
או, להבדיל, החזון איש (לא, כי וטו היה מזהה מייד, ולא רק הוא).
מן הסתם לא הרב קוק.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אחד הספרים שאין עליהם הסכמה הוא הש"ס, אז החלטתי להתחיל לכתוב לו הסכמה…


באו לפני האי תרי צנתרי דדהבא, רבינא ורב אשי, אשר רחש ליבם דבר טוב וראו לאסוף אסופות ליקוטי בתר ליקוטי מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים וסדרום למען ירוץ קורא בו, ודעת לנבון נקל למצוא דברי חפץ דבר דבור על אפניו.

וקורא לאסופה זו שם חדש אשר פי כל הלומדים יקבנו – תלמוד בבלי. לו יאה ולו נאה להתעטר בשם זה באשר בלולה משנתו מכל עמודי התורה אשר אומתנו אינה אומה בלעדיהם.

והנה ביודעי ומכירי אמינא את עוצם גדלות העורכים אשר בהצנע לכת כינו עצמם עורכים. פשריה להודע כי מאז ימי רבינו הקדוש נבג"ם זצוקלל"ה זיע"א לא בא כבושם הזה על שולחן מלכים, מאן מלכי רבנן.

שמישהו ימשיך…

קרוע

אט לך.

ברגע שנתת הסכמה, הבעת הסכמה לביקורת על הש"ס.

אתה רוצה שמישהו ימשיך?

אני מברך על ההומור הנושב בפורום מעת החלפת ההנהלה!


אם להמשיך את ההסכמה על הש"ס, וודאי היה כתוב שם בערך כך:

המחברים הגאונים שליט"א בטח חשבו למותר להדגיש כי אינם באים לפסוק הלכה למעשה אלא להביא משיחות תלמוד בית המדרש למען יוסיפו הלומדים בישראל להחכים כפי שעשו עד עתה. כי הרי כל הרואה את המבנה התלמודי שהוא בצורת משא ומתן פורה ופתוח ללא פסיקה אלא במקומות מועטים, יבין את זה מעצמו.

יתירה מזו, זו טבעה של התורה שבעל פה שלא תיקבע כמסמך מסמר כתוב ומחייב. המחברים הגאונים כתבוה אך למען העבר שיחותיהם ללימוד הבאים אחריהם למשמרת לזכרון. מאחר ועדיין לא המציאו מכונה קולטת קול להקלטת הדברים בעל פה, דנו את זה כעת לעשות להשם להעלות את הדברים בכתב.

אבל חוששים אנו לדורות הבאים אשר יראו את הכתוב לפניהם ויקדשוהו כתורה הכתובה ח"ו. לכן אנו מגלים דעתנו דעת תורה לבל יקבעו את מעמד התלמוד הלזה כדבר קבוע ועומד אשר ח"ו יכול לבלום את המשך התפתחות התורה להתאמתה לכל זמן ועת. ומלבד זאת הרי יש בכך פגיעה במעמד התורה שבכתב.

לכן אנו מוסרים מודעה כי כל הפוסק הלכה לפי התלמוד מבלי שדנו חכמי ימיו בגופם של דברים, אין שומעים לו ופסקו בטל ומבוטל.

להשומע יונעם...

קרוע



רציתי להוסיף
אבל חששתי איך זה יתפרש.

רציו -
איני יודע מה מותר להוסיף על דבריך.
אתה צודק, אבל ל-מ-ה אתה טורח להדגיש זאת?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כיהודה ועוד לקרא להסכמת קרוע, וגם לרבות הצוות של תלמידי חכמים מופלגים שמסרו לבם ונפשם והשקיעו דמים תרתי משמע לעבור על כל עשרים הכרכים כמספר מסעות בני ישראל מינוס כ"ב ולאחר התייעצות עם גדולי התורה וההוראה שליט"א ועם מנהלי משמרת הצניעות כדת מה לעשות עם אמוראים שהחביאו את עצמם תחת מטות רבותיהם, ועם הארבעה שנכנסו לפרדס, ועל החוצפה הגסה להצהיר שתורה לא בשמים הוא ולאחר ישיבה בכובד ראש הוחלט ושלחו מהכא להתם שכיון שזה חיבור של חכמי בבל אין להעמיס עליהם כי אין הקב"ה בא בטרוניא אלא עם חכמי ארץ הצבי ועת לעשות לה' הפרו תורתיך.

אולם בלי נדר למרות השמתא וארור בהתלמוד הירושלמי בל יראה ובל ימצא דעות חיצוניות כאלו וכמאמר הכתוב עת לעשות לטיירא הפרו ה'.

ובכן אברך על המוגמר וגם אני אביא הברכה אל ביתי כאשר יצא מתחת מכבש הדפוס במחיר אשר ישלשל אלי המו"ל וממני יראו וכן לא יעשה.

המצפה לישועת ה' כהרף עין זעירא דמן חבריא הקטן שבקטנים וכו' וכו' שמחמת ענותנותו רוצה בעילום שמו כי מחמת טעם הכמוס אינו שר המסכים שמחמיץ יינו ומחמת דחזי גברא רבא, קרוע שאינו מאוחה, דקא מסהיד עליה אמר שאם שאול בנביאים ק"ו להדיוט עם כפתור ופרח כמוני וד"ל.

רב סיינפלד
על תולדות ההסכמות ראה: נ' רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים, ירושלים תשנ"א.

המשך ההסכמה:

... ובידעי את מיעוט ערכי לא אזרתי עוז בנפשי להסכים לחיבור זה שאין אני אפילו ככלב המלקק מן הים וקטנם של המחברים שליט"א עבים ממתני, מכל מקום מסרבים לקטן ואין מסרבים לגדול וחזקה עלי בקשתם של המחברים.

לכן לא באתי ח"ו להסכים להם כי מי אשר יבוא אחר המלך. אלא באתי להודיע שבחם של חברים שלא הוציאו תחת ידם דבר שאינו מתוקן אלא הכל תקנו יפה בעטם, עט מהיר מושכים בשבט סופר ויושבי על מדין. תלמידי חכמים שתוכם כברם וראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון.

והיות והוצאות הדפוס רבות הן למעלה ראש, ראיתי להודיע במותב תלתא כי

אשתי קוראת לי.

בי!