| נשלח ב-27/3/2003 22:15 |
 |
| |
סודו של מורה נבוכים
אין עוד ספר כמו מורה-נבוכים של הרמב"ם. ספר פילוסופי עמוק וקשה, שה"פשט" האמיתי שלו נותר עדיין עלום ומכוסה, עד היום הזה, למרות מאמציהם של דורות לפענח את תעלומותיו.
הרמב"ם עצמו הוא דמות יוצאת דופן. מצד אחד, תלמיד חכם מופלג, מחבר משנה-תורה. מצד שני, פילוסוף גדול, מגדולי הפילוסופים בתרבות האנושית.
הישכנו שני אלו באדם אחד? בדורנו, זה נראה בלתי אפשרי. בעולם החרדי, משיכה לפילוסופיה ואמונה בגישה הפילוסופית נחשבים לחסרון גדול. ידועים הם דברי הגר"א אודות נטייתו של הרמב"ם לפילוסופיה, ש"הפילוסופיה הארורה הטעתו".
כפי שהעיר בשעתו פרופסור דוד הרטמן, רק מעטים בדורות האחרונים מכירים את כל הרמב"ם. בישיבות אין נוגעים במורה-נבוכים. באוניברסיטאות, אין מכירים (פרט ליוצאי דופן), את הרמב"ם של משנה-תורה. כפי שציין חוקר אחר בבדיחה מפורסמת, לכל אחד יש את הרמב"ם שלו. זה מוצלח כמובן באנגלית. I HAVE MY MONIDES, YOU HAVE YOUR MONIDES, EVERY ONE HAS HIS OWN MONIDES.
כוונתם של הדפים הבאים היא לנסות לקרוא ברמב"ם. כיון שאיני סבור שאוכל להצליח יותר מקודמי, מסיבות שאבאר מייד, אסתפק במשימה צנועה יותר. להציג את הפרשנויות השונות המתאפשרות בדעת הרמב"ם. וזה, כפי שנראה בעז"ה, הרבה מאד.
מלבד ההתמודדות הפילוסופית, האינטלקטואלית, עם ספר פילוסופי מעניין, מה התועלת בלימוד מורה-נבוכים? אני סבור שיש לכך חשיבות מרובה.
ראשית, הרמב"ם, בדומה לנו, נמצא על צומת היסטורית. הוא היה תלמיד נאמן של חז"ל, והוא היה מדען ובקיא בחכמות הטבע. אז, שלא כמו בתקופתנו, המדע היה מספיק מצומצם כך שכולו יכול היה להיות בר השגה עבור אדם אחד, אם אותו אדם היה מוכשר מאד ומעמיק, כמו הרמב"ם.
הרמב"ם ביצע בתוך אישיותו סינתזה של שני עולמות. הוא הפנים אותם חלקים של הפילוסופיה שנראו לו אמיתיים, והוא קרא אותם בתוך הגמרא, בתוך התנ"ך. היה לו חוש ביקורת היסטורי יוצא דופן, שנראה בלתי מובן היום. כיצד יכול היה הרמב"ם, בדורו שלו, לפתח מודעות לאנכרוניזמים היסטוריים, לקבל ביאורים פסיכולוגיסטיים לתופעות כמו כישוף ושדים? יתכן שהתשובה היא שהוא מצא את הסברות האלו בתוך הגמרא. אבל עדיין התופעה אומרת דרשני.
מסיבה זו, מפעלו של הרמב"ם יכול להוות עבורנו דגם. לא שאני ממליץ לאמץ את המסקנות הפילוסופיות שלו. חלק גדול מהפילוסופיה והמדעים שלו (האסטרונומיה למשל) הפכו לגרוטאות היסטוריות, שאינן מעניינות אלא חוקרים מקצועיים. אבל היכולת להגדיר את הקושי שבחיים בין שני עולמות רוחניים, הנכונות להתמודד וההצלחה ליצור סינתזה מתוך התורה עצמה – אלו מהווים, בעיני, סמל ומופת.
שנית, עצם לימוד המורה-נבוכים יכול לתרום הרבה לרכישת מושגים וגישה פילוסופיים. כפי שאמר פילוסוף בן זמננו, הפילוסופיה מבחינה מסויימת אינה אלא הבהרה של שימוש במונחים. גם הרמב"ם סבר כך, וחלק גדול מספרו מוקדש לנושא זה. זו תרומה לא קטנה להבהרתן של שאלות שממשיכות להטריד חושבים עד היום, בשעה שכל מה שדרוש הוא ניתוח של כללי שימוש במילים וקביעת אמצעי זהירות מתאימים כדי להימנע מטעויות.
האם זה כל מה שאפשר להפיק מלימוד מורה-נבוכים? ודאי שלא. אבל אסתפק בשני טעמים אלו.
ובכן, אנו יוצאים לדרך, אל הרפתקאה אינטלקטואלית שאין דומה לה, אל תוך ספר הספרים של הפילוסופיה היהודית, מורה-נבוכים של רבנו משה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 22:15 |
|
| |
האם ניתן ללמוד את השיעורים האלו בלא עיון בספר מורה-נבוכים עצמו? אני מכיר את סגנון הקריאה החביב על קוראים. וגם אני איני אוהב להתאמץ ולפתוח ספר נוסף כדי ללמוד. אשתדל מאד שהבנת הדברים לא תהיה תלויה בהסתכלות בספר.
אבל ברור שעדיף להשתמש בספר, ולראות את הקטעים שנעסוק בהם בפנים. בכוונתי, עד כמה שאני יכול לתכנן זאת עכשו, לעבור על הספר לפי הסדר. (על החיסרון שבגישה זו אדבר בקטע הבא).
הרמב"ם כתב את ספרו בערבית. הוא תורגם לעברית ארבע פעמים. פעם בידי שמואל אבן תיבון, התירגום הקלאסי. כיון שהוא הנפוץ ביותר והזול ביותר, אשתמש בו.
תירגום נוסף, שנחשב לא מדוייק, נעשה בידי המשורר אלחריזי באותו דור לערך. תירגום בן זמננו נעשה בידי הרב קפאח זצ"ל, ותירגום נוסף, לעברית מדוברת, נעשה בימים אלו בידי פרופסור מיכאל שוורץ מאוניברסיטת תל אביב.
קיימים תירגומים של מורה-נבוכים לשפות נוספות. פרופסור פינס תירגם את מורה-נבוכים לאנגלית, וכיון שכל תירגום הוא פירוש, יש בספרים אלו תועלת רבה למתענינים. (לספר צורפה הקדמה חשובה ביותר של ליאו שטראוס, "כיצד יש ללמוד את מורה נבוכים". אני מקווה לדון יותר בשיטתו של שטראוס, ולמרות שלא זכיתי להכירו אישית, הוא אחד מרבותי בהבנתו של הרמב"ם, בהבנת מורה-נבוכים).
קיימת ביבליוגרפיה עצומה לספר מורה-נבוכים. כפי שציינתי לעיל, דורות עמלו להבין את כוונותיו – ומייד נראה מדוע הן כה קשות לפיענוח. את הספרים שאני מכיר והשתמשתי בהם אזכיר בתוך הדברים. אין לי שום יומרה שאני מכיר אפילו חלק קטן מן הספרות בנושא זה.
זהו, עד כאן הקדמה אקדמית. עכשו אפשר לגשת לספר עצמו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 22:16 |
|
| |
בעצם עדיין אי אפשר. צריך עדיין הקדמה מתודולוגית. סליחה. זה הכרחי.
הסיבה שכל כך קשה להבין את מורה-נבוכים היא שהרמב"ם לכתחילה תיכנן אותו וכתב אותו כך שדעתו האמיתיות בנושאים שונים תישאר עלומה מעיני רוב הקוראים.
הרמב"ם העיד על עצמו, וכמדומה לי שכך כתב גם בנו, הראב"ם, שנוסף לפירוש המשניות ומשנה-תורה, תיכנן לכתוב גם ספר שייקרא "ספר הנבואה", ובו יבאר נושאים עמוקים, כמו הנבואה, ההתגלות, ההשגחה הפרטית ועוד עקרונות. דברים אלו היו טעונים ביאור, משום שהם עמדו בסתירה לפילוסופיה האריסטוטלית, מדע המדעים של הימים ההם.
הרמב"ם החל לעבוד על הספר, אך הוא לא הגיע לידינו. הרמב"ם חזר בו, וסבר שדברים כאלו אינם ראויים לפירסום לפני הקהל הרחב.
בעיני הרמב"ם, העולם מתחלק לשנים. יש המון, ויש פילוסופים. ההמון אינם רוצים ואינם מסוגלים להבין את סודות התורה. במונח אחרון זה איני מתכוון לסודות בנוסח הקבלה (אם אני יודע למה הכוונה במונח זה), אלא לסודות כאלו שהפצתם ברבים תזיק למי שאינו מסוגל לקלוט אותם.
רק הפילוסופים ראויים לדעת את הסודות האלו.
מה הם אותם סודות? חכו קצת (ותגלו שגם אני איני יודע...).
הנביאים וחז"ל, לדעת הרמב"ם, ידעו את כל הסודות האלו. הסודות רמוזים בתורה, באופן שרק משכילים (בימי הרמב"ם זה לא היה שם גנאי) יוכלו לרדת לעומקם. מדוע? מפני שהאמת היא קשה מדי עבור רוב הבריות. זו הנחה יסודית של הרמב"ם שצריך להבין היטב כשמבקשים לגשת לספרו. (הדברים הבאים לקוחים מתוך מאמריו החשובים של שטראוס).
למעשה, הרמב"ם עמד בפני דילמה לא קלה בשעה שתיכנן את מורה-נבוכים. כיצד יהיה לו מותר לגלות אותם סודות שהתורה גנזה, שחכמים הצניעו ושמרו בסוד, ולא גילו אלא ברמיזה?
מצד שני, הרמב"ם סבר שהוא מחוייב להעביר את הסודות לדורות הבאים. הוא עצמו הצליח לגלות אותם ללא עזרת מורה, מתוך הבנתו האישית. אך לא הכל יהיו מסוגלים לכך. בעיניו, היתה לו אחריות כבדה, כשל רבי יהודה הנשיא בשעה שניגש לערוך את המשנה, להעביר את החלק הנסתר של התורה לדורות הבאים, כדי שלא יאבד. זו אחריות כבדה עוד יותר, מפני שרבי יהודה הנשיא השתדל לנסח את המשנה בצורה הבהירה ביותר, ואילו הרמב"ם ידע שאסור לגלות יותר מדי.
הרמב"ם החליט, איפוא, להמיר שיטה בשיטה. התורה מגלה את האמת ברמזים. הוא יגלה אותה בצורה אחרת. הוא יציג את הנחות היסוד שמובילות אל המסקנות, ויניח לקורא החכם לפתח את המסקנות בעצמו. יותר מכך, כדי להטעות את אלו שאינם מסוגלים לכך, את ההמון, שאסור לגלות להם את הסודות שיבלבלו אותם, הוא הקשה ככל האפשר על זיהוי הנחות היסוד הדרושות.
הוא עשה זאת בשתי דרכים. ראשית, הוא פיזר את ההנחות בתוך הספר, כשהן משובצות בתוך נושאים שונים. שנית, הוא הוסיף, פעמים רבות, הנחות סותרות.
כפי שהוא עצמו מדריך את הקורא בהקדמה, יש "להשיב פרקי הספר זה על זה".
באופן זה, מורה-נבוכים כתוב בשתי רמות. יש כאן שני ספרים. אחד אקזוטרי, פתוח לעיון הרוב. ואחד איזוטרי, כמוס, מיועד לחכמים ופילוסופים בלבד.
אבל שיטת הכתיבה הזו של הרמב"ם, ובמיוחד הצעד האחרון הזה של הטמנת סתירות, הופך את פיענוח מורה-נבוכים, בעיני, למשימה בלתי אפשרית. מדוע? דרוש קצת ידע בלוגיקה כדי לראות שכל טיעון שמכיל סתירות ניתן לתיקון על ידי ויתור על חלק מהטענות. אז אם מורה-נבוכים הוא ספר שמכיל סתירות, איך ניתן לדעת מה הטענות הסודיות והאמיתיות שיש להשאיר, ומה הטענות שיש להתייחס אליהן ככסות עינים?
כפי שטען פרופסור רביצקי, יש מקום לחשוב שהדעות האיזוטריות שנראות רחוקות מהמקובל הן הן הדעות האמיתיות של הרמב"ם. כפי שנראה, בעז"ה, למרות שיש צדק בטענה זו, היא עדיין אינה מספקת מפתח מספיק לפיענוח סודותיו של מורה-נבוכים.
הרמב"ם עצמו מציין את התנאים הנדרשים כדי להבין את הספר. הקורא צריך להיות חכם, כמובן מאליו. אך הוא גם צריך להכיר את הפילוסופיה, והכוונה היא לפילוסופיה האריסטוטלית כפי שהגיעה אל הרמב"ם. כלומר, בתיווך הפילוסופים הערביים. אבן-סינא, אבן-רושד, אל-פאראבי.
האם אנו עומדים בתנאי היסוד האלו? לא. אבל אין זה מונע מאיתנו לקרוא את הספר ולנסות להבין אותו. סוף סוף, אין אנו מתאמצים להבין את מורה-נבוכים כיון שאנו סבורים שהוא מכיל את התוכן האמיתי של התורה. אנו מתאמצים להבין אותו כי הוא מציג בעינינו כיצד אדם גדול מאד ניסה להבין את התורה תוך שימוש בכל הכלים שעמדו לרשותו.
ובזה אנו תלמידיו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 23:09 |
|
| |
מרתק קראתי בנשימה עצורה
הקדמה נהדרת
ישר כוח מראש על הבא
בשו"ט
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 23:22 |
|
| |
כבוד הרב,
אתערב רגע במהלך השיעור, ואעיר רק כי מחקר תורת הרמב"ם (הפילוסופית, לא ההלכתית) מתחלק לשתי אסכולות:
1. ה'אזוטריקנים' הטוענים שהרמב"ם הסתיר את דעותיו האמיתיות, ועלינו מוטל 'להשיב את הפרקים זה על זה' כפי שהוא מבקש בהקדמת המורה, ולגלות את אמונתו האמיתית.
2. ה'הרמוניסטים', המבקשים לאחד ולשלב את כל חלקיו, וגם ה'סתירות מן הסוג השביעי' עליהן הוא מדבר בהקדמתו -מוטל עלינו לפתור אותן.
על הסוג הראשון נמנים רבים מפרשני ימי-הביניים, אפודי, שם טוב, נרבוני, וכן ר' שמואל אבן תיבון בעצמו, המתרגם של מו"נ. מאוחר יותר, שד"ל, לייבוביץ, שטראוס ופינס.
על הסוג השני בימינו: הרטמן, לוינגר, נוריאל ושבייד.
אכן א' רביצקי עושה קצת סדר במפרשים הקדמונים, במאמרו: 'סתרי תורתו של מורה הנבוכים', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך ה, תשמ"ו, עמ' 23 - 69.
מאמר מומלץ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2003 23:33 |
|
| |
כז) עוד צריכים לדעת, שישנם שני חלקים בחכמת האמת:
חלק א' הוא הנקרא "סתרי תורה", שאסור לגלותם זולת ברמיזה, מפי חכם מקובל למקבל מבין מדעתו. ומעשה מרכבה ומעשה בראשית שייכים ג"כ לחלק זה. וחכמי הזוהר מכנים החלק הזה בשם "ג' ספירות ראשונות", "כתר, חכמה, בינה". ומכונה ג"כ שם "ראש הפרצוף"...
...
ומקור הדברים הללו תמצא ...(פסחים) "והיה סחרה ואתננה קודש לה', לא יאצר ולא יחסן, כי אם ליושבים לפני ה' יהיה סחרה, לאכול לשבעה, ולמכסה עתיק. מאי למכסה עתיק. זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין. ומאי נינהו סתרי תורה. ואיכא דאמרי, זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין. מאי נינהו. טעמי תורה.
תבין, מר מיימוני, ותבינו כל הדנים בנושא הקבלה:
הקבלה קיימת הרבה לפני הזוהר והאר"י. יש ספרים שיש עליהם קונצנזוס כמו ספר היצירה ועוד. הקבלה קיימת, והיא עוברת מדור לדור.
הקבלה הנגלית, עוותה במהלך הדורות, אך עדיין ניתן להגיע ללא כל קושי לידע האמיתי, בלי לרעות בשדות זרים.
הסודות שהרמב"ם מדבר עליהם הם אותם סודות שניתנו למשה רבינו במתן תורה, ואותם הבין אברהם אבינו מדעתו וכתבם בספר היצירה המיוחס לו או מפיו.
תורתנו היא תורת נצח, וכל המתחדש בה היא ההבנה שלנו, לא המהות.
עצור, כאן חושבים!
תוקן על ידי - ספודיק - 3/27/2003 11:33:51 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 02:54 |
|
| |
ג"א הקטן אצטרף בזה למש"כ ספודיק, שכל דברי הרמב"ם הם אלו הסודות שנמצאים בקבלה, איני יודע על כולם אבל בחלקם יכולני להעיד שאכן כך.
וכמובן שא"א לגלות אלא לצנועין, מאחר ואחר כך יאמרו שזה כפירה, אין לי ספק בזה.
יש בזה להאריך, ועוד חזון למועד.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 04:40 |
|
| |
ידועים הם דברי הגר"א אודות נטייתו של הרמב"ם
לפילוסופיה, ש"הפילוסופיה הארורה הטעתו"
Please explain (elaborate) the position of the Gaon
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 05:37 |
|
| |
כשעלה הגר"א למרום שמע את הרמב"ם אומר על הגר"א 'המיסטיקה הארורה הטעתו'.
כל דוגמה dogma הנקוטה מעבר להתאמתה המדויקת למושגים המתגלים במציאות (האובייקטיביים), הרי היא ארורה בין אם לקחו אותה מחוץ לפרופורציה בצד האמונה הטפילה או בצד הסקפטיציזם!
סליחה שאני לא טורח להסביר יותר, אבל עדיין לא עשיתי לילה!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 07:25 |
|
| |
אצפה בכיליון לשיעוריך המרתקים מיימוני.
אכן,כתיבתו בעלת שני רבדים כפי שציינת,אקזוטרי ואיזוטרי.אני מעיינת בו לרוב ואשמח להחכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 09:29 |
|
| |
יישר כח לרב המיימוני שליט"א על המבוא המרתק. מחכים להמשך !
הערה בדבר הסתירות: לכאורה, הסתירות מציגות דילמה בלתי פתירה, שהרי איך נדע מי משני הצדדים הוא העמדה האמיתית ומי הוא ההסואה. אמנם, יש לדייק בדברי הרמב"ם, מדוע בחר שיטה שגויה מסויימת כהסוואה ולא כל שיטה אחרת. יש להניח, שגם השיטה ה"מוטעית" שבחר להציג מועילה לברר את הנקודה, ע"ד הדוגמא של תזה-אנטיתזה-סינתזה.
לא בדקתי אם יש תימוכין לרעיון זה במו"נ עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 11:06 |
|
| |
תודה לכל המגיבים.
אקדמאי, יצחק יונתן, ביקשתי להזכיר את הנקודות שלכם בתוך דברי, אך טוב שמדגישים אותן יותר. כל עוד לא ראינו את הדברים "בפנים", איני סבור שכדאי להאריך יותר מדי. כאשר דנים בשאלה ממש בתוך מורה נבוכים, ברור יותר לאן מתפתחים הדברים.
הרעיון של יצחק יונתן על בחירת ההווה-אמינא של הרמב"ם כמשרתת תכלית הוא חשוב מאד. נראה לי שפה ושם השתמשו בו, אמנם בלי להגדיר זאת במפורש כפי שעשה יצחק יונתן, ועל כך יש להוקיר זאת מאד. נצטרך לחכות עד שתהיה לנו הזדמנות לבדוק זאת בפנים - וזה יהיה קשה מאד, כי ההכרות שלי עם הפילוסופיה המוסלמית אינה רבה. אבל תשועה ברוב יועץ.
הרב סיינפלד, השאלה ששאלת על הגר"א טעונה אשכול בפני עצמו. דעתו של הגר"א על הרמב"ם ויחסו להשכלה במובן של לימודי חול נתונים בויכוח גדול, שיש בו גם העלמות וזיופים. היו שטענו כי ההערה לא יצאה מתחת ידי הגר"א. למרבה הצער, אני חושב שכן.
אבל מקומו של עיון כזה באשכול נפרד, שיתייחס לגר"א. מקומו של הרמב"ם בחשיבתו של הגר"א הוא נושא ששייך בעיני לגר"א, לא לרמב"ם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 11:11 |
|
| |
קיבלתי שאלה בתיבה האישית:
האם הרמב"ם היה שסוע בין הפילוסופיה לבין הגישה התורנית?
זו שאלה מעניינת. אנו רואים לפנינו את הרמב"ם השלם, המוגמר. את התלמיד חכם הפילוסוף שמוצא את הפילוסופיה בתוך התורה, והנה הן שלימות אחת.
אבל כיצד זה התפתח? מתוך תואם או מתוך מלחמה פנימית?
יש לשער כי הרמב"ם למד תורה ופילוסופיה (אז הכוונה היתה לכלל המדעים כולם, כפי שהוא משרטט את מבנה הידע בעצמו). אז האם היה איזה רגע, או זמן ממושך יותר, שבו התלבט הרמב"ם בין שני מקורות האמת?
הביטוי האחרון, "שני מקורות האמת", הוא שכיח במחקר הפילוסופיה היהודית הבינימית.
הרמב"ם לא סיפר לנו על התפתחותו האישית, פרט להערה בודדת שניתן למצוא באשכול על סובלנותו של הרמב"ם (לחפש, לחפש. הכל פה בפורום). האם יטען מישהו כי הרמב"ם יישם את שיטתו המוסרית על עצמו?
הגרי"ד סולוביצ'יק מתאר את דרכו של אברהם אל האלקים, ואני סבור שמשתקפת בתיאור דרכו האישית. כדאי להקדיש לכך אשכול נפרד.
יתכן שהרמב"ם מעולם לא נתקל בקשיים כאלו, שכן במשפחתו הוא למד לקבל את התורה והמדע כשלימות אחת, שלא תיתכן ביניהן סתירה. אל לנו לייחס את התובנות והבעיות האמוניות והקיומיות שלנו לדורות אחרים. זו תרבות אחרת.
יתכן גם שהרמב"ם התלבט הרבה, ולא שיתף אותנו. יש בזה לקח מעניין. בדורות אלו, אנו מתרגלים להעריך את גילוי הלב, את ההתעסקות בשאלות, את הדרך יותר מאשר את התוצאה.
בימים אחרים, זה היה אחרת. האם דרכנו עדיפה, או דרכם?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 11:49 |
|
| |
מיימוני, מיימוני, מיימוני
תענוג צרוף .
אנא העבר את שיעוריך בקצב איטי, על מנת שאף העסוקים יותר יוכלו לעקוב ולהתענג .
לעניין הגר"א והמדעים, ראוי לציין ואין זמן להאריך כי קיים הבדל גדול בין הגאון שראה במדעים (למעט פילוסופיה) חלק בלתי נפרד מהמסד התורני "להוציא בולעו מפיהם" (ואף חיבר כידוע ספרי חולין [או קדושה לטעמו]) ) לבין תלמידו ר' חיים שפעל הפוך לחלוטין, ספק האם מסיבות עקרוניות או פרקטיות (ולהבדיל מתלמידים אחרים) .
לעניין שלמות נפשית למול לבטים ראוי לציין את דברי ר' יצחק הוטנר באגרותיו לאחד מתלמידיו :
"בבקשה ממך אל תצייר לעצמך גדולים שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה עם כל הנטיות השפלות והנמוכות . ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת יצר, דע לך שבזה הנך מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה שלימה שאתה רוצה בה"
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2003 12:42 |
|
| |
וטו (ע"ה) [שליט"א]
(תיקון טעות של הבחור-זעצער).
יישר כוח על לינקיך! ועל הכל.
אתה בדימוס? אתה רק פרשת כדי לעסוק בתורה בסתר עליון, ולזכות אותנו גם הלאה!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
