הלינק של סיינפלד:
"מורה נבוכים", הספר החשוב ביותר על עקרונותיה הפילוסופיים של היהדות, נכתב בערבית ותורגם לעשרות שפות ביניהן לטינית, גרמנית, יידיש, ספרדית, הונגרית ורוסית אבל לעברית, שפת הקודש של המחבר, הוא תורגם ב 830 השנים שחלפו מאז פירסם אותו הרמב"ם, רק שלוש פעמים. שמואל אבן-תיבון ויהודה אלחריזי היו שני המתרגמים הראשונים. הרב יוסף דוד קאפח ז"ל, היה השלישי. בימים אלה הופיע התרגום הרביעי לעברית. מפעל חיים עליו עמל עשרים שנה פרופסור מיכאל שורץ
--------------
אין כמעט ויכוח על העובדה כי ה"מורה נבוכים" לרמב"ם, נחשב לספר החשוב ביותר שנכתב על עקרונותיה הפילוסופיים העיוניים של היהדות. על אף 830 השנים שחלפו מאז יצא, הספר עדיין מככב כ"רב מכר" על מדפי ספרי הפילוסופיה בעולם כולו. מעניין עוד יותר, כי על אף שהספר, שנכתב בערבית, תורגם לשפות אינספור לטינית, גרמנית, אידיש, ספרדית, קטלנית, הונגרית, רוסית ועוד מאות השנים שחלפו הניבו רק שלושה תרגומים לשפה העברית, עד לאחרונה.
לפני כחודש יצאה לאור מהדורה חדשה של ה"מורה נבוכים", בתרגומו של פרופ' מיכאל שורץ (842 עמודים). אוניברסיטת תל אביב לא יכלה לחנוך יפה יותר את הוצאת הספרים החדשה שלה.
20 שנים הקדיש הפרופ' מיכאל שורץ לתרגום ה"מורה נבוכים". שנות דור. לא בכדי הוא קורא לזה "מפעל חיי". בהתחלה יצא החלק הראשון (מתוך שלושה), בהוצאת "מוסד ביאליק". במקביל המשיך לעבוד על תרגום החלק השני והשלישי, ובימים אלה יצא לאור התרגום כולו בשני כרכים.
--------
"לפני למעלה מארבעים שנה, בשנה הראשונה ללימודי באוניברסיטה העברית בירושלים, זכיתי ללמוד ספרות כללית מפי המשורר אריה-לודביג שטראוס", כותב פרופ' שורץ, בהקדמת המתרגם. "באחד השיעורים הביא שטראוס לכיתה שיר קצר של המשורר הגרמני גתה, ועשרים תרגומים של אותו שיר לעברית. ניתחנו את השירים ואת התרגומים, וראינו שאף אחד מהם לא הצליח לבטא את אשר בשיר המקורי, אך כל אחד הצליח למסור משהו מרוח השיר, שהתרגומים האחרים לא הצליחו למסור. הלקח מן השיעור הזה נתן בלבי את העוז להיענות להצעתם של מורי וחברי, פרופ' יעקב לוינגר המנוח, מאוניברסיטת תל אביב, ופרופ' יצחק טברסקי המנוח, מאוניברסיטת הרווארד, ולנסות את ידי להלביש את דברי הרמב"ם ב'מורה נבוכים', לבוש עברי חדש".
כשהחל פרופ' שורץ בעבודת התרגום, היה בראשית שנות החמישים לחייו, מלא עזוז ומוטיבציה שניזונה באידיאולוגיה טהורה להוריד את ה"מורה נבוכים" לעם, ולהקל על לימודיו של הסטודנט הממוצע. כשזכה לחבוק את פרי עמלו, כבר חגג את יום הולדתו ה 73, עמוק בתוך הפנסיה.
"לו הייתי יודע כמה שנים וכוחות תגזול ממני עבודת התרגום, לא הייתי נכנס לזה, אז אולי טוב שלא ידעתי", הוא אומר בחיוך.
----------
על אף 73 שנותיו, משדרות עיניו של הפרופ' שורץ חיוניות של איש צעיר. בדירתו הצנועה ברחביה שבירושלים, יש יותר ספרים מרהיטים. הוא ורעייתו מרים, סופרת בזכות עצמה, מביאים ומוציאים מחדרים שונים ספרים בערבית, צרפתית וטורקית, הנוגעים לעבודת המחקר המקיפה שעשה הפרופסור לצורך התרגום.
מי שיפגוש בו היום, לא יאמין שהאיש הדור הפנים על זקנו הארוך והכיפה הסרוגה שלראשו הוא בן למשפחה חילונית למהדרין, אתיאיסטית ממש. פרופ' שורץ נולד בזלצבורג שבאוסטריה. ערב מלחמת העולם השנייה, לאחר האנשלוס, ארזו ההורים מזוודות, וברחו לישראל ברגע האחרון, לא לפני שאבי המשפחה זכה לבלות זמן מה בכלא האוסטרי. רעייתו שכנעה אותו לוותר על הרכוש, ומיכאל הצעיר, אז בן 8 וחצי, מצא עצמו עם הוריו ואחיו, בחיפה.
במהלך לימודיו בבית הספר הריאלי בעיר, התוודע למריוט קיסטר אז מורה לערבית ולימים פרופ' בעל שם עולמי בערבית עתיקה, "והוא", מעיד פרופ' שורץ, "שהתווה את דרך חיי".
לאחר מלחמת העצמאות פנה מיכאל שורץ ללימודי ערבית ותולדות המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, ואחר כך תואר שני בערבית ותרבות האיסלאם.
"במקביל ללימודי, תמיד עבדתי, שכן הורי לא יכלו להרשות לעצמם, מבחינה כלכלית, שאלמד על חשבונם", פרופ' שורץ מספר. "מצאתי לעצמי עבודה כספרן בספרייה הלאומית. לאחר סיום לימודי המאסטר רציתי להתחיל מיד בדוקטורט, ואף התחלתי בכך אצל פרופ' שלמה פינס, אך כיוון שכל השנים עבדתי, הייתי עייף מכדי ללמוד. בזמנו לא היו מלגות מחיה, ולימודי הדוקטורט דורשים משמעת עצמית. אני ישבתי משך שנה שלמה ולא עשיתי כלום! כשראיתי שזה המצב, פניתי לפרופ' פינס ואמרתי לו שעל אף שרצוני בדוקטורט עז אין כנראה סיכוי שאצליח לעשות אותו בארץ, ואז הוא יידע אותי על מילגה אפשרית באוקספורד, המיועדת לבוגר אחד של האוניברסיטה העברית, מדי שנה. הוא לקח את הצ'אנס, הגיש את המועמדות שלי, ולאחר תהליך שנמשך שבעה חודשים קרא לי המזכיר האקדמי של האוניברסיטה, ואמר לי שנבחרתי לקבל את המילגה".
-----------
באוקספורד הוא בילה שנתיים ושלושה חודשים בדיוק, בהן הפך הסטודנט הצעיר למומחה (גם בעיני המומחים) לתרגום מערבית עתיקה.
"אחד המרצים הטיל עלי לתרגם את כתביו של הפילוסוף אלפרבי, על המדינה המעולה, מערבית לאנגלית", אומר פרופ' שורץ. "במהלך שהותי באוקספורד התחלתי להתלבט מה אעשה כשאחזור ארצה. כתבתי לפרופ' קיסטר, שפתח, באותה שעה את המחלקה לערבית באוניברסיטת חיפה. וכך, מיד עם חזרתי ארצה, התחלתי ללמד באוניברסיטת חיפה, שנה לפני תום המלגה באוקספורד".
שמונה שנים לאחר מכן, החליטה המשפחה כי אין לה עניין להשתקע בחיפה, ופרופ' שורץ עבר ללמד פילוסופיה ערבית בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. למי שמרים גבה מה למומחה לערבית עתיקה בחוג לפילוסופיה, מסביר פרופ' שורץ כי הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים מבוססת על הפילוסופיה הערבית. "ערבית למדתי בצורה מסודרת, פילוסופיה מוסלמית כשהייתי באוקספורד, ואילו את הפילוסופיה היהודית למדתי בכוחות עצמי", הוא אומר. "חלק גדול מהטקסטים הפילוסופיים היהודיים של ימי הביניים כתובים בערבית". גם "מורה נבוכים" כמובן, שמעבר לתרגום מערבית דורש עבודה פילוסופית מצד המתרגם.
פרופ' שורץ מעיד על עצמו בצניעות אופיינית, כי לא היה מגיע לתרגם את ה"מורה נבוכים", אלמלא אמר לו פרופ' יעקב לוינגר, שעליו לנצל את הידע שלו בערבית ולהוציא תרגום חדש לספר.
"התמסרתי לעניין הזה מכמה סיבות: ראשית, אתה צריך להוציא ספרים כדי להתקדם באקדמיה. בפילוסופיה היהודית זה נחשב לשיא של כל מה שנכתב, ומבחינה פילוסופית הרמב"ם קרוב אלי בגישתו, יותר מהפילוסופים היהודים האחרים. מצד שני, כשקיבלתי את הפרוייקט הזה על עצמי, לא חשבתי כמה שנים ייקח לי לסיים אותו. לא שיערתי בנפשי שאפילו אחרי שאסיים ללמד באוניברסיטה, הספר עדיין לא יהיה מוכן. עשרים שנה עבדתי עליו. זהו מפעל חיים".
-------------
"מורה נבוכים" נכתב בערבית עתיקה, באותיות עבריות. "באחד מספריו האחרים כותב הרמב"ם משהו בנוסח: 'הלוואי ויכולתי לכתוב את הדברים אלה בעברית, אבל הקהל שלי לא מבין מספיק עברית'", מציין פרופ' שורץ. "הרמב"ם כתב בעברית את הספרות ההלכתית, וכיוון בכך בעיקר לתלמידי החכמים של תקופתו. אבל את 'מורה נבוכים' כתב בערבית, כנראה רצה שגם המוני העם יוכלו לקרוא בו".
שורץ מסתמך על שורת תרגומים משפות שונות ותקופות שונות, שנעשו למקור. כתב ידו של הרמב"ם אבד כמעט כליל, ונשתמרו ממנו קטעי קטעים בלבד. למעלה משלושים תרגומים מוכרים לספר, ובעברית כאמור, רק שלושה, מלבד התרגום החדש של הפרופ' שורץ (וידוע על ארבעה נוספים שנכתבו משך הדורות, אך הם בעלי משמעות שולית): רבי שמואל אבן-תיבון והמשורר יהודה אלחריזי בני דורו של הרמב"ם היו ראשוני המתרגמים. אך היו צריכות לעבור עוד כמה מאות שנים עד שהרב יוסף דוד קאפח, חתן פרס ישראל, ילביש את המקור בתרגום לעברית בת ימינו.
--------------
ש. לשם מה היה נחוץ עוד תרגום אחרי זה של הרב קאפח?
ת. "מבין שלושת התרגומים שמנינו, נחשב זה של אבן-תיבון למדוייק והנאמן ביותר למקור. אבן-תיבון, שתרגם גם את ספר הכוזרי, היגר מספרד לדרום צרפת. אנשים שחיו שם והכירו בחשיבות הספר אך לא ידעו ערבית פנו אליו לתרגם אותו. אבן-תיבון עמד בחליפת מכתבים הדוקה עם הרמב"ם עצמו, והתרגום נערך בידיעתו ובהסכמתו של הרמב"ם. מאחר ומונחים רבים מאוד במחשבה הפילוסופית היהודית לא היו קיימים לפני שהספר נכתב, נאלץ אבן-תיבון ליצור שפה עברית חדשה. בסוף תרגומו הוא צירף את 'פירוש המילים הזרות', מילים דוגמת 'מקרה', 'סגולה', 'איכות' ו'כמות', שהן כיום חלק מן השפה העברית. תרגומו של המשורר יהודה אלחריזי מעט קל יותר לקריאה, אך מדוייק פחות. אלחריזי היה אמנם משורר גדול, אך אבן תיבון היה פילוסוף בעצמו. עם זאת, תרגומים אלה נחשבים לקשים. השפה העברית השתנתה ולתלמידים היום אין מספיק ידע בספרות עברית עתיקה, כדי להכיר את הלשון הזאת".
ש. כל זה היה נכון עד לפני 30 שנה, אז הופיע תרגומו של הרב יוסף דוד קאפח זצ"ל.
ת. "אכן, אלא שהרב קאפח היה איש הלכה גדול, ולא פילוסוף, וכך לא תמיד היה התרגום שלו מדוייק. למעשה רציתי שהן לתלמידים באוניברסיטה, והן לקורא המשכיל הכללי תהיה גישה לספר. אנשים יוכלו לעבור את המחסום הלשוני".
בנספחים לספר, כותב פרופ' שורץ: "כאשר הופיעה המדורה הראשונה של תרגומי לחלק א' של מורה הנבוכים, שלחתי עותק לרב קאפח. בתגובה כתב אלי מכתב, המעיד על גדולתו של האיש:
"הנני מאשר בתודה קבלת תשורתו הנאה מאוד, כרך א' של תרגומו למורה הנבוכים של הרמב"ם, וכפי שכתוב אצלנו אפילו עשרה קוראין ועשרה מתרגמין. כי הרמב"ם לדעתי, דומה לראי. כל מי שעומד נגדו רואה בבואתו, כך הוא הרמב"ם, פנים רבות לו, וכל אחד טועם בו את טעמו. יישר כוח..."
-------------
בין כל התרגומים למורה נבוכים שנעשו עד כה, מעריך שורץ במיוחד את זה של שלמה מונק, בן המאה ה 19, שתרגם לצרפתית, ואותו הוא מכנה: "התרגום הטוב ביותר, לדעתי".
הסטודנטים הישראלים שלמדו אצל פרופ' שורץ לא יכלו לחכות שהמלאכה תושלם. הם למדו מטיוטות שחילק להם המרצה, וכתודה שלחו לו כמה דפים של מכתבי הוקרה, בהם כתבו, בין היתר: "עכשיו אנחנו לא צריכים להיאבק בלשון (של ה'מורה נבוכים'), ואפשר להתעסק בתוכן".
למרות שנושא הדוקטורט של שורץ היה צידוק הא-ל בתיאולוגיה המוסלמית, הוא עצמו היה רחוק מדת ואמונה. איש לא ניבא באותן שנים, את המהפך שעתיד לחול בחייו. לכאורה מה טבעי מזה שאיש אקדמיה המתמחה בפילוסופיה יהודית, יתקרב לדת דרך הפריזמה המקצועית אבל החזרה בתשובה של פרופ' שורץ הגיעה מכיוון אחר לגמרי.
"התהליך התחיל אצלי במחשבות על חינוך בני. כשהילד היה בן שנתיים, הוא שאל אותנו למה אנחנו לא גרים בשווייץ, כי בארץ ישראל הרי יורים. כשגדל קצת שלחנו אותו ללמוד בגימנסיה חילונית. הוא למד שלוש שנים, וחזר משם עם ריקנות גדולה. רצינו למלא את חייו. אני עצמי גדלתי במשפחה אנטי-דתית ממש, אבל כשעלינו לארץ התיידדתי עם משפחה דתית. למרות שהייתי רק ילד, הורי היו מאוד לא שבעי רצון מהידידות הזו, ואני קלטתי את זה והתרחקתי מהדתיים. שנים לאחר מכן שבתי וחשתי את המשיכה לחיים דתיים. נזכרתי איך כילד, ביום כיפור, הייתי מתלבט האם זה בסדר שהורי אוכלים ולא הולכים לבית הכנסת. מאוד לא הייתי שלם עם עצמי".
בנו של פרופ' שורץ, דוד, הוא היום רב ביישוב עתניאל, ומי שסייע רבות בעריכת התרגום של אביו.
ש. עכשיו, כשמפעל חייך כבר נמצא על המדפים, מה הפרויקט הבא?
ת. "'דעות אנשי המדינה המעולה', אותו התחלתי לתרגם באוקספורד, הוא אולי הספר הבא שאוציא. הרמב"ם אגב, הכיר היטב את הספר הזה, והוא גם מסתמך עליו לא מעט".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
