|
|
| נשלח ב-8/4/2003 15:33 |
 |
| |
אני מבולבל, כן תשתתף או לא תשתתף ברצינות?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2003 15:48 |
|
| |
הלבן
התקופות בהן היה ההמון נבער וגם בגיל התבגרותו 'עבדו' עליו עם שקרים קדושים, עברו.
היום הכל על השולחן וניסיון הדתות לטייח רק מבזות אותן ופוגעים באמינותן!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2003 16:30 |
|
| |
בוגי
הערתך היא שלא במקום, באנו לברר את שיטת הרמב"ם - מה גילה ומה כיסה.
ניסיתי לברר ולבאר זאת מנקודת זוית מיוחדת. יש לך מה להעיר בנושא?
מסתברא
אתה באמת רוצה לדעת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2003 16:58 |
|
| |
ביאור הגר"א, יו"ד, סימן קעט, אות יג:
"הרמב"ם וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליוו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהר מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים: אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פא א, חולין קה ב) ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח ב) וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צה א) והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז ב) למה נקרא שמן כשפים כו'. והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטם וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת".
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2003 17:25 |
|
| |
הלבן
בראשית דברי כאן הסברתי מה התועלת שאני סבור שיש להפיק מלימוד מורה-נבוכים של הרמב"ם. ראה שם.
לגבי המקור שסיפקת מדיני קידוש החודש, אני מאד מודה לך. מצאת חבר לשיטה מעניינת מאד שטען בשעתו שגילה פרופסור לוינגר (ראה עליו ועל שיטתו באשכול לזכרו).
לוינגר הצביע על ניסוחים לא ברורים, ואפילו מבלבלים, בהלכות נידה של הרמב"ם. הרמב"ם, אמן הניסוח, יכול היה לסדר את דיני הנידה בצורה ברורה יותר. ההסבר שלו היה שהרמב"ם כתב את הדברים באופן מטעה, במה שכינה השיטה "האיזוטרית" שלו, כדי לשכנע את העם שאשה אינה יכולה לחשב את המחזור שלה, ולכן אין לה ברירה אלא להחמיר על עצמה.
לדבריך, הרמב"ם נקט שיטה איזוטרית במקום נוסף, בהלכות קידוש החודש. וגם כאן מהרצון להסתיר מהעם את העובדה שהחשבון אינו עולה "חלק". (אני סומך על דבריך. לא עקבתי אחרי החשבון שלך כדי לבדקו. בשעתו דילגתי על הנושא הזה ברמב"ם ובגמרא. המתמטיקה היתה לוקחת יותר מדי זמן עבורי...).
על כל פנים, גם אם הרמב"ם סבר שהנושא צריך להישאר בסוד, זו אינה המדיניות המקובלת עלינו היום, ובוודאי לא בפורום זה. את הסיבה לכך ביארתי באחד האשכולות הראשונים בפורום, שבו השתדלתי להסביר את ההבדל בין סף הידע של זמנם לזמננו (וחזרתי על הדברים בקיצור באשכול זה...).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2003 19:29 |
|
| |
מאירקה,
ת"ח על הספר שהערת "האם התנגד הגר"א לפילוסופיה של הרמב"ם"
אני חושב שפגשתי פעם את המחבר בספרייה יהודית בנ.י.
רק איני זוכר בוודאות האם זה אמנם אותו איש.
האם ידוע לכת"ר אם הוא עדיין חי וכו'?
יצחקי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2003 19:41 |
|
| |
הלבן, בהחלט!
טענת שמה שהרמב"ם כיסה לא ראוי לגלות והבאת סימוכין לכך ממאמר חז"ל. על זה עניתי לך שכיום הדבר שונה שמזמן הדברים שכיסה הרמב"ם גלויים וההתחמקות מלדון עליהם זו שיטת בת היענה!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2003 01:43 |
|
| |
בהלכות תשובה הרמב"ם כותב: "אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם; ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נדע דבר זה, **אלא בראיות ברורות מדברי החכמה**. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה העיקר, שכל דברי הנבואה תלויין בו."
במורה הנבוכים פרק יז כתוב: "יסוד תורת משה רבנו ע"ה וכל ההולכים אחריה היא שהאדם בעל יכולת מוחלטת, כלומר שיש בטבעו ובבחירתו ובחפצו לעשות כל מה שביד האדם ... וזה יסוד שתודה לה' לא נשמע כלל באומתינו הפכו..."
בהלכות תשובה הרמב"ם אומר שקיימת הוכחה לכך שהאדם הוא בעל יכולת בחירה, ובמורה הוא מודה לה' על כך שאיש לא מפקפק ביכולת הזאת, שהרמב"ם רואה בה יסוד תורתי.
אבל אם קיימת הוכחה מדעית-לוגית, מדוע יש להודות לה' על כך שאיש לא מפקפק בבחירה החופשית?
יתכן שהרמב"ם עשה שימוש ב"הוכחה" שככל הנראה לא סיפקה אותו או כלל לא הייתה קיימת, ושהרמב"ם קיווה שמתוך כך שהוא ידוע כאדם שבקיא במדעים ובפילוסופיה , קוראי המשנה תורה יקבלו ללא עוררין את קביעתו שקיימת הוכחה לקיומה של הבחירה חופשית ולא יטרדו את מוחם במחשבות שסופן יגמר אולי בכפירה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2003 01:51 |
|
| |
שואל
הקשית לשאול.
הניתוח שלך נראה, על פניו, כמאתר אחת מהסתירות ברמב"ם שמצביעה על עמדה איזוטרית הפוכה מהכתוב.
אבל יש כאן קושי אחר. עד כמה שידוע לי, הרמב"ם לא דגל בהעדר בחירה חופשית. לא זאת בלבד, אלא שעד כמה שאני זוכר יכולת הבחירה החופשית נובעת ממבנה הנפש. שלא כמו היום, היה זה נתון פשוט בימי הרמב"ם שלאדם יש נפש והבחירה אחת מיכולותיה.
אולי כשנגיע למקום, אעיין יותר. בינתיים, אולי מישהו אחר מהמשתתפים ייטיב לענות ממני.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2003 02:00 |
|
| |
הבהרה:
אני לא חושב שהרמב"ם לא האמין ביכולת הבחירה החופשית (להיפך).
אני רק חושב שהוא לא חשב שישנה הוכחה לכך (בניגוד למה שכתב במשנה תורה) ושהוא דיבר על הוכחה כדי למנוע "התעסקות מחשבתית לא מועילה".
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2003 15:03 |
|
| |
וגם באשכול הזהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=168778 הועלתה ע"י מיימוני האפשרות ש(ציטוט מדבריו): "הקב"ה מתראה אלינו כמי שהבחירה בידינו. לכן, הוא מדבר איתנו בלשון שאפשר להסיק ממנה שגם אצלו התחדשה ידיעה." ע"כ.
מעניינת האפשרות שהתורה, כספר שמטרתו להפוך את האדם לעובד ה', הייתה מוכנה אולי לוותר במשהו על הצגתו של האל ככל יכול, משום שאחרת ימנע מאנשים רבים לחוש אחריות למעשיהם.
אולי כך אפשר להבין את הפסוק הכל כך מוזר :"מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי ולשמר את כל מצוותי...".
אבל בעצם, אין הבדל בין הגבלת האל כביכול מלגרום לעם ישראל לירא אותו, לבין הצגתו כרחום וחנון (גם זו הגבלה).
ההגבלות הללו הן הכרחיות, כאשר כמובן חשוב שנזכור תמיד שאלו למעשה השתקפויות של מוגבלויותינו, ולא חלילה אלו של ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2003 15:51 |
|
| |
מיימוני
ישנה עוד אפשרות שחופש הבחירה נובע ממנו חוץ מהמבנה הנפשי ? ( החלק הנפשי שכולל את חופש הבחירה נתון בחלק המתעורר שהוא - הרצון) והנפש זה לא מושג ערטילאי הנפש זו האישיות שאותה האדם מעצב
"היום" מבנה הנפש של האדם השתנה? היום בני האדם הם "אחרים" ?
הבחירה כיום היא לא אחת מיכולותיה?
הבחירה בין הטוב לרע, היא הבסיס לכל הבחירות אותה עושה האדם מאז הגירוש מגן עדן , והחופש לבחור נתון בידי כל אדם, ומאחר שבאדם טבוע אותו חלק המניע אותו לבחור מתוך כך אומר הרמב"ם שעלינו להודות וכו',שמכל היצורים בעולם רק באדם טבע את היכולת הזו,את החלק הזה: הרצון.
בסיום פרק ב' חלק א' במורה מסיים הרמב"ם את פרשת גן עדן בפסוק " ישתבח בעל הרצון אשר לא נדע תכלית כוונתו וחוכמתו" –
תוקן על ידי - איקה - 4/11/2003 4:45:25 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2003 01:28 |
|
| |
שואל,
בהלכות תשובה בעניין חופש הבחירה עוסק הרמב"ם בפרדוקס המבלבל, שאם הכל משמיים, איך זה שיש לאדם חופש בחירה?
"היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ והיו מעשיו מסורים לו – וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ובלא חפצו, והכתוב אומר: כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ (תהילם) ?
כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו – ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורים לו.....לפיכך דנים אותו לפי מעשיו.... הוא שהנביא אומר: "מידכם היתה זאת" (מלאכי א,ט) "גם המה בחרו בדרכיהם" (ישעיה סו,ג) ועל זה אמר שלמה " ודע כי על כל אלה יביאך במשפט (קהלת יא,ט) כלומר: דע שיש בידך כח לעשות – ועתיד אתה לתן את הדין" ועל זה צריך להודות במורה, שזה היה חפצו ליהיה בנו הכוח לבחור בין טוב לרע.
כל מערכת המשפט בתורה (ובכלל) מבוססת על חופש הבחירה. "ומה מקום לכל התורה כולה? ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע, או משלם שכר לצדיק?"
בשמונה פרקים ישנו הסבר נרחב לחלק המתעורר(הרצון) שבחלקי הנפש,שהוא למעשה כוח הבחירה של האדם, וכמו שאתה מקבל כנתון שיש לאדם כוח שכלי,או שיש לאדם הכוח המרגיש, כך יש לקבל שלאדם את חופש הבחירה.וזה בטבעו של האדם.
האם אתה צריך הוכחה מדעית/לוגית לכך שאתה חושב?
האם אתה צריך הוכחה מדעית /לוגית לכך שאתה מרגיש?
תוקן על ידי - איקה - 5/25/2003 1:42:48 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2003 12:06 |
|
| |
אני אינני "צריך" משום שכמו שנאמר ע"י וטו הדבר הוא בלתי רלוונטי, משום שעד כמה שאני מודע לכך, חוסר הידיעה אם יש או אין בחירה חופשית לא משפיע על דרך התנהגותי.
כמו שאני חי מבלי לדעת מהם החיים, מהי תכליתם וכו', כך אני גם בוחר (או חי באשליה שאני בוחר) מבלי שיהיה לי קצה של מושג כיצד הפלא הזה מתרחש (וזהו פלא של ממש, אם הוא אכן קיים).
קשה לדעתי לדבר בעניין כזה על "טבע האדם". יתכן וטבע האדם הוא לפעול כמו אוטומט באשליה שהוא מכריע הכרעות. אין בכוחנו לבצע תצפית אובייקטיבית שתבדוק מהותו של טבע זה.
|
|
|
|
|
