סודו של מורה נבוכים

אכתוב בקצרה כמה נושאים שבהם ברור שהרמב"ם דיבר בשפה איזוטרית היינו שיש להבין את דבריו בשתי רמות קריאה להמון וליחידים ובהם נושאים שכונת הרמבם ברורה ומוסכמת [כמובן לא על הסוברים שהרמבם חזר בו והודה לקבלה שאינם בכלל השיח ] ונושאים שחלוקים בדעתו מאז ועד היום ואלו הנושאים המרתקים באמת.                                            א] השגחה פרטית הודה לאריסטו שאין השגחה על בעלי חיים ולא על שאינם דבקים והשגחה ישנה רק על הדבק כפי מידת דביקותו וזה כי הדבק והולך אחר שכלו ישמר מכל רע וגם אם יקראו אסון או מות הרי שהכרתו בה' היא המשמעותית וקיימת וכלפיה המוות אינו כלום.                                                                                      ב] ניסים. ביאר את כל הנסים בהתאמה לחוקי הטבע או שארעו בחזיון הנביא חוץ מניסיו של משה שנעשו לעיני ישראל והם משקפים את הפלא שבהשגתו של משה ובאמת ברור שיש כאן סוד כי אם נמצא אפילו פעם אחת קשר בין מעשי האדם להשתנות הטבע מה איכפת לי שהכל ניסים [יש לי השערה, אבל הייתי רוצה לשמוע קודם מאחרים]                                                                                                                                                  ג] קדמות העולם. הרמבם כתב שהעולם ימשך ללא סוף אבל בשאלת הקדמות הביא את דעת אפלטון שהעולם קדמון אבל האל יכול לשחק בו כרצונו וכתב שיכול לבאר את כל דברי התורה שיתאימו לדעה זו [יותר בקלות משאלת ההגשמה ]וכן את ההוכחות לקיום האל כתב לשיטת הקדמות  וביותרשכתב שמבחינת הוכחות אי אפשר להוכיח כקדמות או כחידוש ומזה סברו רבים מזמן הרמבם ועד ליבוביץ שיש כאן סוד וזו דעת הרמבם אבל באמת הרמבם כתב לתלמידו רבינו יהונתן הירחי כי כל המורה בא לתכלית זו להודיע כי האל לא יצר את עולמו  אלא לאחר ההעדר המוחלט ולשבר כל הגיונות חכמי האומות בדבר זה וכי זהו עמוד כל התורה וצריך להבין למה הרמב"ם מסר עצמו על הדבר הזה [כי ברור שלא מענינת השאלה ההיסטורית מתי נברא העולם וגם לרמבם לא יהיה איכפת שנוצר בדבר ה' מאז ומעולם ורק נלחם בדעה שהחומר בר קיום עצמי שלא בדבר ה' ]                                   ד] הנבואה. לדעת הרמבם היא טבעית לאדם היינו האדם שתכונתו טובה ובחייו ישכיל להוציא דעתו ושכלו לפועל יגיע לנבואה היינו שהנבואה היא השגת האדם את האמת [מלמטה למעלה] וזו דעת אריסטו אבל גם כאן הוסיף את ההיסתיגות שגם אם הכשיר את עצמו יכול ה' למנוע ממנו וזה לדעתו ככל הניסים ובזה נבדל מדעת אריסטו והביא למשל את ברוך בן נריה שלמדו ירמיהו ולא הצליח להתנבא וכתב שהיה אפשר לומר שלא היה ראוי או מחמת קשי הגלות [גם כאן האם זו הסתרה אופיינית לרמבם שדעתו בזה כאריסטו כדעת רבים או שבאמת חלק על אריסטו ומאמונתו בחידוש העולם ושהכל הולך אחר הרצון או החכמה[נושא בפני עצמו] ולא אחר חיוב החומר] עד כאן לעת עתה.

_________________

לבעל,                                                                                                                                                       זה גופא צריך ביאור מה איכפת לו מעולם בלי נסים , שהרי עם דברי תורה היסתדר כמו שכבר עשה והלא היה מודע לבעיה הפילוסופית בשינוי הרצון לבריאה , וגם לא חפץ באל קוסם המהתל בעולם ומשחק בחוקיו,ולא מן הנמנע שבדיוק הפוך, משמעות הנס לרמבם היא שהעולם הולך אחר הרצון ולא אחר החיוב .היינו אפשרות הנס הוא ביטוי אחר לחידוש העולם.

_________________

בעל

האם לא בגלל שהא-ל וחכמתו חד הם והא-ל נצחי וממילא חכמתו? אבל אם כך, הכל נובע מהא-ל ולא מהחכמה ואז הנימוק נשמע הרבה יותר חלש

לבעל                                                                                                                                                         אתה כותב כנראה שהרמבם הבין שבשביל תורה מן השמים צריך מינימום של רצון ,אם הבנתי אותך נכון אני חלוק עליך ,אי אפשר לדבר על האל במושגים של אחוזי רצון , והרמב"ם  כוונתו שכל העסק כלהמשחק, וכל היש, הוא רק רצון ולא כורח,וזה המאבק הגדול שלו מול אריסטו וכל המחשבה המדעית של זמנו,[ובאגב ,תורה משמים או שמים בתורה הם בשבילי היינו הך].

_________________