הגולם מפראג

ובאותו ענין.

היעב"ץ מזכיר ששמע מאביו שסבו יצר גולם. האם בגלל שר' יודל רונזברג זייפן הי' (ואם הי' כותב רק סיפורת, הייתי ממליץ עליו שהי' סופר בדיון, אך מזה שכתב ספרים על שם אחרים הרי הי' זייפן) לא אאמין מה שסיפר היעב"ץ (אישיות אמינה עד להחריד) בשם אביו?

מסתברא ומיימוני

ברגע שנתון האמרה של ר"נ מברסלב נכנס לאמונה, משתנה תוקפה והיא זקוקה יותר ויותר לתמיכה הגיונית!

הזייפן ר יהודה ראזענברג מווארשא - לאדז - טורונטו אכן זייף כמה ספרים על שמו של המהר"ל כמו ההגדה
שכבר כתב עליו א. בנדיקט , הגדת מהר"ל או אגדת מהר"ל, מוריה, יד, גליון ג-ד, תשמ"ה, עמ' קב-קיג
אך גם זייף ספרים על שמם של כמה ראשונים כמו
גורל העשיריות שהוא כותב כביכול המיוחס לרב צמח בר מר רב אחאי גאון... הנמצא [ב]כתב יד בביבליוטיקא הקסרי דק"ק מיץ
וכבר הוכח שהספר מזיוף וגם ביבליוטיקא הקסרי דק"ק מיץ הבירה" לא היתה ולא נבראה עיין עיין: גרשם שלום, קרית ספר, א, עמ' 106; מ' בר-אילן, נפלאות ר' יהודה יודיל רוזנברג, עלי ספר, יט, תשס"א, עמ' 178-176

כמו גם זייף את הספר דברי הימים אשר לשלמה המלך שרוב החומר המציא הוא בעצמו
וספר חשן המשפט של הכהן הגדול שגם שם נטפל למהר"ל מפראג
ועוד
מצד שני הוא חיבר כמה ספרים בהלכה ש"ס ובאגדה שמראים שהוא היה תלמיד חכם לא קטן

כבר אמר מי שאמר כל דרך הצחות,
שהראיה היחידה לעובדת קיומו של הגולם,
היא העובדה שיש לו צאצאים

מורנו ר' מסתברא שליט"א:

אני מתלבט האם להכניס ראשי למקום [אשכול] שבו מרשים לעצמם – חלק מהמשתתפים – לפעור פיהם בלי להתבלבל, כנגד גדולי ישראל. וחוששני, שגם הדברים שאצטט להלן "יזכו" חס ושלום לקטילה וכו'. אלא שמכיון שהזכרת את דברי ר' יעקב עמדין בשם אביו וכו', מצאתי לנכון בכל זאת ליידע אתכם, שהדברים ממש מפורשים בדברי אביו – הלא הוא ה"חכם צבי" בתשובותיו:

וזה לשונו בשו"ת חכם צבי סימן צג:

"נסתפקתי אדם הנוצר ע"י ספר יצירה - כאותה שאמרו בסנהדרין רבא ברא גברא. וכן העידו על זקני הגאון מוהר"ר אליהו אבדק"ק חעלם - מי מצטרף לעשרה לדברים הצריכין עשרה כגון קדיש וקדושה..". עיין שם השקלא וטריא הנפלא שדן בסברות שבדבר!

מכיון שאני רואה שלא נתווספו חידושים בנושא הנדון – ברצוני להוסיף:

האדמו"רים מליובוויטש – המנויים להלן – היו ידועים ברמת רציוניליות גבוהה ביותר, ובודאי שלא נתפסו לסיפורי עם נחמדים..
והנה אנו מוצאים בספר ההתועדויות של הרבי מליובאוויטש [שנת תש"י חלק ראשון עמ' 6 אות ח] שהוא מספר אודות חמיו אדמו"ר מהוריי"צ שביקר עם אביו אדמו"ר הרש"ב נ"ע בפרג, ושם מספר אודות ביקורם בבית הכנסת אלטנוי של המהר"ל מפרג – תוך כדי התיחסות רצינית ביותר לענין הגולם הידוע!

ולדעתי, כאשר מצרפים את זה לדברי שו"ת חכם צבי שהעתקתי מקודם – חושבני שההתייחסות לנושא צריכה להיות בשיא הדרך ארץ והזהירות בביטויים וכו'. אף שלאידך גיסא, שאלתו, קושייתו, של פותח האשכול – מדוע שנים רבות לא נפוץ היה סיפור הגולם וכו'? היא אכן שאלה טובה. אבל לענ"ד יש לחלק חילוק ברור בין יצירתו של הגולם, שעל זה אין מקום כלל לקושיה זו. שהרי כשם שלא ידוע לרוב רובו של עם ישראל עד עצם היום הזה [כולל חברי פורומינו הנכבד, כפי שנתגלה לעיל..] אודות יצירת הגולם על ידי סבו של החכם צבי, כך גם לא ידעו אודות הגולם מפרג. וכנראה חייבים לומר, שאתר האינטרנט שלנו עדיין לא היה נפוץ דיו בזמנו בכדי לפרסם כל חידוש בעולמה של יהדות...
לאידך גיסא, על הסיפורים הספציפיים אודות הגולם – על זה אין פלא שלא ידעו ולא שמעו, וכפי שכבר כתבו כמה מהכותבים הנכבדים, שאין מקור וביסוס נאמן לסיפורים אלו [בלשון המעטה].

לא רק אחי המהר"ל אינו מזכיר את הגולם, אלא גם תלמידו דוד גאנז מחבר הספר ההיסטורי "צמח דוד".
בנוסף למאמרו של הרב אברהם בנדיקט "הגדת המהר"ל או אגדת מהר"ל", מוריה, גליון ג-ד (קנט-קס) סיוון תשמה עמודים קד-קיג, אשר מלבד זיוף ההגדה, הוא עוסק גם בזיוף הספרים "נפלאות מהר"ל", "אבני החושן", גורל העשיריות", ע"י אותו המחבר, ראו גם את דבריו של ד"ר א. גוטסדינר, בספר המהר"ל מפראג, חייו תקופתו ותורתו (ירושלים תשלו (עמודים ק-קג,).
על גלמים נוספים ראו אייזנשטיין, אוצר ישראל ערך גולם.

איני יודע מה כ"כ מסתורי בעשיית גולם, אני מכיר אנשים רבים, גברים ונשים, שיצרו יותר מגולם אחד.

נניח שהגולם מפראג לא היה ולא נברא אלא משל היה.
בסדר. שכנעתם את כל הנח"ל.

לדידי השאלה אינה, אם יורשה לי להשתמש בניסוחו של המשורר אלכסנדר פן:
"היה או לא היה, תמימות היא או איוולת?!"

אלא מה הפונקציה של הסיפור הזה שעשתה אותו כה פופולרי וכה מרכזי בתרבות היהודית.

ואגב, לא רק בתרבות היהודית. לצערי (עוד) לא הייתי שם, אבל אומרים שמדריכי טיולים (לא רק יהודים ולא רק כאלה שעובדים עם קבוצות של יהודים), אינם מדלגים על סיפור מעשה הגולם בהרחבה ובהתענגות יתירה. מעשה הגולם הפך לנכס צאן ברזל פרגאי (ולצידו - קפקא. ישששש, גם הוא משלנו!).

נראה שמיתוס זה ענה על איזה צורך, שהוא מילא איזו פונקציה ולא נראה לי שצריך להיות אנתרופולוגיים מדולפמים כדי להבין מהי.

הרומן Snow In August, של הסופר האמריקאי האמיל, מספר על נער קתולי המתיידד עם רב ניצול שואה, אשר מספר לו את אגדת הגולם. דרך דמותו של הגולם שהנער מצליח להקים לתחיה הוא מתמודד עם חבורה של בריונים מקומיים שהטילו עליו את חיתתם ומתגבר עליהם.

הספר אינו יצירת מופת, אבל הוא מדגים את מצב המצוקה וחוסר האונים אשר הצמיחו מיתוס מעין זה.

עניין אחר:
אני חושבת שהיה מעניין לשמוע הידרשויות של הכותבים לשאלה שהציג משכילון בראש האשכול ואשר בה פחות עסקו פה - אם מסורת כה מושרשת ניתן להפריך כל כך בקלות, מה זה אומר על מסורות אחרות ועל מסורת בכלל?



תוקן על ידי - שחרית - 25/10/2003 23:37:24

שחרית

פשוט מאד.
זו אינה מסורת מושרשת.
זו מסורת שחושבים בטעות שהיא מושרשת.

וזה בדיוק הענין.
גם פה, גם בנוגע לזוהר, ובכלל.
צריך לבדוק היטב מסורות, כדי לראות עד כמה הן מושרשות.

אחרת, כמו שטען בשעתו ריה"ל, אם נאמין לכל בדיה שזכתה לפירסום, אנו מגיעים למצב שבו לא נדע מה להשיב לנוצרים, למורמונים, או לנחנחיסטים בעלי הפתק השמימי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אולי גידול פרא, אבל גידול מושרש.

שחרית

השאלה איך משתמשים במילה "מושרש".

א. אם הבנתי אותך, את מתכוונת במילה זו ל"אמונה מקובלת ונפוצה נכון להיום".

ב. אני התכוונתי במילה זו ל"מעוגן במסורת שיש לה אישוש היסטורי רב".

נמצא שאין מחלוקת בינינו, אלא רק צורך בהבהרה סמנטית.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו