|
|
| נשלח ב-30/10/2003 11:24 |
 |
| |
למה אתה מייחס לי דברים שלא כתבתי זה שלש פעמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 12:22 |
|
| |
נישטאיך תודה לך
אך אינני מבינה במה זכיתי על השקעתך זו?
צמח? אתה צודק, אריק כתב : הם אמצו גם את הגניזה החרסונית.
ואתה כתבת : הם אמצו את התוכן המופיע במסמכי הגניזה.
מה ההבדל?
תוקן על ידי - איקה - 30/10/2003 12:34:02
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 04:38 |
|
| |
לצמח
באשכול לייבוביץ וכאן טענת, שלא אמרת.
מתי תאמר משלך?
לידענוביץ
הדברים שחידשת הם דברי חכמה, שצריך לברך עליך, "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו".
ואיני יודע במה זכינו.
ראיותיך הן ראיות גאוניות.
ואיני יודע במה זכית.
יש מאמינים שהיה גולם בפראג.
יש אומרים שאולי היה גולם בפראג.
ואתה אומר שיש גולם במקום בו אתה נמצא.
יש הבדל בין הגולם מפראג לגולם סבו של החכם צבי, רובו של עם ישראל אינו יודע מגולם סבו של החכם צבי, מפני שהוא אינו יודע אודות תשובת החכם צבי, על המהר"ל יודעים כולם, ועל הגולם שלו, לא שמע איש בזמנו.
אין ספק, שכולם יתיחסו ב"התייחסות רצינית ביותר", לענין הגולם הידוע, לאחר שתביא פרטים על ביקור הגולם,
אנא ספר, האם ראו אותו, האם דברו אתו, והאם דיבר אליהם.
אין ספק שהיו ביקורים אצל הגולם, השאלה היא אם היה גולם.
לאיקה.
לא היה זה בזכותך הנשית, אלא בזכות האמהות.
שבת שלום לכולם
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 14:28 |
|
| |
לב"פ
כל הכבוד, הצלחת במקום שאני נכשלתי, גם אני נסיתי לשלוח קטע זה מאוצר ישראל, אבל משום מה לא הצלחתי להעתיקו מהתקליטורים של JEISHBOOKS.ORG, מקור הגולם בדברי האוצר ישראל הוא "שיחה המונית", לא בדיוק מקור שיש לסמוך עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 03:39 |
|
| |
נישט איך
גם אני העתקתי משם.
ידעתי שאין לו מקור מוסמך על הגולם מפראג, אבל מה שהוא כותב אודות אריסטו הוא נכון?
וכן מי היה זה האלברט שהוא מזכיר?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 04:11 |
|
| |
איני בקיא באריסטו, אבל היו אגדות במיתולוגיה היוונית על יצורים שנעשו בידי אדם, והמפורסם בהם הוא הסיפור על הפסל שיצר אשה והתאהב בה, עד שריחמו עליו האלילים ונפחו בה רוח חיים, ובוודאי מישהו יזכור כאן את שמו.
לגבי אלברטוס מגנוס, הנה קטע מהבריטניקה:
English Saint Albert The Great, German Sankt Albert Der Grosse, byname Albert Of Cologne, or Of Lauingen, or Doctor Universalis (Latin: ''Universal Doctor'') Dominican bishop and philosopher best known as a teacher of St. Thomas Aquinas and as a proponent of Aristotelianism at the University of Paris. He established the study of nature as a legitimate science within the Christian tradition. By papal decree in 1941, he was declared the patron saint of all who cultivate the natural sciences. He was the most prolific writer of his century and was the only scholar of his age to be called ''the Great''; this title was used even before his death.
Albertus was the eldest son of a wealthy German lord. After his early schooling, he went to the University of Padua, wherehe studied the liberal arts. He joined the Dominican order at Padua in 1223. He continued his studies at Padua and Bologna and in Germany and then taught theology at several convents throughout Germany, lastly at Cologne.
Sometime before 1245 he was sent to the Dominican convent of Saint-Jacques at the University of Paris, where he came into contact with the works of Aristotle, newly translated from Greek and Arabic, and with the commentaries on Aristotle's works by Averroës, a 12th-century Spanish-Arabian philosopher. At Saint-Jacques he lectured onthe Bible for two years and then for another two years on Peter Lombard's Sentences, the theological textbook of the medieval universities. In 1245 he was graduated master in the theological faculty and obtained the Dominican chair ''for foreigners.''
It was probably at Paris that Albertus began working on a monumental presentation of the entire body of knowledge of his time. He wrote commentaries on the Bible and on the Sentences; he alone among medieval scholars made commentaries on all the known works of Aristotle, both genuine and spurious, paraphrasing the originals but frequently adding ''digressions'' in which he expressed his own observations, ''experiments,'' and speculations. The term experiment for Albertus indicates a careful process of observing, describing, and classifying. His speculations were open to Neoplatonic thought. Apparently in response to a request that he explain Aristotle's Physics, Albertus undertook—as he states at the beginning of his Physica—''to make . .. intelligible to the Latins'' all the branches of natural science, logic, rhetoric, mathematics, astronomy, ethics, economics, politics, and metaphysics. While he was working on this project, which took about 20 years to complete, he probably had amonghis disciples Thomas Aquinas, who arrived at Paris late in 1245.
Albertus distinguished the way to knowledge by revelation and faith from the way of philosophy and of science; the latter follows the authorities of the past according to their competence, but it also makes use of observation and proceeds by means of reason and intellect to the highest degrees of abstraction. For Albertus these two ways are not opposed; there is no ''double truth''—one truth for faith and a contradictory truth for reason. All that is really true is joined in harmony. Although there are mysteries accessible only to faith, other points of Christian doctrine are recognizable both by faith and by reason—e.g., the doctrine of the immortality of the individual soul. He defended this doctrine in several works against the teaching of the Averroists (Latin followers of Averroës), who held that only one intellect, which is common to all human beings, remains after the death of man.
Albertus' lectures and publications gained him great renown. He came to be quoted as readily as the Arabian philosophers Avicenna and Averroës and even Aristotle himself. Roger Bacon, a contemporary English scholar who was by no means friendly toward Albertus, spoke of him as ''the most noted of Christian scholars.''
שים לב כי משבחים אותו על שליטתו בפילוסופיה הטבעית, כלומר המדע. אחד הרעיונות שנקשרו בשמו (ומקורם כמדומה לי בפילוסופיה המוסלמית) הוא האבחנה בין מה שיודעים דרך המסורת והאמונה לבין מה שיודעים דרך השכל, אבחנה שמלווה אותנו עד היום הזה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
___
הכיתוב הלועזי משמאל:
תוקן על ידי - ווטו1 - 02/11/2003 5:14:53
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2003 02:09 |
|
| |
ואח"כ, במעבדות הסרטים, כנראה שאי אםשר לעולם בלי גלמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2003 08:08 |
|
| |
דרך אגדות ניתן ללמוד לאין ערוך על תוצאות החינוך והדרך המוסרית של העם בו האגדה נקלטת על קרקע פוריה. איני מאמין בדבר שנקשר בשמו של הרב אך אם היה קרקע פוריה שיתקבלו בעם דברים כמו יצירות מוזרות רק כדי שיסתובבו לעזור לרבותיהם הדרך מכאן כדי ללמוד על האמונה המעוותת בה חונכו וחיו, קצרה.
אולי בגלל שאנו נבראנו כדי לשרת "מישהו" מלמעלה הרי שאם כל תכלית היצירה האלוקית היא כדי שנשרת "מישהו" מלמעלה גדולינו אך אותנתיים בהמשך הקו בייצור תתי אדם ובריאת עלמות חן שיסתובבו עם מגשים לשרת אותם. זה כל האדם, רק אנו בדרגה נעלה כי נבראנו לשרת "אותו" ומישהו שישרת אותנו די לו להיות בדרגה של 'גולם' ואם זה בשביל שירות בלבד, כמובן שהמועמד האידיאלי זה אישה, "ברא אישה כדי שתשרת אותו" איזה ברייה ניתן ליצור שכל מהותה הוא מילוי צרכים? כמובן אישה, משרתת על שתי רגליים.
מילא להתייחס כך בחיים עצמם לנשים כי נוח כך, אבל לשים עצמך במעמד בורא בעל יכולת ליצירה הומאנית ומתוקנת, ללכת לעסוק ביצירה כה בזויה? "ברא אישה כדי שתשרת אותו" כמה מבחיל!!!
שוב לא שהנני מאמין שכך עשה הרב שהדבר נקשר בשמו אך אם כך היא התפיסה, נסיבות היישום אינו רלוונטי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 03:49 |
|
| |
בכמה בתי כנסת שאני מכיר, השאלה האם גולם מצטרף למנין מהווה שאלת יסוד...
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2004 15:42 |
|
| |
ראו: משה אידל,"גולם, מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי", שוק 1966.
תוקן על ידי - נישטאיך - 31/03/2004 16:12:50
|
|
|
|
|
