האם קריעת ים סוף גם לא אמת?
גם מאורע זה היה צריך ליהיות משהו עולמי.
אי תגיד לי שזה היה יותר קרוב לזמננו וזה רחוק מאוד מזמננו
מי מחליט כמה זמן אנשים צריכים לדבר על זה. ולזכור את זה .או לאמין בזה?

באם כוונתך לגולם מפראג, אולי לא ידוע לך, ששם לא שכחו, אלא אף בני אותו הדור, לא ידעו ממנו.

למסתברא,

מהם המקורות שקדמו לר' יודיל?

כל האשכול הזה תמוה בעיני.
כל מי שמעט בדק את הנושא ולא הסתמך רק על סיפורי הגננות יודע בודאות שהגולם לא היה ולא נברא.
כפי שכבר ציינו כאן איש מבני דורו של המהר"ל, כולל הקרובים לו ביותר אינו מזכירו. הוא אינו מופיע לא בצמח דוד לא בקורא הדורות ולא בסדר הדורות.
ידוע גם מי המציא את הסיפור הזה שהיה מספר סיפורים ידוע (וגם זה ציינו.) וכבר בזמנו פורסם ספר נגדו בשל הזיופים הרבים (מרמ"מ אקשטיין) וכל הביוגרפים הרציניים של המהר"ל החל מגרין מוכיחים שזו בדותא.

ואם אכן רבני חב"ד האמינו בו זה אומר משהו על האדמו"ר ועל הדרך בה אימצו מסורות מוטעות, יותר מאשר האם היה או לא היה גולם.

ועצם העובדה שצריך להתווכח על זה מוכיחה עד כמה עלובה ולא אמינה היא ההסתמכות על "מסורת ההמון" כולל זה שסמכו עליו רבנים ומכאן יש למיימוני מקום להתגדר ולבקר את כל הקשור למסורות תמוהות אחרות.

אגב מיימוני אם אינני טועה אותו פסל יווני ש"ברא גולם" קראו פיגמליון.




תוקן על ידי - מוישהגרויס - 02/04/2004 17:09:01

פיגמליון לא ברא גולם, הוא ברא "גולמית", ונדלג כאן על התיאורים כיצד הביא את הפסל הקר לחיים...

ממה שבדקתי בזמנו,הגעתי למסקנא והיא זו:

למהר"ל מפראג היה תלמיד,שמו רבי אליהו מחלם (שם מקום,כמו הביטוי 'חכמי חלם')

רבי אליהו זה,היה מזקני הרב צבי בעל המחבר שו"ת חכם צבי המפורסם.עליו כתב החכם צבי בתשובותיו כי ברא גולם,ודן שם האם אפשר לצרפו למניין.

יש להניח כי סיפור זה של בריאת הגולם עורר רעש גדול בקרב היהודים ואף הנכרים (ראה בספרו של פרופסור משה אידל 'הגולם')

כיון שהתקשורת בזמנם לא היתה כמו בזמנינו,עם הזמן ושיבוש השמועות מפה לאוזן,ייחסו את הדבר לרב היותר מפורסם ומוכר לשבח ותהילה דהיינו למהר"ל מפראג רבו של רבי אליהו בעל המעשה שהיה הרבה פחות מפורסם.

העיסוק של מהר"ל במיסטיקה וגדולתו האישית,אט אט גרמה אצל הציבור להעביר את התהילה המיוחסת לרבי אליהו, אליו.

וכך נוצר המעשה שמהר"ל ברא גולם.כשלאתמיתו של דבר תלמידו העלום-משהו,הוא הוא שעשה מעשה זה.

אינני מוציא מכלל אפשרות כי הביטוי 'חכמי חלם' נוצר בעקבות אותה אגדה שהאמינו בה רבים,כי רב העיר חלם אכן ברא גולם.

לעגו על כך המשכילים על תמימות התושבים ופתיותם,וכינו בזה 'חכמי חלם' כל עיר שיש בה יראת שמים ותמימות אך חסרה היא בדעת.

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1599429&whichpage=2


(שנה טובה לכולם.

שנת שבירת הגלמים והחייאת האדם.)

תוקן על ידי - אור_חושך - 02/10/2005 22:56:24

בזכות מה הוקפץ אשכול זה?
האם ל"ג בעומר הוא גם היארצייט של הגולם מפראג זצ"ל?ואולי הגז"ש היא של המקורות ליארצייט של רשב"י והמקורות לסיפור הגולם.
שאלה סתם: מה מחפשים אלו שמטפסים לעליית הגג (שקשה מאוד להגיע אליה) באלטנוי בפרג, הלוא לכל הדעות ולכל האפשרויות, לא ימצא שם אלא קומץ עפר, מעפר הארץ (הרי גולם עושים מעפר ומים), ומה יש לראות על עפר?!
ובכלל מה ההתפעלות הגדולה מעשיית גולם, והלוא הגאון מוילנא בהיותו ילד כבן עשר או י"א, כבר עשה גולם כלאחר יד (ואף אמר שם אריסטו היה בא לפניו, היה מראה לו על השולחן את קריעת ים סוף), האם עסק הגר"א בקבלה מעשית, או שמא בגודלו חדל.
איני בטוח אם מישהו הזכיר את הפרט המעניין. לגבי הסיפור הידוע על 'חושן המשפט' והמהר"ל, שפירסם ר' יודל רוזנברג, ובילדותי הייתי בולע אותו שוב ושוב.
והנה נתגלה ע"י מפקפק כמובן, שכל הסיפור הזה היה במקורו סיפור פשוט של קונאן דויל, בסידרת סיפורי הבלש המיתולוגי שרלוק הולמס (אגב, בלונדון יש מוזיאון שמציג את ביתו של הולמס עם המקטרת וכל האביזרים, וגם את כלי ידידו ד"ר וואטסון). אך רי"ר גאל סיפור זה מן הקליפות, והוציא ממנו את כל הניצוצות הקדושים, ונעשה הסיפור לאחד מסיפורי הנפלאות על צדיקים וחסידים, ויעזור בעז"ה להכניס התלהבות דקדושה בלבות בני ונערי ישראל, להבעיר את לבם לאהבת השי"ת ויראתו. ובלצ"ג.
מה דעתכם על כך, שחסידות בעלזא לא יכלה לעמוד מנגד ולראות כבלע את הקודש, ושכל לבות בני ישראל יימשכו אחר הח"י רוטל, והישועות הגדולות, והנה החלו השבוע במנהג החדש, שכמובן תוך כמה שנים יהפוך למסורת, ואלפים יוושעו, והכול יסעו גם לקברי צדיקי בעלז, ובפרט לקברה של הרבנית מלכה'לה, שאך זה עתה נתגלה, ואפשר כבר לנסוע לשם, להוציא כמה מאות דולרים.
וכבר נוסדו כמה גמחי"ם לעזר האברכים שמתקשים לממן את האומן החדשה. וה' יעזרנו עדכ"ש.

לרימינוב כבר נסעתם? ולקראקא? ולדמנהור?

אגב, בקרוב נערוך עלי' (בנוסף מהעלי' על קברו של ר"ע מברטנורא, והישועות וכו') על קברה של הכובסת כידוע (בראשות 'אותו כובס', הידוע מהלוייתו של רבינו הקדוש), נא להכין ח"י רוטל אבקת כביסה!

_________________

לנישטאיך
תיקון קל וספק תיקון,
- אין זה בהע' 14, אלא במס' 14 של הרשימה הביבליוגרפית.
- ועוד, דומני שהראשון שכתב על כך, הוא הפרופסור הנזכר ברשימה הנזכרת לעיל, במס' 13, בקונטרס קטן באנגלית.

מענין לענין באותו ענין (קבלתי)

משל/המחשה על הצורך לבדוק רעיונות

בתקופת הצנע פרח השוק השחור למוצרי מותרות. בעידן ההוא גם קופסת סרדינים התחרתה עם בושם וגרבי משי להיחשב כמותרות.
לשמרל היתה קופסה כזו ומכר אותה לבערל בריווח מכובד. בערל מכר אותה הלאה לבונם בתוספת מחיר וכן הלאה בונם למנדי ומנדי לחצקל.
חצקל לא חפץ לצרוך מיד את המוצר רב הערך שרכש והציג אותו לראווה על מדפי חדר הסלון שלו עד שיום אחד החליט זהו, א"א להתאפק יותר. כאשר פתח את הקופסה נדמה היה מהריח שנדף ממנה כי הדגים הם עוד מתקופת המבול ולפניה. מלא כעס רץ חצקל לכיוון ביתו של מנדי "מנדי, מנדי, הסרדינים שמכרת לי הם סרוחים!" "חצקל, פתחת את הקופסה?", "בטח פתחתי, אלא מה?", "אוי חצקלה, לא ידעת שסרדינים אלה לא נועדו לאכילה אלא למכירה!"

כך רעיון יכול להיות כמו דג, אם לא פותחים אותו ובודקים את טיבו, ניתן למכור אותו (כמו לוקש) ולהסתיר את סרחונו לכל אורך השרשרת!

בוגי
נדמה לי שהנוסח הזה גם מתאים לכמה אשכולות כאן.

חצקל פגש את בערל, ושאל אותו אם יש לו משהו למכור,
-כן יש לי קופסאות סרדינים,
-וכמה אתה רוצה בעבורם? שאל חצקל.
- מאה לירות! השיב בערל
- קניתי. אמר חצקל,
עברו כמה ימים ושוב נפגשו החברים, והפעם שאל בערל.
 - תגיד חזקל, יש לך את הקופסאת סרדינים שמכרתי לך?
- כן השיבחזקל.
- בכמה תמכור לי אותן?
- 150 לירות!
- קניתי.
הסיפור חזר על עצמו מספר פעמים, ומחיר הקופסאות הגיע כבר ל1000 לירות -עד ששוב נפגשו, בפעם העשירית.
-חזקל! יש לך את הקופסאות? - שאל ברל.
- לא מכרתי אותם אתמול ליענקל,
-לא חבל אמר בערל! ממה נתפרנס מעכשיו?

 הגאון מווילנא והגולם

http://www.notes.co.il/eshed/56376.asp