|
|
| נשלח ב-1/4/2004 00:00 |
|
| |
האם קריעת ים סוף גם לא אמת?
גם מאורע זה היה צריך ליהיות משהו עולמי.
אי תגיד לי שזה היה יותר קרוב לזמננו וזה רחוק מאוד מזמננו
מי מחליט כמה זמן אנשים צריכים לדבר על זה. ולזכור את זה .או לאמין בזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 14:21 |
|
| |
באם כוונתך לגולם מפראג, אולי לא ידוע לך, ששם לא שכחו, אלא אף בני אותו הדור, לא ידעו ממנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 15:19 |
|
| |
למסתברא,
מהם המקורות שקדמו לר' יודיל?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 17:00 |
|
| |
כל האשכול הזה תמוה בעיני.
כל מי שמעט בדק את הנושא ולא הסתמך רק על סיפורי הגננות יודע בודאות שהגולם לא היה ולא נברא.
כפי שכבר ציינו כאן איש מבני דורו של המהר"ל, כולל הקרובים לו ביותר אינו מזכירו. הוא אינו מופיע לא בצמח דוד לא בקורא הדורות ולא בסדר הדורות.
ידוע גם מי המציא את הסיפור הזה שהיה מספר סיפורים ידוע (וגם זה ציינו.) וכבר בזמנו פורסם ספר נגדו בשל הזיופים הרבים (מרמ"מ אקשטיין) וכל הביוגרפים הרציניים של המהר"ל החל מגרין מוכיחים שזו בדותא.
ואם אכן רבני חב"ד האמינו בו זה אומר משהו על האדמו"ר ועל הדרך בה אימצו מסורות מוטעות, יותר מאשר האם היה או לא היה גולם.
ועצם העובדה שצריך להתווכח על זה מוכיחה עד כמה עלובה ולא אמינה היא ההסתמכות על "מסורת ההמון" כולל זה שסמכו עליו רבנים ומכאן יש למיימוני מקום להתגדר ולבקר את כל הקשור למסורות תמוהות אחרות.
אגב מיימוני אם אינני טועה אותו פסל יווני ש"ברא גולם" קראו פיגמליון.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 02/04/2004 17:09:01
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2004 21:00 |
|
| |
פיגמליון לא ברא גולם, הוא ברא "גולמית", ונדלג כאן על התיאורים כיצד הביא את הפסל הקר לחיים...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2005 22:35 |
|
| |
ממה שבדקתי בזמנו,הגעתי למסקנא והיא זו:
למהר"ל מפראג היה תלמיד,שמו רבי אליהו מחלם (שם מקום,כמו הביטוי 'חכמי חלם')
רבי אליהו זה,היה מזקני הרב צבי בעל המחבר שו"ת חכם צבי המפורסם.עליו כתב החכם צבי בתשובותיו כי ברא גולם,ודן שם האם אפשר לצרפו למניין.
יש להניח כי סיפור זה של בריאת הגולם עורר רעש גדול בקרב היהודים ואף הנכרים (ראה בספרו של פרופסור משה אידל 'הגולם')
כיון שהתקשורת בזמנם לא היתה כמו בזמנינו,עם הזמן ושיבוש השמועות מפה לאוזן,ייחסו את הדבר לרב היותר מפורסם ומוכר לשבח ותהילה דהיינו למהר"ל מפראג רבו של רבי אליהו בעל המעשה שהיה הרבה פחות מפורסם.
העיסוק של מהר"ל במיסטיקה וגדולתו האישית,אט אט גרמה אצל הציבור להעביר את התהילה המיוחסת לרבי אליהו, אליו.
וכך נוצר המעשה שמהר"ל ברא גולם.כשלאתמיתו של דבר תלמידו העלום-משהו,הוא הוא שעשה מעשה זה.
אינני מוציא מכלל אפשרות כי הביטוי 'חכמי חלם' נוצר בעקבות אותה אגדה שהאמינו בה רבים,כי רב העיר חלם אכן ברא גולם.
לעגו על כך המשכילים על תמימות התושבים ופתיותם,וכינו בזה 'חכמי חלם' כל עיר שיש בה יראת שמים ותמימות אך חסרה היא בדעת.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1599429&whichpage=2
(שנה טובה לכולם.
שנת שבירת הגלמים והחייאת האדם.)
תוקן על ידי - אור_חושך - 02/10/2005 22:56:24
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2007 22:10 |
|
| |
בזכות מה הוקפץ אשכול זה?
האם ל"ג בעומר הוא גם היארצייט של הגולם מפראג זצ"ל?ואולי הגז"ש היא של המקורות ליארצייט של רשב"י והמקורות לסיפור הגולם.
שאלה סתם: מה מחפשים אלו שמטפסים לעליית הגג (שקשה מאוד להגיע אליה) באלטנוי בפרג, הלוא לכל הדעות ולכל האפשרויות, לא ימצא שם אלא קומץ עפר, מעפר הארץ (הרי גולם עושים מעפר ומים), ומה יש לראות על עפר?!
ובכלל מה ההתפעלות הגדולה מעשיית גולם, והלוא הגאון מוילנא בהיותו ילד כבן עשר או י"א, כבר עשה גולם כלאחר יד (ואף אמר שם אריסטו היה בא לפניו, היה מראה לו על השולחן את קריעת ים סוף), האם עסק הגר"א בקבלה מעשית, או שמא בגודלו חדל.
איני בטוח אם מישהו הזכיר את הפרט המעניין. לגבי הסיפור הידוע על 'חושן המשפט' והמהר"ל, שפירסם ר' יודל רוזנברג, ובילדותי הייתי בולע אותו שוב ושוב.
והנה נתגלה ע"י מפקפק כמובן, שכל הסיפור הזה היה במקורו סיפור פשוט של קונאן דויל, בסידרת סיפורי הבלש המיתולוגי שרלוק הולמס (אגב, בלונדון יש מוזיאון שמציג את ביתו של הולמס עם המקטרת וכל האביזרים, וגם את כלי ידידו ד"ר וואטסון). אך רי"ר גאל סיפור זה מן הקליפות, והוציא ממנו את כל הניצוצות הקדושים, ונעשה הסיפור לאחד מסיפורי הנפלאות על צדיקים וחסידים, ויעזור בעז"ה להכניס התלהבות דקדושה בלבות בני ונערי ישראל, להבעיר את לבם לאהבת השי"ת ויראתו. ובלצ"ג.
מה דעתכם על כך, שחסידות בעלזא לא יכלה לעמוד מנגד ולראות כבלע את הקודש, ושכל לבות בני ישראל יימשכו אחר הח"י רוטל, והישועות הגדולות, והנה החלו השבוע במנהג החדש, שכמובן תוך כמה שנים יהפוך למסורת, ואלפים יוושעו, והכול יסעו גם לקברי צדיקי בעלז, ובפרט לקברה של הרבנית מלכה'לה, שאך זה עתה נתגלה, ואפשר כבר לנסוע לשם, להוציא כמה מאות דולרים.
וכבר נוסדו כמה גמחי"ם לעזר האברכים שמתקשים לממן את האומן החדשה. וה' יעזרנו עדכ"ש.
לרימינוב כבר נסעתם? ולקראקא? ולדמנהור?
אגב, בקרוב נערוך עלי' (בנוסף מהעלי' על קברו של ר"ע מברטנורא, והישועות וכו') על קברה של הכובסת כידוע (בראשות 'אותו כובס', הידוע מהלוייתו של רבינו הקדוש), נא להכין ח"י רוטל אבקת כביסה!
_________________
תוקן על ידי דיסקקשיח ב- 30/04/2007 22:09:30
היסורים הכי גדולים של איוב, נגרמים לו ע"י אלו שאומרים שאיוב לא היה ולא נברא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2007 13:53 |
|
| |
לנישטאיך
תיקון קל וספק תיקון,
- אין זה בהע' 14, אלא במס' 14 של הרשימה הביבליוגרפית.
- ועוד, דומני שהראשון שכתב על כך, הוא הפרופסור הנזכר ברשימה הנזכרת לעיל, במס' 13, בקונטרס קטן באנגלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2009 23:23 |
|
| |
מענין לענין באותו ענין (קבלתי)
משל/המחשה על הצורך לבדוק רעיונות
בתקופת הצנע פרח השוק השחור למוצרי מותרות. בעידן ההוא גם קופסת סרדינים התחרתה עם בושם וגרבי משי להיחשב כמותרות.
לשמרל היתה קופסה כזו ומכר אותה לבערל בריווח מכובד. בערל מכר אותה הלאה לבונם בתוספת מחיר וכן הלאה בונם למנדי ומנדי לחצקל.
חצקל לא חפץ לצרוך מיד את המוצר רב הערך שרכש והציג אותו לראווה על מדפי חדר הסלון שלו עד שיום אחד החליט זהו, א"א להתאפק יותר. כאשר פתח את הקופסה נדמה היה מהריח שנדף ממנה כי הדגים הם עוד מתקופת המבול ולפניה. מלא כעס רץ חצקל לכיוון ביתו של מנדי "מנדי, מנדי, הסרדינים שמכרת לי הם סרוחים!" "חצקל, פתחת את הקופסה?", "בטח פתחתי, אלא מה?", "אוי חצקלה, לא ידעת שסרדינים אלה לא נועדו לאכילה אלא למכירה!"
כך רעיון יכול להיות כמו דג, אם לא פותחים אותו ובודקים את טיבו, ניתן למכור אותו (כמו לוקש) ולהסתיר את סרחונו לכל אורך השרשרת!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2009 11:08 |
|
| |
בוגי
נדמה לי שהנוסח הזה גם מתאים לכמה אשכולות כאן.
חצקל פגש את בערל, ושאל אותו אם יש לו משהו למכור,
-כן יש לי קופסאות סרדינים,
-וכמה אתה רוצה בעבורם? שאל חצקל.
- מאה לירות! השיב בערל
- קניתי. אמר חצקל,
עברו כמה ימים ושוב נפגשו החברים, והפעם שאל בערל.
- תגיד חזקל, יש לך את הקופסאת סרדינים שמכרתי לך?
- כן השיבחזקל.
- בכמה תמכור לי אותן?
- 150 לירות!
- קניתי.
הסיפור חזר על עצמו מספר פעמים, ומחיר הקופסאות הגיע כבר ל1000 לירות -עד ששוב נפגשו, בפעם העשירית.
-חזקל! יש לך את הקופסאות? - שאל ברל.
- לא מכרתי אותם אתמול ליענקל,
-לא חבל אמר בערל! ממה נתפרנס מעכשיו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 00:31 |
|
| |
"שוליית הקוסם" של המשורר יואהן וולפגנג פון גתה משנת 1797 על עוזרו של הקוסם שהפיח חיים במטאטא כדי שישאב מים במקומו. המטאטא שאב ושאב לא הפסקה והשוליה לא ידע כיצד לצוות עליו שיחדול... נשמע מוכר? הצירה של גתה זכתה לעיבוד מפורסם מאוד של וולט דיסני משנת 1940, שם השוליה הוא מיקי מאוס.לצערי אינני יודע על תרגום לעברית של היצירה הזאת, בכל אופן לא תרגום זמין ברשת (ובשעת לילה מאוחרת זאת לא אשב לתרגם. אני צריך לקום מחר בשעה סבירה, מחר תורי לקחת את הילדה לגן). אם מישהו יודע, שיביא.
Der Zauberlehrling
Johann Wolfgang von Goethe
Hat der alte Hexenmeister
sich doch einmal wegbegeben!
Und nun sollen seine Geister
auch nach meinem Willen leben.
Seine Wort und Werke
merkt ich und den Brauch,
und mit Geistesstärke
tu ich Wunder auch.
- Walle! walle
Manche Strecke,
daß, zum Zwecke,
Wasser fließe
und mit reichem, vollem Schwalle
zu dem Bade sich ergieße.
Und nun komm, du alter Besen!
Nimm die schlechten Lumpenhüllen;
bist schon lange Knecht gewesen:
nun erfülle meinen Willen!
Auf zwei Beinen stehe,
oben sei ein Kopf,
eile nun und gehe
mit dem Wassertopf!
- Walle! walle
manche Strecke,
daß, zum Zwecke,
Wasser fließe
und mit reichem, vollem Schwalle
zu dem Bade sich ergieße.
Seht, er läuft zum Ufer nieder,
Wahrlich! ist schon an dem Flusse,
und mit Blitzesschnelle wieder
ist er hier mit raschem Gusse.
Schon zum zweiten Male!
Wie das Becken schwillt!
Wie sich jede Schale
voll mit Wasser füllt!
- Stehe! stehe!
denn wir haben
deiner Gaben
vollgemessen! -
Ach, ich merk es! Wehe! wehe!
Hab ich doch das Wort vergessen!
Ach, das Wort, worauf am Ende
er das wird, was er gewesen.
Ach, er läuft und bringt behende!
Wärst du doch der alte Besen!
Immer neue Güsse
bringt er schnell herein,
Ach! und hundert Flüsse
stürzen auf mich ein.
- Nein, nicht länger
kann ichs lassen;
will ihn fassen.
Das ist Tücke!
Ach! nun wird mir immer bänger!
Welche Mine! welche Blicke!
O du Ausgeburt der Hölle!
Soll das ganze Haus ersaufen?
Seh ich über jede Schwelle
doch schon Wasserströme laufen.
Ein verruchter Besen,
der nicht hören will!
Stock, der du gewesen,
steh doch wieder still!
- Willst am Ende
gar nicht lassen?
Will dich fassen,
will dich halten
und das alte Holz behende
mit dem scharfen Beile spalten.
Seht da kommt er schleppend wieder!
Wie ich mich nur auf dich werfe,
gleich, o Kobold, liegst du nieder;
krachend trifft die glatte Schärfe.
Wahrlich, brav getroffen!
Seht, er ist entzwei!
Und nun kann ich hoffen,
und ich atme frei!
- Wehe! wehe!
Beide Teile
stehn in Eile
schon als Knechte
völlig fertig in die Höhe!
Helft mir, ach! ihr hohen Mächte!
Und sie laufen! Naß und nässer
wirds im Saal und auf den Stufen.
Welch entsetzliches Gewässer!
Herr und Meister! hör mich rufen! -
Ach, da kommt der Meister!
Herr, die Not ist groß!
Die ich rief, die Geister
werd ich nun nicht los.
- "In die Ecke,
Besen, Besen!
Seids gewesen.
Denn als Geister
ruft euch nur zu diesem Zwecke,
erst hervor der alte Meister."
תוקן על ידי אח_של_השכן ב- 19/08/2009 0:44:57
טוב שכן קרוב מאח רחוק?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2009 08:07 |
|
| |
אח, הרמתי את הכפפה, אביא את הילדה לגן ובינתיים תתרגם!
ספרן הביא באשכול אחר ערך ויקיפדיה בנושא 'סיפור' ה'תשעים ושלש' בנות בשואה.
ראו לינק.
תוקן הלינק
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 08/08/2011 07:31:46
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2010 11:17 |
|
| |
תוקן על ידי נישטאיך ב- 04/01/2010 11:27:25
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2011 19:54 |
|
| |
אף אחד לא העלה את הטענה אולי בכוונה השתיקו את העניין בספרות של אותו הזמן מהרבה סיבות מבחינת התפיסה של האנשים של המדינה ? אתם יכולים לדעת איזה בלאגן יהיה אם ישמעו שמישהו בישראל מכין גלמים מאחורי הבית ? תחשבו מה זה יכול לשנות בהכול בשוק העבודה בעניני צבא וחיילים אני מאמים שגדלותו של המהר"ל הייתה מספיק גדולה בשביל לשמור את הסיפור הזה בשקט בחייו בכל אופן לגבי אלה שעלו לעלייה בבית הכנסת למיטב ידעתי הבית כנסת הקיים זה שיפוץ אחרי שריפה ואם אני לא טועה פעמיים אז בוודאי שלא נמצא שמה כלום זכור לי סיפור שחיילים גרמנים במלחמת העולם השנייה ניסו לעלות לשמה כשראו שכל מי שעולה לא יורד החליטו לשרוף את המבנה
|
|
|
|
|